טיפ מס' 74: שחלות פוליציסטיות

פורסם לראשונה ב-13.1.2012

  

 

הביטוי "שחלות פוליציסטיות"  מתייחס למצב בו יש בשחלה מעל 12 זקיקים (בהם מתפתחות ציסטות) בקוטר של 9-2 מ"מ או שיש עליה של יותר מ- 10 מ"ל  בנפח השחלה.

מצב זה יוצר בד"כ תסמונת הנקראת "תסמונת השחלות הפוליציסטיות" שסימניה האופייניים הם השמנה, הפסקת המחזור (או חוסר סדירות במחזור), שיעור יתר ואקנה.

 

בשנת 2003, סוכמו קריטריונים חדשים להגדרת התסמונת. קריטריונים אלה כוללים הופעה של לפחות 2 מתוך 3 התסמינים הבאים:

  • מצב כרוני של חוסר ביוץ.
  • סימנים קליניים או ביוכימיים של עודף הורמוני מין זכריים (היפר-אנדרוגניזם). במקביל לבדיקת הסימנים הקליניים נעשית בדיקה  מעבדתית של רמות הההורמונים טסטוסטרון ודהידרוטסטוסטרון.
  • בדיקת אולטראסאונד המראה שחלות פוליציסטיות, ושלילת סיבות אחרות.

 

תסמונת זו נחשבת כהפרעה ההורמונלית הנפוצה ביותר אצל נשים בגיל הפריון, ובארה"ב היא מופיעה אצל כ-5% עד 10% מהנשים בגילאים אלה.

הרפואה המערבית המקובלת אינה יודעת עדיין בבירור מה גורם לתסמונת השחלות הפוליציסטיות.

 

הרפואה החדשה מראה שציסטות בשחלות מתפתחות כתוצאה מאחד או יותר מהקונפליקטים הבאים:

  • קונפליקט או טראומה עמוקה של אובדן של מישהו אהוב, או קרוב מאד, או יקר לליבנו, או משמעותי לחיינו (זה כולל גם חיות מחמד)
  • קונפליקט או טראומה עמוקה של פחד מפני אובדן של מישהו קרוב/אהוב
  • בגידה או חוסר נאמנות מצד בן/בת זוג, שותף או חבר 
  • רגשי אשמה תמידיים בקשר לפרידה או מוות של מישהו קרוב מונעים את פתרון הקונפליקט וגורמים לקונפליקט להישאר אקטיבי

 

כאשר הבעיה מופיעה בשחלה השמאלית:

אצל אישה ימנית זה קשור לילדיה או לאמא שלה.

אצל אישה שמאלית זה קשור לבן זוג, חבר טוב, שותף, אבא, אח או כל אדם קרוב או אהוב אחר.

 

כאשר הבעיה מופיעה בשחלה הימנית:

אצל אישה שמאלית זה קשור לילדיה או לאמא שלה.

אצל אישה ימנית זה קשור לבן זוג, חבר טוב, שותף, אבא, אח או כל אדם קרוב או אהוב אחר.

 

כל עוד נמשכת השפעת הקונפליקט יש אובדן של תאים בתוך השחלה בתהליך של נמק. זה גורם לירידה בייצור אסטרוגן, ומעבר לסף מסויים זה גורם להפסקת הוסת (אמנוריאה). כאשר נפתר הקונפליקט מתחיל שלב הריפוי בו הגוף משקם את הרקמות שנפגעו ותהליך זה קורה ע"י גידול בין-רקמתי של ציסטות בגדלים שונים. במקרים רבים גדלות ציסטות אלה במהירות ולכן עלולים הרופאים לאבחן אותן בשלב זה כ"סרטן שחלות" או אפילו כ"סרטן שחלות הגדל מהר".

