טיפ מס' 23: תשישות כרונית ופיברומיאלגיה

 

פורסם לראשונה ב-21.1.2011

 

 

פיברומיאלגיה מוגדרת כמצב רפואי כרוני שמאפייניו הם כאבים במקומות רבים בגוף בשרירים, ברצועות ובגידים וכן בעייפות רבה ובנקודות רבות אשר כואבות כאשר מופעל עליהן לחץ מתון. הכאבים הם בד"כ כאבים עמומים ומתמשכים. במקרים רבים אנשים הסובלים ממצב של פיברומיאלגיה מתעוררים עייפים, למרות שלפי מספר השעות נראה כי ישנו די הצורך.

לפי הידע הרפואי המקובל אנשים הסובלים מפיברומיאלגיה עלולים לסבול גם מאחת או יותר מהתופעות הבאות:

 

  • תסמונת העייפות הכרונית
  • דיכאון
  • דלקות ברירית הרחם
  • כאבי ראש
  • תסמונת המעי הרגיז (IBS)
  • זאבת (לופוס)
  • שיגרון ניווני
  • תסמונת מצוקה פוסט טראומטית
  • תסמונת רגליים חסרות המנוחה
  • דלקת פרקים שגרונית

 

הרפואה המקובלת עדיין לא יודעת בבירור מהם הגורמים להתפתחות פיברומיאלגיה. ההשערות הן שהגורמים האפשריים הם בעיקר גנטיקה, זיהומים וטראומות גופניות או נפשיות.

 

תסמונת תשישות כרונית (Chronic Fatigue Syndrom או בקיצור CFS) מוגדרת באתר אינפומד כך:

"עייפות בלתי מוסברת שנמשכת לפחות חצי שנה, שאינה נגרמת על-ידי מאמץ, אינה חולפת במנוחה, ואינה קשורה למחלה מסוימת. העייפות יכולה להיות מלווה בתסמינים של הפרעה בריכוז או בזיכרון, הגדלת בלוטות לימפה, כאבי שרירים ופרקים, כאבי ראש, חרדה ודיכאון.

השכיחות בנשים גבוהה פי 1.5 מזו שבגברים.

עד היום לא ברור מה גורם למחלה. קיימות מספר השערות:

אפשרות אחת היא שהגורם הישיר (גנטי, זיהומי או סביבתי) טרם נתגלה.

אפשרויות נוספות כוללות זיהום חד בנגיף אפשטיין-באר, תגובה רגשית למצבי לחץ, ושחיקה. הטיפולים היחידים שיעילותם הוכחה הם פעילות גופנית, פיזיותרפיה וטיפול פסיכולוגי".

 

 

לפי הידע וההבנות של הרפואה החדשה, ניתן לראות מספר גורמים עיקריים להתפתחותה של תשישות מתמשכת:

  1.  הימצאות בשלב הריפוי של מחלה כלשהי.
  2. התשה של בלוטות האדרנל כתוצאה מקונפליקט מתמשך ללא פתרון.
  3. פגיעה בייצור הטסטוסטרון כתוצאה מקונפליקט שפגע באונה הצדעית הימנית של הקורטקס.

 

1. תשישות היא אחד הסימפטומים האופייניים לשלב הריפוי (ווגוטוניה = דומיננטיות של מערכת העצבים הפארא-סימפטתית). ההסבר לכך הוא שהמוח מנסה בשלב זה להכריח את האדם לנוח, כדי שניתן יהיה לנתב את מירב האנרגיה לתהליכי הריפוי.

ככל שהמסה של הקונפליקט היתה יותר גדולה, כך גם עוצמת הסימפטומים בשלב הריפוי יותר גדולה והם נמשכים יותר זמן.

תשישות ממושכת בולטת במיוחד בתהליך שיקום של העצמות (קונפליקט חזק של ירידת ערך עצמי), כי שם התהליך הוא ארוך ונמשך לפחות מספר חודשים.

קונפליקט בינוני של יע"ע (ירידת ערך עצמי) פוגע בלימפה, ובשלב הריפוי אכן אופייני שתהיה נפיחות בבלוטות ו/או צינורות הלימפה.

קונפליקטים קלים יותר של יע"ע יכולים לפגוע בשרירים, ברקמת החיבור, בכלי דם, ברקמת השומן ועוד.

וירוסים מצטרפים לעזור בשלב הריפוי של מחלות אשר פוגעות באיברים שקשורים לשכבת האקטודרם, כך שאם התשישות הכרונית מלווה גם בוירוסים, יש להניח שיש כאן גם קונפליקט שפגע באיבר או איברים הקשורים לאקטודרם (קונפליקטים של יע"ע פוגעים ברקמות הקשורות לשכבת הנבט מזודרם).

 

צריך לקחת בחשבון שבמקרים רבים יש יותר מקונפליקט אחד, או שקונפליקט אחד גרם ליותר מ-DHS אחד.

