טיפ מס' 60: הגורמים לתופעות גיל המעבר אצל נשים

פורסם לראשונה ב-7.10.2011

 

 

 

מטרת כתבה זו היא להציג את הנושא מזוית הסתכלות לא מקובלת, אשר פותחת הבנות נוספות של נושא תופעות גיל המעבר ואולי אף תעזור לנשים בגיל זה להשתמש במצב החדש כהזדמנות ומנוף להתפתחות והגשמה.

אין כאן יומרה להתייחס לנושא זה במלוא היקפו, אלא להתמקד במספר נקודות שנראות לנו כמהותיות.

ההסברים וההבנות שכאן אינם קשורים לרפואה החדשה והם מבוססים על מקורות אחרים.

 

.................................................................................................................................

 

מבחינה ביולוגית, ניתן לראות בחיי האישה שלושה שלבים עיקריים:

  1. גיל הילדות – עד תחילת המחזור החודשי
  2. גיל הפריון
  3. לאחר הפסקת המחזור החודשי

 

בגיל הילדות הילדה חיה את החיים של עצמה, והיא מתעצבת בהתאם לתכונותיה המולדות ובהתאם להשפעות הסביבתיות השונות.

 

בגיל הפריון, מבחינה ביולוגית פונקציונלית, מכווננות כל מערכותיה של האישה לאפשר הבאה לעולם של חיים חדשים, כולל התכונות הנדרשות לאפשר את גידולם של אותם חיים חדשים. כלומר, מבחינת הטבע,  העדיפות הראשונה בחיי האישה בגיל הפריון היא הדאגה לצאצאים, ורק לאחר מכן הדאגה לעצמה.

 

בגיל השלישי חוזרת האישה לחיות בעדיפות ראשונה את החיים של עצמה, דבר המחייב אותה לגבש מחדש את זהותה העצמית.

 

גיל המעבר הוא למעשה תקופת ההסתגלות ממצב בו, מבחינת הטבע, מכווננות כל מערכותיה של האישה בעדיפות ראשונה להבאת צאצאים, גידולם וטיפוחם, למצב בו העדיפות הראשונה מבחינת הטבע חוזרת להיות היא עצמה, חייה שלה, ולא חיים של אחרים (חשוב לציין שאין זה סותר או מונע מהנשים להמשיך לדאוג למשפחה, לתרום לקהילה וכו').

 

המרכיב העיקרי של תהליך זה הוא הסרה של המרכיבים הקשורים לגיל הפריון שאינם נחוצים בשלב החדש (ואין כאן הבדל עקרוני בין נשים שהביאו ילדים לעולם לבין נשים שלא ילדו אף פעם).

 

האישה נמצאת במצב בו היא צריכה לעצב מחדש את זהותה העצמית, וזהו תהליך הכולל גם מיון, תוך  כדי ניסוי וטעיה, בין הדפוסים מגיל הילדות שרלוונטיים לשלב החדש, לבין אלה שאינם רלוונטיים. תהליך זה עלול להיות מבלבל, לגרום לשינויים במצב הרוח ובמקרים רבים גם לירידה בתחושת הערך העצמי, אם אין לאישה הבנה מספקת של התהליך ותמיכה מספקת של הקרובים אליה.

 

במערכות דיגיטליות אפשר לעשות פשוט delete לקבצים שאינם נחוצים.

במערכות ביולוגיות מורכבות כמו בני-אדם, תהליך הסרת "הקבצים" שכבר אינם נחוצים הוא הרבה יותר מורכב והוא נעשה תוך כדי מאבקים פנימיים בין מערכות שונות בגוף. מאבקים פנימיים אלה יוצרים סימפטומים פיזיים ורגשיים שאינם נעימים ואינם נוחים. בכל פעם שהאישה מרגישה סימפטומים אלה של גיל המעבר, זהו למעשה סימן לכך שהיא הצליחה להיפטר מעוד חלק מהמרכיבים שהיו שייכים לגיל הפריון ושאינם נחוצים לה יותר.

 

ישנם מספר גורמים אשר עלולים ליצור קשיים לא פשוטים בתהליך זה של מעבר המחייב יצירת איזונים חדשים בחיי האישה. ככל שגורמים אלה יותר חזקים, צפויה האישה לחוות סימפטומים יותר חזקים של גיל המעבר.

