לאחר מותו של ד"ר האמר - מתוך הבלוג של אילסדורה

 

 

רקע 

ב-2.7.2017 נפטר ד"ר האמר, בגיל 82.

לאחר מותו פרסמה אילסדורה לייקר מקנדה בבלוג שלה, מספר כתבות המפרטות יותר ממה שפורסם עד כה על הקשיים שחווה ד"ר האמר בחייו מאז נפגע בנו מירי בסוף 1978 ומת זמן לא רב לאחר מכן.

אילסדורה לייקר היא תלמידה ותיקה של ד"ר האמר והיא מטפלת לפי הרפואה החדשה ומלמדת את השיטה כבר שנים רבות.

בדף זה מובאים תרגומים לאותן כתבות שפרסמה אילסדורה לאחר מותו של ד"ר האמר.

 

....................................................................................................................

 

 

יום בחיים (בלוג של ה-GNM)

הלו אילסדורה, ברכות לך

יולי 2017

 

כפי שרובכם כבר יודעים, ד"ר האמר נפטר ביום ראשון 2 ליולי 2017 בסנדפיורד, נורבגיה, שם הוא חי בגלות.

 

ד"ר האמר השאיר במותו חלל ענק בחיי ואני אסירת תודה על כל הזמן שהוא נתן לי מאז שהכרתי אותו אישית לפני כמעט 20 שנה. הוא היה תמיד נדיב עם זמנו ונכונותו לחלוק את תצפיותיו וממצאיו החדשים ביותר.

 

הוא היה ענק לא רק בקומתו הפיזית אלא גם בתחום שבחר. יבוא היום בו ההיסטוריה תראה בו כגדול הרופאים שחיו אי-פעם.

 

אין צורך להגיד, מאסר היה רק אחת מהעוולות שהוא נאלץ לסבול מאז שגילה את "חוק הברזל של סרטן". הוא הושמץ והוכפש מרגע ששיתף את תצפיותיו עם עמיתיו. הוא גם חווה 12 ניסיונות להתנקש בחייו.

 

מאז מותו הרהרתי בהיסטוריה של ה-GNM, מה שהוא הוכרח לסבול במשך התקופה של 39 השנים האחרונות ובאותו זמן להצליח להמשיך במחקרו. מה שהשיג ד"ר האמר וחוסר הצדק שבו חי במשך אותו זמן, הוא בלתי נתפס לאדם הממוצע.

 

ד"ר האמר לא היה אדם רגיל. הוא היה רופא ברפואה המקובלת עם הכשרה של הרפואה המקובלת, והוא התמחה ברפואה פנימית. מעבר לכך היה לו דוקטורט בתיאולוגיה. הוא גם היה בזמנו האדם הצעיר ביותר שסיים את ביה"ס לרפואה בגרמניה, ויתכן שהוא מחזיק בשיא זה עד היום. כפנימאי הוא הבין את גוף האדם כפי שאף לא מומחה לרפואה אחר בזמנו הבין.

 

המחקר שלו הוא "אמפירי", כלומר שהוא יכול היה להוכיח את ממצאיו בכל מקרה ברמה של הפסייכי, המוח והאיבר. מאז שגילה את החוק הביולוגי הראשון, "חוק הברזל של סרטן", הוא לא היה נותן שום הצהרה אלא אם הוא יכול היה להוכיח את ממצאיו באופן אמפירי. סוג זה של דיוק לא היה מקובל על אלה שעמדו לאבד את הדרך בה הם עסקו ברפואה, וכתוצאה מכך הם עשו כל שביכולתם להכפיש את האיש בתקווה לפגוע באמינות תגליותיו.

 

הוא הושם בכלא לא רק פעם אחת, אלא פעמיים. בפעם הראשונה בקלן, גרמניה, ב-1997, אחרי שהוא נעצר באמצע הרחוב. הוא ובנו שהיה איתו, הוקפו פתאום ע"י שוטרים עם אקדחים שלופים. אני זוכרת שד"ר האמר סיפר לי, שאם הם היו זזים היו יורים בהם. הוא ראה את הפאניקה בפניו של בנו ורמז לו להישאר בשקט.

 

האישום היה "עיסוק ברפואה ללא רישיון" כי הם טענו ששני רופאים ביקשו את עצתו עם המטופלים שלהם. כמובן שאופי המעצר ובעקבותיו המאסר לא תאמו סוג זה של "פשע".

