סרטן הדם (לוקמיה) – הבנות חדשניות לפי הרפואה החדשה

 פורסם לראשונה ב-2008

 

 הקדמה 

כדי להבין טוב יותר את הרקע לתגליות והמסקנות המתוארות כאן, מומלץ לקרוא באתר זה את המאמר "כיצד התפתחה הרפואה החדשה" או את ההקדמה לאחד משני המאמרים הבאים:

" סרטן השד – לפי התגליות המפתיעות של הרפואה החדשה"

" סרטן הערמונית – לפי התגליות של הרפואה החדשה".

כמו-כן מומלץ מאד לקרוא את המאמר: "סרטן העצמות – הבנות מהפכניות לפי הרפואה החדשה", מאחר ויש קשר הדוק בין מה שנתפס ברפואה המקובלת כסרטן עצמות לבין מה שנקרא סרטן הדם.

 

 

סרטן לפי הרפואה המקובלת

ההגדרה הרפואית הנפוצה אומרת שסרטן הוא מצב בו תאים בגוף מתחילים להתחלק ולהתרבות ללא שליטה ובקרה, בקצב מהיר מזה שהמערכת החיסונית יכולה להשמידם. המקבץ של תאים אלה יוצר גידול ממאיר. לפי התיאוריה המקובלת ברפואה, תאים סרטניים יכולים לנדוד דרך הדם או צינורות הלימפה למקומות אחרים בגוף ושם הם מתחילים להתרבות. מצב זה נקרא גרורות.

נכון לזמן כתיבת שורות אלה, אין לרפואה המקובלת מודל מדעי כלשהו היודע להסביר בוודאות את הסיבות להתפתחותן של מחלות סרטניות. משמעות הדבר היא שכל הטיפולים הרפואיים בסרטן כיום מבוססים על תיאוריות,  השערות, ניסוי וטעיה ומחקרים סטטיסטיים.

 

 

סרטן לפי הרפואה החדשה

הרפואה החדשה מציגה מודל מדעי שלם, הניתן לבחינה ולאימות, אשר מסביר מה זה סרטן, מהם הגורמים למחלות הסרטן השונות, מהם התהליכים הקורים בגוף בזמן המחלה ומדוע הם קורים, כיצד תהליך זה מבוקר ונשלט,  כיצד תכנן הטבע את הריפוי מהמחלה ומהם הגורמים המפריעים או המונעים את השלמת הריפוי.

 

לפי הרפואה החדשה, כל תהליך סרטני הוא ביטוי לתוכנית ביולוגית מיוחדת ובעלת משמעות המופעלת כתוצאה מטראומה או קונפליקט כלשהו ומטרתה לעזור לגוף להתמודד עם הבעיות הקשורות לאותה טראומה או קונפליקט. הטראומה פוגעת בו-זמנית בשלוש רמות שונות: בפסייכי, באיבר פיזי ובאזור במוח הקשור לאותו איבר שנפגע. את הפגיעה במוח ניתן לראות בעזרת צילום CT של המוח, ורופא שלמד את "הרפואה החדשה" יכול לדעת לפי צילום זה מהו סוג הטראומה שחווה אותו אדם ובאיזה איבר תופיע המחלה.

 

התהליך הסרטני נשלט  ומבוקר באופן מלא ע"י המוח, וכאשר חולפת הטראומה או נפתר הקונפליקט יודע הגוף לרפא את עצמו באופן מלא, בד"כ ללא כל צורך בהתערבות רפואית אגרסיבית.

נסיונו של ד"ר האמר (שגילה ופיתח את הרפואה החדשה) מראה הצלחה של 92% בריפוי של חולי סרטן, שחלק לא מבוטל מהם הגיעו אליו לטיפול במצב שהוגדר כסופני.

 

מטרתו העיקרית של מאמר זה היא לנטרל ככל האפשר את גורם הפחד המתלווה לאבחון סרטן הדם ולהראות שאפשר להגיע להבראה מלאה גם ללא מסע הייסורים של הטיפולים האגרסיביים המקובלים.

 

 

מהי לוקמיה לפי הרפואה המקובלת?

