שחלות פוליציסטיות - לפי התגליות של הרפואה החדשה

 פורסם לראשונה ב-2015. עדכון חלקי ב-2016

  

  

שחלות פוליציסטיות לפי הרפואה המקובלת

הביטוי "שחלות פוליציסטיות" מתייחס ברפואה המקובלת למצב בו יש בשחלה מעל 12 זקיקים (שבהם מתפתחות ציסטות) בקוטר של 9-2 מ"מ או שיש עליה של יותר מ- 10 מ"ל בנפח השחלה. מצב זה יוצר בד"כ תסמונת הנקראת "תסמונת השחלות הפוליציסטיות" שסימניה האופייניים הם השמנה, הפסקת המחזור (או חוסר סדירות במחזור), שיעור יתר ואקנה.

 

בשנת 2003, סוכמו קריטריונים חדשים להגדרת התסמונת. קריטריונים אלה כוללים הופעה של לפחות 2 מתוך 3 התסמינים הבאים:

  • מצב כרוני של חוסר ביוץ.
  • סימנים קליניים או ביוכימיים של עודף הורמוני מין זכריים (היפר-אנדרוגניזם). במקביל לבדיקת הסימנים הקליניים נעשית בדיקה מעבדתית של רמות הההורמונים טסטוסטרון ודהידרוטסטוסטרון.
  •  בדיקת אולטראסאונד המראה שחלות פוליציסטיות, ושלילת סיבות אחרות.

 

תסמונת זו נחשבת כהפרעה ההורמונלית הנפוצה ביותר אצל נשים בגיל הפריון. בארה"ב היא מופיעה אצל כ-5% עד 10% מהנשים בגילאים אלה.

 

הרפואה המערבית המקובלת אינה יודעת עדיין בבירור מה גורם להתפתחותן של ציסטות בשחלות, בין אם זו ציסטה אחת או יותר.

 

 

שחלות פוליציסטיות לפי הרפואה החדשה

לפי התגליות של "הרפואה החדשה" אנחנו יודעים כיום שציסטות בשחלות מתפתחות כתוצאה מאחד או יותר מהקונפליקטים הבאים:

  • קונפליקט או טראומה עמוקה של אובדן של מישהו אהוב, או קרוב מאד, או יקר לליבנו, או משמעותי לחיינו (זה כולל גם חיות מחמד)
  • קונפליקט או טראומה עמוקה של פחד מפני אובדן של מישהו קרוב/אהוב
  • קונפליקט מכוער עם גבר (או עם אישה "גברית")

 

מצבים נוספים שיכולים לעורר קונפליקט של אובדן:

  • ויכוחים קשים
  • בגידה או חוסר נאמנות מצד בן/בת זוג, שותף או חבר
  • רגשי אשמה תמידיים בקשר לפרידה או מוות של מישהו קרוב
  • עזיבה פתאומית וכואבת של בן זוג

 

קונפליקט של אובדן שמשפיע על השחלות מתייחס רק לאדם או חיית מחמד (לא לבית, עסק וכד').

 

תגלית מעניינת נוספת של הרפואה החדשה היא המשמעות שיש לצדיות (Laterality) לגבי השחלה בה תתפתחנה הציסטות ומציאה מהירה יותר של מי שקשור לקונפליקט. 

 

להלן הפירוט:

כאשר הבעיה מופיעה בשחלה השמאלית:

אצל אישה ימנית זה קשור לילדיה או לאמא שלה.

אצל אישה שמאלית זה קשור לבן זוג, שותף, אבא, אח או כל אדם קרוב או אהוב אחר.

 

כאשר הבעיה מופיעה בשחלה הימנית:

אצל אישה שמאלית זה קשור לילדיה או לאמא שלה.

אצל אישה ימנית זה קשור לבן זוג, שותף, אבא, אח או כל אדם קרוב או אהוב אחר.

 

כל עוד נמשכת השפעת הקונפליקט, יש אובדן של תאים בתוך השחלה בתהליך של נמק. זה גורם לירידה בייצור אסטרוגן. אם הירידה בייצור האסטרוגן עוברת סף מסויים, זה גורם להפסקת הוסת (אמנוריאה).

 

כאשר נפתר הקונפליקט (בין אם במודע או שלא במודע), מתחיל שלב הריפוי, בו הגוף משקם את הרקמות שנפגעו. תהליך זה כולל גידול בין-רקמתי של ציסטות בגדלים שונים. במקרים רבים גדלות ציסטות אלה במהירות ולכן עלולים הרופאים לאבחן אותן בשלב זה כ"סרטן שחלות" או אפילו כ"סרטן שחלות הגדל מהר". 

 

בתהליך גידולן משתמשות הציסטות באספקת דם מרקמות סמוכות, מצב אשר מאובחן במקרים רבים ע"י הרופאים כ"גידול פולשני". 

