טיפ מס' 67: סרטן שחלות - עדות-2

 

פורסם לראשונה בעברית ב-25.11.2011

 

להרחבת היריעה בנושא סרטן השחלות מובאת כאן עדות נוספת על מחלה זו, ובמקרה זה העדות היא מפי החולה עצמה, אישה בשם מרליס אהנינגר.

עדות זו פורסמה באנגלית באתר של ד"ר קרוליין מרקולין מקנדה, תלמידתו של ד"ר האמר. הכותרת של העדות היא גם קישור למקור באנגלית.

 

...........................................................................................................

 

12.4.2006

 

"חלום על דלי כחול"

""

זה עמד בחול לח, קצת נטוי ומלא בעיתון רטוב;  דלי שימושי מרובע, פשוט, בכחול שימושי. על העתון היה מארג של קורים לבנים עדינים, גידול פטרייתי או תפטירים. קילפתי את השכבה העליונה, אך נראה היה שהתפטירים חדרו דרך העיתון. שלפתי עוד כדי לראות עד כמה עמוק זה הגיע, אך למעשה זה פלש כבר לפלסטיק, מעגן את העיתון לדלי עצמו. לא יכולתי להפריד בין השניים והתעוררתי מתנשמת עם הלמות לב.

 

ידעתי היטב את משמעות החלום. האם היה לי סרטן?

 

כל זה התחיל באופן תמים למדי. בדיקה שגרתית אצל רופאת המשפחה שלי שם נאמר לי שאני במצב מעולה, אך היא הרגישה משהו סביב הרחם שלי.

 

"קרוב לוודאי שזה שרירנים, הם בלתי מזיקים. בואי רק נזמין אולטרסאונד כדי להיות בטוחים".

 

נשמע הגיוני, אך כרגיל הייתי עסוקה במיליון דברים אחרים והאולטרסאונד לא הטריד אותי עד שבועות לאחר מכן. הדו"ח שהגיע הראה מכלול רב-כדוריתי, מסה של משהו כזה או אחר ואני הייתי שוב במשרדה של הרופאה (שהיא דרך אגב אישה נפלאה ובהחלט רופאה פנטסטית).

 

האולטרסאונד, כפי שהסתבר, העלה יותר שאלות מתשובות. זה יכול להיות דרמואידים, ציסטה או – ובכן, סרטן שחלות. עד כה לא הייתי מודאגת מדי. דרמואידים הם גידולים מוזרים שמופיעים במקומות לא צפויים ולעתים קרובות מכילים תערובת דוחה של רקמות שונות, כמו שומן, שיערות ואפילו שיניים. זה או ציסטות נראו לי כאבחון טוב, כזה שאני יכולה לקבל ולחיות איתו. הופניתי לגניקולוג, אשר רצה עוד אולטרסאונד באיכות גבוהה יותר ובדיקות דם. כאשר קיבלתי את כל זה, יכולתי ממש להרגיש את הדבר הזה שגדל. יכולתי לשכב על הגב, לדחוף את זה מסביב והתחלתי ללבוש מכנסיים רחבים רפויים עם רצועת מתניים גמישה. נראה היה שזוהי לעזאזל חתיכה רצינית של ציסטה, או דרמואיד, או מה שזה לא יהיה.

 

הרגשתי נבגדת ע"י גופי. התעמלתי, אכלתי בריא למדי, הוצאתי הרבה כסף ב- Rainbow Foods על תוספים ומזונות אורגניים. איך הגוף שלי מעיז לעשות לי את זה? אולי היה לי גז ראדון במרתף? אולי החצץ הלבן הזעיר בחצר היה למעשה פסולת עופרת?

 

הגיעה פגישתי הבאה עם הגניקולוג, וישבתי במשרדו במתח רב. מה הולך להיות פסק הדין? הסקתי שאצטרך ניתוח להסרת "הציסטה", כך התחלתי לקרוא לזה.

 "ובכן" אמר הרופא הטוב וצחק בעצבנות, "אנחנו באמת לא יכולים להיות בטוחים מהו הדבר הזה."

 

מה? חשבתי. הם עדיין לא יודעים?