לפי הרפואה המקובלת לוקמיה היא מחלה ממארת של התאים במח העצמות האחראים על ייצור תאי הדם השונים. במחלה זו מח העצם מייצר כמות עודפת של תאי-דם לבנים לא בשלים או בעלי צורות לא תקינות. זה פוגע בייצור תאי דם תקינים, דבר הגורם לרגישות מוגברת לזיהומים, לאנמיה, לדימומים ולסימפטומים נוספים כמו הגדלה של הטחול, הכבד וקשרי הלימפה.

הרפואה המקובלת מסווגת את הלוקמיות לפי סוג תאי הדם הלא בשלים או לא תקינים, הנוצרים בכמות עודפת.

בכל אחד מהסוגים הנ"ל יש חלוקה לתתי סוגים, וכן יש חלוקה המבדילה בין לוקמיה אקוטית ללוקמיה כרונית

הטיפולים המקובלים כוללים בעיקר כימותרפיה במינונים גבוהים. לעתים עושים השתלת מח העצם ולפעמים עושים גם הקרנות.

 

 

מהי לוקמיה לפי הרפואה החדשה?

כולכם ודאי מכירים את אותם סרטי מתח בהם מראים כבר בהתחלה מיהו הפושע, או כיצד בוצע הפשע, והמשך הסרט מראה ומסביר את השתלשלות האירועים. ובכן:

 לוקמיה היא למעשה ביטוי של תהליכי הריפוי ממצב בו היתה פגיעה בעצמות ובמח העצמות.

 

כדי להשתכנע שה"פושע" איננו באמת פושע, אתם מוזמנים לקרוא את השתלשלות האירועים בפרק הבא.

 

 

 תהליכים פיזיולוגיים בשלבים השונים של סרטן העצמות ולוקמיה:

התגליות של הרפואה החדשה מראות, שמבחינת הטבע, מטרתה של התוכנית הביולוגית המיוחדת המופיעה כסרטן העצמות היא ליצור בסופו של דבר עצם חזקה יותר ממה שהיתה לפני הופעת המחלה.

 

כאשר אדם חווה קונפליקט הגורם לפגיעה משמעותית (מודעת או לא מודעת) בתחושת הערך העצמי שלו, מופעלת התוכנית הביולוגית הנ"ל ומתחיל תהליך של אובדן תאי עצם (= תמס עצם או אוסטאוליזה). כל עוד הקונפליקט לא נפתר והשפעתו נמשכת – נמשך התהליך של אובדן תאי עצם וייתכן גם אובדן תאי מח העצם.

קצב אובדן תאי העצם תלוי בעוצמת הקונפליקט.

סוג הקונפליקט קובע באיזה עצמות יתרחש התהליך של תמס העצם.

 

תהליך זה יכול לגרום לאוסטיאופורוזיס תוך זמן קצר יחסית .

אצל ילדים הפגיעה היא בד"כ בכל או מרבית עצמות הגוף, מאחר וטראומה או קונפליקט של ירידת ערך עצמי (יע"ע) נתפסים אצל ילדים בד"כ בצורה כוללת.

 

אם יש בשלב זה פגיעה בתאי מח העצם, תיווצר בד"כ אנמיה אמיתית - ייצור מופחת של כדוריות דם אדומות.

 

פגיעה במח העצמות עלולה להיגרם גם ע"י קרינה רדיואקטיבית, קרינה אלקטרומגנטית מייננת או זיהומים רעילים אחרים. מבחינת הגוף, גם קרינה רדיואקטיבית או קרינה מייננת אחרת בעוצמה מספיק חזקה, יכולה להתפרש כקונפליקט אשר מפעיל את התוכנית הביולוגית שמטרתה לחזק את העצמות שנפגעו.

 

תהליך הריפוי (הכולל את השלב המאובחן כלוקמיה) דומה בכל המקרים, בין אם הפגיעה נגרמה כתוצאה מקונפליקט של יע"ע (ירידת ערך עצמי) או כתוצאה מקרינה כלשהי.

אם ההשפעה האקטיבית של הקונפליקט או של קרינה כלשהי נמשכת זמן רב מדי או בעוצמה רבה מדי, האדם יכול למות כתוצאה מאנמיה חריפה שנגרמת מפגיעה הרסנית יתר על המידה במח העצמות.

 

ברגע שנפתר הקונפליקט או עברה השפעת הטראומה, נפסק תהליך פרוק תאי העצם ומתחיל שלב הריפוי הכולל תהליך בניה מחדש של מח העצם ושל העצם או העצמות שנפגעו.
תאי דם לא בשלים (בתחילה תאי דם לבנים ואח"כ, לפחות בחלק מהמקרים, גם תאי דם אדומים) המיוצרים בכמויות גדולות ע"י מח העצם הם אחד המרכיבים הראשוניים בתהליך שיקום העצם.

