טיפ מס' 180: דלקות

פורסם לראשונה ב-9.8.2015

 

 

דלקות הן תופעה נפוצה מאד והן מלוות במקרים רבים בסימפטומים לא נעימים הגורמים לסובלים ללכת לרופאים.

המערכת הרפואית לא מאפשרת לרופאים להקדיש את הזמן הדרוש לכל מטופל, ותפקידו של הרופא במקרים רבים מתבטא בניסיון להקלת הסימפטומים ע"י מתן תרופות נוגדות דלקת, עם או בלי סטרואידים.

 

ניתן להגיד בהכללה שלאור זאת גם בציבור הרחב נפוצה הדיעה שדלקת היא דבר רע ולכן כל דבר שעוזר לדכא את הדלקת הוא טוב.

 

מטרתו של טיפ זה היא להבין קצת יותר לעומק את הנושא, כדי שיהיו לנו כלים טובים יותר להחליט בכל מקרה באיזה טיפול לבחור.

 

דלקת לפי ויקיפדיה (ציטוטים חלקיים):

דלקת היא פעולת נגד של מערכת החיסון כנגד פציעות, גירויים מסוימים וכנגד גורמים מזהמים כמו וירוסים, חיידקים או פטריות שפלשו לגוף האדם או לבעל חיים.

 

מקור המושג דלקת במילה דליקה (בעירה, שריפה). הסיבה לכך היא החום הנוצר במקום הדלקת, ולעתים אף בכל הגוף.

סימני הדלקת הם:

חום, נפיחות, כאב, אודם/אדמומיות, תפקוד לקוי של האיבר.

 

יש להבחין בין שני סוגי דלקות: דלקת אקוטית (Infection) ודלקת כרונית (Inflammation).

 

בדלקת אקוטית מדובר בדלקת הכרחית קצרת מועד עם הסימנים הקלסיים של דלקת שפעילותה מגנה על הגוף, ואילו בדלקת כרונית מדובר במצב שבו הגוף לא יכול להתגבר על מחוללי הדלקת לגמרי, והיא ממשיכה להתקיים זמן רב על "אש נמוכה", וקיומה הופך להיות לנטל על הגוף. "

 

עד כאן אלה ציטוטים מתוך ויקיפדיה, המשקפים את גישת הרפואה המקובלת.

באופן כללי ניתן להגיד בפשטות שדלקת היא ביטוי לתהליכי ריפוי שהופעלו כתוצאה מפגיעה כלשהי בגוף.

 

דלקת לפי הרפואה החדשה:

גם לפי הרפואה החדשה דלקת היא תמיד ביטוי של תהליכי ריפוי.

תהליכי ריפוי קורים תמיד בשלב הריפוי, כלומר, לאחר שהקונפליקט נפתר.

 

דלקת כרונית היא למעשה מצב של "ריפוי תלוי". כלומר – מצב בו מתחיל תהליך ריפוי, אך מדי פעם חווה אותו אדם משהו שמהווה טריגר אשר מעורר מחדש את השפעת הקונפליקט המקורי וגורם לעצירת תהליך הריפוי. לאחר זמן מה (שניות, דקות, שעות, ימים או שבועות) מתגבר האדם שוב על הקונפליקט, שוב חוזרים תהליכי ריפוי המלווים בדלקת, ואז מופיע שוב טריגר וחו"ח.

 

מדוע מתפתחת דלקת?

באופן כללי משמעותם של תהליכי ריפוי היא לשקם נזקים שנגרמו לגוף כדי להחזיר את הגוף מהר ככל האפשר לתפקוד תקין.

שיקום הנזקים מחייב במרבית המקרים תהליכים אינטנסיביים יותר מהרגיל של הולכת חומרי מזון ובנייה לאזור הפגוע והוצאה החוצה של חומרי פסולת מאותו אזור.

 

בחצי הראשון של שלב הריפוי דורשים תהליכים אלה סביבה יותר נוזלית, וכדי להאיץ את התהליכים צריך גם טמפרטורה יותר גבוהה.

הנפיחות בדלקת נוצרת בעיקר מהצורך ביותר נוזלים באותו אזור ובריכוז יותר גבוה של חומרי בנייה וחומרי פסולת.

החום נוצר כדי להאיץ את התהליכים.

האדמומיות נוצרת כתוצאה מזרימת הדם המואצת ומהעובדה שישנם באותו אזור ריבוי של תאים הנמצאים בתהליך פירוק או בנייה.

הכאבים יכולים להיגרם מהלחץ המיכני שנוצר כתוצאה מהנפיחות, או בגלל חומרים שונים שמופרשים בתהליך הדלקתי ומשפיעים על העצבים באותו אזור.

 

הבנות נוספות לפי הרפואה החדשה:

1. המצבים הקלאסיים של דלקת הם באותם מקרים בהם יש אובדן של תאים בשלב האקטיבי של הקונפליקט ותהליכי שיקום בשלב הריפוי. הדלקת מופיעה כאמור רק בשלב הריפוי.