 

בתהליך גידולן משתמשות הציסטות באספקת דם מרקמות סמוכות, מצב אשר מאובחן במקרים רבים ע"י הרופאים כ"גידול פולשני". כאשר אין התערבות רפואית בתהליך הטבעי, לוקח לציסטות אלה כ- 9 חודשים לבנות אספקת דם עצמאית ואז הן מנתקות עצמן מאותן רקמות שעליהן גדלו בהתחלה. הציסטות העצמאיות נעשות קשות יותר והן מתחילות לייצר אסטרוגן. תוספת האסטרוגן היא לפעמים משמעותית והיא עשויה לגרום לכך שהאישה תיראה צעירה ב-20-10 שנה מכפי גילה.

זוהי כנראה המטרה המקורית של הטבע בכל התהליך המורכב הזה: כאשר האישה אטרקטיבית יותר, יש סיכוי טוב יותר לקשר עם גברים ולהבאת צאצאים כפיצוי על האובדן.

 

סיכונים אפשריים:

כאשר הציסטות נמצאות בשלב הגידול שלהן, כשהן מלאות בנוזלים, הן עלולות להתפוצץ משתי סיבות עיקריות:

  1. ניתוח או ביופסיה. במקרה כזה עלול נוזל הציסטה לחדור לחלל הבטן דרך חור הביופסיה או דרך חתך הניתוח. נוזל הציסטה מכיל גם תאים אשר מיועדים לייצר אסטרוגן. תאים אלה נמצאים בציסטה בתהליך גידול והתרבות. אם הציסטה התפוצצה ותאים אלה חודרים לחלל הבטן, הם ימשיכו את פעילותם במקום אליו הגיעו. כך נוצרת התופעה שנקראת אנדומטריוזיס – תאים המייצרים אסטרוגן בחלל הבטן. מהרגע שנוצרים תאים אלה ועד שהם מסיימים להתחלק והופכים לציסטה קשה עצמאית אורך כאמור כ- 9 חודשים.
     
  2. כאשר יש באותו זמן גם הסינדרום של אצירת נוזלים בגוף (סינדרום KCT), דבר שגורם לציסטות להתנפח מאד עד כדי סכנת התפוצצות (הסבר על הסינדרום של אצירת נוזלים בגוף ניתן למצוא בטיפ מס' 20).

 

המלצות שונות:

הדבר החשוב ביותר הוא לא להיבהל ולא להיכנס לפניקה כשמקבלים אבחון מהרופא על הימצאות גידול בשחלות.

כאשר יש ציסטות בשלב גידול, חשוב מאד לא לנתחן עד שהן משלימות את מהלך גידולן בתום 9 חודשים. אז הן נעשות קשות, לא תלויות יותר באספקת דם של רקמות או איברים סמוכים, ואז הסרתן נעשית קלה הרבה יותר וללא סיבוכים.

 

יש כאן קושי אמיתי מבחינת החולה, מאחר ובמקרים רבים הרופאים מאבחנים מצב זה כסרטן שחלות פולשני ואז ממליצים לנתח ולהוציא את השחלות ואת כל הרקמות אליהן "פלשו" הציסטות.

 

ציסטות קטנות בד"כ אין צורך לנתח. ציסטות גדולות (משקלן הכולל עלול להגיע ל-6 ק"ג ואף יותר) עלולות לגרום להפרעה מכנית ואז יש צורך לנתחן.

 

חשוב לגלות את הקונפליקט שגרם לבעיה ואת הטריגרים שעלולים לעוררה מחדש, כדי למנוע את הישנותה. מאחר ומשך הגידול של ציסטות הוא כ-9 חודשים, חשוב לדעת מתי התחילה גדילתן. לפעמים הטראומה של אובדן היא ברורה וקל לדעת מתי בדיוק זה קרה. אך לפעמים זה קורה בצורה פנימית יותר, אפילו לא מודעת ואז יש יותר קושי לדעת מתי החל השלב האקטיבי.

 

חשוב לעקוב היטב אחרי תהליך המחלה כדי לוודא שאין סיבוכים.

מומלץ להיעזר במטפל שיכול לעזור להתגבר על הקונפליקט/טראומה.

 

מומלץ לקרוא את העדויות המופיעות בטיפ מס' 66 וטיפ מס' 67.

 

 

 

..............................................................................................................................

 

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא מדיציני, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.