הופעתם בדם של כמות גדולה של תאי דם לבנים לא בשלים (לויקובלסטים) היא הסימן העיקרי מבחינת הרופאים להתפתחותה של מה שהרפואה רואה כמחלת סרטן הדם, או לוקמיה. שם המחלה – לוקמיה (Leukemia) – הוא ביטוי לסימן הבולט בה: ריבוי של לויקובלסטים (תאי דם לבנים לא בשלים).

 

הלויקובלסטים אינם מסוגלים להתחלק ולהתרבות בעצמם ולכן הם אינם יכולים להיות תאים סרטניים. הם  מפורקים בקלות ע"י הכבד וכל כמות עודפת שלהם מסולקת מחוץ לגוף תוך מספר ימים.

 

מח העצם משתקם כבר בתחילת שלב הריפוי, והייצור של תאי הדם התקינים מכל הסוגים חוזר לרמתו הרגילה, במקביל לייצור העודף של לויקובלסטים. בבדיקות דם רגילות לא ניתן לראות זאת בד"כ מהסיבה המעניינת הבאה:

במשך כל שלב הריפוי נמצא החולה תחת השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית. זה גורם בין היתר להרחבה משמעותית של כלי הדם וצינורות הלימפה, לפעמים עד פי 5 מהמצב בו הם היו בשלב בו הקונפליקט היה אקטיבי.

הגוף לא יכול להרשות מצב בו כלי הדם אינם מלאים בנוזלים שלהם, ולכן הנפח העודף של צינורות הדם מתמלא ע"י סרום (נסיוב) הדם. המספר האמיתי של תאי הדם הרגילים המיוצרים במח העצמות נשאר בד"כ בגבולות הנורמה, אך מכיון שנפח הנוזל בצינורות הדם גדל מאד, יראו בבדיקת דם רגילה כאילו יש מחסור בכל סוגי תאי הדם (האנמיה שמתגלה בשלב זה היא אנמיה מדומה).

 

בתחילת שלב הריפוי (תחילת הלוקמיה) יש מחסור אמיתי בטסיות (תאי דם החיוניים לצורך תהליך קרישת הדם במקרה הצורך) ולכן יש בשלב זה סיכון מוגבר לדימומים פנימיים וחיצוניים.

סכנת הדימומים קיימת גם בהמשך שלב הריפוי מאחר והריכוז היחסי של הטסיות בנוזל הדם המורחב הוא נמוך מהרגיל.

 

כאשר מושלם תהליך שיקומה של העצם מסולקים אל מחוץ לגוף כל תאי הדם הלא בשלים שנשארו במחזור הדם, כלי הדם חוזרים לנפחם הרגיל וכל מערכת הדם חוזרת לתפקוד תקין רגיל.

 

סימפטומים אפשריים בשלב הריפוי (השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית):

  •  עייפות רבה
  • נפיחויות
  • דלקות
  •  כאבי עצמות
  • תחושה של מחלה, חולשה, לא מרגישים טוב. ייתכן חום
  •  ייתכנו גם סימפטומים זמניים הקשורים לתהליכים הקורים במקביל במוח כמו כאבי-ראש, או לחץ בראש.
  • אפשרות להופעה זמנית של דלקת פרקים – כאשר הפגיעה בעצם קורית קרוב למפרק.
  • אפשרות לפריצות דיסקים – כאשר הפגיעה היא בחוליות עמוד השדרה.

 

העייפות הרבה המורגשת בשלב זה היא הודעה של המוח המנסה לאלץ אותנו לנוח, וזאת משתי סיבות עיקריות:

  1. כדי לאפשר לגוף להפנות את מירב המשאבים לשיקום וחיזוק העצמות.
  2. כדי להימנע ככל האפשר משברי עצמות. בתחילת שלב הריפוי העצמות נמצאות במצב המדולדל ביותר בכל התהליך, ולכן זהו שלב מסוכן מבחינת האפשרות להיווצרותם של שברים.

