טרשת נפוצה – לפי ההבנות של הרפואה החדשה

 פורסם לראשונה ב-2009

 

 

 הקדמה

 מאמר זה מבוסס בעיקר על הממצאים המפתיעים של ד"ר האמר, אשר גילה ופיתח את "הרפואה החדשה". מידע רב נוסף על הרפואה החדשה ניתן למצוא במאמרים אחרים של המחבר באתר זה. במאמר הנוכחי משולבים גם ידע והבנות ממקורות אחרים והוא מפרט את הגורמים לטרשת נפוצה וכן דרכי ריפוי טבעיות.

מטרתו של המאמר היא להביא מידע חדש ומבט חדש על מחלה זו הנחשבת לחשוכת מרפא, ולהראות שקיימת אפשרות להבריא גם ממחלה זו.

 

 

מהי הרפואה החדשה?

הרפואה החדשה, או בשמה המלא – הרפואה הגרמנית החדשה (German New Medicine ובקיצור GNM) היא גישה רפואית הוליסטית המראה בצורה מדעית הניתנת להוכחה את הקשר שבין טראומות או קונפליקטים רגשיים ואחרים לבין התפתחותן של מחלות בגוף.

 

ה-GNM מציגה מודל שלם, העומד בכל קריטריון רפואי ומדעי, שמסביר את הגורמים להתפתחותן של מחלות בכלל ומחלות הסרטן בפרט, את הסיבות לתהליכי המחלה כפי שהם מתפתחים באופן טבעי, את הדרכים בהן הטבע מרפא בעצמו את המחלות וכן את הידע, ההבנות והאמצעים הדרושים להתערבות בתהליכים הטבעיים כדי למנוע סכנת חיים ולהביא לאחוזי ריפוי מכסימליים.

ה-GNM התגלתה ופותחה ע"י ד"ר האמר מגרמניה בעיקר בשנים 1978-81 לאחר שהתגלה סרטן בגופו של ד"ר האמר עצמו. מאז ממשיך ד"ר האמר לחקור ולפתח את הנושא ויש לו כיום (עדכון מ-2016) תעוד של יותר מ-50,000 מקרים טיפוליים, עם שיעורי הצלחה גבוהים בריפוי מחלות סרטן ומחלות קשות אחרות, ללא שימוש בכימותרפיה והקרנות ובד"כ גם ללא שימוש בניתוחים.

 

ה-GNM מבוססת על 5 חוקים ביולוגיים טבעיים שהתגלו ע"י ד"ר האמר ונמצא שהם תקפים למעשה לגבי כל המחלות ולא רק לגבי סרטן. בניגוד לגישה המקובלת הטוענת שתאים סרטניים הם תאים שיצאו מכלל שליטה ועלולים לגדול ללא גבול וללא בקרה, מראה ה-GNM שכל תהליכי המחלה נשלטים ומבוקרים ע"י המוח לפי תוכניות ביולוגיות מוטבעות מראש אשר מופעלות כתוצאה מטראומה, שוק או קונפליקט כלשהו.

הרפואה החדשה יודעת כיום ברמת דיוק גבוהה איזה סוג טראומה או קונפליקט גורם לכל סוג של מחלה, כולל ההבדלים בהופעת המחלות בין גבר לאישה, בין ימניים לשמאליים, בין אישה בגיל הפריון לאישה אחרי המנופאוזה ועוד.

 

 

מהי טרשת נפוצה? 

טרשת נפוצה היא מחלה כרונית של מערכת העצבים, המתבטאת בפגיעה בתפקודם התקין של תאי העצב במערכת העצבים המרכזית.

לפי הרפואה המקובלת, הפגיעה העיקרית היא במיאלין, שהוא חומר שומני המבודד את סיבי העצבים, אך כאשר המחלה מתקדמת נפגעים גם תאי העצב עצמם. הפגיעה במיאלין ו/או בתאי העצב משבשת את העברתם של אותות חשמליים באותם עצבים. זה מקשה על תפקוד תקין של המוח, ומשפיע על תפקוד הגוף כולו. תהליך זה גורם לפגיעה באיברים שונים, ובעיקר בחוט השדרה, המוח ועצב הראיה. למחלה יש מגוון רחב של תסמינים, ביניהם ראייה מטושטשת, קשיים בהליכה, סחרחורות וניוון שרירים. במקרים רבים ניתן לחיות עם המחלה שנים רבות עם תפקוד כמעט נורמלי, אך במקרים החמורים יותר המחלה גורמת לפגיעה בתנועה אצל החולה ואף לנכות.

