טיפ מס' 155: מחלות אוטואימוניות

פורסם לראשונה ב-22.8.2014

 

 

לפי הרפואה המקובלת, מחלה אוטואימונית נחשבת כתקלה לא מובנת של הטבע, בה הגוף תוקף את עצמו.

 

כך מוגדרת בויקיפדיה מחלה אוטואימונית:

"מחלת חיסון עצמי (בלועזית: מחלה אוטואימונית, auto=עצמי, immune=חיסון) מתאפיינת בכך שתאי מערכת החיסון (נוגדנים ולימפוציטים מסוג T) מאבדים את הסבילות החיסונית ותוקפים תאים ורקמות של הגוף עצמו במקום לתקוף פולשים חיצוניים. מחלות אוטואימוניות פוגעות בלמעלה מ-5% מהאוכלוסיה והן אחד הגורמים העיקריים לתחלואה ולתמותה אצל נשים בגיל הפריון.

ביטוי אופייני למחלות אלה הוא מוות של תאים והרס של רקמות בגוף המתרחשים באזור כלשהו בגוף ללא סיבה ברורה. בדיקה מעמיקה יותר תגלה ברקמה הפגועה חדירה של לימפוציטים מסוג T ההורגים תאים וגורמים לנזקים שונים כגון הצטברות חומרים מזיקים המובלים לכיוון הרקמה למטרת הרס ופגיעה בתפקודה התקין. ברוב המקרים עדיין לא ידועה הסיבה להתנהגות זו של מערכת החיסון.

מחלות חיסון עצמי הן לרוב חשוכות מרפא, וגם הגורמים להן ברובם אינם ידועים. הטיפול הוא בעיקר סימפטומלי – טיפול המנסה להקל על התסמינים, אך אינו מתיימר לרפא את המחלה."

 

לפי המרכז למחלות אוטואימוניות במרכז הרפואי שיבא:

"המחלות האוטואימוניות מהוות מעמסה רפואית וכלכלית משמעותית ביותר ומשניות בחשיבותן רק למחלות לב וסרטן.

כ- 80 מחלות הוגדרו כאוטואימוניות והן פוגעות בכ -5% - 20% מהאוכלוסיה, הן מהוות את הסיבה עיקרית לתחלואת נשים בגיל הפוריות, ועל-פי הדו"ח לקונגרס האמריקני הן בין 5 הסיבות העיקריות לתמותת נשים בגילים 14 - 35 שנים.

על מחלות אלו נמנות: זאבת מערכתית אדמנתית (לופוס) (SLE), מחלת מיפרקים שיגרונתית (RA), טרשת נפוצה (MS),  מחלות מעי דלקתיות כדלקת מעי מכייבת ומחלת קרוהן ( UC  ו -  CD) וכן מצבים כמו דלקת בלוטת התריס ומחלות עור כפמפיגוס וולגריס, סקלרודרמה ובהקת (Vitiligo)."

 

 

מחלות אוטואימוניות לפי הרפואה החדשה

מבחינה עובדתית אפשר להגיד שהרפואה המקובלת צודקת בהגדרה לפיה אלה הן מחלות בהן הגוף "תוקף" את עצמו.

אך ההתייחסות וההסברים של הרפואה החדשה לגבי מחלות אלה שונים לחלוטין מאלה של הרפואה המקובלת.

 

לפי הרפואה החדשה, כל מחלה היא למעשה ביטוי של תוכנית ביולוגית שהופעלה כדי לעזור לחולה להתמודד עם קונפליקט ביולוגי כלשהו שהוא חווה.

 

כפי שהוסבר בטיפ מס' 117, יש לגוף 3 דרכים שונות בהן הוא יכול להגיב לקונפליקט:

  1. גידול תאים בשלב האקטיבי של הקונפליקט ופירוקם בשלב הריפוי.
  2. הפחתה של תאים בשלב האקטיבי של הקונפליקט (בצורה של נמק או התכייבות) ושיקום הרקמות שנפגעו בשלב הריפוי.
  3. פגיעה בתפקוד בשלב האקטיבי של הקונפליקט וחזרה לתפקוד נורמלי בסוף שלב הריפוי.

