טיפ מס' 85: מבט נוסף על חלק מיסודות ה-GNM

פורסם לראשונה ב-30.3.2012

 

 

מתגובות שאני מקבל מקוראי הטיפים וממטופלים, מתקבל הרושם שיש צורך לחזור ולהדגיש לפחות חלק מיסודות הרפואה החדשה, כדי לעזור להטמיע את ההבנות שמגיעות עם תגליותיה. לכן מובאות כאן מספר התייחסויות לחלק מיסודות הרפואה החדשה:

 

א. יכולת האבחון וההוכחה בעזרת צילומי CT  של המוח.

הספר השני של ד"ר האמר (Scientific Chart of Germanic New Medicine), אשר יצא בדצמבר 2007, כולל טבלאות המפרטות מספר רב של מחלות ובעיות בריאותיות ולגבי כל מחלה יש התייחסות לפרטים הבאים:

  • האיבר או הרקמה
  • המחלה
  • הקונפליקט שגורם למחלה
  • המיקום במוח של ה-HH
  • שכבת הנבט
  • מה קורה בשלב האקטיבי של הקונפליקט (שלב ה-CA)
  • מה קורה בשלב הריפוי
  • מהי המשמעות הביולוגית של התוכנית הביולוגית המיוחדת (SBS)

 

בחלק מהמקרים ישנן קצת הרחבות, הסברים והתייחסויות לסימפטומים ספציפיים, כגון במשבר הריפוי והתייחסויות לדברים חריגים.

 

טבלה מפורטת זו נוצרה כתוצאה משילוב שני דברים שעשה ד"ר האמר מתחילת מחקרו:

 

  1. תשאול יסודי של כל חולי הסרטן שהגיעו למחלקה בה הוא עבד.בתשאול זה גילה האמר שב-100% של המקרים היתה ברקע טראומה כלשהי (כיום מכנה זאת האמר כ"קונפליקט ביולוגי", כי זה עובד בדיוק אותו דבר גם אצל בע"ח, והקונפליקט או הטראומה הם לא בהכרח רגשיים). בהמשך גילה האמר שזה נכון בכל המחלות ולא רק במחלות סרטן.
     
  2. צילומי CT של המוח.כל חולה סרטן חדש שהגיע למחלקה בה עבד ד"ר האמר, עבר צילום CT של המוח לאחר התשאול. בכל המקרים מצא האמר שמופיעה בצילום צורה המזכירה ציור של מטרת ירי – נקודה מרכזית וסביבה מעגלים קונצנטריים. תופעה זו קיבלה בהמשך את השם HH (ראשי תיבות בגרמנית של "הפוקוס של האמר").
    הרדיולוגים של אז (1979) הכירו תופעה זו אך היו משוכנעים שאלה הם תוצאה חסרת משמעות של הפרעות או רעשים פנימיים במכשירי ה-CT. האמר מסר את הצילומים לבדיקה בחברת סימנס, יצרני מכשירי ה-CT, ושם אישרו שהתופעה הזאת היא צילום אמיתי של משהו שקורה במוח ולא סתם artifact (תוצר מלאכותי) של המערכת.

 

לאחר שהצטברה כמות גדולה של מקרים מתועדים, התקבלה תמונה המראה בבירור שיש בדברים סדר והיגיון. הסתבר שה-HH מופיע במוח תמיד באותו ממסר או מרכז השולט על האיבר או הרקמה שבהם מופיעים הסימפטומים של המחלה.

 

ע"י כך נבנה למעשה מודל שמראה בצורה ברורה וחד משמעית שכל מחלה נגרמת כתוצאה מקונפליקט כלשהו, ובעזרת צילום CT של המוח, ניתן לדעת את סוג הקונפליקט. בנוסף לכך, ניתן לפי הצילומים לדעת גם באיזה שלב נמצאת המחלה.

 

הרפואה המערבית המקובלת לא יודעת עד היום מהם הגורמים למחלת הסרטן, וגם למרבית המחלות האחרות. בד"כ הרופאים מטשטשים או מערפלים עובדה זו באמירות כלליות שיש גם גורמים גנטיים, או וירוסים, או זיהומים סביבתיים וכו'. לפעמים הם גם אומרים (ובצדק) שכנראה גם סטרס משפיע.

כל הטיפולים המקובלים בסרטן מבוססים בשלב זה על תיאוריות לא מוכחות, על ניסוי וטעיה ועל סטטיסטיקות.

כמטופל אני מרגיש מאד לא בטוח כאשר מטפלים בי אנשים שלא יודעים את הגורם או הגורמים לבעיה בה הם מטפלים.

 

המיוחד במודל שגילה ד"ר האמר היא העובדה שהוא ניתן להוכחה מדעית. כל קבוצות המחקר שבדקו עד כה את הקשר בין קונפליקטים למחלות בעזרת צילומי CT של המוח כפי שגילה האמר, הגיעו לממצאים התואמים ב-100% את ממצאיו של האמר (פרטים על כך ניתן לקרוא בטיפ מס' 36).

ברפואה המערבית אין כיום שום מודל מדעי הניתן להוכחה חד משמעית, שמסביר את הגורמים למחלות הסרטן ולמחלות רבות אחרות.

