טיפ מס' 56: עצירות ושלשול

פורסם לראשונה בעברית ב-9.9.2011

 

 

 

בעיות מעיים בכלל ועצירות ושלשול בפרט, הינם נושאים מוכרים ונדושים במרבית תחומי הרפואה המשלימה. לכן, אין כאן כוונה לדון בכל המרכיבים של נושאים אלה, אלא להתמקד בקצרה בחלק מהידע וההבנות של הרפואה החדשה, אשר יכולים לתת ערך מוסף למטפלים בכל השיטות האחרות. בין היתר יש כאן קצת מידע על מערכת העצבים ושרירי המעיים, אשר עשוי לעניין במיוחד את המטפלים בשיטת פאולה.

 

........................................................................................................................

 

הקונפליקט העיקרי שפוגע גם במעי הדק וגם במעי הגס הוא דבר שמתפרש אצל האדם כ"משהו" שלא ניתן לבליעה, לעיכול או להטמעה, או משהו שנכנס למערכת העיכול ולא ניתן להיפטר ממנו. ה"משהו" הזה יכול להיות פיזי (מזון, משקה, תרופות, גוף זר, זיהום וכד') או משהו פיגורטיבי.

 

בחלק מהמקרים, ובמיוחד כאשר הפגיעה היא במעי הדק, זה יכול להיות גם כעס בלתי ניתן לעיכול. הכעס הוא בד"כ על אנשים, ובעיקר אנשים קרובים (בני משפחה, חברים, עו"ד שלנו, רו"ח שלנו וכו'). אך יכולים להיות כעסים גם על מצב כלשהו או נסיבות שונות. כאשר הפגיעה היא במעי הגס (ובמיוחד ככל שזה פוגע בחלק יותר קרוב לקצה התחתון של המעי הגס), זה יכול להיות קשור למשהו מכוער, כגון: גירושים מכוערים מאבק מכוער על כסף, רכוש, ירושה הונאה או בגידה כספית השמצה או הכפשה זדונית האשמה קטנונית ומרושעת.

 

הקונפליקט שפוגע בשרירים החלקים של המעיים הוא "אי יכולת להעביר הלאה במעיים את ה"משהו" (מזון, גוש, חתיכה וכו')".

 

קצת אנטומיה:

השרירים האורכיים לאורך המעיים (השרירים המרחיבים) מעוצבבים בעיקר ע"י מערכת העצבים הסימפתטית. השרירים הטבעתיים (המכווצים) מעוצבבים בעיקר ע"י שלוחות מעצב הוואגוס ששייך למערכת העצבים הפארא-סימפתטית. התנועה הפריסטלטית של המעיים, הדוחפת את המזון קדימה, מתאפשרת ע"י מקצב מתמשך של חילוף הקוטביות בין פעילות השרירים האורכיים לשרירים הטבעתיים.

 

השלב האקטיבי של הקונפליקט (שלב ה-CA):

כל עוד נמשכת השפעת הקונפליקט, יש גידול של תאים במעי הגס או הדק. מטרתה של התוכנית הביולוגית הגורמת לגידולם של תאים אלה היא לעזור בעיכול או ספיגה של אותו "משהו" שלא ניתן לעיכול (כנראה על בסיס הנחה של המתכנתים, שה"משהו" הזה הוא פיזי).

 

כאשר יש DHS שמשפיע על שרירי המעיים, תהיה פעילות דומיננטית של השרירים האורכיים במעיים, כל עוד נמשכת השפעה אקטיבית של הקונפליקט. באותו אזור במעיים בו נמצא ה"משהו" הקשה לעיכול (האזור שבו פגע ה-DHS) תהיה פעילות מוגברת (עווית מקומית) של השרירים החלקים, ולעומת זאת התרחבות של שאר חלקי המעיים וירידה משמעותית עד כדי עצירה מוחלטת של הפריסטלטיקה בשאר חלקי המעיים. תהליך זה גורם לכך שאותו "משהו" קשה לעיכול ישאר במקום לזמן מה, או ינוע קדימה בקצב יותר איטי, כדי שתהיה לגוף אפשרות טובה יותר לעכלו.

הערה: הרופאים עלולים בטעות לאבחן מצב זה כ"חסימת מעיים שיתוקית" ("paralytic ileus") אך למעשה לא יתכן שיתוק של השרירים החלקים מלבד מצב בו מקבלים זריקת מורפיום. כלומר, עצירות היא בד"כ סימפטום של השלב האקטיבי של אחד הקונפליקטים הנ"ל.

 

החלק הראשון של שלב הריפוי:

כאשר נפתר הקונפליקט מתחיל שלב הריפוי. במקרה בו היה גידול של תאים בשלב ה-CA, אין יותר צורך בתאים אלה והם מפורקים ע"י חיידקים ממשפחת השחפת ו/או פטריות קנדידה (במידה ואותו אדם לקח לפני-כן אנטיביוטיקה או קיבל טיפול כימותרפי, לא יהיו מספיק  חיידקים או פטריות ויישאר גידול שפיר).

במקביל מתחילה פעילות יתר של שרירי המעיים, כולל כאבי בטן ועוויתות שעלולות להופיע בכל חלקי המעיים. בשלב זה יתכן גם שלשול.

 

משבר הריפוי:

פעילות מוגברת הכוללת עווית מקומית של השרירים החלקים במקום בו נפגע המעי, ולעומת זאת התרחבות של שאר חלקי המעיים וירידה משמעותית עד כדי עצירה מוחלטת של הפריסטלטיקה בשאר חלקי המעיים.

בשלב זה מתחיל גם תהליך של עיבוי השרירים החלקים באותו אזור במעיים שבו היתה הפגיעה (שבו נתקע ה"משהו").

 

החלק השני של שלב הריפוי:

ממשיך תהליך מקומי של עיבוי וחיזוק השרירים החלקים באזור של המעי שבו היתה הפגיעה. יש הגברה של הפריסטלטיקה בשאר שרירי המעיים ויתכנו כאבי בטן ועוויתות בכל חלקי המעיים. זהו השלב בו השלשול הוא סימפטום אופייני. עם השלמת תהליך הריפוי חוזרת הפריסטלטיקה לתפקוד תקין ונפסק השלשול.

 

 

..............................................................................................................................

 

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא מדיציני, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.