טיפ מס' 175: עוד על השמנה

פורסם לראשונה ב-29.5.2015

 

 

מדי פעם שואלים אותי על גישת הרפואה החדשה לגבי השמנה וחשבתי לכן שזהו נושא אשר עשוי להתאים גם לניוזלטר זה.

החלק הראשון של טיפ זה יציג את הנושא מזוית הראיה של הרפואה החדשה, והחלק השני יציג מידע המבוסס בעיקר על עבודתו של הביו-כימאי האמריקאי שיין אליסון.

 

א. התייחסות הרפואה החדשה לנושא ההשמנה

למעשה, אין כמעט התייחסות לנושא זה ברפואה החדשה, אך כאשר חושבים על כך, ניתן לראות ולהבין נקודה פשוטה, בסיסית וחשובה:

בטבע לא קיימת בעיה ממשית של השמנה !

 

התגלית הראשונה והעיקרית של הרפואה החדשה הראתה, שמרבית המחלות שאנחנו מכירים הן למעשה סימפטומים של תוכניות ביולוגיות מיוחדות ובעלות משמעות, אשר הופעלו בעקבות קונפליקטים או טראומות שהאדם (או בעל חיים) חווה. כאשר הקונפליקט מספיק חזק זה מתפרש ע"י מערכות הגוף כמצב חירום, והתוכנית הביולוגית מופעלת כדי לעזור לנו (או לגופנו) להתמודד עם מצב החירום שנוצר.

 

לא ידוע לי על מצבים בטבע בהם עודפי שומן או משקל יתר מתפרשים כמצב חירום או כקונפליקט שמפעיל תוכנית ביולוגית מיוחדת ובעלת משמעות.

 

באופן כללי, ללא התערבות בני האדם, אין בטבע מצבים של אכילת יתר לאורך זמן של מאכלים עם סוכר לבן, או קמח לבן, או סירופ תירס עשיר בפרוקטוז, או שומנים מזוקקים מוקשים עם חומצות טראנס או מאכלים עם מונוסודיום גלוטמט...

 

גם לא מוכרות בטבע חיות שסובלות מבושה, רגשי נחיתות, תסכול או ירידת ערך עצמי בגלל עודף שומנים או משקל יתר.

 

התוכנית הביולוגית שקשורה לשומן ולהשמנה

רקמות השומן בגוף קשורות לשכבת הנבט מזודרם של המוח החדש.

כל הרקמות הקשורות למזודרם של המוח החדש מושפעות מקונפליקטים של יע"ע (ירידת ערך עצמי), והמטרה של התוכנית הביולוגית המופעלת בהקשר לרקמות אלה היא לעשות אותן חזקות יותר בסופו של התהליך.

 

בשלב האקטיבי של הקונפליקט יש אובדן של תאים ברקמה ובשלב הריפוי יש תהליך שיקום שבסופו הרקמה נשארת עבה יותר או חזקה יותר.

 

הקונפליקטים שיכולים להפעיל תוכנית ביולוגית ברקמת השומן הם קונפליקטים של יע"ע קלה הקשורים לאזורים בגוף הנחשבים אצל אותו אדם כבלתי אטרקטיביים, שמנים מדי, רזים מדי וכד'.

 

לדוגמא: "הבטן שלי שמנה מדי", או "הרגליים שלי רזות מדי" וכו'.

 

זהו קונפליקט ייחודי לבני האדם, כי בטבע אין דבר כזה שבעל חיים מרגיש או חושב שאזור מסויים בגופו הוא מכוער, או שמן מדי או רזה מדי.

 

בשלב האקטיבי של הקונפליקט יש אובדן תאים ברקמת השומן באותו אזור בגוף שבהקשר אליו נוצר הקונפליקט.

ברגע שהקונפליקט נפתר (במודע או שלא במודע), מתחיל תהליך שיקום הכולל ייצור מחודש של שומנים, במטרה לשקם, לחזק ולעבות את שכבת השומן שנפגעה.

בתהליך זה נוצרת ליפומה, שהיא גידול שפיר של רקמה שומנית.

