טיפ מס' 199: ציסטות

 

פורסם לראשונה ב-1.5.2016

 

 

הרפואה החדשה מראה שישנם שני סוגים עיקריים של ציסטות:

  1. ציסטות שנועדו לשפר לאורך זמן את יכולת התפקוד של האיבר בו הן התפתחו.
    בטיפ זה יוסברו תפקידיהן של ציסטות אלה לפי התגליות של הרפואה החדשה.
    חשוב לקחת בחשבון שהדברים מובאים כאן מאד בתמצית וכדי להבין טוב יותר את התהליך, כולל שלבי ההתפתחות והסיבוכים האפשריים, יש צורך ללמוד את הנושא יותר בהרחבה.
  2. כל שאר הציסטות.

 

1. ציסטות שנועדו לשפר את יכולת התפקוד של האיבר בו הן התפתחו

אצל כל אדם ישנם שלושה איברים בהם יכולות להתפתח ציסטות כאלה:
שחלות או אשכים, כליות ובלוטות יותרת הכליה.

 

ציסטות בשחלות

הקונפליקטים שמפעילים את התוכנית הביולוגית בשחלות קשורים לאובדן:

  • קונפליקט עמוק של אובדן של מישהו קרוב
  • קונפליקט עמוק של פחד מאובדן של מישהו קרוב

 

כדי לפצות על האובדן, מתפתחת בשלב הריפוי בשחלה ציסטה שלוקח לה כ-9 חודשים להבשיל, אם אין נסיגות בתהליך בגלל טריגרים. כאשר הציסטה מגיעה לבשלות, היא מתחילה לייצר כמויות גדולות של אסטרוגן.

ההסבר של הרפואה החדשה לתוכנית הביולוגית הזאת הוא, שהגדלת כמות האסטרוגן גורמת לאישה להיראות הרבה יותר צעירה ואטרקטיבית. זה מעלה את הסיכויים לקשר עם גברים, מה שמעלה את הסיכויים להיכנס להריון ולהביא ילד חדש לעולם כפיצוי על האובדן.

 

כמו בכל שאר סוגי המחלות והקונפליקטים, מה שקובע אם התוכנית הביולוגית תופעל, זה לא בהכרח מה קרה במציאות, אלא איך הדברים נחוו ע"י האישה או הנערה.למשל, נערה שאהובה עזב אותה, עלולה לחוות זאת כאובדן.מצבים נוספים שיכולים לעורר קונפליקט של אובדן:

  • ויכוחים קשים
  • בגידה או חוסר נאמנות מצד בן/בת זוג, שותף או חבר

 

במקרים חריגים יכולה ציסטה בשחלה להגיע לגודל עצום של מספר ק"ג!

בסרטון שבקישור הזה מראים ניתוח בו הוצאה ציסטה גדולה במיוחד

 

ציסטות באשכים

גם הקונפליקטים שמפעילים את התוכנית הביולוגית באשכים קשורים לאובדן:

 

  • קונפליקט עמוק של אובדן של מישהו קרוב/אהוב
  • קונפליקט עמוק של פחד מפני אובדן של מישהו קרוב/אהוב
  • בגידה של בת זוג או חבר קרוב

 

בשלב הריפוי מתפתחת באשך ציסטה שלוקח לה כ-9 חודשים להבשיל (אם אין נסיגות בתהליך בגלל טריגרים). כאשר הציסטה מגיעה לבשלות, היא מתחילה לייצר כמויות גדולות של טסטוסטרון. זה עושה את הגבר פורה יותר, עם יותר און מיני, כך שיהיה סיכוי טוב יותר שהוא יוכל לפצות על האובדן בהבאת צאצאים חדשים.

 

 

ציסטות בפקעיות הכליה

יחידת המבנה והתפקוד הבסיסית בכליות נקראת נפרון. דרך הנפרון מסולקים החוצה חומרי פסולת מהדם ובנפרונים מווסתים כמות המים והאלקטרוליטים בגוף, לחץ הדם ומאזן חומצה-בסיס. בכל כליה יש כ-מיליון ורבע נפרונים.