 

 

לפי הרפואה החדשה טרשת נפוצה אינה מחלה של המיאלין, אלא ביטוי לתוכנית ביולוגית שהופעלה כתוצאה מקונפליקט ביולוגי אשר משפיע על עצבים מוטוריים.

 

 

מהם הגורמים להתפתחותה של טרשת נפוצה לפי הרפואה הרגילה?

לרפואה הרגילה ישנן השערות ותיאוריות שונות, אך אין עדיין תשובה ברורה לשאלה זו.

התיאוריות השונות כוללות את הגורמים הבאים (אשר אף אחד מהם עדיין לא הוכח בוודאות כגורם למחלה):

זיהום ויראלי

זיהום חיידקי

מחסור בויטמין D

עישון

גנטיקה

מחלה אוטואימונית - המערכת החיסונית תוקפת את העצבים מסיבה לא ידועה.

 

 

מה גורם להתפתחותה של טרשת נפוצה לפי הרפואה החדשה? 

הגורמים להתפתחות המחלה הן טראומות או קונפליקטים שמתבטאים בתחושות כגון:

 

"אני תקוע, לא מסוגל לברוח"

"אני תקוע, חסר אונים"

"אני לא מסוגל לצאת מזה"

"אני לא מסוגל להימלט"

"אני לא מסוגל להחזיק את זה"

"אני לא מסוגל להגן על עצמי"

"אני לא מסוגל להגן על בני משפחתי"

"אני לא מצליח לעמוד בקצב שהדבר מחייב"

וכו'.

 

הערה: אדם יכול לחוות קונפליקט כנ"ל גם כהזדהות עם מישהו קרוב שחווה זאת

 

 

 אופיו של הקונפליקט/טראומה מכתיב איזה שרירים ייפגעו. למשל: 

 

 שרירי הידיים נפגעים במצבים או חוויות כגון:

  • להיות מוחזק בכוח (התעללות פיזית, התעללות מינית, בקבלת זריקה)
  • אי יכולת להחזיק או לחבק מישהו
  • אי יכולת לעכב מישהו, לרסן אותו או למנוע ממנו ללכת או לעשות משהו
  • לא מסוגל להגן על עצמי, לדחוף מישהו ממני

 

שרירי כפות הידיים:

  • לא מצליח להחזיק מישהו איתי, או בקרבתי, או בשליטתי.
  • לא מצליח להחזיק או להחזיר אלי (מישהו אהוב שעזב או שנפטר)
  • לא מסוגל לתפוס משהו
  • כל סטרס אחר שקשור לכפות הידיים (בעבודה, תחביב, ספורט וכו')

 

שרירי הרגליים נפגעים כאשר הקונפליקט מתבטא אצלנו בצורה כגון:

  • לא מסוגל לברוח, להחלץ (פיזית או פיגורטיבית). לדוגמא:ממקום עבודה, ממערכת יחסים, מהתעללות וכו'.
  • לא מסוגל לקפוץ הצידה
  • לא מסוגל לעקוב אחרי הדברים (או אחרי המדריך)
  • מרגיש כבול למקום, מאובן, כלוא, תקוע
  • מרגיש לכוד (דימוי של כסא גלגלים)
  • לא מסוגל לעמוד בקצב
  • לא מסוגל לטפס (לדוגמא: הייתי בהלם כששמעתי שלא מקדמים אותי)

 

שרירי הכתפיים:

  • לא הצלחתי לזוז הצידה, לפנות את הדרך בזמן
  • לא הצלחתי להסתלק בזמן

 

שרירי הפנים:

  • ביזו אותי, השפילו אותי
  • לעגו לי מול כולם
  • הלבינו את פני ברבים
  • פגעו במוניטין שלי, במעמד שלי, בכבוד שלי, ביוקרה שלי

 

שרירי הלסתות:

  • לא מסוגל לנשוך

 

שרירי הצוואר:

  • לא מסוגל או שלא מרשים לי להניע או לסובב את הראש

 

 

 

הערות:

שיתוק השרירים הזמני או החלקי ב-MS מזכיר תופעה הקורית בטבע במצבים של סכנת חיים אצל סוגים שונים של חיות ה"קופאות" על מקומן ומתחזות למתות. אצל בני אדם המצבים הגורמים לתגובה כזו של שיתוק הם לא רק פיזיים ומוחשיים אלא יכולים להיות גם פיגורטיבים.

