טיפ מס' 159: מחלות מעיים

פורסם לראשונה ב-17.10.2014

 

 

הכוונה הפעם היא בעיקר להסביר את התהליכים הגורמים להיווצרות בעיות כמו מעי רגיז, מעי דליף, מחלת הסעיפים (דיברטיקולוזיס) ודלקת הסעיפים (דיברטיקוליטיס). תוך כדי כך יוסברו בקצרה גם בעיות מעיים "שוליות" אחרות כמו עצירות, שלשול, סרטן במעי הגס, דלקת כיבית במעי הגס ועוד.

 

הקונפליקט העיקרי שגורם למחלות במעיים הוא:

משהו שלא יכולנו לעכל או משהו שהיה קשה לנו מאד לעכלו.

 

השלב האקטיבי של הקונפליקט:

התוכנית הביולוגית שמופעלת במקרה כזה מבוססת על מצבים בטבע בהם בעל החיים בלע משהו פיזי שהמעיים מתקשים לעכלו. לשם כך, כל עוד נמשך השלב האקטיבי של הקונפליקט (ה"משהו" עדיין לא עוכל) יש ריבוי מקומי של תאים במעי (גידול) שמטרתם היא לעזור בפירוק וספיגה של הדבר הזה שקשה לעכלו.

 

בשלב הזה יש פעילות מעיים מוגברת (עווית מקומית) באותו אזור בו נמצא ה"משהו" הקשה לעיכול, ובשאר חלקי המעי יש התרחבות והפחתה בפריסטלטיקה, במצבים קיצוניים, תיתכן באופן זמני עצירה מלאה של הפריסטלטיקה בשאר חלקי המעי, מצב שעלול להיות מאובחן בטעות כ"חסימת מעיים שיתוקית" ("paralytic ileus") אך למעשה לא יתכן שיתוק של השרירים החלקים מלבד מצב בו מקבלים זריקת מורפיום.

 

ניתן להבין מהנ"ל שעצירות היא בד"כ אחד הסימפטומים של השלב האקטיבי של קונפליקט של משהו שהיה קשה או בלתי ניתן לעיכול.

 

אצל בני-האדם ה"משהו" הזה הוא בד"כ לא פיזי, ומתבטא בצורה רגשית. למשל:

  • אדם פוטר מהעבודה ולא יודע איך יעמוד בתשלומי המשכנתא
  • אדם שאחיו השתלט על הבית והרכוש שהורישו ההורים לשניהם
  • בחור צעיר שלא יכול היה "לעכל" מצבים שונים בגלל הציפיות של הוריו ממנו
  • אדם שהושמץ בפומבי שלא בצדק
  • אדם מכובד ומוכר שהואשם שלא בצדק כשותף בסחר מכוניות גנובות

 

במקרים רבים ה"משהו" הוא כעסים בלתי ניתנים לעיכול בעבודה, במשפחה, בתהליך מכוער של גירושין וכו'.

 

בשלב האקטיבי של הקונפליקט יש התרבות של חיידקי TB ופטריות קנדידה, אך הם לא פעילים, נשארים רדומים.

 

שלב הריפוי:

ברגע שנפתר הקונפליקט והמוח מזהה שאין יותר צורך בגידול, הוא נותן לחיידקים ולפטריות פקודה להתחיל לפעול, והם מבצעים את תפקידם, שהוא לפרק את תאי הגידול.

 

בשלב זה יש פעילות פריסטלטית מוגברת בכל חלקי המעי, ובמקרים רבים זה יתבטא בשלשול.

כלומר, שלשול הוא סימפטום אופייני לשלב הריפוי של אחד הקונפליקטים הנ"ל.

 

תאי הגידול מכילים דם, ולכן, אם יש תהליך פירוק טבעי של הגידול ע"י חיידקי ה-TB והפטריות, יופיע דם בצואה.

ככל שהגידול יותר גדול וככל שתהליך הפירוק יותר אינטנסיבי, כך יהיה יותר דם בצואה.

 

דם בצואה הוא סימפטום אופייני לתהליך של פירוק גידול במערכת העיכול (בעיקר במעיים) בשלב הריפוי.

