טיפ מס' 147: טיפולים אלטרנטיביים בסרטן - חלק 1

טיפ מס' 117: אפשרויות התגובה של הגוף לקונפליקטים

פורסם לראשונה ב-8.3.2013

 

  

הידע בטיפ זה אינו חדש למי שקורא את החומר של הרפואה החדשה, והוא מופיע בצורות שונות במרבית הטיפים שיצאו עד כה. הפעם נציג זאת בצורה ממוקדת יותר, שאולי תעזור לחלקכם לראות את הדברים בצורה יותר מובנת, ולאחרים זו תהיה עוד סוג של חזרה ותזכורת.

 

................................................................................................................................

 

 

אחת התגליות הראשונות של הרפואה החדשה הראתה שהתופעה אשר אנחנו קוראים לה בד"כ מחלה, היא למעשה ביטוי לכך שהופעלה תוכנית ביולוגית אשר מטרתה היא לעזור לנו להתמודד עם קונפליקט ביולוגי (טראומה) שפגע בנו.

 

הרפואה החדשה מראה שהגוף שלנו מתוכנת בצורה כזאת שהוא יכול להגיב לקונפליקטים בדרכים הבאות:

  1. גידול תאים בשלב האקטיבי של הקונפליקט ופירוקם בשלב הריפוי.
  2. הפחתה של תאים בשלב האקטיבי של הקונפליקט (בצורה של נמק או התכייבות) ושיקום הרקמות שנפגעו בשלב הריפוי.
  3. פגיעה בתפקוד בשלב האקטיבי של הקונפליקט וחזרה לתפקוד נורמלי בסוף שלב הריפוי.

 

1. גידול תאים בשלב האקטיבי של הקונפליקט ופירוקם בשלב הריפוי:

כפי שפורט בטיפ 112, תהליך זה אופייני לקונפליקטים הפוגעים ברקמות הקשורות לשכבת הנבט אנדודרם ושכבת הנבט מזודרם של "המוח הישן".

המטרה הביולוגית של גידול התאים כאן היא לעזור לגוף בשלב האקטיבי של הקונפליקט.

 

לדוגמא:

טראומה של פחד מוות מפעילה תוכנית ביולוגית שמטרתה לספק יותר חמצן לגוף, כדי שיוכל להתמודד עם הסכנה. כדי לספק יותר חמצן, נוצר גידול (או גידולים) בנאדיות הריאה, שתפקידם לאפשר לריאות לקחת יותר חמצן מהאויר ולהוציא יותר דו-תחמוצת הפחמן.

ברגע שנפתר הקונפליקט מתחיל שלב הריפוי, בו מפורקים התאים העודפים ע"י חיידקי שחפת ו/או פטריות.

אחד הסימפטומים האפשריים של תהליך פירוק התאים הוא שיעול עם דם (מחלת השחפת).

אדם המבין שזהו סימן ברור של תהליך הריפוי, ישמח על סימפטומים אלה ויעודד את התהליך. אדם שלא מבין זאת, ייבהל בד"כ ויפחד עוד יותר, דבר שעלול להחריף את המחלה ואף לגרום למחלות נוספות.

 

2.  אובדן תאים בשלב האקטיבי של הקונפליקט ושיקומם בשלב הריפוי:

תהליך זה אופייני לרקמות הקשורות לשכבת האקטודרם ולרקמות הקשורות לשכבת המזודרם של המוח החדש.

ברקמות הקשורות לשכבת המזודרם של המוח החדש, המטרה הביולוגית של כל התהליך היא להגיע לכך שאותה רקמה שנפגעה תהיה בסוף תהליך הריפוי חזקה יותר ממה שהיתה לפני הופעת הקונפליקט.

 

לדוגמא:

תחושה חזקה של יע"ע (ירידת ערך עצמי) מתפרשת בתת-המודע שלנו כסימן לכך שהתשתית שלנו לא מספיק חזקה. ברמה הפיזית, התשתית של הגוף זה השלד ולכן קונפליקט מסוג זה מתבטא בעצמות. כדי לחזק את העצם ולעבות אותה, יש צורך לעשות גם שינויים פנימיים בתוך העצם. לכן, כל עוד נמשך הקונפליקט שגורם לירידה חזקה בתחושת הערך העצמי, יש אובדן של תאים בעצמות ("בריחת סידן"), דבר שיכול לגרום לאוסטיאופורוזיס.

סוג הקונפליקט קובע באיזה עצמות יהיה אובדן תאים.

משך הקונפליקט ועוצמתו קובעים את עוצמת דלדול העצמות.