 

אחת הטראומות הנפוצות היא הטראומה של האבחון, כאשר הרופא אומר לנבדק משהו כמו: " יש לך MS ובעתיד לא תוכל ללכת". אם הנבדק מאמין לרופא, מודפס באותו רגע במוחו (גם בתת-מודע) מעין תכנות האומר לאותו אדם שהוא לא יוכל ללכת בעתיד. אבחון כזה עלול להתקבל כטראומה נוספת המחריפה את המחלה ועושה את תהליך הריפוי לקשה יותר (גם אם האבחון היה שגוי). הטראומה של האבחון מהווה כנראה גורם משמעותי במצבם של כ-70-80% מהאנשים הסובלים מפרפלגיה (שיתוק ברגליים).

טראומה נוספת עלולה לקרות כאשר הסימפטומים של המחלה נמשכים זמן רב והחולה נכנס לחרדה מעצם המחשבה שאולי הוא לא יוכל לתפקד בעתיד.

יתכנו מצבים בהם מצטרף גם קונפליקט/טראומה של ירידת ערך עצמי בקשר לתנועתיות (כגון: "לא הצלחתי לברוח", "לא מסוגל להגן על עצמי").

אותם דברים הגורמים להתפתחותה של MS עלולים לגרום גם ל-ALS ולמחלת פרקינסון.

 

 

תהליכים פיזיולוגיים:

 בשלב האקטיבי של הקונפליקט (כל עוד הקונפליקט לא פתור):

יש שיתוק זמני, מלא או חלקי, של השרירים הרלוונטיים.

זה יכול להיות אפילו לשבריר שניה.

השיתוק לא נגרם בגלל פגיעה במיאלין אלא בגלל הפחתה ולפעמים אף עצירה מוחלטת בכמות הסיגנלים החשמליים המשודרים מהקורטקס המוטורי לאותם שרירים. הפגיעה יכולה להיות בשריר אחד, קבוצת שרירים או איבר שלם.

זוהי פעולה מכוונת של המוח, כחלק מהתוכנית הביולוגית שהופעלה ע"י הקונפליקט.

 

המטרה הביולוגית: רפלקס של "כאילו" מת, כדי להתגונן מהטורף

 

מה שיקבע אם המחלה תתפתח או לא הם בעיקר הדברים הבאים:

  1.  פתרון או אי פתרון הקונפליקט
  2.  טריגרים
  3.  קונפליקטים נלווים או קונפליקטים חדשים

ככל שהקונפליקט יותר עוצמתי ומתמשך יותר זמן, זה מגביר את הסיכוי לקונפליקטים נלווים ומקשה יותר על הפתרון או על מניעת טריגרים.

 

שרירי השלד מושפעים גם מקונפליקט של יע"ע (ירידת ערך עצמי) קלה.

במרבית המקרים בהם יש פגיעה בתפקוד השריר בגלל קונפליקט מוטורי הגורם לשיתוק זמני (חלקי או מלא), מופעלת גם התוכנית הביולוגית הקשורה ליע"ע, וזה גורם לכך שיהיה גם דלדול (אובדן תאים) בשריר, בשלב האקטיבי של הקונפליקט.

 

 שלב הריפוי (מתחיל ברגע שנפתר הקונפליקט):

 

א. בחלק הראשון של שלב הריפוי:

מתפתחת בצקת במוח באזור המוטורי בו הופיע ה-HH (האזור במוח שהושפע מהקונפליקט).

זה גורם לכך שיש הרעה זמנית בתפקוד המוטורי.

 

ב. משבר הריפוי:

משבר הריפוי קורה כאשר המוח מזהה שכבר אין צורך בבצקת. המוח מייצר סיגנל חזק של מערכת העצבים הסימפתטית, שמטרתו לכווץ את כלי הדם כדי לדחוף את הבצקת אל מחוץ למוח. 
זה גורם להתקף אפילפטי באותם שרירים שנפגעו מהקונפליקט.

