סרטן המעי הגס – תגליות מפתיעות של הרפואה החדשה

 פורסם לראשונה ב-2009

 

 

הקדמה

ב-1978 גילה ד"ר ריקי גירד האמר, מנהל מחלקה פנימית בבי"ח אוניברסיטאי במינכן, שהוא חולה סרטן.

בהיותו אדם צעיר ובריא, אשר טיפל בעצמו בחולי סרטן, לא הבין ד"ר האמר מה גרם להתפתחות הסרטן אצלו והדבר היחידי שעלה בדעתו כגורם אפשרי היתה הטראומה הקשורה למותו של בנו דירק בן ה-16, שמת באופן טראגי 8 חודשים קודם לכן.

 

ד"ר האמר החליט לחקור את הנושא באופן מדעי, ולבדוק האם ייתכן שקיים קשר בין הטראומה שחווה לבין מחלת הסרטן.

תוך כדי בדיקת ההיסטוריה הרפואית של מטופליו הוא גילה ממצא שעורר את סקרנותו: כל חולי הסרטן שבדק, ללא יוצא מן הכלל, חוו בעברם זעזוע או שוק לא צפוי מסוג כלשהו, לפני שהמחלה התפתחה.

הוא המשיך לחקור בכיוון הלא שיגרתי הזה, ועל בסיס ההשערה שכל הפעולות בגוף נשלטות ע"י המוח החל ד"ר האמר לבצע צילומי CT של המוח לכל חולה סרטן שהגיע למחלקה והשווה אותם לרישומים הרפואיים והפסיכולוגיים של אותם חולים.

 

לתדהמתו מצא האמר התאמה ברורה בין "זעזועי קונפליקט" (טראומות) מסוימים שנרשמים במוח, לבין הדרך או הצורה בה הם באים לידי ביטוי באיבר בגוף. כלומר הוא גילה שקיים קשר בין סוג הטראומה שחווה החולה לבין האזור במוח שבו ניתן לראות סימנים מסוימים  בצילומי CT ולבין האיבר בו מופיעה המחלה.

 

יש לציין כי עד אותה תקופה לא היה שום מחקר מדעי שבדק את הקשר בין המוח להתפתחותן של מחלות, ואת התפקיד שממלא המוח כמתווך בין הנפש לאיבר החולה.

ד"ר האמר גילה שכל מחלה נוצרת כתוצאה משוק, קונפליקט או טראומה התופסים אותנו בהפתעה, לגמרי לא מוכנים. ברגע בו קורה קונפליקט לא צפוי זה, השוק פוגע באזור ספציפי במוח (אזור זה משתנה בהתאם לסוג הטראומה) וגורם שם לפגיעה אותה ניתן לראות בצילום CT של המוח בצורה של נקודה ומעגלים קונצנטריים סביבה (כמו מטרת ירי).

עד אז חשבו הרדיולוגים שמעגלים אלה הם תוצאות לוואי לא רלוונטיות הנגרמות מתקלות או הפרעות כלשהן במכשירי ה-CT. חברת סימנס, יצרני מכשירי ה-CT אתם עבד ד"ר האמר בדקו את הנושא ואישרו שהמעגלים המופיעים בצילומים אינם סתם הפרעה לא רלוונטית של המכשיר אלא ממצאים אמיתיים. 

 

את תופעת השוק או הקונפליקט הבלתי צפוי כינה ד"ר האמר בשם Dirk Hamer Syndrome או בקיצור - DHS, וזאת מתוך כבוד לבנו דירק. הוא גילה שה-DHS פוגע בו-זמנית בשלושה רבדים: הפסייכי (או המערכת הנפשית/רגשית של האדם), המוח ואחד מאיברי הגוף או רקמות הגוף. המעגלים המופיעים במוח כתוצאה מה-DSH קיבלו את השם "המיקוד של האמר" או בקיצור HH.

 

על אף שנראה היה כי תחום חקר הסרטן נכנס לעידן חדש, דחה הממסד הרפואי את תגליותיו של ד"ר האמר ולא הושקעו משאבים בהמשך המחקר הקשור לתגליותיו.

 

הרפואה המקובלת המשיכה במחקרים המבוססים על התפיסה הקלאסית שעל פיה כל גידול סרטני הוא תוצאה של תאים אשר מסיבה שאינה ידועה יצאו מכלל שליטה, ומכיוון שהם עלולים להתרבות ולהתפשט בגוף ללא כל בקרה צריך לחסל אותם מוקדם ככל האפשר.