 

הגורמים העיקריים להיווצרות הסימפטומים של גיל המעבר הם אלה:

 

א. פערים בין דפוסים והרגלים ישנים לבין הדפוסים הדרושים למצב החדש.

מכיוון שגיל הפריון נמשך עשרות שנים, זוהי תקופה בה מתגבשות תפיסות והבנות שונות ונוצרים הרגלים ודפוסים שונים, שחלקם אינם מתאימים לצרכיה החדשים של האישה. הרגלים כאלה, שאינם מתאימים לשלב החדש בחייה של האישה שלאחר גיל המעבר, דורשים למעשה תיכנות מחדש של הרגלים ודפוסים שונים וזה עלול ליצור הרבה קונפליקטים פנימיים בין מערכות שונות בגופה של אותה אישה. בקונפליקטים פנימיים אלה מעורבים בעיקר המוח ומרכז ההרגלים והם מתבטאים בעיקר במערכת העצבים ובמערכת ההורמונלית. התוצאה של זה הם הסימפטומים האופייניים לגיל המעבר.

 

ב. הגעה לגיל הפריון ללא הכנה מספקת.

הכנת הילדה לקראת גיל הפריון תלויה בהורים, באנשים קרובים אחרים, במערכת החינוך, בסביבה התרבותית בה היא גדלה ועוד. הכנה זו כוללת את כל המרכיבים שמעצבים ובונים את האישה לעתיד, ולאו דוקא חינוך מיני ספציפי. הדפוסים שמוטבעים בילדה לפני גיל הפריון הם אותם הדפוסים שעליהם יצטרך הגוף להישען או להתבסס בזמן תהליכי השינוי של גיל המעבר. במקרים רבים מוטבעים אצל הילדה דפוסים המתאימים יותר לצורכי החברה בה היא חיה מאשר לתכונותיה הטבעיות. לקראת הגעתה של הילדה לגיל הפריון, ככל שהתפתח פער יותר גדול בין טבעה האמיתי לבין האישיות שהתפתחה אצלה כתוצאה מהשפעות הסביבה, כך צפוי להיות לה יותר קושי למצוא את עצמה או להגיע להיות היא עצמה בגיל המעבר ולאחריו.

משמעות הדבר היא, שיהיו לה יותר קונפליקטים פנימיים בין מערכות שונות בגוף, ולכן גם צפוי שהיא תסבול יותר מהסימפטומים של גיל המעבר.

ככל שהאישה הגיעה בילדותה לגיל הפריון פחות מוכנה, פחות בהירה עם עצמה, פחות קרובה לעצמה, יותר מבולבלת או יותר נבוכה, כך ההתארגנות שלה מחדש בגיל המעבר תהיה יותר קשה, יותר ארוכה ועם יותר סימפטומים.

לדוגמא: אם הילדה הגיעה לגיל הפריון עם דפוס ברור של חוסר החלטיות, ישפיע דפוס זה בצורה משמעותית על התהליכים שהיא תעבור בגיל המעבר. דפוס כזה עלול לגרום לכך שיהיה לה הרבה יותר קשה להיפטר או להשתחרר מהרגלים ישנים מצד אחד, ומצד שני יהיה לה יותר קשה ליצור דפוסים חדשים התואמים את טבעה האמיתי ומתאימים למצבה החדש.

 

מה אפשר לעשות?

מבחינת מטפלים או אנשים הקרובים לאישה שנמצאת בגיל המעבר (במיוחד בן הזוג), העזרה הרגשית היא כנראה החשובה ביותר בשלב זה.

עזרה זו יכולה להתבטא בצורות שונות, בהתאם למצבה וצרכיה של האישה, כגון:

  • לקבל אותה כפי שהיא, עם הרבה סבלנות לשינויים שהיא עוברת.
  • להיות אוזן קשבת המאפשרת לה לפרוק מטענים המכבידים עליה או מציקים לה.
  • לחבק ולהקרין חום ואהבה ככל האפשר.
  • לתת עצות ולהעלות רעיונות שונים העשויים לעזור לה, ללא כל ביקורת או שפיטה.
  • כאשר יש לאישה אמון מלא בכך שאתם באים ממקום של רצון אמיתי לעזור לה, יש מקום להגיע איתה להסכמה שהיא תהיה מוכנה לקבל מכם התייחסויות המאפשרות לה לראות היכן היא שוגה או טועה, היכן נקודות החולשה שלה שאותן היא צריכה לחזק ומהם הדפוסים בחייה שאינם מתאימים לשלב החדש.
  • חשוב לעזור לאישה להימנע ממנטליות של "קורבן" או "מסכן" וכן למנוע מצב של ירידה בהערכה העצמית.