דלקת כיבית במעי הגס היא סימפטום אופייני של שלב הריפוי מקונפליקט שגרם לגידול או גידולים במעי הגס.

 

ריפוי תלוי וסיבוכים:

כאשר יש טריגר המעורר מחדש את השפעת הקונפליקט המקורי, מופעלת שוב התוכנית הביולוגית הנ"ל. ככל שהשפעת הטריגר יותר חזקה, כך גם הסימפטומים יהיו חזקים יותר.

 

כאן יש משהו שחשוב לדעת ולזכור בכל המקרים של גידולים המתפתחים ברקמות שקשורות לאנדודרם או למזודרם של המוח הישן:

חיידקי ה-TB שמפרקים את תאי הגידול, מורידים תמיד בסוף התהליך גם קצת מהתאים הבריאים שהיו בשולי הגידול, בדומה למה שעושים הרופאים המנתחים, כדי להבטיח שלא יישארו תאים מהגידול.

 

כאשר מדובר על מקרה חד פעמי, או מספר פעמים בודדות, הפגיעה ברקמה הבריאה היא חסרת משמעות. אך ככל שיש יותר טריגרים והתהליך הזה חוזר על עצמו שוב ושוב, נאכלת הרקמה הבריאה ונעשית דקה יותר.

 

במקרה של המעיים – ככל שיש יותר טריגרים נאכלות דפנות המעיים יותר ויותר במקומות בהם מופיעים הגידולים, ונעשות יותר דקות ויותר חלשות.

 

במקרים קיצוניים, עלול להיווצר ממש חור בדופן המעי, שדרכו יכולים תוצרי פסולת מהמעי לדלוף לחלל הבטן – "מעי דליף". זהו מצב מסוכן שמחייב התערבות רפואית מהירה ככל האפשר.

 

כאשר דופן המעי נעשית דקה באזור מסויים בגלל פירוק חוזר ונשנה של גידולים ע"י החיידקים, נעשה אותו חלק של דופן המעי חלש יותר. לחץ בתוך המעי יכול לגרום לכך שאותו חלק של דופן המעי יידחף כלפי חוץ וייצור צורה של מעין בלון, או כיס או סעיף שבולט החוצה מהמעי. זהו ההסבר הבסיסי להתפתחות התופעה שנקראת "מחלת הסעיפים" (דיברטיקולוזיס).

 

דלקת הסעיפים (דיברטיקוליטיס) יכולה להתפתח בשלב הריפוי בעיקר במצבים אלה:

  1. בזמן פירוק גידול שהתפתח בסעיף.
  2. כחלק מתהליך שיקום דפנות הסעיף.

 

כל דלקת היא במהותה מנגנון טבעי שנועד לזרז תהליכי ריפוי ושיקום.

 

תסמונת המעי הרגיז היא למעשה אוסף של תסמינים האופייניים למצב של "ריפוי תלוי" כתוצאה מהשפעות חוזרות ונשנות (טריגרים) של קונפליקט של משהו שהיה עבור אותו אדם קשה לעיכול או בלתי ניתן לעיכול.

 

למידע נוסף בנושא זה מומלץ לקרוא את המאמרים האלה:

סרטן המעי הגס - לפי התגליות המפתיעות של הרפואה החדשה

דלקת כיבית במעי הגס - לפי התגליות של הרפואה החדשה

 

וכן את הטיפים הבאים:

טיפ מס' 88: דלקת התוספתן.

טיפ מס' 98: מחלת קרוהן.

טיפ מס' 151: הקאות ושלשול – ניתוח מקרה

 

תזכורות כלליות:

  1. במידה שיש גם את "הסינדרום", מוחרפים מאד כל הסימפטומים.
  2. תרופות אנטיביוטיות וכימותרפיות עלולות להרוג את חיידקי ה-TB ו/או את הפטריות ובכך למנוע מהגוף לעשות את התהליך הטבעי של פירוק הגידולים.
  3. סימפטומים אופייניים למשבר הריפוי כאן הם עצירות קצרה ואפשרות לעוויתות מקומיות במעי. ייתכנו גם בחילות.
    התקף של מחלת קרוהן אופייני למשבר הריפוי כאשר הגידול הוא במעי הדק.

 

 

........................................................................................................

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.