 

בקישור שלהלן ניתן לראות את העיגולים (שמכונים כיום HH) המופיעים בצילומי CT  של המוח אצל אנשים שעברו קונפליקט כלשהו אשר הפעיל אצלם תוכנית ביולוגית מיוחדת (SBS):

The Five Biological Laws of The New Medicine
 

 

ב. לכל מחלה יש שני שלבים.

זוהי תגלית שנראית פשוטה, אך היא מהפכנית. למעשה, מרבית הסימפטומים שגורמים לאנשים ללכת לרופא או למטפל, הם סימפטומים של שלב הריפוי. כלומר, שבמרבית המקרים, ובמיוחד במקרים הנפוצים והלא חמורים של הצטננויות, דלקות, אלרגיות שונות, כאבים שונים וכו', כל מה שצריך לעשות זה לעזור לגוף להשלים את תהליך הריפוי ולא להפריע לו עם כל מיני "תרופות" המחלישות את הסימפטומים אך מפריעות, ולפעמים אף מונעות, מהגוף להשלים את תהליך הריפוי. פרטים נוספים ניתן למצוא בטיפ מס' 2.

 

ג. הבנת המכניקה של התפתחות מחלות כרוניות:

כאשר קורית טראומה כלשהי, תת-המודע שלנו קולט בכל החושים את מרבית הרשמים שיש בסביבה, ובמקביל מופעלת "תוכנית ביולוגית מיוחדת ובעלת משמעות" שמתבטאת בסימפטומים של מחלה. זה יוצר דפוס בלתי מחיק בתת-המודע שלנו.

אם נוצר מצב חדש של סטרס אשר מזכיר לתת המודע את הטראומה המקורית, כל אחד מרשמים אלה עלול להוות טריגר אשר יעורר את אותו דפוס שנוצר עם הטראומה, ויפעיל מחדש את כל מעגל המחלה, גם אם עוצמתו של אותו טריגר היתה קטנה בהרבה מעוצמת הטראומה או הקונפליקט המקוריים.

משמעותה של הבנה זו היא שניתן להחלים גם ממחלות כרוניות שנחשבות כחשוכות מרפא, ושהטיפול העיקרי כדי להחלים צריך להיות בפתרון הקונפליקט ובניטרול או מיזעור השפעותיהם של הטריגרים.

פרטים נוספים ניתן למצוא בטיפ מס' 46.

 

ד. הבנת משבר הריפוי.

כפי שמראה החוק הביולוגי הראשון שגילה האמר, תהליך המחלה מהופעת ה-DHS  (רגע הטראומה) ועד השלמת תהליך הריפוי, קורה בו-זמנית ובצורה מסונכרנת בשלושה רבדים: הפסייכי (הרובד הרגשי/אנרגטי) – המוח – והרובד הפיזי (האיבר, הרקמה או המערכת בה הופיעה המחלה.

כדי לאפשר את ריפוי האזור במוח שנפגע מהקונפליקט (האזור בו מופיע ה-HH), יש צורך בחלק הראשון של שלב הריפוי בסביבה נוזלית. לשם כך יוצר המוח באופן מבוקר בצקת מקומית באזור ה-HH.כאשר המוח מזהה שהוא מיצה תהליך זה ושאין יותר צורך בבצקת, הוא יוצר סיגנל חזק של מערכת העצבים הסימפתטית שמטרתו לגרום להוצאת הבצקת מהמוח.הכרת משבר הריפוי והבנת התהליכים הקשורים אליו יכולים לחסוך לאנשים הרבה דאגות מיותרות והרבה טיפולים מיותרים. לדוגמא: אדם עלול לאבד את ההכרה פעם אחת עם סימפטומים של התקף אפילפסיה, ובגלל חוסר הבנת הנושא, הוא ייקח אח"כ במשך כל חייו כדורים נגד אפילפסיה, שיש להם השפעות לוואי לא נעימות.כל ההתקפים, כולל שבץ מוחי והתקפי לב קלים או קטלניים, קורים במשבר הריפוי. הכרת הנושא עשויה לעזור בחלק מהמקרים להציל חיים ע"י שימוש מוקדם בקפאין או בחומרים אחרים שמעוררים את מערכת העצבים הסימפתטית, מאטים את תהליך הריפוי ובכך מחלישים את משבר הריפוי.פרטים נוספים ניתן למצוא בטיפ מס' 17.

 

ה. הקשר בין מיקרובים למחלות.

ברב מוחלט של המחלות "הזיהומיות", המיקרובים (פטריות, חיידקים או וירוסים) מתרבים בגוף כדי לעזור בתהליך הריפוי.

הבנה זו יכולה גם היא לחסוך דאגות רבות וטיפולים מיותרים.

המשפט הידוע אומר שהצטננות חולפת תוך שבוע עם אנטיביוטיקה ותוך שבעה ימים ללא אנטיביוטיקה. ההבדל העיקרי הוא שהשימוש באנטיביוטיקה גורם לנזקים אשר לפעמים לוקח לגוף זמן רב לתקנם.

היבטים נוספים על תגלית זו ניתן למצוא בטיפים הבאים: 9, 28, 30, 79.

 

 

........................................................................................................

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא מדיציני, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.