 

בתחילתו של כל נפרון נמצאת פקעית (רשת צפופה של נימי דם), אשר בה נעשה הסינון הראשוני של תוצרי פסולת מהדם אל אבוביות הכליה.

 

הקונפליקטים שמפעילים את התוכנית הביולוגית הקשורה לפקעיות הכליות הם קונפליקטים הקשורים לסכנות של עודף מים או נוזלים אחרים, כגון:

 

  • שיטפון
  • מבול, , סופת שלג, סופת ברד
  • מקרה מבהיל של כמעט טביעה
  • תקלה בצנרת והצפת הדירה במים
  • דליפה חזקה מהגג
  • תאונות עם חומרים כימיים נוזליים
  • אלכוהול
  • לידה של תינוק שמת כתוצאה ממי שפיר שחדרו לכליותיו או ריאותיו

 

בשלב הריפוי מתחילה להתפתח ציסטה בפקעית הכליה, וגם במקרה זה לוקח לציסטה כ-9 חודשים להגיע להבשלה מלאה.

לאחר שהציסטה הגיעה לבשלות, היא הופכת להיות עוד יחידת סינון בכליה ומשפרת את כושר הסינון הכולל של הכליה, כך שהכליה תהיה מוכנה טוב יותר למקרה של קונפליקט חוזר מאותו סוג.

 

 

ציסטות בקליפת בלוטות יותרת הכליה (בלוטות האדרנל)

קליפת בלוטות האדנל מייצרת קורטיקוסטרואידים, כולל קורטיזול.

הקונפליקטים שמעוררים את התוכנית הביולוגית הקשורה לקליפת בלוטת האדרנל הם:

  • "להיזרק מהנתיב"
  • ללכת בכיוון הלא נכון
  • לעשות החלטה מוטעית או בחירה מוטעית

 

כל עוד הקונפליקט לא פתור יש ירידה משמעותית בייצור הההורמונים הסטרואידים בקליפת הבלוטה. זה מכריח את האדם להאט ולמצוא את הנתיב הנכון.

בשלב הריפוי מתפתחת ציסטה בקליפת הבלוטה וגם במקרה זה לוקח לציסטה כ-9 חודשים להגיע לבשלות. כאשר הציסטה מבשילה היא מתקשה ומתחילה לייצר קורטיקוסטרואידים כתוספת ליכולת הייצור שהיתה לבלוטה לפני כן.

 

הכרה טובה של התהליכים הנ"ל מאפשרת הבנה טובה של מחלות וסינדרומים כגון:

  • מחלת אדיסון (Addison's disease)
  • סרטן בבבלוטת האדרנל (= שלב הגידול של הציסטה לפני הבשלתה)
  • תסמונת קון (Conn's syndrome)
  • תסמונת קושינג (Cushing's Syndrome)

 

 

2. כל שאר הציסטות

הערה:

הכתוב בחלק זה מבטא מסקנות ביניים או הבנות ביניים אליהן הגעתי בניסיון להבין מה גורם להתפתחותן של ציסטות במקומות שונים.מסקנות אלה אינן מבוססות על מחקר מדעי כלשהו, ולכן אשמח לקבל מכם כל מידע נוסף אשר עשוי לעזור בהבנת התופעה.

 

ההבנה:

באופן כללי, ציסטות מתפתחות במקומות בהם נוצר ריכוז לא רצוי של נוזלים, אשר עלולים לגרום נזק לרקמות הסמוכות.

תפקיד הציסטות במקרים אלה הוא לרכז ולהחזיק נוזלים אלה כל עוד קיים הצורך, כדי למנוע נזקים.

זהו תפקיד זמני, וכאשר נפתרת בעיית ריכוז הנוזלים, הגוף סופג את הנוזלים מהציסטה, והציסטה עצמה מתכווצת או נעלמת לגמרי.

 

מה עלול לגרום לריכוז לא רצוי של נוזלים במקומות מסויימים בגוף?

