טיפ מס' 182: האם תמיד הכרחי לפתור את הקונפליקטים?

פורסם לראשונה ב-6.9.2015

 

 

כפי שאתם כבר יודעים ומכירים, הרפואה החדשה מלמדת את הקשר בין המחלות השונות לקונפליקטים הביולוגיים שגורמים להן, ואת הצורך לפתור את אותם קונפליקטים כדי להגיע לריפוי טבעי מלא.

מטרתו של טיפ זה היא ליידע ולהסביר שישנם מקרים בהם פתרון הקונפליקט בזמן הלא נכון עלול לגרום לנזקים, עד כדי מוות.

אין כאן כוונה להפחיד או להרתיע, אלא רק להסב את תשומת הלב למקרים העיקריים בהם פתרון הקונפליקט בזמן הלא מתאים עלול לגרום לנזק ואף להיות מסוכן.

 

...........................................................................................................

 

א. התקפי לב הקשורים לעורקים הכליליים

הקונפליקטים שגורמים לפגיעה בעורקים הכליליים (העורקים שמביאים דם לשריר הלב) הם קונפליקטים של אובדן טריטוריאלי.

כל עוד נמשך השלב האקטיבי של הקונפליקט יחוש האדם תעוקת לב (אנגינה פקטוריס) שעלולה להיות חזקה.

ברגע שנפתר הקונפליקט מתחיל תהליך של ריפוי ושיקום העורקים.

 

התקף הלב הוא למעשה משבר הריפוי, וכפי שהוסבר בטיפים רבים, משבר הריפוי קורה באמצע שלב הריפוי.

 

אם השלב האקטיבי של הקונפליקט נמשך ללא פתרון כ-9 חודשים או יותר, משבר הריפוי (= התקף הלב) יהיה קטלני, אלא אם תהיה התערבות נכונה ובזמן להציל את החולה.

 

משמעות הדבר היא שבהרבה מקרים לא יהיה זה נכון לנסות לפתור קונפליקט של אובדן טריטוריאלי שנמשך יותר מ-9-8 חודשים, או קונפליקט כזה שהיה חזק במיוחד ונמשך כ-6 חודשים או יותר.

 

במקרים כאלה עדיף לעתים לא לפתור את הקונפליקט, להבהיר למטופל את הנושא, ולתת לזמן להחליש את הקונפליקט בצורה כזאת, שבסופו של דבר הוא ייפתר מעצמו, ומשבר הריפוי יהיה חלש יחסית ולא מסוכן.

זה נכון גם לגבי קונפליקטים הפוגעים בורידים הכליליים (שהם בעיקר קונפליקטים מיניים).

 

ב. דלקת ריאות

דלקת ריאות קשה מופיעה בשלב הריפוי של הסימפונות כאשר במקביל יש גם את מה שנקרא "הסינדרום" (לגבי הסינדרום מומלץ לקרוא את טיפים מס' 20 ו-166).

הקונפליקט העיקרי שפוגע בסימפונות הוא פחד מאובדן טריטוריאלי או פחדים אחרים בהקשר טריטוריאלי (בחלק מהמקרים הגורם הוא קונפליקט של פחד עם בהלה).

הדלקת מתפתחת כאמור בשלב הריפוי, והיא מוחרפת מאד אם יש באותו זמן גם את הסינדרום, כלומר, שבמקביל לקונפליקט שפגע בסימפונות אך נפתר ונמצא בשלב הריפוי, יש קונפליקט אחר שפגע באבוביות הכליה ונמצא בשלב האקטיבי. זהו מצב שגורם לאצירת נוזלים בגוף, וחלק גדול מעודף הנוזלים שנשאר בגוף מופנה לסימפונות שנמצאים בתהליך ריפוי ובכך מוחרפים מאד הסימפטומים.

 

גם במקרה זה, אם השלב האקטיבי של הקונפליקט שפגע בסימפונות נמשך ללא פתרון במשך 9 חודשים או יותר, משבר הריפוי (התקף חריף של דלקת ריאות) עלול להיות קטלני, כאשר יש במקביל גם את הסינדרום.

 

אבחון הקונפליקט בשלב האקטיבי קשה יותר במקרה זה מאשר במקרה של העורקים הכליליים, כי אין כאן סימפטום בולט כמו תעוקת הלב.