 

הוא המשיך: "כמו-כן, אחת מבדיקות הדם שיכולה להיות סמן לסרטן מראה עליה קלה."

 

הסתכלי עליו. "ובכן, מה אתה הולך לעשות? ביופסיה?"

"אה, לא. זה יותר מדי מסוכן במקרה שזה ממאיר. ואישית לא אעשה שום דבר, עם משהו כזה. אצטרך לשלוח אותך לכללית לדירוג (staging) נכון."

 

"אהמ. מה זה staging?

"ובכן, אם הם חושדים שיש סרטן, הם עושים תהליך מאד מדוייק של איך לנתח והם ישלחו את הגידול לבדיקה כאשר את נמצאת עדיין על מיטת הניתוחים."

"אהה. אז מה בדיוק הם הולכים לעשות?"

 

 לאחר צחוק עצבני נוסף נאמר "ובכן, הם יוציאו הכל."

 

 הרגשתי כאילו מישהו מפיל ממקום גבוה כלשהו גוש של קרח לתוך בטני.

"תגדיר מה זה הכל" אמרתי בשקט.

"ובכן, כריתת רחם כללית – רחם, שחלות; הם גם יבדקו את חיץ הנקבים (פרינאום). את תעברי מיידית למצב של מנופאוזה."

 

 בכנות, אני לא יכולה לזכור מה עוד קרה עד שישבתי בחזרה במכוניתי במגרש החניה. התנשמתי בכבדות והתחלתי לבכות. הם רצו לסרס אותי.

 

לקחתי נשימה עמוקה, הוצאתי את הטלפון הסלולרי שלי, וטלפנתי לנטורופתית שלי.

"רק עכשיו למדתי משהו חדש שאני חושבת שיכול באמת לעזור לך. זה נקרא 'הרפואה החדשה' " אמר הקול של קתרין. "קשה מדי להסביר זאת דרך הטלפון, אך זה כה מדהים, זה פנטסטי."

 

קבענו פגישה וניתקתי את השיחה. הרגשתי כ-50 ק"ג יותר קלה, זה איך שהוקל לי כשהוצעה לי אלטרנטיבה.

 

התחלתי לחשוב על הגוש שלי. היתה לי תיאוריה עליה סיפרתי לפני כן לא בלב שלם לרופאת המשפחה שלי. האם זו התשובה של גופי לתינוק שאליו כה השתוקקתי במשך שנים ושלא יהיה לי, מאחר שבעלי החליט על ניתוח כריתת צינור הזרע לאחר לידת ילדתנו הראשונה? אני הסכמתי – לא, תנו לי לנסח זאת שנית – הראש שלי הסכים להחלטה זו, הבטן שלי מעולם לא הסכימה.

 

"אני בהחלט מאמינה בקשרי גוף/נפש כמו זה; כל דבר אפשרי" היא אמרה לי.

 

כבר לאחר הפגישה הראשונה עם קתרין הייתי מוקסמת מ"הרפואה החדשה" הזאת; היתה כאן גישה לרפואה שהסבירה למעשה מדוע אנחנו נעשים חולים; תיאוריה של ד"ר האמר, רופא מבריק, אם כי שנוי במחלוקת.

התיאוריה שלו, המבוססת באופן מוצק על מדע ההתפתחות ומגובה ביותר מ-40,000 מקרים טיפוליים, כוללת הסברים כל-כך הגיוניים כך שלב מדען המחשב שבי קפץ משמחה.

 

הרפואה הגרמנית החדשה (GNM), כפי שהיא נקראת כיום, הוכיחה בבירור קשר מוח/איבר לכל מצב שאנחנו חווים. זה אומר שאדם שהוכשר כראוי יכול להסתכל על סריקת מוח של מטופל ולקבוע איזה סימפטומים הוא חווה כרגע, ולמעשה לקרוא לו את כל ההיסטוריה הרפואית שלו!

 

סרטן שחלות, לפי ה-GNM, נגרם כתוצאה מ"קונפליקט עמוק של אובדן".

