מחלת פרקינסון – לפי ההבנות של הרפואה החדשה

 פורסם לראשונה ב-2010

 

 

 הקדמה

מאמר זה מבוסס בעיקר על הממצאים המפתיעים של ד"ר האמר, אשר גילה ופיתח את "הרפואה החדשה". מידע רב נוסף על הרפואה החדשה ניתן למצוא במאמרים אחרים של המחבר באתר זה. במאמר הנוכחי משולבים גם ידע והבנות ממקורות אחרים והוא מפרט את הגורמים לטרשת נפוצה וכן דרכי ריפוי טבעיות.

מטרתו של המאמר היא להביא מידע חדש ומבט חדש על מחלה זו הנחשבת לחשוכת מרפא, ולהראות שקיימת אפשרות להבריא גם ממחלה זו.

 

 

מהי הרפואה החדשה?

הרפואה החדשה, או בשמה המלא – הרפואה הגרמנית החדשה (German New Medicine ובקיצור GNM) היא גישה רפואית הוליסטית המראה בצורה מדעית הניתנת להוכחה את הקשר שבין טראומות או קונפליקטים רגשיים ואחרים לבין התפתחותן של מחלות בגוף.

 

ה-GNM מציגה מודל שלם, העומד בכל קריטריון רפואי ומדעי, שמסביר את הגורמים להתפתחותן של מחלות בכלל ומחלות הסרטן בפרט, את הסיבות לתהליכי המחלה כפי שהם מתפתחים באופן טבעי, את הדרכים בהן הטבע מרפא בעצמו את המחלות וכן את הידע, ההבנות והאמצעים הדרושים להתערבות בתהליכים הטבעיים כדי למנוע סכנת חיים ולהביא לאחוזי ריפוי מכסימליים.

ה-GNM התגלתה ופותחה ע"י ד"ר האמר מגרמניה בעיקר בשנים 1978-81 לאחר שהתגלה סרטן בגופו של ד"ר האמר עצמו. מאז ממשיך ד"ר האמר לחקור ולפתח את הנושא ויש לו כיום (עדכון מ-2016) תעוד של יותר מ-50,000 מקרים טיפוליים, עם שיעורי הצלחה גבוהים בריפוי מחלות סרטן ומחלות קשות אחרות, ללא שימוש בכימותרפיה והקרנות ובד"כ גם ללא שימוש בניתוחים.

 

ה-GNM מבוססת על 5 חוקים ביולוגיים טבעיים שהתגלו ע"י ד"ר האמר ונמצא שהם תקפים למעשה לגבי כל המחלות ולא רק לגבי סרטן. בניגוד לגישה המקובלת הטוענת שתאים סרטניים הם תאים שיצאו מכלל שליטה ועלולים לגדול ללא גבול וללא בקרה, מראה ה-GNM שכל תהליכי המחלה נשלטים ומבוקרים ע"י המוח לפי תוכניות ביולוגיות מוטבעות מראש אשר מופעלות כתוצאה מטראומה, שוק או קונפליקט כלשהו.

הרפואה החדשה יודעת כיום ברמת דיוק גבוהה איזה סוג טראומה או קונפליקט גורם לכל סוג של מחלה, כולל ההבדלים בהופעת המחלות בין גבר לאישה, בין ימניים לשמאליים, בין אישה בגיל הפריון לאישה אחרי המנופאוזה ועוד.

 

 

מהי מחלת פרקינסון?

מחלת פרקינסון (בעברית: רטטת) היא מחלה ניוונית של מערכת העצבים, המתקדמת באיטיות ומאופיינת בהפרעות מוטוריות טיפוסיות.

הגיל הממוצע לתחילת המחלה הוא 57 שנים.

 

 

מהם הגורמים להתפתחותה של מחלת פרקינסון לפי הרפואה הרגילה?

לפי הרפואה המקובלת המחלה נובעת מתפקוד לקוי בגרעיני הבסיס במוח, שממוקמים בעומק המוח הגדול ובמוח האמצעי ותפקידם לנהל את ההיבטים האוטומטים של תנועותינו, באופן מדויק ללא התערבות הכרתית.

באופן נורמלי,  תאי העצב שבגרעיני הבסיס שבמוח משחררים את המוליך העצבי דופאמין, שחיוני בבקרה על הביצוע של התנועה בגוף, ובעת מחלה זו שחרורו חסר, או שהקולטנים שלו נפגמו.

