טיפ מס' 231: כאבי בטן - ניתוח מקרה

פורסם לראשונה ב-7.7.2017

 

 

זהו תרגום של ניתוח מקרה נוסף שנכתב ע"י ד"ר אלווין דה לאון, כירופרקט מקנדה, אשר משתמש בעבודתו בידע וההבנות של הרפואה החדשה. באתר של ד"ר קרוליין מרקולין פורסמו עד כה (יולי 2017) 54 ניתוחי מקרים של ד"ר דה לאון, והם מופיעים בקישור הבא: http://learninggnm.com/SBS/documents/de-leon.html

 

.................................................................................................................

 

CASE STUDY #53

 

תאריך: אפריל 2015

מטופלת: ילדה בת 5, ימנית

 

תלונות סובייקטיביות: המטופלת הצעירה הובאה לקליניקה לבדיקה כירופרקטית. תוך כדי מעבר על ההיסטוריה הרפואית שלה, אמא שלה ציינה גם שהבת (המטופלת) סובלת באופן קבוע מעוויתות וכאבים בבטן כבר יותר משנה. האמא מדווחת שהם לא בטוחים מה מעורר את כאב הבטן, לפעמים אכילה גורמת לזה להיות גרוע יותר אך לא תמיד. האמא מציינת שהסימפטומים של הבת מופיעים לעתים קרובות סביב הזמן של ארוחת בוקר. אך היא אמרה שבשבוע האחרון הבת התלוננה על כאבי בטן אחרי שחזרה הביתה מביה"ס. האמא החלה לתהות אם זה קשור לאי-סבילות לגלוטן, אך לא שוכנעה מכיוון שלא היו שינויים בתזונה של הילדה. האמא ידעה על ה-GNM ורצתה לדעת מה אומרת ה-GNM על מצבה של הבת. כששאלתי את המטופלת (הבת) על כאבי הבטן שלה, היא אמרה שנראה שהכאב מחריף בבוקר לפני ביה"ס, אך זה פחות גרוע בסופי השבוע. היא הוסיפה שבד"כ היא לא מקבלת את הכאב בביה"ס אבל בשבוע הקודם היה לה אירוע של כאב בטן אחרי ביה"ס, שזה היה נדיר.

 

התבוננות: המטופלת נראתה בבריאות טוב ללא סימנים נראים לעין של כאבים או אי-נוחות. טווחי התנועה הצוואריים והמותניים היו בתחום התקין וללא כאבים. בבדיקות אורטופדיות של האזורים הצוואריים והמותניים לא נמצאו ממצאים ראויים לציון. בדיקה כירופרקטית גילתה הגבלות במפרקים הצוואריים, הגביים והמותניים ללא רגישות לכאב בזמן מישוש השרירים.

 

האיברים שנפגעו: העיקום הקטן של הקיבה:

שכבת נבט: אקטודרם

המרכז השולט במוח: אונה רקתית ימנית

 

הסבר של ה-GNM: כאב בטן: קונפליקט של כעסים טריטוריאליים או כל דבר מרגיז הקשור לתחום שלה או לטריטוריה שלה (זה היה הקונפליקט השני שלה כי היא ימנית במצב הורמונלי רגיל). בתוכנית ביולוגית זו יש התכייבות בעיקום הקטן של הקיבה בשלב האקטיבי של הקונפליקט ומילוי ושיקום הרקמה בשלב הריפוי. המטופלת נמצאת כעת בשלב האקטיבי של הקונפליקט (קונפליקט תלוי) שבו יש כאבים חדים. המטרה הביולוגית של אובדן התאים היא להרחיב את המעבר של מסלול העיכול כך שניתן יהיה להשתמש במרכיבים התזונתיים ביתר יעילות. זה מאפשר לאדם לקבל יותר אנרגיה שתעזור לו לפתור את הקונפליקט. הכרחי לזהות את הקונפליקט המקורי שלה (DHS) ולהביאו למודעות שלה כדי שניתן יהיה להשלים את התוכנית הביולוגית (SBS).

 

הבנה של ה-GNM: כששאלתי את המטופלת מה הרגיז אותה בבקרים בסביבות ארוחת הבוקר, היא ציינה בצורה ישירה למדי שזה היה אחיה הצעיר. היא אמרה שאחיה הצעיר היה לעתים קרובות בא בבוקר למיטתה להעיר אותה (ה-DHS שלה). היא הודתה שהיא לא אוהבת שאחיה הצעיר מעיר אותה במהלך השבוע, אלא אם כן זה היה בסוף השבוע כאשר היא נכנסת לישון. היא העדיפה שאמא שלה תהיה זו שמעירה אותה לביה"ס. האמא היתה מופתעת לשמוע זאת כי לעתים קרובות היא היתה שומעת אותם מצחקקים וצוחקים בבוקר במיטה של הבת. אך המטופלת ציינה שהעובדה שהיא היתה משחקת עם אחיה לאחר מכן אינה אומרת שהיא היתה מאושרת מכך שאחיה היה מעיר אותה. האמא הבינה שאותם ימים בהם האח של הילדה היה מעיר אותה הם כנראה הימים בהם היא התלוננה על כאבי הבטן. כששאלתי את הילדה מדוע היו לה כאבי בטן בשבוע הקודם בביה"ס, היא אמרה שהיה ילד בכיתה שלה שרצה כל הזמן לשחק איתה, אך היא לא רצתה לשחק איתו ולמרות זאת הוא כל הזמן הסתובב סביבה וזה הרגיז אותה. ביקשתי מהמטופלת להיות עירנית לכך שכאבי הבטן שלה חייבים להיות בגלל כעסים על אנשים שהיא לא רוצה שיבוא לתוך המרחב שלה או "הטריטוריה" שלה. היא אמרה שהיא מבינה ושהיא תספר להוריה או או למבוגר אחר כל פעם כשזה קורה. ציינתי גם בפני האמא שהתוכנית הביולוגית הזאת מצביעה על כך שהבת שלה רגישה לגבי הטריטוריה והמרחב שלה. ביקשתי מהאמא שתראה אם היא יכולה למצוא דרך למנוע מהבן הצעיר ללכת לחדר של הבת במשך מספר שבועות כך שנוכל לראות אם ישנם שינויים כלשהם בסימפטומים שלה.

