טיפ מס' 156: מהם גורמי המוות הנפוצים?

פורסם לראשונה ב-5.9.2014

 

 

חלק לא קטן מגורמי המוות, במיוחד בגילאים הצעירים, הם תאונות, התאבדויות ורצח.

אך בסטטיסטיקה הכללית, המחלות מופיעות כגורם העיקרי למוות.

 

כאשר מנסים להבין מה בכל מחלה גרם בסופו של דבר למותו של החולה, מסתבר שלא קל לקבל תשובות ברורות.

ומאחר שזוהי שאלה מהותית, לפחות למי שהחיים חשובים בעיניו, מציאת התשובות הברורות עשויה לעזור בהארכת החיים של אנשים רבים.

 

התשובות שמצאתי עד כה לשאלה הנ"ל הן חלקיות בלבד, ואשמח לקבל מכם, הקוראים, כל תוספת מידע והבנות שיש לכם בנושא זה.

במידה ואקבל מכם מידע מעודכן ומשמעותי, אשמח לפרסמו בטיפ נוסף ומעודכן בנושא זה.

 

מידע שמצאתי באינטרנט

א. בישראל

המידע המעודכן ביותר שמופיע באתר של משרד הבריאות מתייחס לשנים 2000-2010.

ניתן למצוא את המסמך המפורט בקישור הזה: סיבות מוות מובילות בישראל 2000-2010

 

ואלה הם חלק מעיקרי הממצאים:

5 גורמי המוות העיקריים בישראל בשנת 2010 בחישוב לכל הגילים:

  1. גידולים ממאירים – 26.3%
  2. מחלות לב – 17.2%
  3. סוכרת – 5.8%
  4. מחלות כלי-דם במוח – 5.8%
  5. מחלות כליה – 3.8%

 

5 גורמי המוות העיקריים בישראל בשנת 2010 בחישוב לגילאי 74-1:

  1. גידולים ממאירים – 39.2%
  2. מחלות לב – 11.4%
  3. סוכרת – 5.2%
  4. תאונות – 4.4%
  5. מחלות כלי-דם במוח – 3.8%

 

4 גורמי המוות העיקריים בישראל בשנת 2010 בחישוב לגילאי 14-5:

  1. תאונות – 22.9%
  2. גידולים ממאירים – 19.0%
  3. מומים מולדים – 7.8%
  4. מחלות לב – 5.9%

 

5 גורמי המוות העיקריים בישראל בשנת 2010 בחישוב לגילאי 24-15:

  1. תאונות – 28.6%
  2. התאבדויות – 19.4%
  3. גידולים ממאירים – 12.7%
  4. רצח – 6.9%
  5. מחלות לב – 3.4%

 

5 גורמי המוות העיקריים בישראל בשנת 2010 בחישוב לגילאי 44-25:

  1. גידולים ממאירים – 26.9%
  2. תאונות – 12.9%
  3. התאבדויות – 11.2%
  4. מחלות לב – 6.6%
  5. רצח – 5.6%

 

5 גורמי המוות העיקריים בישראל בשנת 2010 בחישוב לגילאי 64-45:

  1. גידולים ממאירים – 45.2%
  2. מחלות לב – 10.3%
  3. סוכרת – 4.6%
  4. מחלות כלי-דם במוח – 3.2%
  5. תאונות – 2.7%

 

5 גורמי המוות העיקריים בישראל בשנת 2010 בחישוב לגילאי 74-65:

  1. .גידולים ממאירים – 39.2%
  2. מחלות לב – 14.2%
  3. סוכרת – 7.0%
  4. מחלות כלי-דם במוח – 5.3%
  5. מחלות כרוניות במערכת הנשימה התחתונה – 3.5%

 

5 גורמי המוות העיקריים בישראל בשנת 2010 בחישוב לגילאי 75+:

  1. מחלות לב – 20.7%
  2. גידולים ממאירים – 19.9%
  3. מחלות כלי-דם במוח – 7.0%
  4. סוכרת – 6.3%
  5. מחלות כליה – 4.6%

 

ב. באירופה וארה"ב

בדו"ח הנ"ל שמופיע באתר של משרד הבריאות הישראלי, ישנה גם השוואה עם מדינות אירופה וארה"ב (ע' 36). לפי השוואה זו, גם בארה"ב ואירופה, גורמי המוות המובילים בשנת 2010 היו גידולים ממאירים ואחריהם מחלות לב.