 

לא ידוע מה גורם לפגיעה בתאים שמשחררים את הדופאמין או בקולטנים של הדופאמין.

 

התיאוריות השונות כוללות את הגורמים הבאים (אשר אף אחד מהם עדיין לא הוכח בוודאות כגורם למחלה):

  • רעלנים עצביים, ובעיקר רדיקלים חופשיים
  • מתכות כבדות, כגון מנגן, אלומיניום, ברזל
  • בעיה בכבד הפוגעת בתהליכי הטיהור מרעלים
  • גנטיקה

 

במחלת פרקינסון שניונית רואים הפרעה בפעולת הדופאמין בגנגליון הבסיס. הגורם השכיח ביותר להפרעה זו הם סמים אנטי-פסיכוטיים החוסמים את הקולטנים לדופאמין.

 

 

מה גורם להתפתחותה של מחלת פרקינסון לפי הרפואה החדשה? 

הגורמים להתפתחות המחלה הן טראומות או קונפליקטים שמתבטאים בתחושות כגון:

 

  • "אני תקוע, לא מסוגל לברוח"
  • "אני תקוע, חסר אונים"
  • "אני לא מסוגל לצאת מזה"
  • "אני לא מסוגל להימלט"
  • "אני לא מסוגל להחזיק את זה"
  • "אני לא מסוגל להגן על עצמי"
  • "אני לא מסוגל להגן על בני משפחתי"
  • "אני לא מצליח לעמוד בקצב שהדבר מחייב"

וכו'.

 

הקונפליקטים הנ"ל שגורמים למחלת פרקינסון הם אותם קונפליקטים שגורמים לכל המחלות של ניוון שרירים.

מה שקובע אם הקונפליקט יתפתח לפרקינסון, טרשת נפוצה, ALS או מחלת ניוון שרירים אחרת הם כנראה אחד או יותר מהדברים הבאים:

  • איזה שרירים ומערכות בגוף היו מעורבים בקונפליקט
  • כיצד התפרשו הדברים בתת-המודע של החולה
  • עוצמת הקונפליקט ומשך הקונפליקט
  • השפעות חוזרות של הקונפליקט כתוצאה מטריגרים

 

הערה: אדם יכול לחוות קונפליקט כנ"ל גם כהזדהות עם מישהו קרוב שחווה זאת

 

 

 אופיו של הקונפליקט/טראומה מכתיב איזה שרירים ייפגעו. למשל: 

 

 שרירי הידיים נפגעים במצבים או חוויות כגון:

  • להיות מוחזק בכוח (התעללות פיזית, התעללות מינית, בקבלת זריקה)
  • אי יכולת להחזיק או לחבק מישהו
  • אי יכולת לעכב מישהו, לרסן אותו או למנוע ממנו ללכת או לעשות משהו
  • לא מסוגל להגן על עצמי, לדחוף מישהו ממני

 

שרירי כפות הידיים:

  • לא מצליח להחזיק מישהו איתי, או בקרבתי, או בשליטתי.
  • לא מצליח להחזיק או להחזיר אלי (מישהו אהוב שעזב או שנפטר)
  • לא מסוגל לתפוס משהו
  • כל סטרס אחר שקשור לכפות הידיים (בעבודה, תחביב, ספורט וכו')

 

שרירי הרגליים נפגעים כאשר הקונפליקט מתבטא אצלנו בצורה כגון:

  • לא מסוגל לברוח, להחלץ (פיזית או פיגורטיבית). לדוגמא:ממקום עבודה, ממערכת יחסים, מהתעללות וכו'.
  • לא מסוגל לקפוץ הצידה
  • לא מסוגל לעקוב אחרי הדברים (או אחרי המדריך)
  • מרגיש כבול למקום, מאובן, כלוא, תקוע
  • מרגיש לכוד (דימוי של כסא גלגלים)
  • לא מסוגל לעמוד בקצב
  • לא מסוגל לטפס (לדוגמא: הייתי בהלם כששמעתי שלא מקדמים אותי)

 

שרירי הכתפיים:

  • לא הצלחתי לזוז הצידה, לפנות את הדרך בזמן
  • לא הצלחתי להסתלק בזמן

 

שרירי הפנים:

  • ביזו אותי, השפילו אותי
  • לעגו לי מול כולם
  • הלבינו את פני ברבים
  • פגעו במוניטין שלי, במעמד שלי, בכבוד שלי, ביוקרה שלי

 

שרירי הלסתות:

  • לא מסוגל לנשוך

 

שרירי הצוואר:

  • לא מסוגל או שלא מרשים לי להניע או לסובב את הראש

 

 

סימפטומים:

 סימפטומים התחלתיים:

רעד קל או טלטול של יד אחת גם במצב מנוחה, רטט קל באצבעות של יד אחת, חוסר תנועה ביד בזמן הליכה, דיבור מגומגם, חלוש ולא ברור. פעולות רגילות כמו: רחצה, גילוח, אכילה, עלולות להתארך יותר מהרגיל.