 

באותן מחלות שנחשבות אוטואימוניות, הגוף אכן "תוקף" את עצמו, אך זוהי לא תקלה, אלא פגיעה זמנית מכוונת שנשלטת ומבוקרת ע"י המוח, כחלק מתוכנית ביולוגית שנועדה לעזור במצב חירום, או לחזק מערכת בגוף שזקוקה לחיזוק.

 

 

דוגמאות

כדי להמחיש את הדברים, אביא כאן בקצרה הסברים של הרפואה החדשה לגבי מספר סוגי מחלות הנחשבות ברפואה המקובלת כאוטואימוניות:

 

דלקת כיבית במעי הגס (קוליטיס כיבית):

הקונפליקט: משהו שלא ניתן היה לעיכול או היה קשה לעיכול.

בשלב ה-CA (השלב האקטיבי של הקונפליקט): גידול מסוג אדנוקרצינומה במעי הגס.

המטרה הביולוגית: לייצר עוד תאים במעי שיעזרו לעכל ולספוג את הדבר שהיה קשה לעיכול.

בשלב הריפוי: פירוק הגידול ע"י חיידקי שחפת ו/או פטריות קנדידה.

הדלקת הכיבית היא סימפטום בולט של תהליך פירוק הגידולים.

תאי הגידול מכילים דם, ולכן פירוק הגידול גורם לדם בצואה.

מניסיוני כמטפל, זוהי מחלה שיחסית קל להתרפא ממנה לחלוטין, במיוחד אם החולה מקבל את ההבנות של הרפואה החדשה קרוב לזמן בו החלו להופיע הסימפטומים.

מומלץ לקרוא את המאמר בקישור הזה: דלקת כיבית במעי הגס (קוליטיס כיבית) – לפי התגליות של הרפואה החדשה

התייחסות לנושא זה יש גם בטיפ מס' 42.

 

מחלת קרוהן:

אותם גורמים ואותם תהליכים כמו בדלקת כיבית במעי הגס.

קרוהן מופיע בעיקר במעי הדק ושם הגידול בשלב ה-CA הוא מאד שטוח ולכן לא רואים אותו בבדיקות.

ההתקפים שיש במחלת קרוהן הם למעשה ביטוי של משבר ריפוי.

 

דלקת מפרקים שיגרונית (Rheumatoid arthritis):

הקונפליקט: ירידת ערך עצמי בינונית עד חזקה. זה קשור בד"כ לתחושה של הגוף שמפרק מסויים או מספר מפרקים אינם מספיק חזקים לעמוד בעומסים שהוטלו עליהם.

בשלב ה-CA: אובדן תאים בסחוסים ובעצמות.

בשלב הריפוי: שיקום וחיזוק המפרק. תהליך זה מלווה בדלקת.

המטרה הביולוגית: לגרום לכך שבסוף התהליך המפרקים יהיו חזקים יותר מאשר בתחילתו, כדי שיוכלו לעמוד במטלות שנדרשות מהם.

הסברים יותר מפורטים יש במאמר שבקישור הזה: דלקת מפרקים – לפי ההבנות של הרפואה החדשה

 

מחלת גרייב (מחלת בזדוב):

מחלה זו גורמת בד"כ לפעילות יתר של בלוטת התריס. סימפטומים נפוצים הם זפקת ועיניים בולטות.

הקונפליקטים:

  1. מצבים הגורמים לאדם להרגיש שהוא לא מספיק מהיר או זריז כדי לתפוס את הדבר שרצה או רוצה.
  2. מצבים הגורמים לאדם להרגיש שהוא לא מספיק מהיר או זריז כדי להיפטר מהדברים שהוא מנסה להיפטר מהם

בשלב ה-CA: גידול של תאים בבלוטה.

המטרה הביולוגית: לייצר יותר הורמונים כדי להאיץ את חילוף החומרים בגוף, כך שהאדם יהיה יותר מהיר ויוכל לעמוד בקצב הנדרש.

בשלב הריפוי: פירוק תאי הגידול ע"י חיידקי TB ו/או פטריות. זה עלול להיות מלווה בסימפטומים שונים כמו גירודים בגרון, הפרשות שונות מהגרון ועוד.