הסימפטומים העיקריים של פגיעה באבוביות הכליה בשלב האקטיבי של הקונפליקט הם:

- הפחתה בכמות השתן. גם כששותים יותר לא משתינים יותר

- עליה במשקל למרות שלא אוכלים יותר ולא עושים פחות פעילות גופנית

- התפתחות בצקות בגוף

- עליה ברמת חומצת השתן בדם

 

אם הצלחנו לאבחן שיש קונפליקט הקשור לסימפונות בשלב האקטיבי, ובמקביל יש אצירת נוזלים בגוף בגלל קונפליקט שפגע באבוביות הכליות, חיוני לפתור קודם כל את הקונפליקט שקשור לכליות, כדי למנוע מצב של הסינדרום, בו משבר הריפוי בריאות עלול להיות קטלני.

 

כאשר יש דלקת בסימפונות ויש גם את הסינדרום, יש לתת עדיפות ראשונה לפתרון הקונפליקט שמשפיע על אבוביות הכליה, כדי להחליש את עוצמת הסימפטומים בסימפונות וכן להחליש את עוצמת משבר הריפוי הצפוי, שעלול להיות מסוכן עם הסינדרום.

 

ג. סוכרת

סוכרת הנגרמת כתוצאה מתזונה לא נכונה, קל יחסית לרפא בעזרת תזונה ותוספים.

הסוכרת שנקראת "סוג 1" נגרמת תמיד כתוצאה מקונפליקטים. זה נכון גם אצל ילדים ונוער וגם אצל מבוגרים.

הסכנה העיקרית בפתרון הקונפליקטים בסוכרת מסוג 1 היא נפילת סוכר חדה במשבר הריפוי שעלולה לגרום לאובדן הכרה, לתרדמת כבדית ובמקרים קיצוניים למוות.

לכן, הדבר הנכון לעשותו הוא לטפל בחולים אלה במסגרת של קליניקה עם אשפוז, כך שברגע שמתרחש משבר הריפוי יוכל הרופא המטפל לתת את טיפול החירום הדרוש.

 

כל עוד אין מסגרת טיפולית כזאת, מומלץ להיזהר מפתרון מהיר מדי של הקונפליקטים שגרמו לסוכרת.

לפחות תיאורטית קונפליקטים אלה יכולים להיפתר במשך הזמן כשהם כבר מוחלשים ואז הסכנה של משבר ריפוי חריף מדי פוחתת בהרבה.

 

ד. קונסטלציות

קונסטלציות הן מצבים בהם יש לפחות שני קונפליקטים בשלב האקטיבי, אחד באונה אחת של המוח והשני באונה השניה של המוח.

הקונסטלציות גורמות לשינויי התנהגות, הפרעות בהתנהגות ואף למה שקוראים "מחלות נפש".

 

כל המקרים המאובחנים כמחלות בי-פולריות, הם תוצאה של קונסטלציות באונות הרקתיות (הטמפורליות) של המוח ומטרתן היא בעיקר להגן על הגוף הפיזי מפני משברי ריפוי מסוכנים, אם הקונפליקטים ייפתרו בזמן לא מתאים.

 

לדוגמא:

קונסטלציה המורכבת מקונפליקט של אובדן טריטוריאלי (פוגע בדפנות הפנימיים של העורקים הכליליים, שהמרכז השולט עליהם נמצא באונה הרקתית הימנית) וקונפליקט מיני (פוגע בדפנות הפנימיים של הורידים הכליליים, שהמרכז השולט עליה נמצא באונה הרקתית השמאלית).

בכל אחד משני הקונפליקטים האלה, משבר הריפוי (=התקפי לב במקרים אלה) עלול להיות קטלני אם השלב האקטיבי של הקונפליקט נמשך ללא פיתרון 9 חודשים או יותר.

 

כל עוד קיימת הקונסטלציה, נעצרים התהליכים הפיזיולוגיים באיברים שקשורים לקונפליקטים המעורבים.

 

ישנו מרכיב חשוב נוסף בקונסטלציות סכיזופרניות (בי-פולריות), בהן החולה עלול לנוע בין מצבי דפרסיה למצבי מאניה.

כאשר החולה נמצא במצב דכאוני, עלולות להיות לה מחשבות רבות לגבי מוות והתאבדות, אך לא תהיה לו את האנרגיה הדרושה לממש זאת.

ברגע שיש טריגר כלשהו הגורם לחולה לצאת זמנית מהדפרסיה ולעבור למאניה, עולה בהרבה הסיכוי שהוא יממש את מחשבות ההתאבדות שלו.

תרופות נגד דיכאון עוזרות לצאת מהדיכאון, ואצל אדם במצב בי-פולרי יש יותר סיכוי שיתאבד לאחר היציאה מהדיכאון!!