 

ההסבר הפיזיולוגי לכאבים החזקים בעצמות אומר כך:

תהליך שיקום העצם ובנייתה מחדש גורם לעצם להתרחב. התרחבות זו מותחת את הפריוסטאום (קרום העצם) שבו עצבים סנסוריים רגישים. מתיחת הפריוסטאום יוצרת לחץ על קצות אותם עצבים וזה מתורגם לסיגנלים של כאב.

ככל שהעצם מתרחבת בקצב מהיר יותר ולגודל רב יותר, כך תהיה עוצמת הכאבים גדולה יותר. במצב רגיל ללא הפרעות, נמשכים כאבים אלה בד"כ כחודש וחצי עד 3 חודשים.

אם תוך כדי תהליך הריפוי יהיה קונפליקט חדש של יע"ע או השפעה חוזרת של הקונפליקט המקורי, ייעצר תהליך הריפוי ואף עלולה להיות נסיגה בו.

באופן פרדוקסלי, כאשר יש נסיגה בתהליך הריפוי, כי האדם נמצא שוב תחת השפעת הסטרס של הקונפליקט, יש פחות עייפות, ובדיקות הדם עשויות להראות שיפור בכל הפרמטרים. אך מי שמבין את תהליך הריפוי הטבעי של מחלה זו, יודע שהירידה בייצור תאים לא בשלים בשלב זה עשויה להצביע על האטה בתהליך שיקום העצם, וכן העליה במספר תאי הדם התקינים עשויה להצביע על כך שכלי הדם שוב התכווצו, בגלל הסטרס שיצרה ההשפעה החוזרת של הקונפליקט.

 

בדומה לתחושת העייפות, גם הכאבים נועדו להכריח אותנו לנוח ולהימנע ככל האפשר ממצבים המעלים את הסיכון להיווצרות שברי עצמות. התמתחות הפריוסטאום כתוצאה מהגדילה המחודשת של העצם יוצרת לחצים חזקים מהרגיל על העצם, דבר שמחריף את סכנת השברים ואף עלול לגרום לשברים ספונטניים במקרים מסויימים.

אדם המודע לסיבת הכאבים ויודע שאלה הם כאבים של ריפוי, יוכל לסבול אותם יותר בקלות.

אדם שאינו מבין את סיבת הכאבים עלול להיכנס למצב חרדה חדש, דבר אשר עלול לעצור את תהליך הריפוי ואף לגרום לנסיגה בתהליך. פאניקה מגבירה את הרגישות לכאבים. במרבית המקרים אדם כזה יחפש כל דרך אפשרית להפסיק את הכאבים והוא עלול להחליט לקבל טיפולים תרופתיים (כגון מורפיום) אשר אולי יקלו את הכאבים באופן זמני, אך עלולים לגרום להחמרת המצב בהמשך.

 

מעניין לציין שבמקרים רבים של לומבגו (כאבי גב תחתון) מופיעים גם סימנים של לוקמיה קלה.

 

בשלב הריפוי, במקביל להתרחבות ברמה הפיזית של כלי הדם, העצמות ורקמות אחרות, נוצרת בצקת באותם מרכזים במוח הקשורים לעצמות שנפגעו מהקונפליקט ושבהן התפתחה המחלה. בצילום CT של המוח ניתן לראות בצקת זו ככתם שחור עמוק והאבחון הרפואי יהיה "בצקת במוח". האזור במוח הקשור לקונפליקטים של ירידת ערך עצמי הוא המדולה של הקורטקס.  

הבצקת שנוצרת במוח חשובה לתהליך ריפוי הרקמות במוח, והיא נחוצה לתהליך הריפוי רק בחציו הראשון.

 

 

תאור תהליך טבעי של לוקמיה:

כאשר נפתר הקונפליקט שגרם לפגיעה בעצמות ובמח העצמות, וכאשר אין קונפליקטים חדשים או גורמים שונים המהווים טריגרים שמעוררים שוב את תחושת ירידת הערך העצמי, ואין דברים אחרים המפריעים לתהליך הריפוי הטבעי, יהיה מהלך המחלה פחות או יותר כפי שמתואר להלן:

 

 

שלב 1 (1-3 שבועות):

  • בדיקת דם מראה אנמיה (רמה נמוכה של תאי דם אדומים), לויקופניה (רמה נמוכה של תאי דם לבנים) ותרומבופניה (רמה נמוכה של טסיות).
  • כלי הדם והלימפה מתרחבים הרבה יותר מנפחם הרגיל. מספרם האמיתי של תאי הדם הלבנים והאדומים הרגילים תקין, אך הבדיקה מטעה. זוהי אנמיה מדומה ולויקופניה מדומה.
  • תחושה של עייפות רבה, אך יש תיאבון טוב. יתכן חום.
  • רמה נמוכה של טסיות – סכנה לדימום חיצוני או פנימי. דימום יכול לגרום לקונפליקט חדש (שעלול לגרום לבעיות חדשות כגון הגדלת הטחול) ולירידה נוספת בטסיות.
  • אין עדיין עליה בכדוריות לבנות  ("a-leukemic leukemia”).