 

איך קרה שרישיונו לעסוק ברפואה נשלל?

 

ב-1986 כשניסה ד"ר האמר להפוך את תגליותיו למוכרות, הוועדה הרפואית שללה ממנו את הרישיון לעסוק ברפואה לא בגלל רשלנות רפואית או פעולה לא חוקית כלשהי, אלא כי הוא סרב להתכחש לממצאיו. מאז זה נהיה ציד מכשפות במלוא מובן המילה.

 

הם חשבו שפגיעה באמינותו תאפשר לשלוט בו. במקום זאת זה דרבן אותו.

 

כשד"ר האמר נעצר בקלן הוא נכלא מייד ולפני שהוא יכול היה להופיע לפני שופט, כבר הוצהר במדיה שהוא לא ישוחרר בערבות. האם זה מוצדק לגבי מישהו שנאשם בעיסוק ברפואה ללא רישיון?

 

בזמן שהותו בכלא, הוכנס לבסוף לבידוד, כדי להפריד בינו לבין אסירים אחרים. זה לא היה כדי להגן עליו, אלא כדי למנוע ממנו את האפשרות להמשיך את מחקרו בכלא, כי הוא החליט לחקור את "המיינד הקרימינלי" כשמושאי המחקר הם שותפיו לחדר.

 

מסקנותיו פורסמו ב-1999 בכרך 2 של "המורשת של הרפואה החדשה".

 

18 חודשים לאחר מעצרו והמאסר שבא לאחריו, לקח עורך הדין של ד"ר האמר את המקרה להולנד, לבית המשפט הגבוה לצדק בהאג ובבחינה מחודשת של המקרה שלו הביא לשחרורו המיידי וללא תנאי על "מאסר בלתי מוצדק".

 

זמן לא רב לאחר שחרורו הוא עבר לספרד, שם הוא היה מוגן מפני הסגרה נוספת מהאיחוד האירופי. אולם אויביו עדיין לא גמרו איתו, והם המשיכו לרדוף אחריו וב-1998 הוציאו הגרמנים צו מעצר בינלאומי נגדו. אך הוא היה מוגן בספרד רק עד שספרד הצטרפה לאיחוד האירופי.

 

ב-1998 ביקש ממני ד"ר האמר לארגן סמינר כאן בטורונטו והוא בא לביקור קצר של שבועיים ב-1999. אולם, לאחר מכן הוא לא יכול היה לנסוע מחוץ לספרד. הוא היה בסיכון שיאסרו אותו.

 

מספר חודשים לאחר מכן, ב31 לינואר 2000, ביקרתי את ד"ר האמר בספרד וזה היה בדיוק היום בו החלו בהליכים משפטיים נגדו בצרפת עם הנפקת צו בינלאומי נוסף למעצרו. עכשיו הוא לא יכול היה לבקר את ארץ מולדתו וגם לא בצרפת, אחרת היו עוצרים אותו מייד.

 

ההליכים הצרפתיים התקיימו בצ'מברי (מקורו של בית סבוי וכותרתו הרשמית של נסיך הכתר האיטלקי, ויטוריו עמנואל, שירה בבנו של ד"ר האמר), בהם נשפט ד"ר האמר בהיעדרו.

 

ארבע שנים לאחר מכן, אחרי מספר תהליכים, הם הכריזו על ד"ר האמר אשם ב"עיסוק לא חוקי ברפואה", מה שנאמר שהתרחש בשעות אחר הצהריים של שנת 1993, כאשר ד"ר האמר נסע לצרפת כדי להשתתף בהלוויה של ידיד יקר הרוזן ד'אנסיו דה לה בטי.

 

"הרשויות" הצרפתיות טענו כי באותו ביקור קצר ד"ר האמר ייעץ לשני חולי סרטן ושכנע אותם להפסיק כימותרפיה. הם גם טענו שהוא היה ראש כת, שהיא בלתי חוקית בצרפת.

 

כמובן שאלה היו האשמות שווא, ובנוסף לכך העדים כבר לא היו בחיים. אך ההאשמות הוכרזו כתקפות וד"ר האמר נידון בהיעדרו כאשם באותם האישומים ובבוקר של ה -9 בספטמבר 2004 נעצר ד"ר האמר ונלקח לכלא במלגה.