 

סימפטומים אפשריים נוספים בהמשך התפתחות המחלה:

  • הרעידות יכולות להתפשט לכל היד, ראש, שפתיים ורגל ויכולות להופיע גם בצידו השני של הגוף.
  • חלק מהתנועות נעשות איטיות יותר.
  • עלול להתפתח קושי לבצע פעולות רגילות
  • קשיים בבליעה ובעיכול.
  • עצירות
  • השרירים נעשים נוקשים, בעיקר בגפיים ובצוואר. לפעמים זה עלול להגביל את טווחי התנועה
  • נפסקות תנועות אוטומטיות שונות כמו מצמוץ, חיוך, תנועות ידיים בזמן הליכה.
  • בשיחה עם חולה פרקינסון ניתן להבחין במקרים רבים שהוא נועץ עיניים ללא מצמוץ או שפניו חסרי הבעה
  • קשיי דיבור, דיבור לא ברור, הקול הופך להיות מונוטוני וחלש

 

 

תהליכים פיזיולוגיים:

בשלב האקטיבי של הקונפליקט (כל עוד הקונפליקט לא פתור):

יש שיתוק זמני, מלא או חלקי, של השרירים הרלוונטיים.

זה יכול להיות אפילו לשבריר שניה.

השיתוק נגרם ע"י פעולה מכוונת של המוח של הפחתה ולפעמים אף עצירה מוחלטת בכמות הסיגנלים החשמליים המשודרים מהקורטקס המוטורי לאותם שרירים. הפגיעה יכולה להיות בשריר אחד, קבוצת שרירים או איבר שלם.

 

המטרה הביולוגית: רפלקס של "כאילו" מת, כדי להתגונן מהטורף

 

מה שיקבע אם המחלה תתפתח או לא הם בעיקר הדברים הבאים:

1.      פתרון או אי פתרון הקונפליקט

2.      טריגרים

3.      קונפליקטים נלווים או קונפליקטים חדשים

ככל שהקונפליקט יותר עוצמתי ומתמשך יותר זמן, זה מגביר את הסיכוי לקונפליקטים נלווים ומקשה יותר על הפתרון או על מניעת טריגרים.

 

שרירי השלד מושפעים גם מקונפליקט של יע"ע (ירידת ערך עצמי) קלה.

במרבית המקרים בהם יש פגיעה בתפקוד השריר בגלל קונפליקט מוטורי הגורם לשיתוק זמני (חלקי או מלא), מופעלת גם התוכנית הביולוגית הקשורה ליע"ע, וזה גורם לכך שיהיה גם דלדול (אובדן תאים) בשריר, בשלב האקטיבי של הקונפליקט.

 

שלב הריפוי (מתחיל ברגע שנפתר הקונפליקט):

א. בחלק הראשון של שלב הריפוי:

מתפתחת בצקת במוח באזור המוטורי בו הופיע ה-HH (האזור במוח שהושפע מהקונפליקט).

זה גורם לכך שיש הרעה זמנית בתפקוד המוטורי.

 

ב. משבר הריפוי:

משבר הריפוי קורה כאשר המוח מזהה שכבר אין צורך בבצקת. המוח מייצר סיגנל חזק של מערכת העצבים הסימפתטית, שמטרתו לכווץ את כלי הדם כדי לדחוף את הבצקת אל מחוץ למוח. 

זה גורם להתקף אפילפטי באותם שרירים שנפגעו מהקונפליקט.

התקף זה אמור לסתור את השיתוק ע"י תנועתיות מכסימלית. התקף אפילפטי זה (כללי או מקומי) הוא הסימן הנראה לעין שהגוף שואף לחזור למצב נורמלי.

 

ג. בחלק השני של שלב הריפוי (אחרי משבר הריפוי):

עצבוב השרירים חוזר בהדרגה לתפקוד תקין.