 

למרות ההתפתחות הטכנולוגית המדהימה בעשרות השנים האחרונות ולמרות ההשקעות של טריליוני דולרים במחקר בתחום הסרטן, לא מצאה עדיין הרפואה המודרנית מהם הגורמים לסרטן בכלל ולסרטן שד בפרט. לכן מרבית הטיפולים הרפואיים המקובלים כיום בסרטן מבוססים יותר על מחקרים סטטיסטיים, השערות, תיאוריות ועל ניסוי וטעיה מאשר על הבנה אמיתית של המחלה.

 

ד"ר האמר, אשר מצא את עצמו מבודד ואף נרדף ע"י הממסד הרפואי, הקים למעשה ענף חדש בעולם הרפואה, שלו הוא קרא "הרפואה הגרמנית החדשה" (GNM). הרפואה החדשה מציגה מודל מדעי שלם הניתן לבדיקה לפי כל הפרמטרים המדעיים המקובלים, ואותן בדיקות שנעשו עד כה אכן הראו התאמה מלאה לממצאיו של ד"ר האמר.

תאור מפורט יותר של התפתחות ה-GNM ניתן למצוא במאמר המופיע באתר זה תחת הכותרת "כיצד התפתחה הרפואה החדשה".

 

זהו מאמר נוסף מתוך סדרת מאמרים בעברית שמטרתם היא לפתוח בפני הקהל הרחב את התגליות וההבנות של הרפואה החדשה לגבי מחלות הסרטן ומחלות קשות אחרות.

 

 

סרטן ע"פ הרפואה החדשה

הרפואה החדשה מראה שכל תהליך סרטני הוא ביטוי לתוכנית ביולוגית מיוחדת ובעלת משמעות המופעלת כתוצאה מטראומה או קונפליקט כלשהו ומטרתה לעזור לגוף להתמודד עם הבעיות הקשורות לאותה טראומה או קונפליקט. כאמור הטראומה פוגעת בו-זמנית בשלוש רמות שונות: בפסייכי, באיבר פיזי ובאזור במוח הקשור לאותו איבר שנפגע. את הפגיעה במוח ניתן לראות בעזרת צילום CT של המוח, ורופא שלמד את "הרפואה החדשה" יכול לדעת לפי צילום זה את מהו סוג הטראומה שחווה אותו אדם ובאיזה איבר תופיע המחלה.

התהליך הסרטני נשלט  ומבוקר באופן מלא ע"י המוח, וכאשר חולפת הטראומה או נפתר הקונפליקט יודע הגוף לרפא את עצמו באופן מלא, בד"כ ללא כל צורך בהתערבות רפואית אגרסיבית.

נסיונו של ד"ר האמר מראה הצלחה של 92% בריפוי של חולי סרטן, שרבים מהם הגיעו אליו במצב שהוגדר כסופני.

 

מטרתו העיקרית של מאמר זה היא לנטרל ככל האפשר את גורם הפחד המתלווה לגילוי הסרטן ולאפשר לחולה להימנע עד כמה שאפשר מטיפולים אגרסיביים מיותרים.

 

 

מה גורם להתפתחות סרטן המעי הגס?

הרפואה המקובלת לא יודעת בוודאות מהם הגורמים האמיתיים להתפתחות סרטן המעי הגס. לפי מחקרים שונים, בעיקר סטטיסטיים, מקובל כיום לחשוב שסרטן המעי הגס מתפתח כתוצאה מהגורמים הבאים:

  • תזונה הכוללת צריכה עודפת של שומנים וחלבונים מהחי ובמקביל מיעוט של סיבים (ירקות ופירות)
  • השמנת יתר
  • מיעוט בפעילות גופנית
  • עישון
  • גנטיקה

 

כל הנ"ל הינן השערות בלבד שמלבד הקשרים סטטיסטיים לא ניתן להסבירן ולהוכיחן. 

 

הרפואה החדשה מראה ומוכיחה (בעזרת צילומי CT של המוח) שהגורם העיקרי להתפתחות סרטן המעי הגס הוא באופן כללי "משהו" שמבחינת האדם היה קשה לעיכול או בלתי ניתן לעיכול (פיזית או פיגורטיבית).