 

הוא נעלם אז ליותר משבוע, עד שעורך דינו הצליח להתחקות על עקבותיו עד לפלרי-מרוגיס בפריס, שהוא בית הסוהר הצרפתי עם אבטחה גבוהה בו כלואים טרוריסטים ורוצחי המונים. כאשר נודע לנו מה קרה לו לאחר שלא שמענו על מקום הימצאו במשך יותר משבוע, כולנו היינו המומים מהדרך שבה טופל מייד לאחר מעצרו. ממלאגה הוא נלקח למדריד, יום אחד לאחר מעצרו, הופשט מבגדיו עד לתחתוניו והושאר לחכות בתא במשך 24 שעות ללא מזון.

 

אז הוא הועבר במהירות לפאריס, שם התייחסו אליו כמו אל פושע מהסוג הגרוע ביותר, והכל משום שהוא סירב להתכחש לממצאיו, וזה גרם לכך שרישיונו לעסוק ברפואה בוטל.

 

לפני שכל זה קרה הוא אמר לי, "אילסדורה, אני לא חושב שאוכל לשרוד מאסר נוסף" וכמובן שכאשר נודע לי על מאסרו חששתי לחייו. הוא היה כבר בשנות השבעים לחייו.

 

הטיפול בו בפלרי-מרגוליס היה ברברי, לפי מה שהוא סיפר לי. למרות שתומכיו וידידיו שלחו לו "חבילות טיפוליות" של גרביים חמות ושמיכות, כי כלא ישן זה אינו מחומם, אף אחת מהן לא הגיעה אליו. הוא יכול היה לקבל מכתבים, אך רק לאחר שקראו אותם במלואם והם "אושרו".

 

הוא היה בפלרי-מרגוליס במשך 18 חודשים כאשר שוב הוא שוחרר ללא תנאים, מהיום למחר, כאשר התגלה שהיתה קונספירציה נגד ד"ר האמר בה היה מעורב פקיד בבית המשפט הגבוה!

 

לא אשכח לעולם את היום בו שוחרר כאשר התקשרתי לביתו בספרד וחברתו בונה ענתה לטלפון. בהתרגשות היא אמרה "אילסדורה הוא בבית...הנה הוא" והעבירה לו את הטלפון, אז שמעתי את קולו "הלו אילסדורה! ברכות לך!" זו היתה אותה ברכה כמו תמיד, כאילו לא קרה כלום. רגע זה חקוק בזכרוני.

 

אני עצובה מאוד שלעולם לא אשמע שוב את קולו ואת ברכתו, אבל אני אסירת תודה לתמיד, על שזכיתי ויכולתי ללמוד ישירות מהאיש שגילה את החוקים הביולוגיים ששינו את פני הרפואה.

 

יום אחד העולם יהיה מקום טוב יותר בזכות מסירותו האלמותית לתגליותיו. בשנים האחרונות הוא קרא לעבודתו "הרפואה הגרמנית". כשד"ר האמר ראה שלא ניתן לרשום זכויות יוצרים לעבודתו תחת השם "הרפואה החדשה" הוא פשוט הוסיף את המילה "גרמנית" מתוך כבוד למולדתו. ד"ר האמר חי בגלות ותמיד השתוקק לחזור הביתה.

 

באופן טראגי הוא לא יכול היה לחזור הביתה עד מותו. מקום מנוחתו האחרון הוא בארלנגן, גרמניה, שם הוא נקבר ב-14.7.2017.

 

קיר הוקרה הוקם באתר האינטרנט של ד"ר האמר וכל אחד מוזמן לכתוב את מילות הכרת התודה שלו על עבודת חייו של ד"ר האמר.

http://germanischeheilkunde-drhamer.com/abschied/abschied.php

 

 

....................................................................................................................

 

 

 

יום בחיים (בלוג של ה-GNM)

פשע ועונש - חלק 1

10 לאוגוסט 2017.

 

 

מאז שפרסמתי את הבלוג האחרון, הבנתי שקרו כל-כך הרבה דברים מאחורי הקלעים, שלמרבית אוהדי ה-GNM אין מושג לגביהם. אני חייבת לומר, מה שד"ר האמר עבר בחייו  נשמע בדיוני, אך כמה שזה מטריד, כל זה נכון מה שהוא נאלץ לסבול.  

