סרטן ריאות

 

מאת דייב ט., ארה"ב

12.9.2007,

 

 

"אני מאמין שאני חי כיום, כי נעשיתי מודע ל-GNM"

 

אובחנתי לראשונה עם מלנומה על לחיי הימנית ביולי 2005. מנקודת המבט הרפואית, זה יוחס ל"נזקי עור מהשמש", מאחר שגדלתי בפלורידה, וביליתי שעות רבות במים ובשמש. המקום היה נגע לא רגיל, שהפך לגבשושי ומועד לחתכים בזמן גילוח. הביופסיה הראשונית הראתה שלא היתה לו חדירה עמוקה מדי והוחלט על הסרה תחת הרדמה מקומית.

 

ההסרה נעשתה בספטמבר והתוצאות הראו גידול הרבה יותר גדול, אך כזה שהיה דסמופלסטי, כלומר שהוא לא אמור להתפשט, אלא היה מקומית מאד אגרסיבי.

 

ניתוח נוסף בנובמבר כלל כריתה וניתוח פלסטי. בניתוח הבא, בינואר, הוציאו 30 קשרי לימפה בצוואר ובכתף, מאחר שבלוטת הזקיק היתה מעורבת. בניתוח במרץ 2006 הסירו את בלוטת מיצד האוזן (parotid gland), שהיתה גם כן קצת מעורבת.

 

במאי 2006 עשו לי סריקת CT בחזה, בטן והאגן. התוצאות הראו מספר משמעותי של נגעים בריאות. זה יוחס לגרורות והוגדרתי בשלב IV, האומר שהסרטן התפשט למיקום אחר בגוף.

 

בין מאי ליולי 2006, קרו ארבעה דברים משמעותיים, אשר הפכו את הפרוגנוזה על פיה והובילו אותי בסופו של דבר להיות "חופשי מנגעים", עם שלושה צילומי CT נקיים, שהאחרון בהם היה באוגוסט 2007:

 

1. למדתי על ד"ר רייקי גירד האמר ועל ה-GNM. ד"ר האמר גילה לפני 28 שנה ש...כל המחלות – לא רק סרטן! – נגרמות כתוצאה מטראומות רגשיות לא צפויות שתופסות את האינדיבידואל כשהוא לחלוטין לא מוכן.

 

2. עשו לי את הטקס הקתולי של משיחת החולה (the Catholic Sacrament of the Anointing of the sick)

 

3. הופניתי למרכז למלנומה באוניברסיטת פנסילבניה לניסוי של שתי תרופות מרשם כימותרפיות שנוסו אחת אחרי השניה.

 

4. התחלתי לקבל ייעוץ פסיכולוגי כדי להתמודד עם פחד המוות שלי.

 

נראה שהתגליות של ד"ר האמר מסבירות באופן מדעי את הסיבות למלנומה ולסרטן ריאות. קרינת UV יכולה להיות "התקפה" אמיתית על העור. אך, "התקפה" זו יכולה להיות גם התקפה פיגורטיבית או מילולית. כזה היה המקרה לגבי. לפני אבחון המלנומה, הפכתי באופן לא צפוי לחלק מתביעה משפטית עסקית שהיה מעורב בה חבר אישי קרוב. הייתי מודאג ומושפל בצורה קיצונית מאחר שבמשך 39 שנותי בעסקים לא קרה לי דבר כלשהו מסוג זה. חוויתי זאת כהתקפה על היושרה שלי. ד"ר האמר היה אומר שהגוף שלנו מגיב ל"התקפה" ע"י ריבוי תאים באזור "המותקף", ויוצר מלנומה קומפקטית. המטרה הביולוגית של המלנומה היא ליצור שכבת הגנה כנגד התקפה חוזרת מאותו סוג. מלנומה פיגמנטית מופיעה בשחור, חום או כחול. גבולות המלנומה הם קונצנטריים ומוגדרים היטב. ברגע שקונפליקט "ההתקפה" נפתר, מפורקת המלנומה ע"י חיידקי מיקובקטריה או פטריות. זה גורם למלנומה לשנות צבעים או לדמם. השינוי יהיה במאפייניים שעל פני השטח, ביציבות ובצורה. יתכנו סימני דלקת בעור שמסביב. זהו השלב בו מאבחנים מלנומה "ממאירה".