ברגע שנפתר הקונפליקט, מתחיל תהליך שיקום העצם הכולל את חיזוקה והתעבותה. תהליך זה יכול לגרום לסימפטומים הכוללים כאבי עצמות, דלקת מפרקים ועוד. אך אם הגוף מצליח להשלים את שלב הריפוי, נקבל בסופו עצמות חזקות ועבות יותר ממה שהיה בתחילת התהליך.

 

 ברקמות הקשורות לאקטודרם, המטרה הביולוגית של התהליך היא לעזור בשלב האקטיבי של הקונפליקט.

הדפנות הפנימיות של הצינורות בחלק ממערכות הגוף, קשורות לשכבת האקטודרם. המטרה הביולוגית של אובדן תאים בצינורות אלה בשלב האקטיבי של הקונפליקט היא להרחיב את הקוטר הפנימי שלהם כדי לאפשר בהם יותר זרימה. תהליך זה קורה בדרכי השתן, בצינורות החלב בשד, בצינורות המרה, בצינורות הלבלב ועוד. כל אחת מהמערכות האלה מגיבה לקונפליקט אחר.

 

לדוגמא: דרכי השתן.

הקונפליקט שגורם להפעלתה של התוכנית הביולוגית בדרכי השתן היא:

"אי יכולות לסמן את גבולות הטריטוריה", או – "אי יכולת להציב גבולות".

בשלב האקטיבי של הקונפליקט יש אובדן של תאים בדפנות הפנימיות של חלק או כל דרכי השתן, כדי לאפשר זרימה רבה יותר של שתן, כך שהחיה (ואצלנו, בני האדם, תוכנית זו פועלת כמו אצל בעלי החיים) תוכל לסמן בצורה יותר ברורה את הטריטוריה שלה.

 

השכבה החיצונית של העור (אפידרמיס) קשורה גם היא לאקטודרם.

הקונפליקטים שמפעילים את התוכנית הביולוגית שקשורה לאפידרמיס הם קונפליקטים של פרידה. המטרה העיקרית של אובדן התאים באפידרמיס בשלב האקטיבי של הקונפליקט היא להקהות את כאב הפרידה.

 

3. פגיעה בתפקוד בשלב האקטיבי של הקונפליקט וחזרה לתפקוד נורמלי בסוף שלב הריפוי:

ישנן מספר צורות של פגיעה בתפקוד, וזה מתבטא במערכות שונות וכתוצאה מקונפליקטים שונים.

סוג אחד של פגיעה בתפקוד הוא מצב מוכר בטבע שאפשר לתארו במילה freeze (לקפוא). זוהי תופעה שקורית אצל חלק מסוגי החיות. כאשר הן במצב של סכנה בגלל חיית טרף אשר עלולה לטרוף אותן, הן קופאות במקום, לפי תכנות של הטבע שמטרתו להקטין למינימום את האפשרות שחיית הטרף תגלה אותן.

תופעה זו קורית אצל בני אדם במצבים בהם האדם חווה תחושות כגון:

"אני תקוע, לא מסוגל לברוח"

"אני לא מסוגל לצאת מזה"

"אני לא מסוגל להימלט"

"אני לא מסוגל להחזיק את זה"

"אני לא מסוגל להגן על עצמי (או על מישהו קרוב אלי)"

וכו'

 

אצל בני אדם מתבטאים קונפליקטים כאלה במקרים רבים בצורה של מחלות ניוון שרירים (טרשת נפוצה, ALS, פרקינסון). באותם מקרים בהם המחלה הופכת לכרונית ואף מחריפה, זה מצביע על כך שישנם טריגרים אשר מעוררים מדי פעם מחדש את השפעת הקונפליקט ולא מאפשרים לגוף להשלים את תהליך הריפוי.

 

מחלות או בעיות אחרות שנכללות בקטגוריה זו של הפרעות או פגיעות בתפקוד הן למשל:

  • סוכרת
  • אסטמה
  • פציאליס (שיתוק חלקי של שרירי הפנים)
  • פגיעה בחוש הריח
  • פגיעה בשמיעה
  • פגיעה בראיה
  • ורטיגו

 

לא נוכל להרחיב במסגרת זו את הגורמים לכל אחת מהמחלות הנ"ל.

 

לסיכום:

התהליכים שתוארו כאן הם חלק מהתגליות של הרפואה החדשה, אותן ניתן לבחון בכלים מדעיים.ההסברים לגבי המטרה או המשמעות הביולוגית של כל קונפליקט הם ההסברים אליהם הגיע ד"ר האמר, ובמרבית המקרים לא ניתן להוכיח שהסברים אלה הם אכן ההסברים הנכונים.אך יש היגיון רב בהסברים אלה וכל עוד אין הסברים יותר טובים, אנחנו משתמשים בהסברים הקיימים.

 

.........................................................................................................................

 

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.