 

בטבע זה קורה בעיקר כאשר חיה בולעת משהו (למשל עצם גדולה) שלא ניתן לעיכול פיזי ונתקע במעי. מטרתה של התכנית הביולוגית המיוחדת שמופעלת במצב זה היא להקטין את החתיכה שנתקעה, כך שתוכל לעבור במערכת העיכול ללא נזקים. לשם כך גדלים במהירות תאים נוספים במעי שתפקידם לייצר עוד מיצי עיכול אשר יעזרו לפרק או להקטין את החתיכה התקועה.

 

אצל בני האדם הגורם הוא בד"כ פיגורטיבי ולא מזון פיזי, אך התהליך הפיזיולוגי בגוף זהה לתהליך הקורה כתוצאה מקונפליקט פיזי כגון גוש או עצם שנתקעו במעיים. זה קורה אצל בני אדם בעיקר במצבים בהם הדבר שלא ניתן לעיכול הוא רגשי או מנטלי.

בחלק מהמקרים זה קשור לכעס בלתי ניתן לעיכול, או לאי יכולת לעכל הפסד פתאומי של סכום כסף גדול, בית, עיסקה, מקום עבודה, הפסד במשפט וכדומה.

במרבית המקרים זה קשור למשהו מכוער כגון:

  • גירושים מכוערים
  • מאבק מכוער על כסף, רכוש, ירושה
  • הונאה או בגידה כספית
  • השמצה או הכפשה זדונית
  • האשמה קטנונית או מרושעת (לדוגמא: אדם חף מפשע שהואשם ללא הצדקה בכך שניסה להוציא במירמה כספים מחברת הביטוח)

 

ככל שהקונפליקט יותר מכוער או מרושע, הגידול יופיע יותר קרוב לקצה המעי הגס.

סרטן בסיגמה (החלק שבין המעי הגס היורד לרקטום): קונפליקט הקשור למשהו קטנוני/מרושע.

סרטן הרקטום: קונפליקט הקשור למשהו מאד חתרני/בוגדני/ערמומי.

 

 

 

 

 תהליך התפתחות סרטן המעי הגס:

 

השלב האקטיבי של הקונפליקט (השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הסימפתטית):

כאשר אדם חווה טראומה או קונפליקט מאחד הסוגים הנ"ל בעוצמה העוברת סף מסויים נוצר אצלו DHS ומתחיל להתפתח גידול במעי הגס. כל עוד נמשכת השפעת הטראומה או הקונפליקט, ימשיך הגידול לגדול. במקביל דואג המוח לכך שיתרבו בגוף מספיק חיידקי מיקובקטריה (ממשפחת חיידקי השחפת) ופטריות, אשר תפקידם לפרק את הגידול מרגע שנפתר הקונפליקט. בתהליך טבעי, מספר חיידקי השחפת והפטריות בגוף יהיה בכל רגע נתון מספיק בדיוק כדי לפרק את הגידול.

במידה ואותו אדם קיבל אנטיביוטיקה או כימותרפיה לפני התפרצות הגידול, או בזמן התפתחות הגידול, עלול חלק גדול מחיידקים אלה להישמד ולא תהיה לגוף אפשרות לפרק את הגידול בדרך טבעית בשלב הריפוי.

 

סימפטומים אפשריים בשלב האקטיבי של הקונפליקט:

 

אין בשלב הזה סימפטומים ספציפיים. 

ככל שהקונפליקט יותר עוצמתי, כך גם הסטרס יותר חזק, עם הסימפטומים הנלווים אליו.

תיתכן עצירות.

 

הערה: יתכן מצב בו השלב האקטיבי של הטראומה יהיה קצר מאד, והסימפטומים הנ"ל או חלקם יורגשו לזמן קצר בלבד או שאפילו לא יגיעו כלל לתודעתו של אותו אדם. מצד שני יתכנו גם מצבים בהם הקונפליקט מתמשך שנים ובהדרגה וקשה לחולה לזהות מתי זה התחיל ומה גרם לכך.