  1. דימום פנימי.
    זה יכול להיות כתוצאה מגורם חיצוני (תאונה, מכה, ניתוח וכדומה) או כתוצאה מתהליכים פנימיים בגוף שמתרחשים בגלל קונפליקטים ביולוגיים.
  2. מצבים של ריפוי תלוי.
    בחלק הראשון של שלב הריפוי יש תמיד ריבוי של נוזלים באזור המתרפא, כדי לזרז את תהליכי הריפוי.
    אם ישנם מצבים חוזרים ונשנים באופן תכוף יחסית של ריפוי ונסיגה (בגלל טריגרים), בכל פעם שמתחיל שוב תהליך הריפוי יישלחו עוד נוזלים לאזור המתרפא, גם אם לא כל הנוזלים העודפים מהפעם הקודמת יצאו משם.
  3. הסינדרום.
    זה מצב בו אזור מסויים נמצא בשלב הריפוי ובמקביל יש קונפליקט אקטיבי (לא פתור) שפוגע באבוביות הכליה וגורם לאצירת נוזלים בגוף. הגוף מתוכנת כך, שהמקום אשר נמצא בריפוי הוא בעדיפות ראשונה לקבל את עודפי הנוזלים.
  4. חסימה בצינורות שמובילים נוזלים.
    למשל: חסימת צינורות בלוטת התריס.

 

דוגמאות:

ציסטה בבלוטות החלב בשד:
בסוף שלב הריפוי של גידול בבלוטות החלב נשאר בשד חלל במקום שבו היה הגידול.
אם בזמן שלב הריפוי יש מצבים חוזרים ונשנים של הסינדרום, תתפתח ציסטה באזור החלל שנוצר בשד, כדי לרכז את עודפי הנוזלים שהגוף מפנה לשם.
רקמה פיברוציסטית בשד נוצרת כתוצאה ממצבים חוזרים ונשנים של שלב הריפוי בבלוטות החלב, ובמיוחד החצי השני של שלב הריפוי, בו קורים תהליכי הצטלקות.

 

ציסטה בצינורות התירואיד (בלוטת התריס):
צינורות התירואיד נמצאים בתוך בלוטת התירואיד והם מוליכים אל הדם את ההורמונים שמיוצרים בבלוטה.
בשלב הריפוי עלולות להיווצר חסימות זמניות בצינורות. במצב זה אין מוצא החוצה לנוזלים עם ההורמונים שמגיעים מהבלוטה ואז מתפתחת שם ציסטה שתפקידה הוא לאגור את אותם נוזלים, עד שתיפתחנה החסימות בצינורות.

 

ציסטות בכבד:
התהליך כאן דומה לזה שקורה בבלוטות החלב בשד: אם בזמן שלב הריפוי יש מצבים חוזרים ונשנים של הסינדרום, תתפתחנה ציסטות בחללים הזמניים שנוצרים כתוצאה מפירוק הגידולים, כשתפקיד הציסטות הוא לרכז את עודפי הנוזלים שהגוף מפנה לשם.
בכבד, בשונה משאר האיברים, החללים שנוצרים מפירוק הגידולים הם זמניים כי לכבד יש את היכולת לחדש את עצמו.

 

ציסטות במוח:
מובאות כאן שתי אפשרויות:

1.      במצב של "ריפוי תלוי" של קונפליקט כלשהו, תאי המוח באזור בו מופיע ה-HH מתרחבים עם הבצקת בחצי הראשון של שלב הריפוי ומתכווצים שוב לאחר משבר הריפוי, או כשיש נסיגה בגלל טריגרים. ככל שתהליך כזה חוזר על עצמו יותר ויותר, הרקמה נעשית יותר קשיחה, עד נקודה מסויימת בה עלול להיגרם קרע ברקמה. במקום בו נוצר הקרע עלול להיות דימום ושם מתפתחת ציסטה.

2.      לאחר ניתוח מוח, בחלל שנוצר במקום בו בוצע הניתוח, עלולים להתרכז נוזלים  ומתפתחת שם ציסטה כדי להכיל נוזלים אלה.

 

  

........................................................................................................

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.