השרירים חוזרים בהדרגה לתפקוד תקין.

  

 

דברים שעלולים לפגוע בתהליך הריפוי הטבעי

העיקרון של תהליך הריפוי הטבעי הוא:

א. לפתור את הקונפליקט

ב. למנוע, לנטרל או לפחות למזער השפעות חוזרות של הקונפליקט

 

הדברים העיקריים שיכולים להפריע לתהליך הטבעי הם אלה:

 

  1. קונפליקטים נלווים או חדשים. גורמים אופייניים לקונפליקטים כאלה:   
    - ירידת ערך עצמי שפוגעת בשרירים   
    - האבחונים רפואיים והפרוגנוזה הרפואית שיכולה להבהיל, להפחיד ולדכא את החולה
    - פחד ובהלה כתוצאה מפרפורים או עוויתות בשלב הריפוי   
    - פחד ובהלה כתוצאה מהתקף אפילפטי במשבר הריפוי
     
  2. טריגרים

 

 

הערות:

 

  1. הרעידות בידיים או במקומות אחרים הם תוצאה של קונפליקט מוטורי
  2. נוקשות השרירים והאטת התנועות הם תוצאה של ריפוי מתמשך ("ריפוי תלוי")
  3. הרעידות מופיעות במשבר הריפוי
  4. רעידות תמידיות מעידות על משבר ריפוי מתמשך. הרעידות עצמן מהוות טריגרים שגורמים למצב תמידי של ניסיונות ריפוי ומשבר ריפוי.
  5. בפרקינסון הרעד בידיים מופיע בעיקר במצב מנוחה, אך לא בשינה. אדם שידיו רועדות במצבי פעולה שונים ואינן רועדות בזמן מנוחה, סביר להניח שאינו חולה במחלת פרקינסון.

 

 

ריפוי תלוי:

אדם שלא מבין את התהליך עלול להיבהל ולהירתע מהעוויתות, הרעידות או חולשת השרירים. זה מרפה את ידיו (פיזית ופיגורטיבית) וגורם להשפעת הקונפליקט לחזור. כך נוצר מעגל קסמים של ניסיון ריפוי והישנות השפעת הקונפליקט.

תהליך חוזר ונשנה זה יוצר פגיעה מצטברת ברקמת השריר ובתאי המוח, מה שגורם להחרפה הדרגתית בסימפטומים.

קצב התפתחות המחלה תלוי בכמות ועוצמת המצבים המהווים טריגרים להפעלת השפעת הקונפליקט המקורי. ככל שהחולה מוצא עצמו יותר במצבים כאלה וככל שהם עוצמתיים יותר – תתפתח המחלה מהר יותר ובצורה חריפה יותר.

מצד שני, הימנעות ממצבים אלה עשויה להביא לעצירה מוחלטת של המחלה ועם טיפול נכון אף לריפוי.

 

"ריפוי תלוי" הוא מצב בו מתחיל תהליך ריפוי המגיע לשלב מתקדם בו מופיעות רעידות השרירים, ואז יש נסיגה בגלל השפעה מחודשת של הקונפליקט או השפעתם של טריגרים המפעילים את אותו דפוס שיצר הקונפליקט המקורי. לאחר מכן מתחדש שוב תהליך הריפוי ושוב יש נסיגה וחו"ח.

 

מחלת פרקינסון היא ביטוי למצב של "ריפוי תלוי" ולכן קשה במקרים רבים להפריד בין הסימפטומים של שלבי המחלה השונים, כי ישנן כל הזמן התנדנדויות בין ריפוי לנסיגה וחו"ח.

 

 

כללי

הבנת המחלה חיונית כאן לתהליך הריפוי. כאשר החולה יודע שהרעידות והעוויתות הן למעשה סימנים לניסיונות הגוף לחזור לתפקוד רגיל, הוא לא נבהל מהן ואף יכול לעזור לגוף בצורה מודעת להשתחרר מהטראומה. הסימפטומים של רעידות או עוויתות עלולים להוות טריגר להפעלת המחלה כל פעם מחדש, ולכן ההבנה וההכרה של תהליך המחלה עוזרות לנטרל את האפשרות שהסימפטומים עצמם יהפכו להיות טריגר כזה.