 

 

שלב הריפוי (השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית):

ברגע שנפתר הקונפליקט הופך כל התהליך את כיוונו:

הגידול נעצר ומתחיל להיות מפורק ע"י חיידקי השחפת והפטריות (כגון קנדידה), לאחר שאלה קיבלו פקודה מפורשת מהמוח להתחיל בעבודה (אם אין מספיק חיידקים ופטריות כתוצאה מטיפול באנטיביוטיקה או כימותרפיה - יישאר גידול שפיר). מאחר ותאי הגידול מכילים דם, מלווה תהליך פירוק הגידול בהופעת דם בצואה ובמקרים רבים ימצאו כיבים דלקתיים במעי בשלב זה.

מרבית מקרי סרטן המעי הגס מתגלים רק בשלב הריפוי, כי עיקר הסימפטומים המוכרים מופיעים או מורגשים רק בשלב זה.

 

סימפטומים אפשריים בחלק הראשון של שלב הריפוי:

  • עייפות רבה
  • הזעות בשנת הלילה (בעיקר בין 01:00 ל-04:00)
  • שלשול או קשיי עיכול שונים. שינויים בתדירות היציאות. תחושה שההתרוקנות אינה מלאה
  • כאבים או מיחושים בבטן
  • בצואה יש מוגלה וחלקי תאי עור משכבת הרירית של המעי
  • דם בצואה (סימן מובהק לתהליך פירוק תאי הגידול בשלב הריפוי)

 

 

משבר הריפוי (באמצע שלב הריפוי):

כפי שתואר למעלה, ה-DHS פוגע גם במוח ויש צורך לרפא גם את האזור שנפגע במוח, שהוא אחד או יותר מהמרכזים ששולטים על המעי הגס ונמצאים בגזע המוח.

תהליך הריפוי במוח מחייב בהתחלה סביבה נוזלית. לצורך כך מרכז המוח נוזלים באותו אזור ונוצרת שם מעין בצקת זמנית. כאשר אין יותר צורך בנוזלים אלה, יוצר המוח סיגנל המפעיל בעוצמה רבה את מערכת העצבים הסימפתטית. מטרתו של סיגנל זה היא בעיקר לסלק את הבצקת שנוצרה במוח, ע"י כיווצם של כלי הדם.

תהליך זה יכול להימשך מספר שניות, מספר דקות או מספר שעות ובמהלכו עלולים להופיע בצורה מרוכזת כל הסימפטומים של הטראומה/קונפליקט.

תופעה זו נקראת משבר הריפוי, או המשבר האפילפטי.

ככל שהטראומה או הקונפליקט חזקים יותר, כך יהיו הסימפטומים של משבר הריפוי חזקים יותר.

מלבד הסימפטומים של השלב האקטיבי של הקונפליקט, עלולים להופיע במשבר הריפוי גם סימפטומים הקשורים להוצאת הבצקת מהמוח כגון:

כאבי ראש

הקאות

סחרחורות

ראיה כפולה

 

 

החלק השני של שלב הריפוי (לאחר משבר הריפוי):

נמשך תהליך הריפוי עד להחלמה מלאה. ההשפעה הדומיננטית היא עדיין של מערכת העצבים הפאראסימפתטית, אך היא הולכת ומתמתנת עד לחזרה לתפקוד נורמלי.

 

במקרים בהם תהליך הריפוי נעשה ללא הפרעות וללא נסיגות, מפורק הגידול תוך כ-4 חודשים. בסוף הריפוי נשארת צלקת במקום בו היה הגידול.

 

 

 כיצד מטפלים

אם המחלה מתגלה בשלב האקטיבי של הקונפליקט (כלומר, שהקונפליקט עדיין לא נפתר), צריך קודם כל למצוא את הדרך הטובה ביותר לפתרון הקונפליקט. הבנת הגורם למחלה תעזור מאד להתגבר עליה. חשוב גם שהחולה יהיה מודע לכך שמייד עם פתרון הקונפליקט הוא צפוי להרגיש את כל או חלק מהתסמינים של שלב הריפוי.

 

גם כאשר המחלה מתגלה בשלב הריפוי (וזה מה שקורה במרבית המקרים) הטיפול המשמעותי ביותר הוא ללמוד להתגבר על הטראומה הרגשית או לפתור את הקונפליקט הרגשי שגרם להופעת המחלה. זוהי עבודה לא קלה המוטלת בעיקר על החולה עצמו, כאשר תפקידו של המטפל הוא בעיקר לעזור באבחון, לכוון, לתת כלים, לייעץ ולתמוך.