 

שלב 2 (3-6 שבועות מסוף שלב 1):

  • האנמיה (המדומה) והתרומבופניה נמשכות.
  • עליה חדה בלויקוציטים (תאי דם לבנים). אלה לויקוציטים לא בשלים הנקראים לויקובלסטים. תפקידם: לעזור במילוי החללים בעצם ובניית העצם. הלויקובלסטים אינם מסוגלים להתחלק ולהתרבות בעצמם. העודפים של תאים אלה מפורקים תוך מספר ימים בכבד ומופרשים במהירות מהגוף.
  • רמת הלויקוציטים הנורמליים נשארת תקינה, אך בבדיקת דם רגילה לא תמיד יראו זאת.
  • המטופל עייף בצורה קיצונית ומרגיש חולה – כולל גם אפשרות לסימפטומים השייכים לריפוי הבצקת במוח: כאבי-ראש, לחץ בראש.
  • יתכן חום.
  • יתכנו כאבי עצמות חזקים בגלל התמתחות הפריוסטאום.

חשוב לנוח הרבה כל עוד יש עייפות וכאבים.

 

שלב 3 (3-6 שבועות אחרי שלב 2):

  • מתחיל ייצור מהיר של תאי דם אדומים לא בשלים הנקראים נורמובלסטים (מאובחנים בטעות כממאירים).
  • אם רמת הלויקובלסטים והנורמובלסטים גבוהה מאד, ההמטולוג יקרא למחלה זו אריתרו-לויקמיה אשר מטופלת בד"כ ע"י כימותרפיה במינונים גבוהים.
  • יתכנו כאבי עצמות חזקים.
  • סיבוכים אפשריים בשלב זה: שברי עצמות ספונטניים, במיוחד אם השלב האקטיבי לפני פתרון הקונפליקט נמשך הרבה זמן או היה מאד עוצמתי.

 

שלב 4:

  • החולה יצא מאזור הסכנה.
  • התאים הלא בשלים מפורקים ע"י הכבד, מופרשים החוצה ונפסק ייצורם המסיבי.
  • רמת הטסיות חוזרת לנורמה.
  • החולה יוצא ממצב התשישות בו היה.

 

 

הערות:

1. משכי הזמן הנ"ל הם מקורבים בלבד ונכונים רק במקרה שאכן אין נסיגות בתהליך הריפוי.

חולה אשר החליט לא לקבל טיפולים כימותרפיים, מבין את הגורמים הרגשיים למחלתו ומטפל בגורמים אלה, מצבו בד"כ משתפר בהדרגה בצורה ברורה. אך הניסיון מראה שכאשר חולה כזה הולך לבדיקות רפואיות ומקבל את תוצאות בדיקות הדם, הוא עלול להיכנס שוב למצב של חרדה בגלל הדרך בה מפרשים הרופאים את תוצאות הבדיקה. נוצר מצב בעייתי בו מצד אחד החולה מרגיש טוב יותר ויותר, אך מצד שני בדיקות הדם מראות כאילו יש החמרה הולכת וגוברת של המחלה. החרדה שנגרמת בגלל פירוש מוטעה של תוצאות בדיקת הדם גורמת להאטה או עצירה זמנית של תהליך הריפוי ולפעמים אף לנסיגה, מה שעלול להאריך את תהליך הריפוי הרבה מעבר לזמנים הנ"ל.

 

2. לוקמיה כרונית היא למעשה מצב בו תהליך הריפוי נקטע מדי פעם ע"י השפעה קצרה של הישנות הקונפליקט של ירידת ערך עצמי (או הישנות השפעתה של קרינה מייננת).