כאשר אין התערבות רפואית בתהליך הטבעי, לוקח לציסטות אלה כ- 9 חודשים "להבשיל", כלומר לבנות אספקת דם עצמאית, ואז הן מנתקות עצמן מאותן רקמות שעליהן גדלו. הציסטות הבשלות נעשות קשות יותר והן מתחילות לייצר אסטרוגן. תוספת האסטרוגן היא לפעמים כה משמעותית שהיא עשויה לגרום לכך שהאישה תיראה צעירה ב-20-10 שנה מכפי גילה. 

זוהי כנראה המטרה המקורית של הטבע בכל התהליך המורכב הזה: הגברת ייצור האסטרוגן הופך את האישה לנשית יותר, סקסית יותר, נראית צעירה יותר ואטרקטיבית יותר. כאשר האישה אטרקטיבית יותר, יש סיכוי טוב יותר לקשר עם גברים ולהבאת צאצאים כפיצוי על האובדן. 

 

 

סיכונים אפשריים

כאשר הציסטות נמצאות בשלב הגידול שלהן, כשהן מלאות בנוזלים, הן עלולות להתפוצץ משתי סיבות עיקריות:

1. ניתוח או ביופסיה. 

במקרה כזה עלול נוזל הציסטה לחדור לחלל הבטן דרך חור הביופסיה או דרך חתך הניתוח. נוזל הציסטה מכיל גם תאים אשר מיועדים לייצר אסטרוגן. תאים אלה נמצאים בציסטה בתהליך גידול והתרבות. אם הציסטה התפוצצה ותאים אלה חודרים לחלל הבטן, הם ימשיכו את פעילותם במקום אליו הגיעו. כך נוצרת התופעה שנקראת אנדומטריוזיס – רקמות המייצרות אסטרוגן בחלל הבטן. מהרגע שמתחילות רקמות אלה להתפתח ועד שהן מבשילות והופכות לציסטה קשה עצמאית, אורך כאמור כ- 9 חודשים.

 

2. אצירת נוזלים בגוף.

כאשר יש קונפליקט שגורם לפגיעה באבוביות הכליה, יש הפחתה בכמות השתן שיוצא מהגוף והצטברות של נוזלים בגוף. הגוף צריך לאכסן באופן זמני את עודף הנוזלים והוא מתוכנת כך שאת עיקר עודפי הנוזלים הוא מפנה לרקמות שנמצאות בתהליכי ריפוי.

התפתחות הציסטות מתרחשת כאמור בשלב הריפוי של השחלות. אם בזמן בו מתפתחות הציסטות בשחלות יש פגיעה כזאת באבוביות הכליה, מגיע חלק גדול מעודפי הנוזלים בגוף אל השחלות שנמצאות בתהליך ריפוי. זה גורם לכך שהציסטות תתנפחנה הרבה מעבר לגודל הטבעי, וזה עלול לגרום להן להתפוצץ.

 

 

המלצות שונות

  • הדבר החשוב ביותר הוא לא להיבהל ולא להיכנס לפניקה כשמקבלים אבחון מהרופא על הימצאות גידול בשחלות.
  •  כאשר יש ציסטות בשלב גידול, רצוי מאד לא לנתחן עד שהן משלימות את מהלך גידולן בתום 9 חודשים. אז הן נעשות קשות, לא תלויות יותר באספקת דם של רקמות או איברים סמוכים, והסרתן נעשית קלה הרבה יותר עם סיכוי קטן בהרבה  לסיבוכים. יש כאן קושי אמיתי מבחינת החולה, מאחר ובמקרים רבים הרופאים מאבחנים מצב זה כסרטן שחלות פולשני ואז ממליצים לנתח ולהוציא את השחלות ואת כל הרקמות אליהן "פלשו" הציסטות.
  • ציסטות קטנות בד"כ אין צורך לנתח. ציסטות גדולות (משקלן הכולל עלול במצבים קיצוניים להגיע ל-6 ק"ג ואף יותר) עלולות לגרום להפרעה מכנית ואז יש צורך לנתחן.
  • חשוב לגלות את הקונפליקט שגרם לבעיה ואת הטריגרים שעלולים לעוררה מחדש, כדי למנוע את הישנותה. מאחר ומשך הגידול של ציסטות הוא כ-9 חודשים, חשוב לדעת מתי התחילה גדילתן. לפעמים הטראומה של אובדן היא ברורה וקל לדעת מתי בדיוק זה קרה. אך לפעמים זה קורה בצורה פנימית יותר, אפילו לא מודעת ואז יש יותר קושי לדעת מתי החל השלב האקטיבי של הקונפליקט ומתי החל שלב הריפוי.
  • חשוב לעקוב היטב אחרי תהליך המחלה כדי לוודא שאין סיבוכים. 
  • מומלץ להיעזר במטפל שיכול לעזור בהבנת הקונפליקט ובמציאת דרכים למנוע את הישנותו.

 

 

הערה: המחבר אינו רופא MD וההמלצות שכאן אינן מהוות התוויות רפואיות. בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.

 

מאת: עידן סער

 

מקורות:

Ovaries

Scientific Chart of GNM. 2007, ISBN: 978-84-96127-29-6