 

ניתנו לילדה גם טכניקות לאיזון כללי והתאמות כירופרקטיות. היא התבקשה לבוא לביקור חוזר תוך 4-3 שבועות ואולי אף קודם אם יהיו לה סימפטומים אחרים כלשהם.

 

תוצאות: לא ראיתי את הילדה במשך כשנה מאחר והמשפחה עברה לגור בעיר אחרת, רחוקה. האמא אמרה שכאבי הבטן של הילדה נעלמו מייד ושאין לה יותר בעיות בבטן בבקרים. האמא דיווחה שהיא דאגה לכך שהבן לא יעיר את הילדה בבקרים ונראה שזה עבד. אך האמא סיפרה שלפני כחודשיים הבת התחילה שוב להתלונן על כאבי בטן.  הפעם, הכאב היה מופיע בנסיעות ברכב שהתארכו מעל 40 דקות. האמא דיווחה שהיא חיפשה כל טריגר אפשרי ל"כעס", אך היא לא הצליחה לזהות דפוס כלשהו. לפעמים הבת היתה מתלוננת על כאב בטן בזמן הנסיעה אחרי שאמא שלה הרגיזה אותה, אבל במקרים אחרים היא היתה יושבת בשקט, צופה או משחקת באייפד שלה ואז מתחילה להתלונן על כאב בטן. הדפוס הקבוע היחידי שהאמא שמה לב אליו היה שהבת התלוננה על כאבי בטן רק בנסיעות ארוכות (של יותר מ-40 דקות). נסיעות קצרות (פחות מ-40 דקות) לחנות או לסביבה הקרובה לא גרמו אף פעם לתלונות מצד הבת. כששאלתי את המטופלת אם היה משהו שקשור לנסיעה ברכב שהרגיז אותה או שגרם לה לאי-נוחות בנסיעות ארוכות , היא ענתה במהירות שכן, זה היה מושב ההגבהה לילדים ברכב של האמא. המטופלת הסבירה שהאמא החליפה כסא הגבהה ושבכסא הזה אין שום כרית. היא אמרה שזה פלסטיק קשיח עם כיסוי, שלא כמו הריפוד העבה שהיה בכסא הקודם שלה. היא אמרה שהכסא מתחיל להכאיב לישבן שלה כשהנסיעה ארוכה מדי (זה ה-DHS שלה). האמא אישרה זאת ואמרה שהיא החליפה את כסא ההגבה לפני כחודשיים. המטופלת סיפרה שברכב של אבא יש עדיין את הכסא הישן שהוא יותר נוח. האמא אישרה שזה היה נכון. הבת מעולם לא התלוננה על כאבי בטן בנסיעות ארוכות ברכב של האבא. ביקשתי מהאמא שתראה מה היא יכולה לעשות לגבי החלפת כסא ההגבה, או הוספת ריפוד כדי לתת יותר נוחיות לבת בנסיעות ארוכות. ציינתי גם שזה שוב מעיד על קונפליקט של "כעס טריטוריאלי", כשהרכב מייצג את הטריטוריה/תחום של הבת. אך נראה שזהו DHS (הלם קונפליקט) חדש שלא קשור לDHS המקורי שלה שהיה בהקשר לאחיה. ציינתי לאמא שזה מצביע על כך שהבת שלה חווה חוסר נוחות או כל שינוי לא צפוי בהרגלים שלה כקונפליקט של "כעס טריטוריאלי". מודעות זו עשויה לעזור לאמא להיות על המשמר לגבי קונפליקטים של "כעס" בעתיד אם הבת מתלוננת על כאבי בטן חדשים.

 

עשינו לילדה איזון כללי וטיפול כירופרקטי.

 

בביקור חוזר מספר חודשים לאחר מכן אישרה האמא שהיא משתמשת בכסא מהרכב של בעלה כשהיא יודעת שעומדת להיות נסיעה ארוכה עם המשפחה. היא דיווחה בשמחה שהילדה לא סובלת יותר מכאבי הבטן שלה. בזמן ביקור חוזר של האמא שנה לאחר מכן, היא דיווחה שהבת לא מתלוננת יותר על בעיות בבטן.

 

תורגם מתוך האתר:  http://learninggnm.com/home.html

 

  

.........................................................................................................................

 

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.