 

3. בעבר, לוקמיה אצל קשישים ולוקמיה לימפטית אצל ילדים קטנים מאד, נחשבו כמחלות לחלוטין לא מסוכנות ולא התייחסו אליהן כאל סוגים של לוקמיה אמיתית. רופאי הילדים לא היו מבקשים שתבוצענה ביופסיות במח העצמות של הילדים, מאחר והיה ידוע שבבדיקה רפואית לאחר 3 חודשים ואח"כ לאחר 3 חודשים נוספים יתגלה בד"כ שהלוקמיה נעלמה.

 

 

כיצד מטפלים?

מצד המטפלים, בני המשפחה, חברים ועמיתים לעבודה הטיפול החשוב ביותר לסובלים ממחלות עצם ומח העצמות הוא:

  • לתמוך בהם, אך לא לרחם עליהם
  • לעודד ולחזק אותם. להדגיש את תכונותיהם הטובות
  • להקרין להם חום ואהבה
  • לעזור להם למצוא דרכים מתאימות לביטוי והתפתחות

 

מכיוון שלוקמיה מתפתחת רק לאחר שהקונפליקט נפתר, הדגש בטיפול צריך להיות על חיזוק ומציאת כל דרך אפשרית לא להיות מושפע מהשפעות חוזרות של הקונפליקט שעלולות להתעורר כתוצאה מטריגרים. זוהי עבודה לא קלה המוטלת בעיקרה על החולה עצמו, כאשר תפקידו של המטפל הוא בעיקר לעזור באבחון, להסביר, לכוון, לתת כלים, לייעץ ולתמוך.

ישנן שיטות שונות העוזרות להתחזק ולהתפתח במודע וכן שיטות של טיפול עצמי ליצירת דפוסים חדשים בתת-המודע, לפי בחירת המטופל. כל אחד צריך למצוא את השיטה המתאימה לו ביותר ואת המטפל המתאים לו ביותר.

 

כאשר מתרחשת טראומה הגורמת למחלה קשה, קולטים החושים שלנו את מרבית האינפורמציה הקיימת בסביבה באותו זמן – צלילים, צבעים, צורות, ריחות, מגע, טעמים, מילים או משפטים ספציפיים שנאמרו וכו'. כל אלה נחרתים בתת-מודע שלנו וכל אחד מהם עלול להיות טריגר אשר יפעיל מחדש את מעגל המחלה אם לא נהיה מודעים לו ואם לא נלמד לנטרלו.

לכן חשוב לא רק לפתור את הטראומה הישנה, אלא גם ללמוד כיצד לא לאפשר לאותם דברים שנחרתו בנו להפוך לטריגרים אשר יפעילו מחדש את מעגל המחלה.

המודעות לדברים היא המפתח לפתרון והיא הדבר העיקרי בריפוי, במידה והיא מלווה בשינוי הגישה, ההתייחסות והחשיבה. מעבר לכך, כל אחת משיטות הטיפול עשויה להיות כלי עזר חשוב ולפעמים אף חיוני.

 

מאחר והגורם העיקרי לסרטן העצמות הוא קונפליקט של ירידת ערך עצמי חריפה, חיוני הוא שהטיפול יחזק את תחושת הערך העצמי של החולה ואת בטחונו העצמי. אך עיקר הטיפול הוא כאמור העבודה הפנימית שהחולה עצמו צריך לעשות ובד"כ חיוני שעבודה זו תכלול איכויות ומהויות כמו סליחה (לאחרים ולעצמו), מחילה, הבנה, שקט פנימי, רוגע, בטחון עצמי, אהבה, נתינה, סבלנות, סובלנות, תקוה ואמונה.

אחד המרכיבים בשינוי הגישה או התפיסה של החולה אשר עשוי לעזור לו מאד זו היכולת לראות את חצי הכוס המלאה במקום את חצי הכוס הריקה. מרכיב נוסף זו היכולת להפריד בין עיקר לטפל.

 

התרבות התחרותית בה אנו חיים הטביעה בנו את הצורך להשוות את עצמנו תמיד לאחרים ולמדוד את עצמנו ביחס לנורמות המקובלות. זה גורם לכך שאנחנו מורגלים לראות את החסרונות שלנו (ושל אחרים) ביחס לנורמות המקובלות או ביחס לאנשים הבולטים והמצטיינים באותו תחום, בלי קשר אם נורמות אלה מתאימות לטבע שלנו ולייעוד שלנו, או לא. אחת התרופות הפשוטות והעוצמתיות ביותר היא לדעת לראות את הדברים הטבעיים והייחודיים לנו ולהיות שמחים בחלקנו. על בסיס זה יש מקום לתהליך מתמיד של שיפור ועידון.