לדוגמא:

  • כל סוגי פריחות העור באפידרמיס (קונפליקטים של פרידה)
  • דלקות בצינורות החלב בשד (קונפליקטים של פרידה)
  • הפטיטיס - דלקות בצינורות המרה בכבד (כעסים טריטוריאליים)
  • דלקות בדרכי השתן (אי יכולת לסמן או להגדיר את גבולות הטריטוריה)
  • ברונכיטיס – דלקת הסימפונות (פחד/בהלה בהקשר טריטוריאלי)
  • דלקות מפרקים (ירידת ערך עצמי, מקומית או כללית)

 

2. אך מצבים דלקתיים יכולים לקרות גם במחלות בהן יש גידול בשלב האקטיבי של הקונפליקט ופירוק הגידול בשלב הריפוי.

לדוגמא: דלקת כיבית במעי הגס (משהו שהיה קשה או בלתי ניתן לעיכול).

 

3. אם בזמן שיש דלקת כלשהי מתפתח גם "הסינדרום" (אצירת נוזלים בגוף בגלל קונפליקט שפגע באבוביות הכליה), מוחרפים מאד הסימפטומים של הדלקת.

לדוגמא:

בדלקת מפרקים עם הסינדרום עלולים להתפתח כאבים חריפים שיאובחנו כמחלת גאוט (שיגדון).

דלקת סימפונות בשילוב עם הסינדרום עלולה להפוך לדלקת ריאות קשה. אם השלב האקטיבי של הקונפליקט נמשך כ-9 חודשים או יותר, משבר הריפוי במצב כזה עלול להיות קטלני.

 

מומלץ לקרוא על "הסינדרום" בטיפים האלה: מס' 20 , 122 ומס' 166.

 

4. התגליות של הרפואה החדשה מראות בצורה מאד ברורה שהמיקרובים השונים (וירוסים, חיידקים, פטריות) המעורבים במחלות נעשים פעילים רק בשלב הריפוי, כדי לעזור בתהליך הריפוי. לכן, במקרים רבים, פעילותם של המיקרובים מחריפה את הסימפטומים של הדלקת.

משמעות הדבר היא שטיפולים אשר מטרתם היא להשמיד את אותם מיקרובים, מחלישים למעשה את תהליכי הריפוי.

 

תרופות:

1. תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידליות:

ישנן תרופות רבות כאלה, וכולן, ללא יוצא מן-הכלל, פוגעות בתהליך הריפוי.

הן מצליחות בד"כ להפחית את הכאבים, אך במחיר של פגיעה באיכות הריפוי וכן תופעות לוואי שונות שכדאי לקחתן בחשבון.

לדוגמא:

  • כיבים ודימומים במערכת העיכול
  • סיבוכים בכבד
  • סיבוכים בכליות
  • סיבוכים בכלי הדם
  • פגיעה בפרוטיאוגליקן
  • מרכיב חשוב לגמישות וחוזק סחוסים, גידים ורצועות
  • סיבוכים בלב. עליה של כ-40% בסיכון ללקות בהתקף לב

ועוד ועוד.

 

2. סטרואידים:

הסטרואידים הם חומרים שמעוררים בצורה חזקה מאד את פעילות מערכת העצבים הסימפתטית. התרופות הסטרואידיות מחקות למעשה את פעולתו של הורמון הסטרס קורטיזול.

תהליכי ריפוי יכולים להתרחש רק תחת השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית.

עירור מערכת העצבים הסימפתטית בעזרת סטרואידים גורם באופן מיידי להאטה או עצירה מלאה של תהליכי הריפוי וכך גם של התהליכים הדלקתיים. מכיוון שהסימפטומים של הדלקת הם חלק מתהליך הריפוי, הם ייחלשו או ייעלמו ברגע שייעצר תהליך הריפוי.

 

לטווח הקצר יכולים הסטרואידים לחולל פלאות, אך לטווח ארוך יש להם הרבה תופעות לוואי בעייתיות, כגון:

  • פגיעה משמעותית בתהליכי הריפוי בגוף
  • דיכוי המערכת החיסונית
  • עליה ברמת הסוכר בדם
  • עליה בלחץ הדם 
  • דלדול עצמות
  • אוסטיאופורוזיס
  • דלדול שרירים
  • השמנה באזור הבטן, עיבוי הצוואר ונפיחות בפנים ("פני ירח")
  • שיעור יתר
  • העור נעשה דק יותר ופגיע יותר
  • אצל ילדים – פגיעה בגדילה לגובה

ועוד ועוד.

 

3. אנטיביוטיקה:

ההיגיון שעומד מאחורי השימוש באנטיביוטיקה במקרים של דלקות הוא באמונה שהדלקת התפתחה כתגובה לזיהום חיידקי.

השימוש באנטיביוטיקה גורם להקלה בסימפטומים בשתי דרכים:

א. השמדת החיידקים (שעוזרים בתהליך הריפוי) 

ב. עירור מערכת העצבים הסימפתטית

משמעות הדבר היא שהאנטיביוטיקה פוגעת גם היא בתהליכי הריפוי.

 

מלבד זאת גורמת האנטיביוטיקה לשתי בעיות עיקריות נוספות:

א. פגיעה בחיידקים טובים ופטריות טובות שהם מרכיב חיוני בגוף.

ב. התפתחותם של זנים חדשים של חיידקים ופטריות, אשר חלקם בעייתי לגוף

 

באופן כללי ההמלצה כאן היא להשתמש בתרופות נוגדות דלקת או באנטיביוטיקה רק במצבים של סכנה ממשית או של כאבים בלתי נסבלים.

 

 

........................................................................................................

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.