ישנם אתרים אחרים המראים שהגורם העיקרי למוות בארה"ב הן מחלות לב ובמקום השני באות מחלות הסרטן.

 

ניסיון להבין את הממצאים

במקרים רבים של מחלות, ובמיוחד בסרטן, לא תמיד ברור מה באמת גרם בסופו של דבר למותו של החולה.

אחד הקשיים לקבל תשובות ברורות לשאלה זו, הוא בהיעדר סטטיסטיקה המשווה בין טיפולים מקובלים בחולי סרטן (ניתוחים+ כימותרפיה+ הקרנות) לבין טיפולים אלטרנטיביים או טיפולים משולבים.

 

בסטטיסטיקה הרפואית אין התייחסות לטיפול בקונפליקטים שגרמו (לפי הבנות הרפואה החדשה) להיווצרות המחלה, והרופא המטפל לא יודע בד"כ או שאינו מתייחס לטיפולים האלטרנטיביים שעושה החולה במקביל לטיפולים המקובלים.

 

יש מחקרים סטטיסטיים של הרפואה המקובלת המראים שהכימותרפיה עוזרת בערך ב-5-2% מהמקרים. מצד שני ידוע שהכימותרפיה מזיקה לגוף ב-100% של המקרים.

הבעיה היא, שאין שום גורם כיום שיכול להגיד בצורה ברורה אם החולה מת מהטיפולים הרפואיים האגרסיביים או מסיבות אחרות.

 

ב-30.7.2000 פורסם מאמר של ד"ר מרקולה מארה"ב תחת הכותרת: "רופאים הם הגורם השלישי בארה"ב למוות, הורגים 225,000 איש כל שנה" . המאמר הזה מבוסס על מאמר אחר שהתפרסם מספר ימים קודם לכן ב"ז'ורנל אוף אמריקן מדיקל אסוסיאשן"  אותו כתבה ד"ר ברברה סטרפילד מהמחלקה למדיניות וניהול הבריאות בביה"ס ג'ון הופקינס להיגיינה ובריאות הציבור. לטענת המאמר מתים בארה"ב כל שנה כ-225,000 אנשים בגלל טיפולים ותרופות לפי הפירוט שלהן:

  • 12,000 – מניתוחים לא נחוצים
  • 7.000 – טעויות במתן תרופות בבתי-חולים
  • 20.000 – טעויות אחרות בבתי-חולים
  • 80,000 – זיהומים בבתי-חולים
  • 106.000 – השפעות שליליות של תרופות שניתנו לא בטעות

 

לפי המאמר הנ"ל המספר של 225,000 הוא לפי ההערכות הנמוכות. ישנן הערכות אחרות שמדברות על 230,000 עד 284,000 מתים בגלל טיפולים רפואיים לא מתאימים.

 

מאמר אחר שפורסם מאוחר יותר תחת הכותרת "מוות ע"י רפואה" נכתב ע"י קבוצה של רופאים וחוקרים ומביא נתונים רבים עד שנת 2003. לפי הערכותיהם של צוות הכותבים, מספר המטופלים המתים בארה"ב כתוצאה מטיפולים רפואיים לא מתאימים, גבוה בהרבה מהמספר המופיע במאמרו של ד"ר מרקולה.

 

לפי שתי שיטות חישוב שונות, נעות הערכותיהם בין 783,936 ל- 999,936 מטופלים שמתים כל שנה בארה"ב בגלל התערבות רפואית.

הכותבים מרחיקים עוד לכת ומביאים הערכה לפיה בתקופה של 10 שנים מתים בארה"ב יותר מ-7.8 מיליון אנשים כתוצאה מהתערבות רפואית. מספר זה עולה על מספר כל ההרוגים של ארה"ב בכל מלחמותיה מאז שנוסדה!