 

ד"ר האמר לא היה היחיד שסבל מעוול, משפחתו סבלה איתו. זה נעשה ברור למדי בהתחלה שהיו לו אויבים במקומות גבוהים ונסיך הכתר האיטלקי הפך לאחד האויבים הגדולים ביותר שלו.

 

כדי להבין איך כל זה קרה, עלינו להתחיל בהתחלה. כפי שרובכם יודעים, התפתח אצל ד"ר האמר סרטן אשכים כתוצאה מפטירתו של בנו דירק. עם זאת יש כל כך הרבה דברים נוספים שמעורבים כאן שמן ההכרח לספר עליהם, כדי להעריך עד כמה לא צודק היה היחס שקיבל ד"ר האמר מאותו רגע ואילך. זה לא היה רק לגבי דיכוי תגליותיו, זה היה גם קשור לנקמה אישית.

 

זה היה בסוף הקיץ של 1978 כאשר דירק, בנו של ד"ר האמר, נורה בהיותו באי Cavallo שליד קורסיקה. דירק היה בטיול ימי קצר עם קבוצה של צעירים שהפליגה ב-3 יאכטות פרטיות. הקבוצה איתה היה דירק היתה על היאכטה "Marpagia" שהיתה שייכת לפקיד בכיר בממשל  והיא "נעלמה" זמן קצר לאחר האירוע הטראגי.

 

בערב בו הם תכננו לעזוב את האי Cavallo, היתה אזהרה מפני סערה והוחלט לדחות את העזיבה עד למחרת בבוקר.

 

כולם, כולל המלווים שלהם, החליטו ללכת למסעדה על החוף, מלבד דירק. נגמר לו הכסף והוא החליט ללכת לישון מוקדם בתא שלו.

 

במסעדה על החוף, אחד המלווים, ד"ר פנדה (Pende), הבחין בנסיך הכתר האיטלקי ויטוריו עמנואל, שהיה שם עם אשתו ושומרי ראש. למעשה הוא העיד מאוחר יותר, כי הנסיך המשיך לבהות בחוסר שביעות רצון בסטודנטים שנהנו מהבילוי.

 

באופן מוזר, ד"ר פנדה היה מוכר לנסיך כי אביו של ד"ר פנדה, שהיה גם הוא רופא, טיפל באביו של הנסיך, המלך המודח של איטליה. ד"ר פנדה העיר שהנסיך כנראה חשב שהסטודנטים צוחקים על חשבונו של הנסיך, משום שד"ר פנדה הכיר את המשפחה.

 

הסטודנטים חזרו ליאכטות שלהם מאוחר למדי וד"ר פנדה העיד לאחר מכן שהוא שם לב לכך שהנסיך ובני לווייתו עזבו באותו זמן. הוא גם אמר שזה נראה לו מוזר שהנסיך נסע באותו כיוון שנסעו הסטודנטים, למרות שהוילה שלו היתה ממוקמת בכיוון ההפוך.

 

כ-20 דקות אחרי שכולם הלכו לתאיהם, שמע ד"ר פנדה מספר דפיקות על הסיפון. הוא יצא מתאו וראה שיש כמה מיכלי אוויר פזורים על רצפת הסיפון, ואוויר משתחרר מהשסתומים  שנפתחו. הוא מיהר לסגור את השסתומים וראה את הנסיך עומד בסירה מתנפחת ממש ליד היאכטה. הוא הוא כיוון אל ד"ר פנדה את הרובה שלו, שהיה כנראה גדול מספיק כדי "להרוג פיל", וצעק, "וזה בגלל הניסיון לגנוב את היאכטה שלי" וירה ברובה שלו. הוא גם הצליח לפגוע בד"ר פנדה שניסה לברוח.

 

פנדה קפץ למים כדי לשחות למקום בטוח ושמע מישהו צועק "עזרו לי, עזרו לי", וכשהמהומה שככה, דירק נמצא מחוסר הכרה מאובדן דם, פצוע אנושות מכדור בבטן ובירך.

 

באותו זמן ממש, הנסיך עשה את דרכו אל החוף, שם חיכו לו שומרי גופו עם כלי נשקם שלופים, ואשתו המתינה בג'יפ שלהם עם הפנסים דולקים.

 

כשדירק נמצא פצוע, נאמר למלווים שהנסיך יעמיד לרשותם את המסוק שלו כדי להטיס את דירק לבית חולים, אך לאחר שעתיים התברר שהוא לא יופיע.

