טיפ מס' 46: מחלות כרוניות

פורסם לראשונה ב-1.7.2011

 

 

 

למרות שבמספר טיפים קודמים היו התייחסויות למכניקה של היווצרות מחלות כרוניות, התרשמתי שיש צורך לתת לנושא זה קצת יותר דגש ולהסבירו שוב, לאור חשיבותו ומשמעויותיו במקרים רבים.

 

בצורה מאד מתומצתת אפשר להגדיר מחלה כרונית כמצב של "ריפוי תלוי" או "קונפליקט תלוי".

 

כאשר קורית טראומה כלשהי, תת-המודע שלנו קולט בכל החושים את מרבית הרשמים שיש בסביבה, ובמקביל מופעלת "תוכנית ביולוגית מיוחדת ובעלת משמעות" שמתבטאת בסימפטומים של מחלה. זה יוצר דפוס בלתי מחיק בתת-המודע שלנו.

במצב חדש של סטרס או מצב שמזכיר במידה מסויימת את הטראומה המקורית, כל אחד מרשמים אלה עלול להוות טריגר אשר יעורר את אותו דפוס שנוצר עם הטראומה, ויפעיל מחדש את כל מעגל המחלה, גם אם עוצמתו של אותו טריגר היתה קטנה בהרבה מעוצמת הטראומה או הקונפליקט המקוריים.

 

נתאר מצב בו חווינו קונפליקט או טראומה כלשהי והחל תהליך של מחלה. לאחר זמן מה נפתר הקונפליקט או חלפה השפעת הטראומה והתחיל שלב הריפוי. לפני שהושלם הריפוי הושפענו שוב מהקונפליקט המקורי או ממשהו שהיווה טריגר אשר הפעיל מחדש את כל מעגל המחלה. שוב חזרנו ל"שלב האקטיבי של הקונפליקט", שוב נפתרה הבעיה ונכנסנו לשלב הריפוי, ואם לא עשינו שום עבודה שקשורה לניטרול או מיזעור השפעות חוזרות של הטראומה המקורית או של טריגרים, אנחנו מוצאים את עצמנו במעגל קסמים מרושע שנקרא "מחלה כרונית", או יותר גרוע – "מחלה חשוכת מרפא".

 

"ריפוי תלוי" הוא מצב בו אנחנו בתהליך ריפוי אשר נעצר או נסוג מדי פעם בגלל השפעות חוזרות של הקונפליקט/טראומה המקוריים או של טריגרים. הגוף לא מצליח להשלים את תהליך הריפוי הטבעי, בגלל טריגרים שמעוררים כל פעם מחדש את השפעת הקונפליקט המקורי, לפני שהושלם שלב הריפוי.

 

"קונפליקט תלוי" הוא מצב בו הקונפליקט לא נפתר, והאדם נמצא כל הזמן בשלב האקטיבי של הקונפליקט, שזהו למעשה מצב של סטרס מתמשך.

 

בכל מצב בריאותי שאינו ברור לנו, בין אם זה במחלה כרונית או לא, בו ישנם סימפטומים שונים של מחלה, מומלץ תמיד לבדוק את עצמנו (או את המטופלים שלנו) האם אנחנו תחת השפעה אקטיבית של קונפליקט או שאנחנו בשלב הריפוי. הסימנים הכי פשוטים ובד"כ גם הכי ברורים הם:

  • איכות השינה
  • התיאבון
  • האם יש קור יותר מהרגיל בכפות הים ו/או הרגלים

 

אם השינה טובה, התיאבון טוב, אין קור יותר מהרגיל בכפות הידיים והרגליים ואנחנו לא מרגישים השפעה של סטרס חריג כלשהו – זה בד"כ מצביע על כך שאנחנו נמצאים בשלב הריפוי.

 

אז איך יוצאים ממעגל הקסמים של מחלה כרונית?

לא ידועה לנו תרופת פלא, אך העיקרון ברור:

לנטרל או למזער עד כמה שאפשר את השפעותיהם של הטריגרים אשר מעוררים מחדש את מעגל המחלה.

 

גם כשהעיקרון ברור, הביצוע לפעמים הוא קשה מאד. וכאן יש את המקום למומחיות של כל מטפל לעזור למטופליו.

לפעמים, כאשר הטריגר ידוע וברור, הפיתרון הטוב ביותר יהיה ע"י הימנעות ממפגש עם אותו טריגר.