 

סיבות אפשריות למוות – הבנות ברוח הרפואה החדשה

מובאת כאן רשימה של גורמים אפשריים למוות, אשר קשה או בלתי אפשרי להכניסם לסטטיסטיקה, אך למיטב הבנתי הם מהווים חלק מהדברים שגורמים באמת למוות: 

  • קונפליקט מתמשך לא פתור שמתיש את החולה עד מוות (=קצ'קסיה).
  • קונפליקט חזק מדי בשביל אותו אדם.
  • קונפליקט חזק מדי ו/או ממושך מדי, שגורם למשבר ריפוי קטלני
  • ריפוי תלוי מתמשך שגורם לנזק מצטבר באיבר עד כדי מוות.
  • מחסור בחלבון בשלב הריפוי של גידולים המפורקים ע"י חיידקי TB.
  • "הסינדרום", כאשר השילוב הוא של שני קונפליקטים חזקים או ממושכים מדי.
  • ריבוי של קונפליקטים לא פתורים שהאדם לא עומד בהם בסופו של דבר.
  • סימפטומים שגורמים לקונפליקטים חדשים ונוצרים סיבוכים שיוצרים שוב קונפליקטים חדשים שמלחיצים את החולה יותר ויותר עד שהוא לא יכול לסבול יותר את המצב.
  • רצון של הנשמה לסיים את תפקידה בגלגול זה. או הרגשה של האדם שאין לו יותר בשביל מה לחיות.

 

התייחסויות והרחבות בהקשר לגורמים הנ"ל:

  1. קונפליקט אקטיבי לא פתור, משמעו סטרס מתמשך, כלומר – השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הסימפתטית. במצב זה (ובמיוחד במצבים של סטרס חריף) קורים תהליכים פיזיולוגיים רבים שלאורך זמן עלולים לפגוע בבריאות, כגון:- הפרשה מתמשכת של הורמוני סטרס מבלוטות האדרנל- כיווץ כלי הדם הפריפריאליים, עליה בלחץ הדם ובקצב הלב- האטה בתהליכי עיכול- עליה ברמת הסוכר בדם וכתגובה לכך גם עליה בהפרשת אינסולין- פגיעה ביכולות החיסוניות של הגוף- פגיעה באיכות השינה- האטה ולפעמים אף עצירה של תהליכי ריפוי ושיקום.
     
  2. קונפליקט חזק מדי הוא כזה שאותו אדם לא מצליח לפתור לפני שנגרם נזק קטלני. זה יכול להתבטא באחד התהליכים הנ"ל של סטרס חזק ומתמשך או בגידול סרטני שגורם לפגיעה קטלנית כגון חסימה של צינור המרה הראשי ע"י גידול בלבלב, חסימה של צינורות בלוטת התריס, חסימת המעבר מהושט לקיבה או מהקיבה לתריסריון, ועוד.
     
  3. במקרים של קונפליקטים הפוגעים בלב, אם השלב האקטיבי של הקונפליקט נמשך יותר מ-9 חודשים עד שנפתר הקונפליקט, במרבית המקרים משבר הריפוי (=התקף לב) יהיה כה חזק שהאדם ימות, אלא אם נעשתה בזמן התערבות חירום מתאימה. זה נכון גם במקרים של דלקת ריאות.
     
  4. בקונפליקטים הקשורים לקורטקס (שקשור לשכבת הנבט אקטודרם), ובמיוחד כאלה שפוגעים בצינורות המרה (כעסים טריטוריאליים), יש נפילת סוכר חריפה בזמן משבר הריפוי. במקרים קיצוניים מצב זב עלול לגרום למוות.
     
  5. ברקמות הקשורות לשכבת האנדודרם יש גידול בשלב האקטיבי ופירוק הגידול בשלב הריפוי. החיידקים שמפרקים את הגידול נוגסים בסוף התהליך גם קצת מהתאים הרגילים של אותה רקמה. כאשר התהליך חוזר על עצמו שוב ושוב (=ריפוי תלוי), נפגעת הרקמה הרגילה יותר ויותר עד כדי אפשרות לפגיעה קטלנית. לדוגמא:- פגיעה בבלוטת התריס עד כדי אי יכולת הבלוטה להפריש מספיק הורמונים (מצב זה מטופל כיום ע"י מתן הורמונים בגלולות)- פגיעה בדופן המעי עד כדי יצירת חור בדופן המעי ומעבר רעלים למחזור הדם ("מעי דליף"), או החלשת דופן המעי ויצירת דיברטיקולוזיס.
     