 

ניתחתי את תחושותי הקודמות. זה היה אמיתי. לא שהיה לי רק רצון כלשהו לעוד ילד, הייתי כפייתית עם מחשבה זו באופן טוטלי לחלוטין.

אם את חושבת שאת יכולה לדמיין כמה חזק זה היה, חשבי שוב. אני בספק אם יש לך מושג כלשהו.

 

היו לי חלומות שאני מוצאת תינוקות במכולות אשפה או על סף דלת ביתי. היו לי פנטזיות שאני נוסעת לאזורים מוכי אסון וחוזרת הביתה עם ילדים יתומים. עבדתי בתחום שנשלט ע"י גברים והייתי יושבת בפגישות, לעתים קרובות האישה היחידה שם, והייתי בוחנת את עמיתי לעבודה כחומר פוטנציאלי לאבהות. חשבתי אפילו למשוך את בעלי במרמה לאיזשהו מפגש של אורגיה מינית, כך שאוכל לנצל  הזדמנות זו להיכנס במקרה להריון. הייתי עומדת במקלחת מתחת למים ויכולתי כמעט להרגיש את החלב שלי מגיע, למרות שבתי נגמלה לפני שנים. מבחינה ביולוגית הייתי בלתי נשלטת. ודרך כל זה המוח שלי המשיך להגיד: " ברגע שתהיי בת 45, המשחק נגמר. תשכחי מלהיכנס להריון לאחר מכן."

 

הגעתי לגיל 45 רק 4 חודשים לפני שהרופאה הרגישה את מה שהיא שיערה שהיה שרירן. למעשה איבדתי ילד שאף פעם לא היה ברחם כלשהו מלבד בראש שלי.

 

החודשים הבאים מטושטשים. החלום על הדלי הכחול קרה איפה שהוא בערפל כבד של חוויות, זעזועים, הפתעות ורגשות שהגיעו לאחר מכן.

 

השתתפתי בסמינרים על ה-GNM, עשו לי צילום CT של המוח ללא חומר ניגוד ואפילו דיברתי אישית עם ד"ר האמר. ראיתי בצילום ה-CT שלי את הסימן של קונפליקט הקשור לשחלות, בדיוק במקום בו זה אמור להופיע לפי התעוד של ד"ר האמר.

 

ואיך יטפלו בציסטה שלי לפי ה-GNM? הסתבר שזה הולך להיות החלק הקשה: צריך לא לגעת בה 9 חודשים, כי זה משך הזמן שלוקח לה להבשיל. אם מנסים להסירה מוקדם יותר, היא פשוט תנסה לגדול שוב, כל עוד נשארה רקמה שחלתית כלשהי. לאחר מכן, אם היא נעשית גדולה, בהחלט יש להסירה.

 

עצרי וקחי זאת בקלות, אמרתי לעצמי. דיברתי עם אנשים על "הציסטה" שלי, במיוחד עם האנשים הקרובים אלי ביותר. זה יהיה קשה מאד לעמוד במשך תשעה חודשים בפני לחץ מהאהובים האומרים לי "תעשי מה שאומר הרופא, כי אנחנו לא רוצים לאבד אותך!"

 

במבט לאחור, אני לא יכולה להודות מספיק לאחותי, אשר היתה הקרובה ביותר לאמת, על זה שהיא קיבלה את מה שעשיתי מבלי לנסות להניא אותי. זה מוכרח היה להיות משהו קשה מאד לעשות.

 

הלכתי ליחידת הסרטן בבית החולים, שם סירבתי לחתום על הטופס הורוד אשר היה נותן לרופאים יד חופשית לעשות "מה שהכי טוב בשבילי". התוצאה? נאמר לי שמאחר וידיהם כבולות, הם לא יכולים כלל לנתח אותי. הרגשתי לשאול את הרופא אם הוא היה בצורה כה נון-שלנטית מציע לגבר לסרס אותו. הייתי צריכה, אך לא שאלתי. "בסדר", אמרתי, "מצאו לי מישהו שכן יעשה זאת".

