טיפ מס' 69: בולימיה

פורסם לראשונה ב-9.12.2011

 

 

 

בהמשך לטיפ הקודם שעסק באנורקסיה, עוסק טיפ זה בבולימיה.

 

בולימיה מוגדרת כהפרעת אכילה אשר מתבטאת בהתקפי זלילה בלתי נשלטים ואח"כ בצורך להיטהר מעודפי המזון בכל דרך אפשרית כגון בהקאות, שלשולים או עיסוק כפייתי בפעילות גופנית.

 

הרפואה המקובלת אינה יודעת בוודאות מהם הגורמים למחלה זו ומשערים שהיא נגרמת כתוצאה ממכלול של גורמים משפחתיים, חברתיים ותכונות אישיות.

 

בולימיה מתחילה בד"כ בגיל ההתבגרות, אך היא יכולה להופיע גם בגילאים מאוחרים יותר.

כ-91% מהלוקים בבולימיה הן נערות ונשים וכ-9% הם נערים וגברים.

מחלה זו יכולה להימשך שנים רבות וגם אם הופיעה בגיל צעיר היא יכולה להימשך אל הגילאים המבוגרים.

 

לפי הרפואה המקובלת, הסיכויים ללקות בבולימיה עולים בתנאים הבאים:

  • כאשר יש בני משפחה הסובלים מהשמנת יתר, הפרעת אכילה כלשהי, דיכאון, חרדה או הפרעות אחרות במצב הרוח.
  • מקצוע או פעילות שמחייבים שמירה על מבנה הגוף, כגון דוגמנות, ריקוד, התעמלות.
  • אדם שהוא באופיו פרפקציוניסט, דאגן ואינו מסופק.
  • אדם הנמצא במצבים של לחץ ומתח רב כגון תהליכי גירושים, מעבר מגורים לישוב חדש, מעבר לבית-ספר חדש, אובדן של אדם קרוב וכו'.

 

לפי הרפואה החדשה, בולימיה היא תוצאה של קונסטלציה. כלומר, זהו מצב בו יש לפחות DHS  אחד בכל אחת משתי אונות המוח, וכל אחד מהקונפליקטים נמצא בשלב האקטיבי או במשבר הריפוי.

בבולימיה זוהי קונסטלציה שונה באופייה ומרכיביה מהקונסטלציה שגורמת לאנורקסיה.

 

הבולימיה נוצרת כתוצאה משני DHS שונים, אשר כל אחד מהם פוגע בממסר (מרכז שליטה) אחד בקורטקס של המוח. הממסרים הם:

  1. ממסר הגלוקוז ("מרכז הרעב") הנמצא בחלקה הקדמי של האונה השמאלית של הקורטקס.
    מרכז זה שולט על איי אלפא בלבלב והוא מעורר תחושה של רעב כאשר יש ירידה ברמת הסוכר בדם.
    איי אלפא בלבלב מייצרים את ההורמון גלוקגון. הורמון זה פועל בעיקר בכבד ותפקידו לעזור בייצור סוכר כדי למנוע רמה נמוכה מדי של סוכר בדם.
    כאשר רמת הסוכר בדם גבוהה, מופרשים ההורמונים אינסולין (שמיוצר ע"י תאי ביטא בלבלב) וסומאטוסטטין, אשר מפחיתים או מעכבים את הפרשת הגלוקגון.
     
  2. ממסר הקיבה:
    הממסר באונה הימנית של הקורטקס ששולט על צינורות הלבלב, צינורות המרה, העיקום הקטן בקיבה והחלק של התריסריון הקרוב לקיבה. 
     

הקונפליקטים שגורמים לבולימיה הם אלה:

  1. כאשר הקונפליקט הראשון פוגע בממסר הגלוקוז באונה השמאלית של הקורטקס:
    א. אצל גבר שמאלי: קונפליקט של התנגדות.
    התמודדות או צורך להתגונן מול קושי או התנגדות חזקה, מול מישהו או משהו ספציפי.
    ב. אצל אישה ימנית: קונפליקט של פחד עם גועל ביחס למישהו או משהו ספציפי.
     
  2. כאשר הקונפליקט הראשון פוגע באונה הימנית של הקורטקס, בממסר ששולט על צינורות הלבלב, צינורות המרה, העיקום הקטן בקיבה והחלק של התריסריון הקרוב לקיבה:
    א. אצל גבר ימני: קונפליקט של כעס טריטוריאלי .
    ב. אצל אישה שמאלית: קונפליקט של זהות.

 

מה שמשפיע באיזו אונה של המוח יפגע כל אחד מהקונפליקטים הם הדברים הבאים:

  • צדיות (האם האדם הוא ימני או שמאלי)
  • מין (זכר או נקבה)
  • מצב הורמונלי
    ההתייחסות כאן היא לאנשים בגיל הפריון שאינם נוטלים הורמונים כלשהם.
    שימוש בגלולות, תרופות או יציאה מגיל הפריון גורמים לשינוי בהתייחסות.
    לדוגמא:
    - אישה לאחר המנופאוזה ללא טיפול הורמונלי תגיב לקונפליקטים בד"כ כמו גבר.
    - אישה הלוקחת גלולות למניעת הריון שמפחיתות ייצור אסטרוגן, תגיב כמו גבר.
     - גבר המקבל טיפול תרופתי שפוגע בייצור הטסטוסטרון, יגיב כמו אישה.

 

בולמוס הזלילה בבולימיה נגרם כתוצאה מה-DHS שפוגע בממסר הגלוקוז ("מרכז הרעב") וגורם להיפוגליקמיה (ירידה ברמת הסוכר בדם).

הבחילות וההקאות נגרמות כתוצאה מה-DHS שפוגע במרכז השולט על העיקום הקטן של הקיבה. DHS כזה יכול לגרום גם לכיבים בקיבה. הכיבים יכולים להיות בשלב מתקדם או בשלב התחלתי שאינו מאובחן עדיין.

 

הסימפטומים חוזרים על עצמם כתוצאה מטריגרים המעוררים שוב ושוב את מעגל המחלה שנוצר ע"י הקונפליקטים המקוריים.

בבולימיה אין התנהגות דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה) מלבד במקרה של נשים שמאליות שהקונפליקט הראשון אצלן היה קונפליקט של זהות שפגע באונה הימנית של המוח.

במצב של קונסטלציה צריך תמיד לטפל קודם כל בקונפליקט "הצעיר" יותר (זה שפגע אחרון), ורק לאחר שהוא נפתר אפשר לטפל בקונפליקט שפגע לפניו. 

 

  ........................................................................................................

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.