לדוגמא:

אישה חלתה בסרטן השד כתוצאה מפרידה כואבת מבעלה. כל מפגש עם הבעל לשעבר, שיחת טלפון איתו, תמונה שלו או הזכרת שמו ע"י הילדים עלולים להיות טריגרים שיפריעו להשלמת תהליך הריפוי. לכן במקרה כזה, אם האישה יכולה להימנע מכל אחד מהדברים הנ"ל או מחלקם, זה עשוי לקצר ולשפר את תהליך הריפוי. אך אם מבחינה מעשית אין לה אפשרות להימנע ממפגש איתו, או משיחת טלפון או מהזכרת שמו ע"י הילדים (או כל טריגר אחר), היא תצטרך לעשות יותר עבודה פנימית, מנטלית ורגשית, שתאפשר לה להביא את עצמה למקום פנימי כזה בו הטריגרים הנ"ל לא ישפיעו עליה, או שהשפעתם תהיה מזערית.

 

זוהי למעשה עבודה אמיתית של התפתחות אישית, ובדוגמא שהוזכרה כאן, אותה אישה תצטרך לעבוד על אותם תחומים בהם הפרידה פגעה בה. זה יכול להיות (בין היתר) אחד או יותר מהדברים הבאים:

  • חיזוק היכולת לסלוח ולמחול
  • חיזוק תחושת הערך העצמי
  • חיזוק תחושת העצמאות
  • הפחתת רמות הביקורתיות והשיפוטיות שיש לה על אחרים ועל עצמה
  • חיזוק והגברת השקט הפנימי, האיזון הפנימי
  • הגעה ליתר בהירות לגבי מטרותיה בחיים
  • הגברת היכולת להעניק חום ואהבה

ועוד ועוד.

 

ישנם מקרים, נדירים למדי, בהם מעריך המטפל שעוצמת הקונפליקט ומשכו היו כאלה, שאם תהליך הריפוי יהיה ללא הפרעות, עלול משבר הריפוי להיות מסוכן מדי, עד כדי מוות. במקרים כאלה, אחת האפשרויות העיקריות היא לגרום לכך שהאדם יישאר במצב של ריפוי תלוי ע"י הפגשתו באופן מכוון עם טריגר, כדי שלא יאפשר לו להגיע למשבר הריפוי.

יש דוגמא למקרה כזה של גבר אשר חווה תאונת דרכים שהיתה מאד טראומטית מבחינתו. לפי עצתו של ד"ר האמר, חזר האיש פעם בחודש למקום התאונה, כדי לשמור את הקונפליקט על "אש קטנה" ולמנוע משבר ריפוי קטלני.

 

ישנם מקרים יותר מורכבים, בהם האדם סובל ממצב בו הוא נמצא תחת השפעה בו זמנית של שני קונפליקטים או יותר (מצבים אלה נקראים "קונסטלציות"). במקרים כאלה יש לפעמים קושי אמיתי לאבחן במדויק באיזה מצב נמצא כל קונפליקט, וכאן שיטת האבחון של הרפואה החדשה בעזרת צילום CT של המוח היא כלי עזר חיוני. בתהליכי ריפוי של קונסטלציות יש לטפל קודם כל בקונפליקט "הצעיר" יותר ורק אח"כ בקונפליקט שנגרם לפניו.

 

ולסיום, הערה שאינה קשורה לרפואה החדשה:

ישנן גישות הטוענות שהתאים זוכרים את הטראומות, ועל בסיס זה התפתחו שיטות טיפול שמטרתן היא למחוק את הזיכרון התאי הטראומטי.

למיטב הבנתי את הנושא, כל הזכרונות נרשמים גם בהילה (האורה) ורק אנשים המחוברים לכוחות ריפוי עוצמתיים מאד יכולים לשנות זכרונות שנחרתו עמוק, מבלי לגרום לנזק למטופל. אישית היכרתי עד כה רק אדם אחד שהיה מחובר לעוצמות כאלה. מה שיכולים לעשות מטפלים כמוני, שעדיין לא הגיעו לרמה המאפשרת טיפול כה עמוק, זה לעזור למטופל לבנות דפוסים חדשים לפי בחירתו, ובמקביל ללמד אותו לא לתת "מזון" לדפוסים הישנים, ובכך לא לאפשר להם להשפיע עליו.

 

..............................................................................................................................

 

 

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא מדיציני, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.