טיפ מס' 40: טחול מוגדל

פורסם לראשונה ב-20.5.2011

 

 

הטחול קשור גם למערכת הלימפה וגם למערכת הדם. הוא מורכב משני סוגי רקמות:

א. רקמה לבנה בה נוצרים (בעיקר אצל עוברים) תאי דם לבנים ונוגדנים.

ב. רקמה אדומה וספוגית בה עוברים כלי דם רבים ובה מתבצע פירוק של תאי דם מתים או פגומים ומיחזור הברזל שיש בהם.

 

הרקמה הלימפטית בטחול מהווה כ-25% מסה"כ הרקמה הלימפטית בגוף.

לפי הרפואה החדשה, מחלות בלימפה נגרמות כתוצאה מקונפליקטים בעוצמה בינונית של ירידת ערך עצמי (ירידת ערך עצמי חזקה פוגעת בעצמות).

 

לפי הרפואה החדשה, הפעלת התוכנית הביולוגית בטחול יכולה להיגרם כתוצאה מטראומות או קונפליקטים הקשורים לדם, דימומים או פציעות.

לדוגמא:

  • אי יכולת להילחם או לתפקד כתוצאה מפצע גדול ומדמם.
  • עירוי דם או המצב שגורם לצורך להיות תלוי באספקת דם של אחרים
  • אבחון של "סרטן דם"
  • טחורים
  • דימומים כבדים במחזור החודשי אצל נשים
  • דם בצואה או בשתן
  • תוצאות מלחיצות של בדיקות דם (למשל: מציאת HIV חיובי)

 

לקיחת תרופות לדילול דם עלולה להוות טריגר שגורם לקונפליקט להשאר כל הזמן במצב אקטיבי בגלל החשש מדימומים.

 

כאשר אדם חווה קונפליקט מהסוג הנ"ל בעוצמה מספיק חזקה, מופעלת אצלו תוכנית ביולוגית שמתבטאת כמחלה בטחול. מבחינת הטבע, מטרתה של תוכנית ביולוגית זו היא כנראה להגן על הגוף מפני קרישי דם בשלב האקטיבי של הקונפליקט ולשפר את כושר תפקודו של הטחול עם השלמתו של שלב הריפוי. כלומר, מטרת הטבע היא, שבסופו של התהליך יתפקד הטחול טוב יותר מתפקודו לפני פרוץ המחלה.

 

מרגע הופעתו של הקונפליקט מתחיל תהליך של נקרוזיס (נמק, מוות של תאים) והיווצרות חורים זעירים ברקמת הטחול. כל עוד הטראומה/קונפליקט לא נפתרו והשפעתם נמשכת – נמשך התהליך של אובדן תאים בטחול. במקביל עלולה גם להיות ירידה חדה בכמות הטסיות (טרומבוציטים) בדם. בכלי הדם ההיקפיים יתכן שלא יהיו טסיות כלל. ההשערה היא שתהליך זה נועד למנוע היווצרות קרישי דם בצינורות הדם, כל עוד יש פציעה ודימומים.

 

ברגע שנפתר הקונפליקט או עברה השפעת הטראומה (למשל: הפצע המדמם התרפא) נפסק תהליך הנמק ומתחיל שלב הריפוי, הכולל תהליך בניה מחדש של הרקמות שנפגעו.

תהליך השיקום כולל בניה מהירה של תאים חדשים בטחול. הטחול מתנפח בצורה משמעותית (טחול מוגדל = splenomegaly), וזהו סימן טוב לתהליך הריפוי.

 

מאחר שטחול מוגדל הוא חלק משלב הריפוי, כלומר שהחולה כבר פתר את הקונפליקט, חשוב מבחינה טיפולית בעיקר לעבוד על מניעת או מיזעור השפעות חוזרות של הקונפליקט המקורי או של טריגרים העלולים להפעיל מחדש את הדפוס שיצר הקונפליקט המקורי. בין היתר חשוב להסביר לחולה את משמעות הגדלת הטחול כדי להרגיעו ולמנוע פחדים מיותרים.

 

עירוי דם לצורך הוספת טסיות לדם לא יועיל בשלב ה-CA (השלב האקטיבי של הקונפליקט) וגם לא בשלב הריפוי.

 

אם בשלב הריפוי, כשיש טחול מוגדל, מופיע גם הסינדרום של אצירת נוזלים בגוף (ראה טיפ מס' 20), יכול הטחול לגדול הרבה יותר מהרגיל. במצב זה יש שתי סכנות עיקריות:

א.    פגיעה באיברים סמוכים.

ב.     התפוצצות של הטחול עצמו.

אלה הם מצבים שעלולים לחייב ניתוח. בכל מקרה חיוני במצב זה לעזור בניקוז הנוזלים מהגוף וכן לטפל בקונפליקט שפגע בכליות וגרם לאצירת הנוזלים בגוף.

 

בסופו של תהליך הריפוי הטבעי חוזר הטחול קרוב לגודלו המקורי, יתכן שקצת יותר גדול.

 

  ........................................................................................................

  

 

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא מדיציני, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.