התקף זה אמור לסתור את השיתוק ע"י תנועתיות מכסימלית. התקף אפילפטי זה (כללי או מקומי) הוא הסימן הנראה לעין שהגוף שואף לחזור למצב נורמלי.

 

ג. בחלק השני של שלב הריפוי (אחרי משבר הריפוי):

עצבוב השרירים חוזר בהדרגה לתפקוד תקין.

השרירים חוזרים בהדרגה לתפקוד תקין.

 

 

דברים שעלולים לפגוע בתהליך הריפוי הטבעי

  1. קונפליקטים נלווים או חדשים. גורמים אופייניים לקונפליקטים כאלה:   
    - יע"ע שפוגעת בשרירים   
    - אבחונים רפואיים    
    - פחד ובהלה כתוצאה מפרפורים או עוויתות בשלב הריפוי   
    - פחד ובהלה כתוצאה מהתקף אפילפטי במשבר הריפוי
     
  2. טריגרים

 

ריפוי תלוי:

אדם שלא מבין את התהליך עלול להיבהל ולהירתע מהעוויתות, הרעידות או חולשת השרירים. זה מרפה את ידיו (פיזית ופיגורטיבית) וגורם להשפעת הקונפליקט לחזור. כך נוצר מעגל קסמים של ניסיון ריפוי והישנות השפעת הקונפליקט.

תהליך חוזר ונשנה זה יוצר פגיעה מצטברת ברקמת השריר ובתאי המוח, מה שגורם להחרפה הדרגתית בסימפטומים.

קצב התפתחות המחלה תלוי בכמות ועוצמת המצבים המהווים טריגרים להפעלת השפעת הקונפליקט המקורי. ככל שהחולה מוצא עצמו יותר במצבים כאלה וככל שהם עוצמתיים יותר – תתפתח המחלה מהר יותר ובצורה חריפה יותר.

מצד שני, הימנעות ממצבים אלה עשויה להביא לעצירה מוחלטת של המחלה ועם טיפול נכון אף לריפוי.

 

"ריפוי תלוי" הוא מצב בו מתחיל תהליך ריפוי המגיע לשלב מתקדם בו מופיעות רעידות השרירים, ואז יש נסיגה בגלל השפעה מחודשת של הקונפליקט או השפעתם של טריגרים המפעילים את אותו דפוס שיצר הקונפליקט המקורי. לאחר מכן מתחדש שוב תהליך הריפוי ושוב יש נסיגה וחו"ח.

 

קונפליקטים כתוצאה מאבחון ופרוגנוזה

אחת הטראומות הנפוצות היא הטראומה של האבחון, כאשר הרופא אומר לנבדק משהו כמו:

"יש לך MS ובעתיד לא תוכל ללכת".

אם הנבדק מאמין לרופא, מודפס באותו רגע במוחו (גם בתת-מודע) מעין תכנות האומר לאותו אדם שהוא לא יוכל ללכת בעתיד.

אבחון כזה עלול להתקבל כטראומה נוספת המחריפה את המחלה ועושה את תהליך הריפוי לקשה יותר (גם אם האבחון היה שגוי).

הטראומה של האבחון והפרוגנוזה מהווה כנראה גורם משמעותי במצבם של כ-70-80% מהאנשים הסובלים מפרפלגיה (שיתוק פלג גוף תחתון) וגם במצבם של אחוז ניכר של שאר החולים.

 

קונפליקט של יע"ע (ירידת ערך עצמי):

אם במקביל הופעלה גם תוכנית ביולוגית הקשורה לירידת ערך עצמי, יש בהתחלה אובדן של תאים בשרירים המשורטטים (סוג הטראומה יכתיב איזה שרירים ייפגעו). בשלב הריפוי מתחיל שיקום השרירים, שכולל גדילת יתר של תאי שריר אשר מטרתה לעשות את השרירים חזקים יותר ממה שהיו לפני הטראומה.

 

 

 אבחון רפואי של טרשת נפוצה

 יש קושי רב לאבחן את המחלה בשלביה הראשונים.

קביעה וודאית על קיומה של המחלה נעשית רק לאחר שמאבחנים לפחות שני אירועים של פגיעה במיאלין, עם הפסקה של לא יותר מ-30 יום ביניהם.