 

 

המלצות בנוסף לטיפולים הקשורים למניעת השפעות חוזרות של הקונפליקט:

  • לנוח ככל האפשר כאשר מרגישים עייפות רבה, ובמיוחד כאשר מתחילים כאבי העצמות. לא לעשות בשלב זה שום פעילות גופנית מאומצת. אם בעיית האוסטיאופורוזיס מופיעה בעמוד השדרה רצוי מאד לשכב במיטה בשלב זה כדי למנוע כל אפשרות של שברים בעמוד השדרה.
  • להיזהר בשלב הריפוי מדברים העלולים לגרום לדימומים.
  • להימנע ככל האפשר מביופסיה בעצם.
  • להימנע ככל האפשר ממורפיום. זריקת מורפיום אחת בשיא שלב הריפוי עלולה להיות קטלנית. המורפיום גורם לשינויים במוח, מחליש את כח הרצון ומשתק את המעיים.
  • להימנע ככל האפשר מאנטיביוטיקה, מכיון שהיא מחסלת את החיידקים העוזרים לתהליכי הריפוי.
  • לגלות מה גרם לתחושת יע"ע, ומהם הטריגרים שעלולים להפעיל שוב תחושה זו. ללמד את עצמנו בעזרת עבודה של מודעות כיצד לא לאפשר לאותם טריגרים להשפיע עלינו. אם משהו גורם לנו שוב לתחושה חזקה של יע"ע זה עוצר או מעכב את תהליך הריפוי ועלול לגרום לו להתארך מאד.

 

תזונה ותוספי תזונה:

  • לאכול הרבה סלק חי ולשתות מיץ סלק.
  • לאכול הרבה ירקות עלים ירוקים ועגבניות.
  • להקפיד שבכל ארוחה יהיו תמיד יותר מאכלים יוצרי בסיסיות מאשר מאכלים יוצרי חומציות

 

חשוב להתאים את התזונה ותוספי התזונה באופן אישי לכל חולה. ייתכנו מקרים שגם המאכלים הנ"ל, שבד"כ הם טובים למרבית החולים, לא יתאימו לחולה מסויים.

בכל מקרה רצוי מאד לא לעשות צום לפני השלמת הריפוי.

 

ביו-מגנטים: אלה הם מגנטים טיפוליים חד-קוטביים, חזקים במיוחד, המעלים את רמת האנרגיה בגוף, משפרים את חילוף החומרים בגוף, מעלים את לחץ החמצן בתאים ומפחיתים מצבי דלקת. הביו-מגנטים מזרזים ומשפרים את תהליך הריפוי.

מאחר ולוקמיה היא ביטוי לקריסה של המערכת המגנטית בגוף, הטיפול בעזרת ביו-מגנטים מומלץ כאן במיוחד. חשוב להקפיד על המיקום הנכון והקוטביות הנכונה של המגנטים, לפי הנחיות של מטפל המתמצא בתחום זה. שימוש במגנטים רב-קוטביים עלול להיות מסוכן לחולי סרטן ולכן חשוב להשתמש רק בביו-מגנטים "חד-קוטביים".

מידע כללי בעברית על הטיפול בביו-מגנטים ניתן למצוא באתר www.magnetimleripuy.com

 

פעילות גופנית: חשוב להתאים את הפעילות למצבו של החולה.

 

חשיפה לשמש: מומלץ מאד להיחשף לשמש לפחות 15-20 דקות ביום (אלא אם הרופא או המטפל ממליצים אחרת בגלל רגישויות שונות שהם מצאו אצל החולה). חשוב לדאוג לכיסוי ראש, להימנע מקרינת שמש ישירה לראש.

 

האם יש צורך בטיפולים כימותרפיים?

הידע, ההבנה והניסיון של הרפואה החדשה מראים שטיפולים אלה גורמים ליותר נזקים מאשר תועלת.

מוסכם על כולם שהכימותרפיה פוגעת קשות במח העצמות, שם מיוצרים תאי הדם. הויכוח במקרה זה בין הרפואה החדשה לרפואה המקובלת הוא סביב השאלה האם הפגיעה המכוונת במח העצמות מועילה לחולה או מזיקה.