 

עם הזמן היקר שאבד, דירק הועבר על אחת היאכטות האחרות, ה-"Cook", לביה"ח הקרוב ביותר שהיה במרסי. הוא הגיע לשם במצב של מוות קליני אך עבר החייאה. הוא עבר ניתוח בו כרתו את רגלו ונזקק גם ל-14 שעות של דיאליזה כי כליותיו כשלו. לאחר מכן הוא הוטס להיידלברג, שם עבר 18 ניתוחים ולאחר 3 חודשים נפטר בזרועותיו של ד"ר האמר.

 

בזמן בו היה דירק בבית החולים בהיידלברג, ד"ר האמר ואשתו שהו לצידו בקביעות עד קרוב לסוף, כאשר מנהל בית החולים נתן הוראות לא לאפשר יותר להאמרים לבקר את בנם.

 

נראה שהמשפחה המלכותית עודכנה מדי יום לגבי "הסטטוס" של דירק, וכאשר נמסר כי הוא עלול שלא לשרוד, לחצו על מנהל בית החולים "להאיץ את התהליך" על ידי הגדלת מספר תרופות שקיבל דירק. ד"ר האמר התעמת עם מנהל בית החולים כשנאסר עליהם לבקר והתחנן כי הוא ואשתו יישארו בשמירה על בנם.

 

48 שעות לפני מותו של דירק, נסיך הכתר האיטלקי טס למכסיקו על דרכון דיפלומטי מיוחד שניתן לו ע"י בן-דודו מלך בלגיה, בודואן, כי הדרכון של הנסיך בוטל לאחר הירי כדי למנוע ממנו לעזוב את Cavallo.

 

אולם, שנה לאחר מכן, התקשורת דיווחה על שערורייה במערכת המשפט וטענה כי "אנשים חשובים ניקנו" כי לא היה שום ניסיון לראות את הנסיך כאחראי על מותו של דירק האמר.

 

 

....................................................................................................................

 

 

יום בחיים (בלוג של ה-GNM)

פשע ועונש - חלק 2

15 לאוגוסט 2017.

 

 

במרץ 1979, רק חודשים לאחר מותו של דירק, ד"ר האמר עבר ניתוח להסרת סרטן אשכים וכתוצאה מזה גם התפתח אצלו זיהום חריף של הצפק עם מיימת מוגלתית. הוא היה חולה מאוד וסיכוייו להחלים היו קלושים ביותר. הוא קיבל סיכוי של 1% לשרוד את הסרטן שלו.

 

בעודו מאושפז בבית החולים כשהוא חולה קשה, ביקר את ד"ר האמר אדם שייצג את נסיך הכתר והוא הזהיר את האמר כי אם ימשיך לנסות להחזיק את הנסיך כאחראי למותו של בנו, הוא יסבול מהשלכות חמורות.

 

הוא ומשפחתו אוימו בגירוש מרומא, שם היתה לו פרקטיקה רפואית משגשגת עם אשתו. האורח שלו אמר שאם יתעקש, הם יהרסו את המוניטין שלו, יהרסו אותו כלכלית ואם הוא ימשיך להיות "עקשן" בראיית הנסיך כאשם, הוא עלול למות בתאונת דרכים.

 

כל מה שאיימו עליו אכן קרה, כולל 12 ניסיונות להתנקש בחייו, שחלקם היו קשורים להרעלה. כאשר ד"ר האמר ואני דיברנו על האירועים האלה הוא אמר "אילסדורה, אני לא יודע למה אני עדיין חי!"

 

זמן לא רב אחרי שד"ר האמר החלים מהסרטן שלו, הוא הבין שעוקבים אחריו לכל מקום שהוא הלך. כפי שהתברר, האינטרפול היה בעקבותיו לפי פקודות מ "גבוה" כתוצאה מהאשמות שווא כנגדו שבאו מהנסיך.

 

יום אחד, כאשר בעל הבית של ד"ר האמר בא אליו ואמר שהמשטרה חוקרת עליו, הוא החליט ללכת לתחנת המשטרה ולשאול למה הם מחפשים אותו. הוא דיבר לבסוף עם קצין משטרה, וכאשר ד"ר האמר התעמת איתו על מה הם מטרידים אותו, הודה הקצין שזה היה כי הנסיך "נעלב"!