 

2. ישנם מצבים של תשישות מתמשכת אצל אנשים שסובלים מקונפליקט אקטיבי מתמשך, מבלי שיצליחו לפתור אותו. כלומר, תשישות שאינה קשורה לשלב הריפוי.

בשלב האקטיבי של הקונפליקט יש הפרשה של הורמוני סטרס וכל הסימפטומים הנלווים לכך.

אם שלב זה נמשך זמן רב ללא פתרון, בלוטות האדרנל מותשות ועלולות להגיע למצב בו כבר אינן יכולות לייצר מספיק הורמונים. גם התהליכים הרגילים של ייצור אנרגיה בתאים עלולים להיפגע. זהו מצב בו האדם הולך ודועך אל מותו ואחד הביטויים של זה הוא המצב שנקרא קצ'קסיה.

 

3. ייצור הטסטוסטרון נפגע כאשר יש קונפליקט אקטיבי הפוגע בקורטקס באונה הצדעית (רקתית) הימנית של המוח. הביטוי העיקרי של קונפליקט כזה הוא דיכאון, כאשר תשישות מתמשכת היא לעתים אחד הביטויים המשניים המתלווים לדיכאון. לא נוכל במסגרת מאמר זה לפרט את אותם סוגי קונפליקטים הגורמים לדיכאון, כי זה מחייב גם פירוט של השפעות הורמונליות אצל גברים ונשים, צדיות (ימני או שמאלי) והקומבינציות השונות ביניהן. נושא זה נלמד בצורה מפורטת בקורס נפרד של הרפואה החדשה.

 

 

לפי הרפואה החדשה, הגורם לפגיעה בשרירים המשורטטים, בגידים וברצועות הוא קונפליקט קל עד בינוני של יע"ע.

בשלב האקטיבי של הקונפליקט יש אובדן תאים ובשלב הריפוי מתבצע שיקום של אותן רקמות שנפגעו. תהליך שיקום זה עלול להיות מלווה בכאבים, ואם נפגעו שרירים, רצועות או גידים במקומות שונים בגוף, מתקבלת בשלב הריפוי התסמונת המכונה פיברומיאלגיה.

 

תשישות מתמשכת המופיעה ביחד עם פיברומיאלגיה, היא סימן מובהק לכך שאותו אדם נמצא בשלב הריפוי.

 

השאלה המתבקשת כאן היא - מדוע ישנם אנשים הסובלים מתופעות אלה במשך שנים ולא מחלימים?

 

ההסבר לכך נמצא כנראה באותה מכניקה שקורית במרבית המחלות הכרוניות:

הקונפליקט הראשוני של יע"ע (ירידת ערך עצמי) יצר דפוס בו נחרתו בתת-המודע של אותו אדם מרבית הרשמים שהיו בסביבה בעת האירוע ונקלטו דרך החושים. כל אחד מרשמים אלה עלול לשמש כטריגר אשר במצב חדש של סטרס (או כל מצב המזכיר במשהו את הקונפליקט המקורי) יפעיל מחדש את מעגל המחלה. וכך למעשה האדם עובר תקופות קצרות של נסיגה בסימפטומים (= התעוררות מחדש של השלב האקטיבי של הקונפליקט) ולאחר מכן התחדשות הסימפטומים כתוצאה מהתחדשות תהליך הריפוי.

 

משמעות הדבר היא שהטיפול העיקרי צריך לשלב את המודעות לגורם הבעיה, מציאת הטריגרים שעלולים לעורר מחדש את המחלה ולימוד (ע"י עבודה פנימית אישית או בעזרת מטפל) כיצד לנטרל או למזער את ההשפעה של אותם טריגרים.

 

זוהי למעשה עבודה ממשית של התפתחות אישית, אשר הדגש בה צריך להיות על חיזוק תחושת הערך העצמי האמיתי של האדם. המילה המדוייקת לכך בעברית היא ענוה, שמשמעותה היא הכרת הערך העצמי שלנו בצורה מדוייקת, ללא התנשאות יתר מצד אחד אך גם ללא הפחתה בערכנו מצד שני.

 

בנוסף לטיפול הרגשי אפשר במקרים רבים לעזור למטופל ע"י טיפולים משלימים שונים כמו תזונה ותוספי תזונה, הילינג, מגנטותרפיה, רפואה סינית, הומיאופטיה, פרחי באך, רפואת תדרים, הידרותרפיה, רפלקסולוגיה, עיסויים שונים וכו', כל מטפל בהתאם למומחיותו וניסיונו.

 

 

הערה: יתכנו מקרים בהם מעורבים יותר מקונפליקט אחד ועלולים להיווצר מצבים מורכבים יותר מכפי שתוארו כאן. בכל מקרה יש צורך להתייחס למכלול המרכיבים ולטפל בהתאם.

 

 

  ........................................................................................................

  

 

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.