הרפואה המקובלת מפרשת את הייצור העודף של תאי דם לא בשלים כתקלה ויציאה משליטה של הרקמות המייצרות תאי דם ולכן יש צורך להשמידן, אפילו אם זה גורם לנזקים ותופעות לוואי קשות.

הרפואה החדשה טוענת ומוכיחה שהייצור העודף של תאי דם לא בשלים הוא בעצמו כבר חלק משלב הריפוי בתוך תוכנית ריפוי טבעית ושלמה, המבוקרת באופן מלא ע"י המוח. שימוש בכימותרפיה בשלב זה הוא הרסני ומזיק ביותר. תפקיד הרופאים והמטפלים הוא לחזק את החולה מבחינה פיזית ונפשית, לדאוג שלא יהיו גורמים אשר יפריעו לתהליך הריפוי הטבעי, ולהתערב בתהליך בצורה רפואית מקצועית רק כשיש צורך למנוע סכנת חיים או סכנה של פגיעה בלתי הפיכה, כגון הסכנה הקיימת כאשר הבצקת הנוצרת במוח גדולה מהרגיל. התערבות מצילת חיים זו אינה כוללת בשום אופן שימוש בכימותרפיה.

 

לפי הרפואה החדשה, הרעיון של השתלת מח עצם אצל החולה שגוי לא פחות מהשימוש בכימותרפיה. הסיכוי היחידי של העצם להשתקם הוא ע"י כך שמח העצמות יהיה בריא.

מאחר שהרפואה המקובלת חושבת שבלוקמיה מח העצמות חולה, היא קודם כל מנסה להשמיד אותו לחלוטין בעזרת כימותרפיה והקרנות ואז מנסה להשתיל מח עצם מתורם בריא או תאים שנלקחו מהחולה עצמו בתקופות בהן המחלה היתה אצלו בנסיגה.

הרפואה החדשה טוענת שהחולים היחידים שמצליחים לשרוד תהליך זה של כימותרפיה, הקרנות והשתלות מח עצם הם אותם חולים שהרופאים לא הצליחו להשמיד לחלוטין את מח העצמות שלהם...

 

הידע, ההבנות והניסיון של הרפואה החדשה אומרים שלמעשה אף אחד, ובמיוחד לא ילדים, צריך למות מלוקמיה. להיפך, אדם שאובחן כחולה לוקמיה יכול לברך על כך שנפתר הקונפליקט או שחלפה השפעת הטראומה אשר גרמה לירידה חריפה בתחושת הערך העצמי שלו, ומה שעליו לעשות עכשיו זה להתגבר על הקשיים הפיזיים של תהליך ההחלמה וללמוד כיצד לא לתת לאותם דברים אשר גרמו לתהליך המחלה מלכתחילה, לחזור ולהשפיע עליו בהמשך.

 

הצלחת הטיפול הכימותרפי בילדים חולי לוקמיה וחולי מחלת הודג'קין (לימפומה) היא הדגל העיקרי בו מנפנפת הרפואה הרגילה לגבי טיפול כימי בסרטן. מחקר ממושך שעקב במשך שנים רבות אחרי ילדים כאלה מצא את העובדות הבאות:

א. ילדים אלה סבלו בהמשך חייהם מגידולים משניים בשיעור הגבוה פי 18 מהרגיל.

ב. לבנות שעברו את הטיפולים הנ"ל עלה פי 75 (7500%) הסיכון לחלות בסרטן השד עד הגיען לגיל 40.

ג. מייד אחרי תחילת הטיפולים הכימיים בילדים אלה התפתחו אצל רבים זיהומים עמוקים או מערכתיים של פטריית הקנדידה, אשר חייבו טיפול כדי למנוע סיבוכים נוספים.

 

מידע ביקורתי על כימותרפיה ניתן למצוא במאמר כימותרפיה – האם זה באמת מועיל? 

 

 

 

מאמר זה מוגש כמידע בלבד וההמלצות שבו אינן מהוות התוויות רפואיות.

כותב המאמר אינו רופא מדיציני ובכל מקרה יש להיוועץ ברופא מוסמך.

 

 

מקורות:

 Leukemia

 Scientific Chart of GNM. 2007, ISBN: 978-84-96127-29-6

GNM Seminars and practitioners workshops

 

 

הכותב: עידן סער