 

לכל מקום שהלך פנו אליו בשם, או המשטרה או האינטרפול, ושאלו אותו לאן הוא הולך, היכן ישהה והיכן בדיוק היה. הטרדה זו מצד האינטרפול נמשכה 8 שנים.

 

ד"ר האמר נחסם בכל מקום אליו פנה. היו בבעלותו מספר פטנטים רפואיים על כלי ניתוח שהוא המציא אשר היוו הכנסה למשפחה, מה שאיפשר לו ולאשתו להחליט לפתוח מרפאה לטיפולים בחינם ברומא. שניהם ראו את הצורך בטיפול רפואי טוב לאנשים שלא יכלו להרשות זאת לעצמם. הרישוי לכל הפטנטים שלו נחסם מכל הכיוונים.

 

חסימה זו חילחלה גם לבדיקת התיזה שלו באוניברסיטת טובינגן, שם נציג משפטי של הנסיך, שהפך גם להיות הנציג המשפטי של האוניברסיטה, הודיע לד"ר האמר כי התיזה שלו לא תיבדק לעולם.

 

אז היה ביטול הרישיון של ד"ר האמר לעסוק ברפואה, למרות שמעולם לא היו טענות של רשלנות רפואית או התנהגות רפואית לא הולמת. כל הדלתות לתגליות שלו היו סגורות, ועכשיו עם אובדן הרישיון שלו, השתמשו בזה נגדו.

 

כל האיומים כנגד ד"ר האמר התממשו.

 

עם זאת, נראה שיש קצת צדק בעולם, כי הנסיך ובנו נעצרו בשנת 2011 והואשמו בסחטנות, בהלבנת כספים ובזנות. זה חשף את את דמותו האמיתית של הנסיך, ואילו בכלא, הוא הוא צולם בוידאו כשהוא מתרברב בפני חבריו לתא שהוא היה אחראי למותו של נער גרמני יותר מ -30 שנה קודם לכן, ושהוא הצליח להתחמק מזה.

 

אלה היו חדשות גדולות באירופה והוצע לד"ר האמר שיש לו עכשיו את הראיות לתבוע את הנסיך על המוות הלא צודק של בנו. אך ד"ר האמר הצהיר שהוא לא רוצה "כסף של דם" מהנסיך, אפילו שהנסיך הודה לבסוף באשמה.

 

בתחילה התנהלו ההליכים נגד נסיך הכתר במשך 13 שנים. הוא נמצא אשם אך מיד ערער על ההחלטה. המשפט השני גם מצא אותו אשם והוא שוב ערער, אבל במשפט השלישי, כל הראיות הדרושות להרשיע אותו נעלמו בנוחיות!

 

במשך 33 שנים שמר הנסיך על חפותו וטען כי לא ירה את הכדור שפצע את דירק האמר למוות. כשמצא עצמו לבסוף בכלא ב-2011 הוא לא ידע שהוא מצולם בוידאו.

 

לאחרונה, כאשר ד"ר האמר מת, תוך כשבועיים ממותו, ניסה הנסיך להסיר את ההאשמות נגדו מהרשומות הציבוריות כולל האינטרנט. למרבה המזל בקשתו נדחתה בשל הודאתו באשמה שהוקלטה בוידאו.

 

נראה שהאדם האחראי למותו של דירק למעשה לא שילם אף פעם על הפשע, אולם ד"ר האמר שילם ביוקר ונענש כי הוא רצה שהנסיך יישא באחריות.

 

אני רק יכולה לדמיין מה היה קורה ברפואה אם אוניברסיטת טובינגן היתה מודה שהיא אימתה את עבודתו של ד"ר האמר מאחורי דלתיים סגורות... אבל  זה כבר נושא לבלוג אחר.

 

 

....................................................................................................................

 

 

יום בחיים (בלוג של ה-GNM)

החלום

30 לאוגוסט 2017.

 

 

כאשר התפתח אצל ד"ר האמר סרטן אשכים כל כך קרוב למות בנו, זה נראה סביר בעיניו שיש קשר בין האירוע הזה בחייו לבין הופעת הסרטן שלו.

 

לאחר דיונים רבים עם אשתו, שהיתה גם כן רופאה, הוא הגיעה למסקנה שרק האירוע הספציפי הזה יכול היה להיות האחראי לסרטן האשכים שלו. הוא החליט שברגע שתהיה לו הזדמנות, הוא יחקור אפשרות זו עם חולי סרטן אחרים.