 

דלקת עור אטופית (אטופיק דרמטיטיס):

הקונפליקט: פרידה כואבת, אובדן מגע גופני שאהבנו, פחד מפרידה או רצון להיפרד ממישהו או ממשהו.

בשלב ה-CA: אובדן של תאים בשכבת האפידרמיס בעור. העור יכול להיעשות יבש ומחוספס ויש ירידה ברגישות.

המטרה הביולוגית: להקהות את כאב הפרידה.

בשלב הריפוי: שיקום האזורים בעור בהם היה אובדן של תאים. השיקום יכול להיות מלווה בפריחה, גרד ורגישות יתר.

בטיפ מס' 34 יש עדות על מקרה עם תופעה דומה.

 

טרשת נפוצה:

הקונפליקט: מצבים שונים של תקיעות כגון: אני תקוע, לא מסוגל לברוח, חסר אונים, לא מסוגל לצאת מזה, לא מסוגל להימלט, לא מסוגל להחזיק את זה, לא מסוגל להגן על עצמי.

בשלב ה-CA: שיתוק זמני, מלא או חלקי, של השרירים הרלוונטיים. זה נעשה ע"י הפחתה או אף עצירה מוחלטת של הסיגנלים החשמליים הנשלחים מהקורטקס המוטורי לאותם שרירים.

המטרה הביולוגית: התוכנית הביולוגית במקרה זה נועדה בטבע לגרום באופן זמני למצב של "שרירים קפואים", כדי להגן על האדם או בעל החיים מפני טורף שנמצא בסביבה הקרובה. מטרת "הקפאת השרירים" היא לגרום לכך שהטורף לא יבחין באדם או בחיה שנמצאים בסכנה.

בשלב הריפוי: בחלק הראשון – החמרה של הסימפטומים. במשבר הריפוי צפוי התקף אפילפטי באותם שרירים שנפגעו. לאחר משבר הריפוי – חזרה הדרגתית לתפקוד תקין

מידע נוסף ניתן למצוא במאמר: טרשת נפוצה (MS) – לפי ההבנות של הרפואה החדשה

 

 

הערות:

  1. ישנן עוד הרבה דוגמאות. בחלק מסוגי המחלות ההסברים הם יותר מורכבים ופחות ברורים, אך העיקרון נשאר אחד: הגוף לא תוקף את עצמו בטעות, אלא גורם לגידול תאים, אובדן תאים או הפרעות זמניות בתפקוד כדי לעזור לאדם להתמודד עם קונפליקטים שונים.
     
  2. השאלה המתבקשת היא: אז מדוע הופכות מחלות אלה להיות כרוניות?
    לפי הרפואה החדשה, כל מחלה כרונית היא למעשה מצב של "ריפוי תלוי". כלומר, יש מדי פעם טריגרים שמעוררים מחדש את השפעת הקונפליקט המקורי ולא מאפשרים לגוף להשלים את תהליך הריפוי הטבעי.
    הסבר מפורט יותר ניתן למצוא בטיפ מס' 46.
     
  3. לפי הרפואה החדשה המושג "המערכת החיסונית" הוא מושג שגוי. אין למעשה מערכת כזאת, אלא ישנם מרכיבים שונים שיש להם תפקידי שמירה והגנה, כחלק ממערכות התמיכה והתחזוקה של הגוף.
    הרפואה המקובלת מייחסת חשיבות רבה לאותם רכיבים בגוף שתפקידם להגן עלינו מפני פולשים מסוכנים כמו וירוסים, חיידקים, ופטריות ולהשמידם כדי למנוע התפתחות מחלה.
    הרפואה החדשה מראה שבכל המקרים, המיקרובים הנפוצים והמוכרים נעשים פעילים רק בשלב הריפוי, והם מתרבים בגוף כדי לעזור בתהליך הריפוי.
    כאשר הגוף מזהה שהוא לא זקוק יותר לאותם מיקרובים, הוא מפעיל את אותם תאי דם לבנים ורכיבים אחרים שנועדו להשמיד מיקרובים.
    הסוגייה של מחלות בהקשר למיקרובים שאינם תושבים נפוצים ומוכרים לגוף דורשת דיון נפרד, ואולי זה יעלה באחד הטיפים הבאים.

     

..................................................................................................................

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.