טיפ מס' 214: אנדומטריוזיס - לפי הרפואה החדשה

 

פורסם לראשונה ב-27.11.2016

 

 

אנדומטריוזיס לפי הרפואה המקובלת

לפי "ויקירפואה": אנדומטריוזיס היא מחלה שכיחה, שפירה, כרונית, דלקתית ותלוית אסטרוגן הפוגעת בנשים בגיל הפוריות, גורמת לפגיעה משמעותית באיכות החיים ואחראית לפניות חוזרות לסעד רפואי עקב כאבים. אנדומטריוזיס מוגדרת כנוכחות רקמה הדומה לרירית הרחם - אנדומטריום, הכוללת רקמה בלוטית ומשתית (סטרומה) מחוץ לרחם. מחלה זו עלולה לגרום לסבל רב, לצורך באשפוזים חוזרים, לניתוחים חוזרים ולפגיעה משמעותית עד כדי נכות. התסמינים האופיינים הם כאבי אגן, כאב עז בזמן וסת (דיסמנוריאה), כאב עז בזמן קיום יחסים (דיספראוניה) ואי פוריות.

 

האזורים הנפוצים ביותר לגדילה של רקמה זו מחוץ לרחם הם אברי האגן: הרצועות המחזיקות את הרחם, קרום הצפק באגן, השחלות וסביב לחצוצרות והרחם. חתיכות של רקמת אנדומטריום יכולות לעתים לגדול על פני איברים נוספים, שנמצאים בקרבה אנטומית לאברי הרבייה כגון: שלפוחית השתן, והמעי הגס. לעיתים נדירות, ניתן למצוא רקמה מרירית הרחם אפילו במקומות כגון הסרעפת הריאות או המוח.

 

רקמת רירית הרחם (אנדומטריום) מגיבה לשינויים ההורמונאליים, שמתרחשים במהלך המחזור החודשי. גם רקמת האנדומטריום, שנמצאת מחוץ לרחם מגיבה לשינויים ההורמונאליים הללו. זה יכול לגרום לשרשרת אירועים הגורמים לדלקת מקומית, להפעלה של המערכת החיסונית, להפרשת יתר של חומרי דלקת אשר גורמים לכאב ומובילים לעתים להיווצרות רקמה צלקתית, או הידבקויות מסביב לנגעי האנדומטריוזיס ובין אברים סמוכים.

 

 

מה גורם לאנדומטריוזיס לפי הרפואה המקובלת?

הרפואה המקובלת לא יודעת עדיין מה גורם לתופעת האנדומטריוזיס.

ישנן מספר תיאוריות והשערות שונות, אך בפועל אין בהירות לגבי הגורמים לתופעה זו.

 

 

מה גורם לאנדומטריוזיס לפי הרפואה החדשה?

לפי הרפואה החדשה הגורם לאנדומטריוזיס זו התפוצצות של ציסטה שחלתית שעוד לא הבשילה.

 

מה גורם להתפתחות ציסטות בשחלות?

לפי התגליות של הרפואה החדשה ציסטות בשחלות מתפתחות כתוצאה מאחד או יותר מהקונפליקטים הבאים:

  • קונפליקט או טראומה עמוקה של אובדן של מישהו אהוב, או קרוב מאד, או יקר לליבנו, או משמעותי לחיינו (זה כולל גם חיות מחמד)
  • קונפליקט או טראומה עמוקה של פחד מפני אובדן של מישהו קרוב/אהוב
  • קונפליקט מכוער עם גבר (או עם אישה "גברית")

 

מצבים נוספים שיכולים לעורר קונפליקט של אובדן: 

  • ויכוחים קשים עם אדם קרוב
  • בגידה או חוסר נאמנות מצד בן/בת זוג, שותף או חבר
  • רגשי אשמה תמידיים בקשר לפרידה או מוות של מישהו קרוב
  • עזיבה פתאומית וכואבת של בן זוג

 

קונפליקט של אובדן שמשפיע על השחלות מתייחס רק לאדם או חיית מחמד (לא לבית, לעסק וכד').

 

מהי מטרת התוכנית הביולוגית של התפתחות ציסטות בשחלות?

ההסבר של הרפואה החדשה אומר כך:

המשך קיום המין עומד בטבע בעדיפות עליונה. כאשר יש אובדן, יש צורך לפצות על האובדן בהבאת ילוד חדש.

תפקיד הציסטה שגדלה בשחלה הוא לייצר כמות גדולה של אסטרוגן, כתוספת לכמות הרגילה של אסטרוגן שמייצרת השחלה. האסטרוגן הנוסף גורם לאישה להיראות יותר צעירה, יותר סקסית, יותר אטרקטיבית וזה מעלה את הסיכוי לכך שהיא תיכנס להריון ותביא לעולם ילד חדש כפיצוי על האובדן.

 

הציסטה מתחילה לגדול בשחלה ברגע שנפתר הקונפליקט ומתחיל שלב הריפוי.

בפועל לוקח לציסטה כ-9 חודשים להגיע להבשלה ולהתחיל לייצר את האסטרוגן.

 

מה קורה כשציסטה שחלתית מתפוצצת?

תוכן הציסטה מתפזר לסביבה וחלקו נדבק לרקמות שונות בחלל הבטן. אותם תאי ציסטה שהתפזרו ונדבקו לרקמות שבסביבה, ממשיכים להתפתח לפי התיכנות המקורי שלהם שהוא: לייצר אסטרוגן.