 

נקמת הדם של הנסיך נגד ד"ר האמר ומשפחתו עשה להם את החיים ברומא קשים מאוד. נראה שהנסיך ניצל את השפעתו בכל מקום. לבסוף, בשנת 1981 הוצע לד"ר האמר תפקיד של רופא פנימי ראשי במרפאת סרטן המסונפת לאוניברסיטת מינכן בגרמניה. כבר כשהוא קיבל את התפקיד הוא התכוון לשאול את החולים בטיפול שלו אם הם זוכרים הלם כלשהו בחייהם שקרה לפני הופעת הסרטן שלהם. הוא ציין בפני פעם במהלך דיון, "אני בטוח שהאיטלקים שמחו לראות את הגב שלי!".

 

במינכן, אחרי שבדק 170 מטופלים בהשגחתו, היה ברור יותר ויותר שהוא נמצא על המסלול הנכון, אך הוא גם מודה  "שהיתה לו עזרה ממקום אחר", אבל זה לא היה מה שאנחנו מכנים מקור מסורתי.

 

כאשר ד"ר האמר הגיע להבנה כי התיאוריה שלו נכונה, הוא אמר "הרגשתי חלש בברכיים והייתי צריך לשבת". זה היה הרגע בו הוא גילה את "חוק הברזל של סרטן".

 

עוד באותו לילה היה לו חלום שבו בא אליו בנו דירק בחיוך ואמר: "מה שמצאת גירד הוא נכון לחלוטין, ואני יכול לאשר זאת מפני שכעת אני יודע יותר ממך. זה היה חכם הדרך בה הבנת זאת. כתוצאה מכך, תהיה מהפכה ברפואה המודרנית. אתה יכול, עם רשותי לפרסם זאת לציבור הרחב, אבל אתה צריך להמשיך לחקור. עדיין לא מצאת הכל. יש עוד שני דברים חשובים שאתה חייב לגלות ".

 

כאשר ד"ר האמר הבין את החשיבות של מה שמצא, הוא פנה לעיתונאי שראיין אותו בעבר לרשת הטלוויזיה האיטלקית RAI כאשר הוא המציא את סכין הניתוחים המפורסם שלו "Hamer scalpel". הוא סיפר לו על גילוי "תסמונת דירק האמר" בתקווה לקבל ראיון נוסף.

 

זמן לא רב לאחר מכן, ד"ר האמר הבין שאויביו קיבלו התראה, כי ראש המרפאה ביקר אותו והאשים אותו "בפיברוק שיטה זו רק כדי שהוא יוכל להאשים את הנסיך כאחראי להופעת הסרטן שלו". הממונה עליו גם הודה ששוחח עם נשיא ארגון "עזרה לסרטן" ועם פרופסור לרפואה, וששניהם הציעו להדיח את ד"ר האמר מתפקידו. בנוסף לכך, נאסר על ד"ר האמר להיכנס לקפיטריה כדי למנוע ממנו לשוחח עם עמיתיו "למקרה שהם יסכימו שיש ממש בתגליותיו".

 

עם ההבנה שהחוזה שלו יסתיים בקרוב, עבד ד"ר האמר במלוא הקיטור כדי לחבר ביחד את כל חתיכות הפאזל. במהלך תקופה זו הוא מצא את הקונפליקטים שגורמים לסרטן השד, סרטן החצוצרות וסרטן צוואר הרחם, וכאן הוא הבין כי קונפליקטים מסוג ספציפי תמיד התפתחו לאותו סוג של סרטן. שוב הוא נחלש בברכיים כי זה היה כל כך הגיוני. זה הפך את כל הרפואה על פניה.

 

באותו לילה דירק הופיע לו בחלום ואמר "גירד, באמת הפתעת אותי עד כמה מהר הבנת זאת! אבל, יש עוד חתיכה אחת של הפאזל, אז יהיה לך את זה. אתה לא יכול לוותר עכשיו, אתה צריך להמשיך לחפש. אני בטוח שתמצא את זה."