 

ההלם מהאבחון הבלתי צפוי של מלנומה "ממאירה" הוא מה שהתחיל את התוכנית הביולוגית בריאות, שוב, לפי התיאוריה של ד"ר האמר. ההלם מדיאגנוזה או פרוגנוזה גורם לעתים קרובות לקונפליקט של "פחד מוות". הגוף יתחיל באופן מיידי להגדיל את רקמת נאדיות הריאה כדי ליצור "ריאות גדולות יותר" שיוכלו לקבל יותר אויר כדי לשרוד מצב זה של איום על החיים.

 

כאשר למדתי זאת, הבנתי שאני זקוק לייעוץ וביליתי בהרבה מפגשים עם המטפל שלי, אשר עזר לי להתמודד עם פחד המוות. בשילוב עם הטקס של משיחת החולה, הטיפול שם את כל הנושא בפרספקטיבה והסיר את הפחד הברור של להיות תחת מה שנחשב בעיני רבים כגזר-דין מוות.

 

לימוד נוסף של תגליותיו של ד"ר האמר הראה שברגע שאין יותר צורך ברקמה העודפת של נאדיות הריאה, תפורק רקמה זו באופן נורמלי ע"י חיידקי שחפת, אם הם נמצאים בגוף. מכיוון שחוסנתי נגד שחפת, הבנתי שלא יהיו לי את החיידקים לעזור בשלב זה, ובחרתי לנסות את המחקר התרופתי של אוניברסיטת פנסילבניה.

 

בנקודה זו הייתי מאמין חלקי במחקר של ד"ר האמר. זה נראה הגיוני, אך לא הייתי מוכן להשליך על כך את כל יהבי, מאחר ומשפחתי המורחבת תבעה סוג כלשהו של טיפול אגרסיבי יותר. הם לא היו מוכנים לקנות את התוכנית של "פשוט לתת לטבע (לפי ד"ר האמר) לעשות את שלו", וגם אני לא הייתי בתוך זה באופן מלא. פשוט לא היה שווה להתווכח על זה, כך שהחלטתי להתקדם עם הניסוי התרופתי ביולי 2006.

 

הניסוי התרופתי היה מתת אל, מאחר שהוא דרש צילום CT חדש של הריאות לפני שיאשרו לי להשתתף. זו היתה נקודת מפנה נוספת בקבלתי את המחקר של ד"ר האמר, מאחר שהצילום החדש הראה בבירור שלא היה אף אחד מהנגעים בריאות שלי שגדל בתקופת ביניים זו של חודשיים. משמעות הדבר בשבילי היתה שפתרתי את קונפליקט "פחד המוות" ושגופי הפסיק לגדל תאים חדשים של נאדיות הריאות בציפיה לצורך לרפא את גופי. שמחתי לממצאים והלכתי בלהיטות לניסוי התרופתי.

 

לאחר החודשיים הראשונים בוצע צילום CT נוסף, שהראה שהנגעים החלו לפחות. צילום שני בנובמבר הראה הפחתה נוספת ובצילום השלישי כמעט כל העדויות לגידול תאים "לא נורמלי" נעלמו.

 

המחזוריות של צילום כל חודשיים נמשכה ונכון לעכשיו, כפי שאמרתי מוקדם יותר, הריאות שלי נמצאו נקיות בשלושת הצילומים האחרונים, ואני מצפה לצילום נוסף בנובמבר, מאחר שאני עכשיו מחוץ למחקר, ורופא המחקר עושה עלי מעקב כל שלושה חודשים.

 

הרפואה הגרמנית החדשה והתגליות של ד"ר רייקי גירד האמר הסבירו את מערך הנסיבות הייחודיות שלי ואני מאמין שאני חי כיום כי נעשיתי מודע להן.

 

דייויד ת., בן 64, ימני.