 

יש כאן למעשה סוג של מילכוד הקיים רק אצל בני האדם:

אדם מרגיש שהוא שמן מדי.

אם זה הופך להיות קונפליקט מספיק חזק, מופעלת התוכנית הביולוגית שבסופה יהיה אותו אדם עוד יותר שמן...

 

אם באותו זמן יש גם את "הסינדרום", הסימפטומים יוחרפו והתוצאה תהיה מה שמאובחן בד"כ כצלוליט (הצטברות תאי שומן ברקמות שמתחת לעור).

 

למידע על ,הסינדרום" מומלץ לקרוא את טיפים מס' 122 ו-166.

 

כאשר יש מצבים חוזרים ונשנים של תהליכי ריפוי ונסיגה (ריפוי תלוי) בהקשר לרקמת השומן, ובמיוחד כאשר יש באותו זמן גם את "הסינדרום", הסימפטום הנפוץ שעלול להופיע הוא מה שמאובחן כצלוליטיס (דלקת אקוטית של רקמות החיבור התת-עוריות).

 

ב. הגורמים להשמנה לפי שיין אליסון

הגורם העיקרי לבעיה הוא עליה ברמת הסוכר ורמת האינסולין בדם, והתפתחות תנגודת התאים לאינסולין (הסינדרום המטבולי).

 

מהבחינה הביוכימית, לב העניין הוא תהליך שנקרא phosphorylation (זירחון).

זהו תהליך ההופך את תא השריר לרגיש ופתוח לקבלת אינסולין.

כניסת האינסולין לתא מאפשרת הכנסת סוכר לתא.

זה מאפשר פעילות מאוזנת של שאר התהליכים ההורמונליים והמטבוליים.

 

כאשר מתפתחת בתאים תנגודת לאינסולין, מופר המאזן ההורמונלי והמטבולי בגוף ומתפתחים תהליכים רבים אשר בין היתר גורמים גם להשמנה:

  1. עודפי הסוכר מומרים לשומן שנאגר בגוף, במקום שהגוף ישתמש בעודפי השומן לייצור אנרגיה.כל עוד יש רמה גבוהה של אינסולין בדם, הגוף לא יוכל להשתמש בעודפי השומן. גם פעילות גופנית אינטנסיבית לא תעזור במקרה כזה.
  2. רמת הטריגליצרידים בדם עולה.
  3. הזדקנות מהירה של תאים
  4. עליה בלחץ הדם

 

גורם נוסף שמפריע לתהליכים מטבוליים בגוף ולשריפת שומנים הן תרופות.

התרופות הנפוצות ביותר שגורמות להשמנה או מפריעות לרדת במשקל, אם לוקחים אותן 6 חודשים או יותר, הן:

  • חוסמי ביטא להורדת לחץ דם (כגון נורמיטן/נורמלול)
  • תרופות נגד דיכאון ממשפחת SSRI (כגון זיפרקסה/זאפה)
  • תרופות לסוכרת:
    א. תרופות הממריצות הפרשת אינסולין מהלבלב (כגון אמריל).
    ב. תרופות המעוררות אנזימים לניצול יותר סוכר (כגון אבנדיה)

 

הערה: מכיוון שהגורם העיקרי (ברמה הביוכימית) לסוכרת סוג 2 הוא עודף סוכר ואינסולין בדם והתפתחות תנגודת התאים לאינסולין, הטיפול של הזרקת אינסולין (להורדת הסוכר בדם) לאורך זמן רק מחריף את הבעיה.

 

את ההמלצות של שיין אליסון לירידה במשקל ריכזנו בטיפים מס' 135 ו-136.כמו-כן מומלץ לקרוא את הקטע על קינמון בטיפ מס' 174.

 

מידע מפורט יותר (באנגלית) ניתן למצוא בשני ספריו אלה של שיין אליסון (Shane Ellison):

 The "Stop Eating So F#@%ing Much Diet" book

 

All New EXPANDED Edition Over-The-Counter Natural Cures

 

 

........................................................................................................

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.