  6. מצבים של ריפוי תלוי עלולים לגרום גם לפגיעה בכלי הדם במוח בגלל מצבים חוזרים ונשנים של התרחבות והיצרות כתוצאה מהבצקת שבאה והולכת. כאשר כלי הדם מצטלקים ונחלשים יותר מדי, עלולה להיווצר בהם פריצה בזמן משבר ריפוי או כשיש בצקת גדולה, מה שגורם לשטף דם במוח שעלול להיות קטלני.
     
  7. חיידקי TB (המפרקים בשלב הריפוי גידולים בעיקר מסוג אדנוקרצינומה) צורכים הרבה מאד חלבונים. במקרים קיצוניים, בהם החולה לא אוכל מספיק חלבונים, יותש גופו עד כדי מוות.
     
  8. "הסינדרום" מחריף כידוע את כל הסימפטומים. לדוגמא:- גידול במעי הגס – כאשר יש באותו זמן גם אצירת נוזלים בגוף, ילכו חלק מנוזלים אלה לגידול והוא עלול להתנפח הרבה מעבר לגודלו הרגיל ולגרום לחסימה מלאה של המעי.

 

אם מוסיפים לסיבות הנ"ל את ההשפעות השונות של התערבות רפואית, הדברים נעשים הרבה יותר מורכבים ומסובכים.

בחלק מהמקרים ההתערבות הרפואית המודרנית בהחלט מצילה חיים, במיוחד במצבי חירום שונים.

 

בחלק אחר של המקרים, ההתערבות הרפואית היא הרסנית.

לדוגמא:

  • כימותרפיה גורמת לנזקים קשים לתאי הגוף ב-100% של המקרים ומחלישה את יכולתו להתמודד.
  • הרב המוחלט של ה"תרופות" אינו מרפא אלא מטפל רק בסימפטומים, ובאותו זמן מרעיל את הגוף ופוגע בתהליכי הריפוי הטבעיים.
  • מתן סטרואידים או מורפיום בשלב משבר הריפוי עלול להיות קטלני
  • אנטיביוטיקה הורגת מיקרובים טובים שהם חיוניים לגוף
  • אבחונים רפואיים שונים, מפחידים במקרים רבים את החולים וגורמים לקונפליקטים חדשים, במיוחד כאשר לחולה אין את הידע של ה-GNM.
  • ניתוחים, אפילו כשהם חיוניים ומועילים, עלולים לגרום לקונפליקטים חדשים.

 

מבט לעתיד:

הסטטיסטיקה של ד"ר האמר (לפי הנתונים שנמצאו בתיקים הרפואיים שהמשטרה החרימה לו ב-1997) מראה על 92% הצלחה בריפוי, כולל מקרים רבים של חולים שנחשבו סופניים.

ד"ר האמר טוען שלפחות במקרים של סרטן הסימפונות, אחוז ההצלחה יכול להגיע ל-98% אם החולים מגיעים אליו לפני שעברו טיפולים של הרפואה המקובלת.

 

המסקנה המתבקשת היא ברורה למדי:

מדינה (או אף רשות מקומית כלשהי) שתשכיל לשלב את הידע וההבנות של הרפואה החדשה עם האמצעים של הרפואה המקובלת תוכל להשיג ללא צורך בתוספת אמצעים את הדברים הבאים:

  • הפחתה דרסטית באחוזי התמותה ממחלות
  • הפחתה דרסטית בשימוש בתרופות לא נחוצות וטיפולים מזיקים
  • הפחתה דרסטית בהוצאות הכספיות על רפואה ובריאות
  • שיפור משמעותי באיכות החיים של האזרחים

 

אם נוסיף לזה גם תזונה יותר בריאה ואורח חיים בריא יותר, השיפור יהיה עוד יותר משמעותי.

ולסיום אוסיף הבנה "קטנה" המתאימה לתקופה בה אנחנו חיים:

למחשבה ולרצון של כל אחד מאתנו יש כוח והשפעה.

אם אתם, הקוראים, תומכים במחשבותיכם בחזון פשוט והגיוני זה, ואתם מאמינים באמת באפשרות שהשינוי הנ"ל אכן יקרה, אתם עוזרים בפועל לכך שזה באמת יקרה ואף מאיצים את התהליך, ועל כך תבורכו.

 

..................................................................................................................

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.