לפעמים המודעות, ההבנה והעבודה הפנימית שהחולה עושה עם עצמו מספיקות כדי לפתור את הבעיה. אך במקרים רבים יש צורך בעזרה של מטפלים. ישנן שיטות שונות העוזרות להתגבר על קונפליקטים או להשתחרר מטראומות כגון EFT, TAT, EMDR, BSFF, המסע, הילינג, תיטא הילינג, טיפול פסיכולוגי, הומיאופטיה, ביואורגונומי ועוד. כל אחד צריך למצוא את השיטה או השיטות המתאימות לו ביותר ואת המטפל המתאים לו ביותר.

 

אך ישנה עוד נקודה מעניינת שחשוב לקחתה בחשבון:

כאשר מתרחשת טראומה הגורמת להפעלתה של מחלת סרטן (או מחלה קשה אחרת), קולטים החושים שלנו את מרבית האינפורמציה הקיימת בסביבה באותו זמן – צלילים, צבעים, צורות, ריחות, מגע, טעמים, מילים או משפטים ספציפיים שנאמרו וכו'. כל אלה נחרתים בתת-מודע שלנו וכל אחד מהם עלול להיות טריגר אשר יפעיל מחדש את מעגל המחלה אם לא נהיה מודעים לו ואם לא נלמד לנטרלו.

לכן חשוב לא רק לפתור את הטראומה הישנה, אלא גם לגלות מהם אותם דברים שעלולים להפוך לטריגרים אשר יפעילו מחדש את מעגל המחלה וללמוד כיצד לא לאפשר להם להשפיע עלינו.

 

המודעות לדברים היא המפתח לפתרון והיא מרכיב עיקרי בריפוי אם היא מלווה בשינוי גישה, התייחסות וחשיבה בהתאם לצורך. מעבר לכך, כל אחת משיטות הטיפול יכולה להיות כלי עזר חשוב ולפעמים אף חיוני.

חלק חשוב מהעבודה הפנימית שכדאי לחולה לעשות קשור לסליחה (לאחרים ולעצמו), מחילה, הבנה, שקט פנימי, רוגע, בטחון עצמי, הערכה עצמית, ענוה, קבלה עצמית, אהבה, נתינה, סבלנות, סובלנות ואמונה.

 

 

סיבוכים אפשריים:

הסיבוך הבעייתי ביותר שעלול לפגוע בתהליך הריפוי הטבעי של המחלה הוא מצב בו החולה סובל באותו זמן גם מסינדרום של אצירת נוזלים בגוף כתוצאה מבעייה בכליות. במצב זה הגוף מחפש כל מקום אפשרי לאכסן נוזלים, והוא מתוכנת כך, שהעדיפות הראשונה לקבלת עודפי הנוזלים ניתנת למקום שנמצא בתהליך ריפוי. זה גורם לכך שהגידול (שנמצא כבר בתהליך פירוק, אך עדיין לא פורק) יתרחב הרבה מעבר לגודל בו היה ללא תוספת הנוזלים  והוא עלול לגרום לחסימה מלאה של המעי. במצב זה אין ברירה אלא לנתח, כדי למנוע מוות.

אם הגידול מתנפח בגלל אצירת נוזלים בגוף, אך עדיין אין חסימת מעיים מלאה, הדבר הדחוף ביותר הוא לפתור את הקונפליקט שפגע בכליות.

 

 

דלקת כיבית במעי הגס (Ulcerative Colitis):

דלקת כיבית במעי הגס היא למעשה חלק משלב הריפוי של סרטן המעי הגס, בו מפורקים הגידולים ע"י חיידקים ו/או פטריות.

