טיפ מס' 157: חוויה חוץ גופית של מטפל בישראל

פורסם לראשונה ב-19.9.2014

 

 

טיפ זה הוא מכתב שקיבלתי מיאשי ברייב, בו הוא מתאר חוויה חוץ גופית שהיתה לו בצעירותו.

למתעניינים, מומלץ לקרוא שוב את טיפים מס' 91 ו-92 העוסקים בנושא "Near Death Experience" (חוויית סף מוות).

נשמח לשלב בטיפים אלה חוויות נוספות שלכם, המתאימות לרוחו ומטרותיו של ניוזלטר זה.

אתם מוזמנים תמיד לשלוח לנו את סיפוריכם.

 

....................................................................................................................

 

 

עידן היקר

 

רוצה לשתף סיפור אישי שלי שקרה בגיל 17 בחוף הים בהרצליה.

חוויה שהחזירה אותי לחיים עם תובנה שאין מה לקחת מכאן (מהרובד החומרי). הכל מחליף ידיים. ושהדבר היחיד שאנו לוקחים איתנו זה עד כמה אהבה ללא תנאי הצלחנו לתת ולקבל בתקופת חיינו הנוכחיים. 

 

החוויה התחילה בתקופה של בין המיצרים ואימי החרדית והחרדתית ביקשה להניא אותי מלנסוע לים בתואנה שזו תקופה מסוכנת. הבטחתי לה לוותר על הנסיעה, כדי להניח את דעתה וכשעה לאחר מכן כבר הייתי בחוף הים. המים היו נפלאים ונהניתי לתפוס גלים למרות שלא ידעתי לשחות.

 

לאחר זמן מה כאשר המציל דחק בכולם לצאת מהמים עקב סחף פתאומי, מצאתי את עצמי ללא קרקע לעמוד עליה. כהרף עין סחפו אותי המים לעומק הים, תוך כדי שאני נלחם בזרם החזק ללא הצלחה. נחנקתי מכמויות המים שבלעתי, נאבקתי מנשימה לנשימה ושרירי גופי התחילו להתקשות דבר שהיה מלווה בהמון כאב. מאבק שנמשך מנשימה לעוד נשימה, עד שהסכמתי לשחרר ואז הכל הפך שליו.

 

הרגשתי כאילו משהו נשאב החוצה מגופי וברגע הבא אני זוכר שהייתי מודע לקיומי למשך זמן מה, צופה מגבוה על הדמות של גופי צף על פני המים ובאופק קהל גדול של אנשים בחוף שמתבוננים בדאגה לעברי. הרגשתי משוחרר מכל כאב ומכל פחד. משוחרר מן המאבק.

 

הרגשתי כאילו העולם הפיזי והמוכר התפוגג ונכנסתי אל מימד אחר.

לנגד עיני הופיע שביל ארוך, מעורפל. משני צידיו עמדו ישויות. הן באו לקבל את פניי.

התחושה הייתה שחזרתי הביתה. הוצפתי באהבה וככל שהתקדמתי לעבר אנרגיית המקור שהאירה את השביל, הלכה התחושה והתעצמה.

עוד קצת ואהפוך לאחד איתה. אחד עם האהבה האינסופית. עד שברגע מסוים לא יכולתי להתקדם יותר ונעצרתי.

מאוד רציתי להמשיך ואני זוכר שהתאמצתי והרגשתי מתוסכל שאיני מצליח.

ואז, כאילו מסך ענק ירד מולי ועליו הוקרנו תמונות מחייו של אדם.

​​

תמונות מרגע לידתו, תמונות מחוויות המדגישות איכויות וסגולות שפיתח ועד התמונה האחרונה בה אימו מבקשת ממנו להישאר ולא ללכת לים. תמונה זו טלטלה אותי וברגע המסוים הזה הבנתי שהשארתי חיים שלמים מאחור. חיים שלא הושלמו ובה בעת, נפלה הבנה בתודעתי, שבכדי שאוכל להמשיך בשביל, שביל ההתאחדות, עלי לזקק את נשמתי עוד. כמו ללטש יהלום לשלמות.

עלי ללמוד אהבה ללא תנאי ולהתחבר לחמלה לכל.

 

הרגשתי תחושה חזקה של נוכחות, של כוח כלשהו שחיכה לבחירתי. האם להיוולד אל גוף חדש, או לחזור אל הגוף והחיים שהשארתי מאחור. עברה מחשבה בתודעתי שאם איוולד מחדש, אתחיל כלוח חלק ואם אחזור לגופי, בתנאי שאין אובדן מוחלט, יש סיכוי שאזכור את החוויה ואמשיך מנקודה זו.

 

החלטתי לחזור. 

 

חזרתי להמשך המסע, מודע לכך שיש ישויות שמלוות ומדריכות אותי ללא הפסק.

מאז אותו רגע, הבנתי לראשונה את התשובה לקונפליקט שליווה אותי מילדותי.

הבורא והדת, באשר הם, אינם קשורים זה בזו.

כל שיש וכל שמשנה, היא האהבה.

 

בהמשך...סיפור המפגש עם האהובה שלי.

 

יאשי

 

....................................................................................................................

 

תוספת של עידן:

יאשי ברייב הוא מטפל ברפואה סינית ועובד בקליניקות בכפר-סבא ובפרדס-חנה.

שמעתי ממנו מספר סיפורים מרתקים ואני שמח ומודה לו על כך שהסכים לשתף אותנו בחווייה זו שחווה.

ניתן ליצור עם יאשי קשר בטל' 054-4696994 או באימייל byashi@gmail.com

 

..................................................................................................................

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.