אבחון המחלה נעשה בד"כ ע"י שילוב של מספר בדיקות כולל: 

  • תשאול - סימפטומים שהמטופל חווה
  • בדיקות נוירולוגיות כולל ראיה, שיווי משקל ומצב מנטלי
  • בדיקות דם – כדוריות לבנות, חלבונים ועוד
  • MRI של המוח ושל חוט השדרה הצווארי והגבי
  • בדיקת נוזל מוח חוט השדרה (CSF) – חיפוש נוגדנים וחלבונים ספציפיים
  • בדיקה אלקטרו-פיזיולוגית בה בודקים את מהירות התנועה של פולס חשמלי בעצבים

 

 הערה: המוקדים הלבנים שהרופאים רואים בצילומי ההדמיה של המוח ומפרשים אותם כפגיעה במיאלין, הם, לפי הרפואה החדשה, ריכוזים של תאי גליה שמתקבצים באזור בו היתה הבצקת במוח בחלק השני של שלב הריפוי מקונפליקט שפגע בשרירים.

 

 

סימפטומים:

א. סימפטומים אפשריים בשלב האקטיבי של הקונפליקט (כל עוד הקונפליקט לא פתור):

  • חולשה בגפיים
  • קושי בהליכה
  • קושי וליקויים בדיבור
  • קושי בריכוז ובחשיבה
  • חוסר יציבות וקואורדינציה
  • דלדול שרירים
  • בעיות בתפקוד שלפוחית השתן
  • אובדן שליטה על הסוגרים
  • פגיעה בתפקוד המיני (למשל: אין-אונות אצל גברים)
  • דיכאון, אפטיות, חוסר שיפוט, היסטריה

 

ב. סימפטומים אפשריים בחלק הראשון של שלב הריפוי:

  • החרפה זמנית בתחושת שיתוק השרירים
  • הפרעות בתחושה ("נימולים")
  • בעיות בראיה. ראיה מטושטשת, ראיה כפולה. יתכן עיוורון זמני בעין אחת או בשתיהן. יתכן כאב בהזזת העין.

 

ג. סימפטומים אפשריים ב"משבר הריפוי" (אמצע שלב הריפוי):

  • סחרחורות ואובדן שיווי משקל
  • התקפים אפילפטיים (בכל הגוף, או רק בשרירים הספציפיים שנפגעו)
  • עוויתות שרירים, רעידות לא נשלטות, פרפורים

 

ד. סימפטומים אפשריים בחלק השני של שלב הריפוי (לאחר "משבר הריפוי"):

  • הפרעות בתחושה ("נימולים") - אלה הם בד"כ סימנים טובים מאד של תהליכי ריפוי טבעיים.
  • מערכת העצבים חוזרת בהדרגה לתפקוד נורמלי

 

 

להלן מספר קטעי וידאו על אנשים שהחלימו מטרשת נפוצה בשיטות שונות:

https://www.youtube.com/watch?v=lV0uGTBHg3k

https://www.youtube.com/watch?v=aRLCNL7132o

https://www.youtube.com/watch?v=stjD64kDdZY

https://www.youtube.com/watch?v=KLjgBLwH3Wc&nohtml5=False

https://www.youtube.com/watch?v=w-V7t7xorMg&nohtml5=False

https://www.youtube.com/watch?v=TcqW4BRjt18&nohtml5=False

 

 

 

 

 

כללי

הבנת המחלה חיונית כאן לתהליך הריפוי. כאשר החולה יודע שהרעידות והעויתות הן למעשה סימנים לניסיונות הגוף לחזור לתפקוד רגיל, הוא לא נבהל מהן ואף יכול לעזור לגוף בצורה מודעת להשתחרר מהטראומה. הסימפטומים של רעידות או עוויתות עלולים להוות טריגר להפעלת המחלה כל פעם מחדש, ולכן ההבנה וההכרה של תהליך המחלה עוזרות לנטרל את האפשרות שהסימפטומים עצמם יהפכו להיות טריגר כזה.

 

חשוב לגלות מה היה הקונפליקט המקורי וחיוני לגלות מהם הטריגרים הגורמים לכך שמעגל המחלה מופעל מדי פעם מחדש. כל עוד החולה אינו יודע מהו הגורם המקורי ומהם הטריגרים, הוא למעשה לא יודע מי האויב שלו וכנגד מה הוא צריך להלחם.