 

והם מצאו. אדם מאד מוכשר ומתחשב, אשר, אפילו שזה קשה לפעמים, מכבד את העובדה שההחלטה הסופית נמצאת בידיו של המטופל ולא אצל הרופא. לא שהוא לא ניסה לשנות את דעתי, אך אמרתי לו שהגעתי לכדור הארץ הזה עם שתי שחלות ורחם ואני מתכוונת לעזוב עם לפחות שתיים מהן שלמות, תודה רבה לך.

 

התרגלתי לרופאים שאומרים לי שאני הולכת למות אם אמשיך בחוסר שפיות הזו. אך עדיין – זה נכנס אליך. אל תטעה: אם אתה מפסיק לחשוב שאתה הולך באופן מלא כנגד הסטאטוס-קוו, מתעלם מכל הדיעות המקובלות על סרטן בהן שוטפים לנו את המוח, זה נעשה מאד מפחיד לפעמים. אתה בוחן את השפיות שלך, יש לך ספקות, אתה חולם על דליים כחולים שנפגעים ע"י גידול לבן, מבחיל.

 

אם לא הייתי לומדת על הרפואה החדשה, לא היתה לי את התמיכה מהנטורופתית שלי ומרופאת משפחה יוצאת דופן, אם לא היתה לי את התחושה הברורה הזאת שגידלתי גוש זה במקום תינוק ולא הייתי רואה במו עיני את ההוכחה בצילום CT של המוח שלי, ולבסוף אם לא היתה לי את ראיית הנולד לשתוק ואף פעם לא להגיד לבני משפחתי את המילה "ס" – אני לא יודעת מה היה קורה. סביר מאד שהייתי נופלת כקורבן למערכת רפואית שפשוט לא מבינה זאת. מערכת שנעשית טובה יותר ויותר בגילוי מוקדם, אך לא עשתה שום התקדמות סטטיסטית משמעותית בטיפול בסרטן.

 

כפי שהיה, קיבלתי את השחלה השמאלית שלי ששקלה 2 ק"ג, שעד הסוף קראה תיגר על אבחון מדוייק. הדו"ח הרפואי הסופי קרא לזה גידול גבולי. ה-GNM קוראת לזה סרטן שחלות שהתרפא ובתי בת העשר קוראת לזה "אחי הקטן, הגוש הסגול". משפט זה גורם לי לצחוק ולבכות בו-זמנית – ולהיות אסירת תודה על כל מה שיש לי.

 

 זה היה לפני יותר משלוש שנים ואני מרגישה מעולה. אנשים שואלים אותי אם אני הולכת לבדיקות והם נרתעים כשאני אומרת להם שאני לא טורחת. מדוע אני צריכה? לפי ה-GNM אין סיבה. התוכנית הביולוגית שגופי הוציא אל הפועל הושלמה, כך שלא תהיה כל הישנות של המחלה. אתה מקבל בעיה זו רק אם התהליך הטבעי נקטע ומתעסקים איתו.

 

זה כמעט בלתי נתפס אצל כל אחד שלא בחן ברצינות את הלוגיקה של הרפואה המבוססת על התפתחות האדם. ברגע שאתה עושה זאת, ברגע שאתה מבין את הדרך בה התפתחו גופינו במשך העידנים ומדוע הם מגיבים כפי שהם מגיבים, אתה תסתכל על בריאותך במבט חדש לגמרי.

 

אם הייתי יכולה לחלוק אתך משהו מתוך כל זה, זה היה ללמוד על גופך דרך התגליות הביולוגיות של ה-GNM. הדבר החשוב ביותר – תלמד את ה-GNM לפני שאתה חולה! זה קשה מאד, מאד לעשות זאת כאשר פיתחת מצב רציני כלשהו ונשאבת לתוך מנועי הסילון של הרפואה המקובלת.

 

בבקשה, אל תבין אותי לא נכון: אנחנו עדיין זקוקים לרפואה המקובלת, אך אנחנו צריכים אותה איתנו, אתה ואני, במושב הנהג, לא מנוצחת בספסל האחורי עם מישהו אחר המניח שיש לו שליטה. לא היית מרשה למישהו לעשות זאת עם הרכב שלך – גם אל תרשה להם לעשות זאת עם חייך.

 

 מרליס אהנינגר

 

  ........................................................................................................

  

 

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.