טיפ מס' 150: מחקר מעניין על אריכות ימים

פורסם לראשונה ב-13.6.2014

 

 

ב-4.5.2014 בתוכנית "60 דקות" של CBS בארה"ב שודרה כתבה בשם "90+" שעסקה במחקר חדש ומעניין על אריכות ימים מעבר לגיל 90.

 

את המחקר ניהלה ד"ר קלאודיה קאוואס, נוירולוגית ופרופסורית באוניברסיטת קליפורניה באירווין.

ד"ר קאוואס גילתה שבשנת 1981 נעשה סקר מפורט בין תושביה של קהילת פנסיונרים שנקראה "Leisure World" (עולם הפנאי) אשר נמצאת כ-70 ק"מ דרומית ללוס אנג'לס (לפי בקשת התושבים, שמחשיבים עצמם כאנשים פעילים, שונה שם המקום וזוהי עכשיו עיר ששמה "Laguna Woods").

הסקר הקיף כ-14,000 תושבים בני 52 ומעלה, והוא כלל מידע מפורט על התזונה שלהם, תוספי תזונה, פעילות גופנית ופעילויות אחרות.

 

מכון הבריאות הלאומי בארה"ב אישר לד"ר קאוואס תקציב של 6 מיליון דולר לצורך המחקר שלה, והצעד הראשון במחקר היה לנסות ולאתר את כל מי שנשאר בחיים מבין אלה שפרטיהם הופיעו בסקר מ-1981. צוות המחקר הצליח לאתר יותר מ-1600 גברים ונשים בני 90+ שהיו עדיין בחיים.

 

כל מי שהסכים להשתתף במחקר עבר בדיקות רפואיות יסודיות, בדיקות זיכרון ותפקוד מוחי וכן תשאול מקיף, כאשר המטרה העיקרית של המחקר היא לנסות ולגלות מה הם הדברים העיקריים שתורמים לאריכות ימים ומה הם הדברים שמקצרים את החיים.

 

בין המשתתפים היו גם אנשים בני כ-100, שעדיין חיים בפעילות מלאה, כולל נהיגה, מסיבות, לימודים ועוד.

לדוגמא, אישה בת 95 בשם רותי סטאהל, שהחוקרים נאלצו להגיע לביתה, כי לא היה לה זמן לבוא אליהם. היא נוסעת הרבה במכוניתה כדי להספיק את כל פעילויותיה והיא גם הולכת כ-5 ק"מ כל יום.

 

המחקר עדיין לא הושלם סופית, אך מהנתונים שנאספו ועובדו בשלב זה מתקבלת תמונה מעניינת ולפעמים אף מפתיעה, לפחות למי שרגיל להסתכל על הדברים לפי התפיסה של הרפואה המקובלת.

 

להלן מסקנות הביניים העיקריות אליהן הגיעו ד"ר קאוואס וצוות המחקר שלה לאחר שהישוו את הנתונים מ-1981 עם הנתונים העדכניים, כולל היכרות עם הנחקרים ותשאול מפורט שלהם:

  • לגנטיקה יש השפעה, אך היא לא הכל.
  • עישון מקצר את החיים
  • פעילות גופנית מאריכה חיים. אפילו פעילות קצרה של 15 דקות ביום עושה את ההבדל.
    משך הזמן שנמצא אופטימלי לפעילות גופנית הוא כ-45 דקות ביום, אין הכרח לעשות את הפעילות ברצף. אפשר לפצל זאת ל-3-2 פעילויות קצרות יותר ביום, כגון הליכה, עבודה בגינה וכו' . אין צורך ביותר מזה. אפילו פעילות גופנית של 3 שעות ביום אינה תורמת לאריכות ימים יותר מפעילות של 45 דקות.
  • פעילויות אחרות, שאינן פעילות גופנית, תורמות מאד גם כן להארכת החיים. זה כולל חברות במועדון ספרים, מפגשים חברתיים, משחקי שולחן וכו'.
  • צריכת ויטמינים לא משפיעה על תוחלת החיים.
  • שתיה מתונה של אלכוהול (שתי מנות ביום, לא משנה סוג האלכוהול) מעלה את תוחלת החיים בהשוואה לאלה שלא שותים כלל.
  • צריכה יומית של קפאין בכמות השווה לזו שיש ב-3-1 כוסות קפה, מאריכה את החיים בהשוואה לאי צריכת קפאין.
  • אנשים בגיל השלישי בעלי משקל ממוצע או קצת מעל הממוצע, הם בעלי תוחלת חיים ארוכה יותר מאנשים רזים, או מאנשים שמנים במיוחד.

 

דמנציה ואלצהיימר

חלק מעניין במיוחד במחקר קשור לתהליכים הקורים במוח ולתופעות הדמנציה למיניהן, כולל מחלת אלצהיימר.