 

מלבד העזרה הרגשית, יש בהחלט מקום לנסות כל טיפול אחר שעוזר בהקלת הסימפטומים, כגון:

  • הילינג
  • ביו-מגנטים טיפוליים
  • תוספי מזון ספציפיים או פורמולות מצמחי מרפא
  • רפואה סינית
  • רפואת תדרים

ועוד.

 

לגבי טיפול הורמונלי, זהו נושא שנוי במחלוקת, הדורש דיון שחורג ממסגרת כתבה זו, ואולי נעסוק בו בנפרד בעתיד.

 

מבחינת האישה, ההבנה של התהליך אולי לא מפחיתה את הסימפטומים, אך היא עשויה לעזור לה לעבור אותם עם פחות סטרס. חשוב שהאישה תדע ותהיה מוכנה לכך שתהליך זה עלול להימשך מספר שנים.

 

בימינו (המאה ה-21), נראה שבמקום השם "גיל הבלות" מתאים יותר לקרוא לגיל השלישי בשם "גיל הפריחה" או "גיל ההגשמה" או "גיל הפריון הרוחני" וכו'.

בגיל 50 האישה עדיין מלאת אנרגיה ויש לה עוד מספיק שנים לחיות בפעילות מלאה ובבריאות טובה. זהו הזמן בו יש לאישה את ההזדמנות להיות היא עצמה, לפתח את עצמה, להשתחרר מעכבות שונות שהגבילו אותה לפני כן, להגשים חלומות ולעשות את הדברים שהיא באמת אוהבת ומאמינה בהם.

 

תהליך השינויים והחיפוש שכופה גיל המעבר על האישה יכול לגרום לסבל ואי-נוחות רבה, אך מצד שני, ע"י בחירות נכונות של האישה, הוא יכול לשמש כמנוף וזרז ממשי לתהליכים חיוביים מאד של התפתחות אישית והתפתחות רוחנית, לחיים פנימיים עשירים יותר ומספקים יותר ואף לעשייה חיצונית רבה בהתאם לנטיותיה וכישוריה של האישה.

 

אם האישה מתייחסת לסימפטומים בצורה שלילית כמו עצבנות, מרמור, מסכנות, קושי וכו', היא למעשה מחזקת בתוכה דפוסים שליליים שרק מפריעים לעבור לשלב החדש. לעומת זאת, התייחסות בוגרת של הבנה, התגברות, סבלנות, עשיה בונה וכו' יכולה ליצור או לחזק דפוסים חיוביים אשר ישרתו את האישה טוב יותר בהמשך חייה.

 

בהיבט שקשור למניעה או הפחתת הסימפטומים של גיל המעבר, מראות ההבנות שכאן, שהמפתח העיקרי לכך נמצא בחינוך בגיל הילדות, לפני הגעתה של הילדה לגיל הפוריות.

 

מערכת חינוך ששמה דגש על התפתחות הילדים בהתאם לנטיותיהם ולכישוריהם הטבעיים, מאפשרת לכל ילד (וילדה) להיות הוא עצמו ולממש במכסימום את כישוריו ויכולותיו, תוך שמירה על הסקרנות הטבעית ועל הרצון הטבעי ללמוד, להתפתח, לנסות ולהתנסות עוד ועוד.

מערכת כזאת תאפשר לילדות להגיע הרבה יותר מוכנות לגיל הפריון, ובכך יופחת חלק משמעותי מהגורמים לסימפטומים של גיל המעבר.

 

מפתח נוסף שיכול לעזור הוא עבודה מתמשכת של התפתחות אישית, התפתחות רוחנית ומודעות, במיוחד בגיל הפריון. עבודה כזאת יכולה לתקן חלק מהבעיות הקשורות לחוסר ההכנה המספקת של הילדה לפני הגעתה לגיל הפריון, וכן יכולה לעזור בהכנה טובה יותר של האישה לקראת גיל המעבר ולאחריו. 

 

..............................................................................................................................

 

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא מדיציני, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.