 

למרות חילוקי הדעות בין אנשי המקצוע בנושא זה, ישנן עדויות רבות לכך שפרוזאק - התרופה הנפוצה נגד דיכאון – מעלה בצורה משמעותית את שיעור ההתאבדויות, במיוחד אצל צעירים.

(נושא הקונסטלציות נלמד בצורה יסודית בקורס למחלות נפש).

 

תוספת אזוטרית שאינה קשורה ישירות לרפואה החדשה

ישנם סימפטומים שלא נגרמים ע"י קונפליקט ביולוגיים מהסוגים שנחקרו ברפואה החדשה.

אנחנו חיים בתקופה של שינויים אדירים בעוצמתם ומהירים בקצבם, והם כוללים בין היתר עלייה בשיעור ללא תקדים בכמויות ועוצמות הקרינות האלקטרומגנטיות אליהן אנחנו חשופים.

רבות מקרינות אלה מגיעות מאמצעים טכנולוגיים כמו אנטנות וטלפונים סלולריים, אנטנות רדיו, טלביזיה ומכ"ם, קווי מתח גבוה, שנאים חשמליים, מכשירי רנטגן ועוד.

 

חלק מקרינות אלה (ובמיוחד קרינות מייננות) עלולות לגרום למחלות הזהות במהלכן לתוכניות הביולוגיות שאנחנו מכירים מהרפואה החדשה, למרות שהן לא יוצרות את ה-HH במוח.

 

ישנן גם קרינות רבות המגיעות מחוץ לפלנטה ומשפיעות עלינו ויש קושי לגלות ולדעת מתי הסימפטומים קשורים לקרינות אלה.

יש קרינות חוץ פלנטריות שהמדע מכיר ויודע למדוד, כגון קרינה וחלקיקים שמגיעים מהשמש וקרינות קוסמיות שונות המגיעות מהחלל הרחוק.

 

אך בתוספת אזוטרית זו כוונתי היא בעיקר לכוחות או אנרגיות אינטליגנטיות, שאין למדע עדיין כלים למדוד אותן, והן מגיעות בעוצמה ההולכת וגוברת משנה לשנה, כחלק מהתמיכה בתהליכי השינוי וההתפתחות שעוברים בני האדם, תהליכים שאמורים להביא לקפיצת מדרגה משמעותית מבחינת המודעות והרמה הרוחנית.

אנרגיות או כוחות חיוביים אלה עלולים לגרום מדי פעם לסימפטומים שונים כמו כאבי ראש, כאבי מפרקים, עייפות, סחרחורות וכו', ובהחלט יש קושי לדעת מה גרם לאותם סימפטומים.

ככל שהאדם פתוח יותר להשפעות רוחניות, כך יש סיכוי רב יותר שהוא יחוש גם סימפטומים הקשורים להשפעות אלה.

אחת הדרכים לגלות שסימפטום כזה או אחר נגרם כתוצאה מאנרגיה חדשה שהגיעה, היא לשאול חברים בעלי מודעות ופתיחות אם גם הם מרגישים או הרגישו סימפטומים דומים.

 

בנוסף, יש כנראה עדיין גם אנרגיות שליליות שעלולות לגרום לנו לסימפטומים לא נעימים. אנרגיות אלה מגיעות מאותם כוחות ותיקים ששלטו בכדור הארץ ומנסים לעצור את השינויים שקורים.

הדרך להתמודד עם אנרגיות שליליות אלה היא בעיקר בעזרת עבודה של התפתחות אישית, הבנה, אופטימיות והידיעה שכוחן של אנרגיות אלה מוגבל.

 

לסיכום

ישנם מצבים בהם פתרון הקונפליקט עלול לגרום לכך שמשבר הריפוי יגרום ליותר נזק מאשר המשך המצב של קונפליקט תלוי (לא פתור), שהוא מצב של סטרס מתמשך.

 

ישנם מקרים קיצוניים בהם כדאי אפילו לשמר באופן מכוון (ע"י יצירה מכוונת של טריגרים) את הקונפליקט במצב אקטיבי כדי למנוע מצב מסוכן כגון התקף לב קטלני.

 

ניהול של חיים בריאים, עם מודעות ועבודה של התפתחות אישית, עשוי לעזור לכך שהקונפליקטים ייחלשו מעצמם במשך השנים, כך שכאשר הם ייפתרו ויגיע משבר הריפוי, הוא כבר לא יהיה מסוכן.

 

 

........................................................................................................

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.