כל חלק כזה מתוכן הציסטה שהתפזר לסביבה יכול לגדול ולהפוך בעצמו להיות ציסטה שמייצרת אסטרוגן. גם כאן, משך הגדילה עד הבשלה של כל ציסטה כזאת הוא כ-9 חודשים.

 

מה גורם לציסטה בשחלה להתפוצץ?

אלה הדברים העיקריים שיכולים לגרום לציסטה שחלתית להתפוצץ:

 

  1. ניתוח או ביופסיה שפוגעים בציסטה.
    במקרה כזה עלול תוכן הציסטה לחדור לחלל הבטן דרך חור הביופסיה או דרך חתך הניתוח. תוכן הציסטה מכיל גם תאים אשר מיועדים לייצר אסטרוגן. תאים אלה נמצאים בציסטה בתהליך גידול והתרבות. אם הציסטה התפוצצה ותאים אלה חודרים לחלל הבטן, הם ימשיכו את פעילותם במקום אליו הגיעו.
  2. מכה חזקה בבטן
  3. נפילה או תאונה
  4. כאשר הציסטה בתהליך גדילה (שלב הריפוי) ויש במקביל קונפליקט פעיל, לא פתור, שפוגע באבוביות הכליה וגורם לאצירת נוזלים בגוף. הגוף מתוכנת כך שאת עודף הנוזלים שמצטבר בו הוא מעביר בעדיפות לאיבר המתרפא. זה גורם להתנפחות הציסטה, ואם כמות הנוזלים המצטברת בגוף היא גדולה, זה עלול לגרום לציסטה להתנפח בצורה קיצונית עד כדי התפוצצות, או עד כדי כך שכל מכה קטנה עלולה לגרום להתפוצצותה.
    מידע נוסף על מצב זה שנקרא "הסינדרום" ניתן למצוא בקישורים האלה:
    טיפ מס' 20
    טיפ מס' 122
    טיפ מס' 166

 

 

טיפול

לא בכל מקרה של אנדומטריוזיס סובלת האישה מסימפטומים כלשהם, ואם הסימפטומים קלים מאד, אין בד"כ צורך לטפל.

מבחינה טיפולית ניתן להיעזר בידע של הרפואה החדשה יותר כרפואה מונעת, בעיקר בשלושת המצבים הבאים:

א. לאחר פתרון קונפליקט של אובדן והערכה שמתפתחת ציסטה.

ב. כאשר יש ציסטה או ציסטות בשלות בשחלה ללא אנדומטריוזיס.

ג. מניעת החמרת אנדומטריוזיס שכבר קיימת.

 

א. מצב בו אנחנו מעריכים שמתפתחת ציסטה לאחר שנפתר קונפליקט של אובדן:

במצב זה רצוי מאד להיות מודע לדברים הבאים:

  1. הרופאים עלולים לאבחן את הציסטה המתפתחת כגידול סרטני פולשני בין-רקמתי ולטפל באישה בהתאם. מבחינת ההבנות של הרפואה החדשה, זוהי טעות נפוצה של הרופאים וסבל מיותר לאישה.
  2. אם מחליטים להוציא את הציסטה בניתוח, מומלץ מאד לחכות עד שהיא תבשיל. בהוצאת ציסטה לא בשלה יש הרבה יותר סיכון לפגוע ברקמות הסמוכות.
    מומלץ לקרוא את טיפ מס' 66 ו-טיפ מס' 67   
  3. לעשות כל מה שאפשר כדי למנוע מצב בו יש אצירת נוזלים בגוף שעלולה לגרום להתנפחות הציסטטה עד כדי התפוצצות.

 

ב. כאשר כבר יש ציסטה או ציסטות בשלות בשחלה: במצב כזה חשוב למנוע ככל האפשר את המצבים הנ"ל העלולים לגרום להתפוצצות הציסטה.

 

ג. מניעת החמרת אנדומטריוזיס קיימת:

  1. להימנע ככל האפשר ממצבים העלולים להיות טריגרים שמעוררים מדי פעם מחדש השפעות חוזרות של קונפליקט האובדן שגרם לגידול הציסטה/ות.
  2. ללמוד כיצד לנטרל או לפחות למזער השפעות חוזרות כאלה.
  3. כמו בסעיף הקודם: למנוע ככל האפשר את המצבים הנ"ל העלולים לגרום להתפוצצות ציסטה קיימת.

 

לרפואה החדשה אין כלי טיפולי באותם נגעים שכבר קיימים, ובמקרים קיצוניים, ניתוח רדיקאלי להוצאת הנגעים הוא כנראה הפתרון היחידי.

 

מידע רב על אנדומטריוזיס בכלל ועל טיפולים שונים בפרט, גם של הרפואה המקובלת וגם של הרפואה המשלימה, ניתן למצוא באתר הזה: http://www.endo-healing.com

 

סיפור מעניין על ריפוי עצמי טבעי מאנדומטריוזיס ניתן למצוא בקישור הזה:

אנדומטריוזיס: סיפור הריפוי הטבעי שלי – חני איזנשטט כרמי

 

מומלץ גם לקרוא את המאמרים שלהלן:

שחלות פוליציסטיות – לפי התגליות של הרפואה החדשה
טיפ מס' 66: סרטן שחלות – עדות-1
טיפ מס' 67: סרטן שחלות – עדות-2

 

 

  ........................................................................................................

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.