הסיכוי ללקות בדמנציה מוכפל כל 5 שנים החל מגיל 65.

לאור העליה הרבה בתוחלת החיים, מעריכה ד"ר קאוואס שכמות הלוקים בדמנציה בין בני 90 ומעלה בלבד, תהיה בעתיד הלא רחוק גדולה מזו של כל חולי הדמנציה כיום, בכל הגילים ביחד.

 

אבחון של מחלת האלצהיימר בצורה שנחשבת חד-משמעית ניתן היה לעשות רק ע"י בדיקת המוח לאחר המוות.

לפחות חלק ממשתתפי המחקר חתמו על נכונותם לתרום את מוחם למטרות מחקר לאחר מותם. זה איפשר לחוקרים להשוות בין ההיכרות שלהם עם האדם כל עוד היה בחיים, לבין התהליכים שקרו במוחו. השוואה זו חשפה מספר ממצאים מעניינים וגם העלתה שאלות ותהיות חדשות.

 

אחת הדוגמאות שמביאה התוכנית היא אדם בשם לורינג ביגלאו אשר השתתף במחקר במשך כ-5 שנים ונפטר בקיץ 2013. אנשי צוות המחקר עברו על כל המידע עליו, כולל הקלטות הוידאו בהן הוא צולם במסגרת המחקר, וניסו להעריך מה גרם להתדרדרותו הקוגניטיבית בשנים שלפני מותו. המסקנה אליה הגיעו אנשי הצוות היתה שלורינג סבל ממחלת אלצהיימר.

 

מבחינה מדעית מקובל שההוכחה הממשית לקיומה של מחלת אלצהיימר היא הימצאותם במוח של שני הדברים הבאים:

  1. שקיעת יתר במוח של חלבון הנקרא עמילואיד והיווצרות גושים משברי חלבון זה הנקראים פלאקים עמילואידיים.
  2. התפוררות השלד החלבוני של האקסונים של תאי העצב במוח לסיבים קטנים והתגבשותם של סיבים אלה לגושי סיבים (Tangles).

 

לאחר שצוות המחקר הגיע למסקנה שאותו לורינג ביגלאו סבל מאלצהיימר, רק אז הם פתחו את המסמכים עם תוצאות הבדיקה שלאחר המוות שעשה ד"ר רונלד קים, הנוירופתולוג שעבד עם צוות המחקר.

התוצאות הפתיעו את כולם: מוחו של לורינג היה נקי לחלוטין מפלאקים עמילואידיים ומגושי סיבים!

 

מסתבר שבכ-40% מהמקרים בהם אובחנו אנשים כחולי אלצהיימר, נמצא בניתוח המוח שלאחר המוות שזה לא היה אלצהיימר, לפחות לפי הקריטריונים הנ"ל.

 

במקרה של לורינג ביגלאו מצא ד"ר קים משהו אחר, לא פחות מעניין: הוא מצא במוחו של לורינג עדות לנוכחותם של מיקרו-שבצים (microscopic strokes) המכונים ברפואה מיקרו אוטמים (microinfracts). מסתבר שמיקרו שבצים כאלה נמצאו גם אצל רבים אחרים מהנחקרים במחקר זה של 90+. אצל חלק מהנבדקים נמצאו עדויות למאות ואף אלפי מיקרו-שבצים במוח.

 

מיקרו שבץ כזה יכול להיות כה קטן וחלש שהאדם לא ירגיש כלום ולא יהיה מודע לכך שהוא עבר אירוע כזה. אך כל מקרה כזה גורם לפגיעה בתאי עצב במוח ובפעילותם. ככל שמספר האירועים גדל, כך גדלה הפגיעה בתפקוד המוח, שיכולה להוביל בסופו של דבר להתפתחותה של דמנציה. מבחינה קלינית יכולים הסימפטומים להיות כמו אלה של מחלת אלצהיימר, למרות שבמוח לא תהיה שום עדות לאותם דברים הנחשבים כגורמים למחלת אלצהיימר.

 

ממצא מפתיע נוסף שגילה מחקר זה הוא הקשר בין לחץ דם ודמנציה: אצל אנשים בני 90+, לחץ דם גבוה מפחית את הסיכון לדמנציה!

 

ועוד ממצא מפתיע: אצל כ-50% מבין הנפטרים בני 90+ שלא סבלו מסימפטומים כלשהם של דמנציה, נמצאו בכל זאת פלאקים וגושי סיבים במוחם. כלומר, שמבחינה מדעית הם נחשבים כחולי אלצהיימר, למרות שלא נמצאו אצלם סימפטומים קליניים כלשהם של המחלה.