 

כדי להשתחרר מהשפעות הקונפליקט וללמוד כיצד לא לאפשר לטריגרים השונים להשפיע, מומלץ לחולה להיעזר במטפל אשר יכול להמליץ לו מהי שיטת הטיפול העשויה להתאים לו ביותר.

ישנן שיטות וטכניקות שונות לטיפולים בטראומות או קונפליקטים רגשיים ולא לכולם מתאימות אותן שיטות או אותן גישות.

בין שיטות הטיפול שעשויות לעזור אפשר למנות שיטות כמו EFT, EMDR, NLP, Psych-K, The Healing Codes, ביואורגונומי, דמיון מודרך, הילינג, "המסע", "ההתחברות מחדש", ייעוץ פסיכולוגי, , פרחי באך, ריברסינג, ריקול הילינג, תטא הילינג, ועוד.

 

כמו בכל מצב של מחלה, כדי לאפשר תהליכי ריפוי מיטביים חשוב מצד אחד להפחית ככל האפשר את גורמי סטרס (פיזיים ורגשיים) ומצד שני לחזק בכל דרך אפשרית את הגוף והנפש. זה כולל דברים כגון:

  • תזונה
  • תוספי תזונה
  • תהליכי טיהור של הגוף
  • ביו-מגנטים טיפוליים
  • הילינג
  • רפואת תדרים
  • חשיפה נכונה לשמש
  • פעילות גופנית
  • מוזיקה, שירה

    אומנות, יצירה, מלאכת יד

  • תמיכה מירבית מצד האנשים הקרובים לחולה

וכל שיטת טיפול אחרת שעשויה להתאים לאותו חולה. 

 

 

הפרעות ראיה בטרשת נפוצה:

ישנם שני גורמים עיקריים שיכולים להשפיע על הראיה בטרשת נפוצה (כמו גם במחלות אחרות):

  1. הבצקת שנוצרת במוח בחצי הראשון של שלב הריפוי עלולה להיות גדולה. אם היא נמצאת קרוב ללמסלול של אחד מעצבי הראיה, הלחץ של הבצקת עלול לגרום להפרעות זמניות בראיה.
     
  2. קונפליקט של פחד או של תחושת סכנה או איום ממשהו (מצב כלשהו, לא בהכרח אנשים) שנמצא או אורב מאחור ואנחנו לא יכולים להיפטר ממנו או "לנער" אותו מעלינו.
    קונפליקט כזה יכול לפגוע ברשתית העין או בגוף הזגוגי.

 

 

לסיכום

המפתח לריפוי הוא ניטרול ההשפעה של הקונפליקט שגרם למחלה מלכתחילה ו/או ניטרול השפעותיהם של אותם דברים המהווים טריגרים שמפעילים מחדש את מעגל המחלה והופכים אותה למחלה כרונית.

לשם כך יש הכרח לגלות מה היה הקונפליקט המקורי או לפחות מהם אותם טריגרים שמעוררים את מעגל המחלה מדי  פעם מחדש.

היחידי שיכול באמת להביא לריפוי מלא של החולה הוא החולה עצמו, וזאת ע"י אמונה, כוח רצון, נחישות, לימוד והבנת המחלה, נכונות להתמודד עם הגורמים הרגשיים, קבלה עצמית, נכונות לקבל עזרה מאחרים ועוד.

תפקידו של המטפל הוא להעביר ידע, לכוון, לייעץ, לתמוך, לחזק, לעזור באבחון ולתת למטופל את מירב הכלים הדרושים לו כדי להחלים.

לשם החלמה מלאה חיוני הוא שהמטופל יאמין ביכולתו להתרפא, יכיר ויבין את גורמי המחלה ואת תהליך התפתחותה, ויהיה נחוש בהחלטתו להבריא, תוך ידיעת הקשיים הצפויים בדרך.

 

 

מאמר זה מוגש כמידע בלבד וההמלצות שבו אינן מהוות התוויות רפואיות. 

הכותב אינו רופא ובכל מקרה יש להיוועץ ברופא מוסמך.

 

 

 מאת: עידן סער

 

 

מקורות:

http://learninggnm.com/SBS/documents/muscles.html 

Scientific Chart of GNM. 2007, ISBN: 978-84-96127-29-6

GNM Seminars and practitioners workshops