 

ד"ר האמר המשיך בקדחתנות. הוא היה צריך לדעת למה התכוון דירק. תוך כדי התקדמות הוא הבין שכל מחלה עוברת את אותו מסלול. הוא העריך לא רק את המקרים החדשים שלו, אלא גם העריך מחדש את המקרים הישנים שלו עם מערכת חדשה זו של קריטריונים. הוא הבין מה הם בעצם "סרטנים רדומים". חבריו חשבו שהוא יצא מדעתו כאשר סיפר להם על ההתגלות שהיתה לו.

 

הזמן היה מהותי, משרתו של ד"ר האמר עמדה להסתיים והוא עבד בשצף-קצף יומם וליל כדי לחבר את כל החלקים יחד. בסוף השבוע האחרון שלו שם, הוא הגיע למסקנה שכאשר חולה שרד את הסרטן שלו, הקונפליקט שהיה קשור אליו נפתר. החולים שלא הצליחו לפתור את הקונפליקט שלהם מתו או משום שהסרטן המשיך לגדול או שהתקדם למקום אחר.

 

היה ברור לו אז כי עמיתיו לא יכלו לאמץ את הגילוי הזה משום שהוא שינה הכול. היה קל יותר לקרוא לו מטורף מאשר לנסות להסתכל על ההיגיון של מה שמצא.

 

באותו לילה, כשהבין איך קונפליקט שולט בסרטנים, דירק הגיע לביקור נוסף. הפעם הוא אמר "מעולם לא חשבתי שתוכל למצוא את זה כל כך מהר. כן זה נכון. עכשיו אתה מבין זאת."

 

זה היה כאשר ד"ר האמר הבין שהוא גילה את החוק הביולוגי השני, "החוק של שני שלבי ההתפתחות של כל המחלות". בלי הידע של חוק זה אנחנו לא יכולים להבין את תהליך המחלה.

 

כאשר קיבל אישור מדירק, נמחקו ממוחו כל הספקות האפשריים, והוא מצא את האומץ לפרסם את תגליותיו. למותר לציין שהרבה יותר אתגרים עמדו לבוא.

 

מה שד"ר האמר גילה במהלך 35 השנים הבאות הוא עצום, מטריף את המוח למרבית האנשים, ומאיים על אויביו מפני שהם עלולים לאבד את אמינותם המקצועית.

 

היה הרבה יותר קל לקרוא לד"ר האמר מטורף, לא יציב, וכמה קראו לו רוצח. כאשר למעשה, אם הרפואה המסורתית היתה מאמצת את תגליותיו, מיליוני חיים היו יכולים להינצל אילו רק המטופל היה מבין את חמשת החוקים הביולוגיים.

 

כאשר ד"ר האמר נעצר והועמד לדין בגרמניה בגין "עיסוק ברפואה ללא רישיון", השלטונות תפסו את התיקים שלו שהצטברו ב-10 שנות טיפולים. הם חיפשו דרך להפריך את תגליותיו. במקום זאת, כאשר הם חקרו, הם מצאו כי לאחר 10 שנים, כמעט 90% מהמקרים שלו, 6000 מתוך 6500, היו עדיין חיים. מחצית מהמטופלים הללו קיבלו את הטיפול המסורתי. זה לכשעצמו מדהים כי בשנת 1997, לשרוד במשך 10 שנים אחרי אבחון של סרטן וטיפול של הרפואה המקובלת בלבד, היה חסר תקדים.

 

השופט סירב למסור מידע זה כראיות התומכות בהגנתו של ד"ר האמר בהליכים נגדו. הוא גם סירב לאפשר 8000 עדויות מחולים שהשתתפו במחקר של ד"ר האמר.

 

דבר ממידע זה לא פורסם לציבור. נדרש היה להגיע לבית-המשפט הגבוה של אירופה בהאג כדי שיראה שד"ר האמר הואשם, הועמד לדין ונכלא שלא בצדק, וישחררו לאחר ששהה 18 חודשים קשים שכללו בידוד.

 

ד"ר האמר, מרגע הירי בדירק, עמד בפני כמות יוצאת דופן של אתגרים, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית. למרות שהמחקר שלו הוא אמפירי ולא מבוסס על תיאוריה, הוא נדחה כל הזמן על ידי אוניברסיטת טובינגן למרות שזה מעולם לא אומת באופן רשמי. במקום זאת הם בחרו לאמת אותו מאחורי דלתות סגורות והחליטו לשמור אותו חסוי מהציבור הרחב.

 

כמובן, החלטה זו באה "מלמעלה" והיה עליהם לציית.