 

חשוב לגלות מה היה הקונפליקט המקורי וחיוני לגלות מהם הטריגרים הגורמים לכך שמעגל המחלה מופעל מדי פעם מחדש. כל עוד החולה אינו יודע מהו הגורם המקורי ומהם הטריגרים, הוא למעשה לא יודע מי האויב שלו וכנגד מה הוא צריך להלחם.

 

כדי להשתחרר מהשפעות הקונפליקט וללמוד כיצד לא לאפשר לטריגרים השונים להשפיע, מומלץ לחולה להיעזר במטפל אשר יכול להמליץ לו מהי שיטת הטיפול העשויה להתאים לו ביותר.

ישנן שיטות וטכניקות שונות לטיפולים בטראומות או קונפליקטים רגשיים ולא לכולם מתאימות אותן שיטות או אותן גישות.

בין שיטות הטיפול שעשויות לעזור אפשר למנות שיטות כמו EFT, EMDR, NLP, Psych-K, The Healing Codes, ביואורגונומי, דמיון מודרך, הילינג, "המסע", "ההתחברות מחדש", ייעוץ פסיכולוגי, , פרחי באך, ריברסינג, ריקול הילינג, תטא הילינג, ועוד.

 

כמו בכל מצב של מחלה, כדי לאפשר תהליכי ריפוי מיטביים חשוב מצד אחד להפחית ככל האפשר את גורמי סטרס (פיזיים ורגשיים) ומצד שני לחזק בכל דרך אפשרית את הגוף והנפש. זה כולל דברים כגון:

  • תזונה
  • תוספי תזונה
  • תהליכי טיהור של הגוף
  • ביו-מגנטים טיפוליים
  • הילינג
  • רפואת תדרים
  • חשיפה נכונה לשמש
  • פעילות גופנית
  • מוזיקה, שירה, נגינה, ריקוד
  • אומנות, יצירה, מלאכת יד
  • תמיכה מירבית מצד האנשים הקרובים לחולה

וכל שיטת טיפול אחרת שעשויה להתאים לאותו חולה. 

 

 

האם אפשר להחלים ממחלת פרקינסון?

לפי הרפואה המקובלת - לא. זוהי מחלה חשוכת מרפא, אך אפשר לחיות איתה שנים רבות.

לפי הרפואה החדשה ושיטות אלטרנטיביות אחרות - התשובה היא כן, אפשר להחלים מהמחלה.

מבין מחלות ניוון השרירים השונות, מחלת פרקינסון נחשבת הקלה ביותר.

ישנן עדויות של אנשים שהחלימו מ-ALS ומטרשת נפוצה, כך שבוודאי שאפשר להחלים גם ממחלת פרקינסון.

 

Want ALS solved stories? Here are some

 

 

לסיכום

המפתח לריפוי הוא ניטרול ההשפעה של הקונפליקט שגרם למחלה מלכתחילה ו/או ניטרול השפעותיהם של אותם דברים המהווים טריגרים שמפעילים מחדש את מעגל המחלה והופכים אותה למחלה כרונית.

לשם כך יש הכרח לגלות מה היה הקונפליקט המקורי או לפחות מהם אותם טריגרים שמעוררים את מעגל המחלה מדי  פעם מחדש.

היחידי שיכול באמת להביא לריפוי מלא של החולה הוא החולה עצמו, וזאת ע"י אמונה, כוח רצון, נחישות, לימוד והבנת המחלה, נכונות להתמודד עם הגורמים הרגשיים, קבלה עצמית, נכונות לקבל עזרה מאחרים ועוד.

תפקידו של המטפל הוא להעביר ידע, לכוון, לייעץ, לתמוך, לחזק, לעזור באבחון ולתת למטופל את מירב הכלים הדרושים לו כדי להחלים.

לשם החלמה מלאה חיוני הוא שהמטופל יאמין ביכולתו להתרפא, יכיר ויבין את גורמי המחלה ואת תהליך התפתחותה, ויהיה נחוש בהחלטתו להבריא, תוך ידיעת הקשיים הצפויים בדרך.

 

 

מאמר זה מוגש כמידע בלבד וההמלצות שבו אינן מהוות התוויות רפואיות. 

הכותב אינו רופא ובכל מקרה יש להיוועץ ברופא מוסמך.

 

 

 מאת: עידן סער

 

 

מקורות:

http://learninggnm.com/SBS/documents/muscles.html 

Scientific Chart of GNM. 2007, ISBN: 978-84-96127-29-6

GNM Seminars and practitioners workshops