 

ממצא זה יכול להצביע על האחת משתי האפשרויות שלהלן:

  1. הפלאקים העמילואידיים והגושים הסיביים אינם הגורמים האמיתיים למחלת אלצהיימר.
  2. הפלאקים והגושים הסיביים כן לוקחים חלק בהתפתחותה של מחלת אלצהיימר, אך אצל אנשים רבים מצליח המוח ליצור קשרים עצביים חדשים אשר מאפשרים לו להתגבר על הנזקים שנגרמו ולמנוע את התפתחותה של המחלה.

 

בשלב זה של המחקר נעזר הצוות במכשיר סריקה חדש מסוג PET, המאפשר לגלות פלאקים וגושים סיביים במוחם של אנשים חיים.

הכתבה בתוכנית הטלביזיה מציגה שתי דוגמאות של בני 90+ בעלי מוח צלול ללא סימנים של דמנציה. תוצאות סריקת המוח שלהם מראות שאצל אחד מהם יש נוכחות משמעותית של פלאקים עמילואידיים, דבר המצביע על כך שמבחינה סטטיסטית יש לו סיכויים גבוהים להתדרדרות קוגניטיבית.

 

צוות המחקר מתכוון להמשיך ולעקוב מקרוב אחרי אותו אדם כדי לנסות ולהבין את המנגנונים במוח שמצליחים להגן עליו מפני דמנציה, למרות הנזקים שיש במוחו.

 

לאחרונה קיבל צוות המחקר של 90+ אישור תקציבי ממכון הבריאות הלאומי של ארה"ב להמשיך את המחקר 5 שנים נוספות.

 

את תמליל התוכנית ניתן לראות בקישור הזה: Living to 90 and beyond

 

ניתן לצפות בתוכנית המצולמת בקישורים האלה:

(Living to 90 and beyond (part I

(Living to 90 and beyond (part II

 

חלקים מהתוכנית הנ"ל שודרו (עם תרגום לעברית) בתוכנית "רואים עולם" בערוץ 1 בתאריך 7.6.2014, אך עד לכתיבת שורות אלה לא עלתה הכתבה לדף האינטרנט של "רואים עולם" באתר של ערוץ 1.

 

...........................................................................................................

 

 

הערות של עידן:

  1. במבט של הרפואה החדשה, סביר להניח שנוכחותם במוח של כמות גדולה של מיקרו-שבצים היא תוצאה של כמות גדולה של מיני או מיקרו קונפליקטים ומשברי ריפוי שעבר אותו אדם.כולנו עוברים בחיים הרבה קונפליקטים קלים שנפתרים ברובם בלי שנהיה מודעים לתהליכים הפיזיולוגיים שהם יצרו בגוף ומבלי שנהיה מודעים למיני משברי הריפוי שעברנו בתהליך הריפוי.באופן ממוצע, ככל שהאדם יותר מבוגר יש לו יותר הזדמנויות לחוות קונפליקטים שישאירו את חותמם גם במוח.
     
  2. לפי הרפואה החדשה, מחלת אלצהיימר נגרמת כתוצאה מקונסטלציה של שני קונפליקטים חזקים של פרידה – קונפליקט אחד פוגע באונה הימנית של הקורטקס הפוסט-סנסורי והקונפליקט השני פוגע באונה השמאלית של הקורטקס הפוסט-סנסורי.
    כמו בכל קונפליקט, תיתכנה במשך השנים השפעות חוזרות של הקונפליקטים כתוצאה מטריגרים, וכך גם הופעתם של משברי ריפוי, שחלקם עשויים להיות חלשים, כך שלא בהכרח נהיה מודעים אליהם.
    טיפ מס' 35 מתייחס למחלת האלצהיימר.
     
  3. נראה שאחת המסקנות העיקריות, ואולי החשובה ביותר, שניתן להסיק מתוצאותיו של מחקר זה, היא החשיבות הרבה שיש לשילוב מאוזן בחייו של אדם בין הפעילויות השונות, המוטיבציה והגישה החיובית לחיים.
    לגבי פעילויות הכוונה היא לכל סוגי הפעילויות: גופנית, חברתית, אינטלקטואלית, אומנותית, יצירתית, מינית וכו'.
    אדם שיש לו מוטיבציה חזקה לעשות דברים בחיים, מחזק את האפשרות של היווצרות מעגלים וקשרים חדשים במוח העוזרים להתגבר על נזקי הקונפליקטים השונים שהחיים מזמנים לנו.
    אופטימיות, שמחת חיים, סקרנות, חיפוש הטוב והחיובי בכל דבר, נכונות לעזור לאחרים, פתיחות ללמוד דברים חדשים, גמישות מחשבתית וכו' – כל אלה עוזרים להתגבר יותר בקלות על קונפליקטים וגם הם תורמים כנראה ליצירת אותם מנגנונים במוח שמונעים את התפתחותה של הדמנציה.

 

..................................................................................................................

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.