דלקת כיבית כרונית, החוזרת ונשנית מדי פעם, היא ביטוי למצב הנקרא "ריפוי תלוי". כלומר, היה גידול במעי (ויתכן מאד שהחולה לא ידע ולא הרגיש בכך), האדם פתר במודע או שלא במודע את הקונפליקט והתחיל התהליך הטבעי של פירוק הגידול ע"י חיידקים ופטריות, תהליך הכולל בד"כ גם דימום במעי. בשלב מסויים, לפני השלמת פירוק הגידול, נוצרה סיטואציה שגרמה מחדש להפעלת מעגל הקונפליקט. מייד ישנה עצירה בפירוק הגידול ותיתכן אף גדילה מחודשת של הגידול. בשלב זה אין דם בצואה ואין את שאר הסימפטומים של שלב הריפוי, ומבחינת ההגדרה הרפואית ישנה רמיסיה (הפחתה או היעלמות של סימני המחלה). כאשר החולה מתגבר שוב על הטראומה, או פותר את הקונפליקט, מתחיל שוב תהליך פירוק הגידול ע"י חיידקים ופטריות ומופיעים שוב הסימפטומים של שלב הריפוי. מבחינת הרפואה ישנה התפרצות מחודשת של המחלה... כך נכנס החולה למעגל הקסמים של מחלה כרונית. מעגל זה עלול להימשך ללא פתרון ממשי ע"י לקיחת תרופות שונות שמחלישות את הסימפטומים, ומשפרות, לפחות חלקית, את איכות החיים של החולה, אך לא פותרות את מקור הבעיה.

 

 

טיפולי עזר (בנוסף לטיפולים הספציפיים שקשורים לקונפליקט):

תזונה ותוספי תזונה: חשוב לעשות התאמה אישית לכל חולה.

בדיקה קינסיולוגית היא אחד מכלי העזר הטובים למציאת התזונה המתאימה לנבדק בכל אחד משלבי המחלה והריפוי.

בכל מקרה מומלץ מאד לא לעשות צום לפני השלמת שני החלקים של שלב הריפוי.

בשלב הריפוי, אם תהליך פרוק הגידול נעשה באופן טבעי על-ידי חיידקים, חשוב לאכול הרבה חלבונים, במיוחד אם ישנן הזעות בלילה. חיידקי השחפת צורכים כמויות גדולות של חלבונים וצריך לדאוג לכך שלא יהיה מחסור בחלבונים בגופו של החולה המתרפא.

 

ביו-מגנטים: אלה הם מגנטים טיפוליים חזקים במיוחד המעלים את רמת האנרגיה בגוף, משפרים את חילוף החומרים, מעלים את לחץ החמצן בתאים ומפחיתים מצבי דלקת.

 

פעילות גופנית: חשוב להתאים את הפעילות למצבו של החולה.

 

חשיפה לשמש: בחלק הראשון של שלב הריפוי, עד משבר הריפוי, יש להימנע באופן מוחלט מלחשוף את הראש לקרינת שמש ישירה. חשיפת עור הגפיים והגוף לשמש למשך 15-20 דקות ביום מומלצת במרבית המקרים.

 

תמיכה של בני המשפחה והחברים: תמיכה והבנה מצד בני משפחה וחברים היא תמיד אחד המרכיבים העיקריים בתהליך הריפוי. לפעמים מישהו מבני המשפחה, מהחברים או מהעמיתים במקום העבודה הוא למעשה חלק מגורמי המחלה, מה שעלול להפוך את תהליך הריפוי לקשה הרבה יותר. אך בכל מקרה חשוב ליצור את התנאים בהם ניתן יהיה להגיע להבנות עם אותו אדם, לסלוח ולמחול אחד לשני אם צריך ולנטרל עד כמה שאפשר את אותם דברים שגרמו לקונפליקט ביניהם.

חשוב מאד שתהיה לחולה תחושה של אהבה ותמיכה מלאה מצד כל בני המשפחה והחברים, ללא ביקורת, ללא שפיטה וללא הפעלת לחצים לעשות טיפול כזה או אחר וללא הפעלת לחצים לגבי סגנון חייו.

 

 

האם יש צורך בטיפולים כימותרפיים ובהקרנות:

הידע, ההבנה והניסיון של הרפואה החדשה מראים שטיפולים אלה גורמים ליותר נזקים מאשר תועלת. לא ניתן במסגרת מאמר זה להרחיב נושא זה ולהסבירו כראוי.

 

 

 

מאמר זה מוגש כמידע בלבד וההמלצות שבו אינן מהוות התוויות רפואיות. 

הכותב אינו רופא מדיציני, ובכל מקרה יש להיוועץ ברופא מוסמך.

 

מאת: עידן סער

 

 

מקורות:

 http://learninggnm.com/SBS/documents/intestines.html

http://learninggnm.com/SBS/documents/colon_tumor.html

 http://learninggnm.com/SBS/documents/ria_w__testimonial.html

 Scientific Chart of GNM. 2007, ISBN: 978-84-96127-29-6

GNM Seminars and practitioners workshops