טיפ מס' 224: התאבדויות

פורסם לראשונה ב-14.4.2017

 

 

זהו ניסיון לגעת בנושא רגיש מאד ולא פשוט.

אין פה כוונה או יומרה להקיף את הנושא במלואו, אלא להביא מספר תגליות של הרפואה החדשה וגם תובנות שאינן קשורות לרפואה החדשה.

 

התאבדויות בישראל - סטטיסטיקה

באתר של משרד הבריאות יש פרסום מתאריך 18.4.2016 המפרט את נתוני ההתאבדויות בישראל עד 2013 וניסיונות התאבדות עד 2014.

הנה חלק מהתונים מהפרסום הנ"ל:

  • בשנת 2013, היו 372 התאבדויות, ירידה מ-435 בשנה הקודמת ו-482 בשנת 2010.
  • בעשור האחרון, שיעור ההתאבדות ירד במחצית לבנים בגיל 15-24 ולנשים בגיל 75 ומעלה, וירד בחמישית לגברים בגיל 25-44 ולגברים ונשים בגיל 65-74. 
  • שיעור ההתאבדות לערבים נמוך בהשוואה ליהודים ואחרים.
  • שליש מכלל ההתאבדויות הם של עולים. השיעור לעולים גבוה בהשוואה לילידי הארץ. 
  • בעשור האחרון, נרשמו בממוצע כל שנה כ-5,500 נסיונות התאבדות. בשנת 2014 נרשמו 6488 מקרים. (הערה: מספרים אלה מתייחסים רק לאותם מקרים בהם האנשים שניסו להתאבד הגיעו אח"כ לטיפול במחלקות לרפואה דחופה בבתי החולים).
  • שיעור ההתאבדות בישראל נמוך בהשוואה בינלאומית, ישראל מדורגת במקום השני הנמוך מ-28 מדינות באירופה.
  • כמחצית מנסיונות ההתאבדות היו עד גיל 25, 47% מנסיונות הנשים ו-41% מנסיונות הגברים. 
  • השיא בשיעור נסיונות ההתאבדות הוא גיל 19, לבנים 450 ל-100,000, גבוה משיעור הבנות, 399 ל-100,000. עד גיל 18 השיעור לבנות גבוה יותר, ומגיל 37 אין הבדל משמעותי בין המגדרים.
  • שיעור נסיונות ההתאבדות לערבים עלה בעיקר לצעירים, בגיל 15-24 השיעור עלה לבנות בשליש ולבנים ברבע ובגיל 25-44 ב-43% ו-11%, בהתאמה, בשנים 2012-2014 לעומת 2004-2006. 
  • שיעור נסיונות ההתאבדות של צעירים עולי בריה"מ לשעבר גבוה פי 2.9 בגיל 10-14 ופי 1.6 בגיל 15-24 בהשוואה ליהודים ואחרים ללא עולים, אך מגיל 45 שיעורם נמוך יותר.
  • שיעור נסיונות ההתאבדות של עולי אתיופיה נמוך מיהודים ואחרים ללא עולים, רק בגיל 25-44 נמצא שיעור גבוה פי 1.2 בשנים 2012-2014

 

התאבדויות בעולם

להלן ציטוט מויקיפדיה: "הערכות מדברות על כמיליון בני אדם המתים כל שנה כתוצאה מהתאבדות בקרב אוכלוסיית העולם כולו, יותר מאשר במלחמות ומקרי רצח.  אחוז המתאבדים גבוה משמעותית (פי 3 ויותר) בקרב גברים לעומת נשים על אף שבקרב נשים מתבצעים יותר ניסיונות התאבדות. השיעור גבוה במיוחד בקרב מתבגרים וצעירים עד גיל 35.

נהוג למדוד את המתאבדים בכמות לכל 100,000 אנשים. בעולם כולו הממוצע עומד על כ-16, כאשר הראשונה בטבלה העולמית היא גרינלנד עם כ-833. בפער ניכר במקום השני, ליטא עם כ-36, ואילו בכמה מדינות כמו נפאלהאיטי ואנטיגואה השיעור הוא אפסי (פחות מ-0.11)."

 

מה גורם להתאבדויות לפי הרפואה המקובלת?

גם כאן מובא ציטוט מויקיפדיה:

"אנשים שביצעו ניסיון התאבדות מסבירים במקרים רבים את מעשיהם במשברי חיים אליהם נקלעו (אישיים, זוגיים, משפחתיים, כלכליים וכו'). לצד זאת, גורם הסיכון העיקרי להתאבדות הוא דיכאון. על פי פרופ' ישראל אור-בך, "כל התאבדות קשורה לאובדן מסוג זה או אחר: אובדן אוהב, אהוב, הערכה עצמיתדימוי עצמי, חלק אחר מן האני, מעמד, רכוש או חלק מהגוף, שלו מתלווה האימה שמבלי להשיב את האובדן, אין עוד טעם לחיים ואין כל סיכוי לאושר."

מספר מחקרים מקשרים בין רמות נמוכות של המוליך העצבי סרוטונין להתאבדות; מוליך עצבי זה קשור למניעת דיכאון ולהפחתת אגרסיביות. נטען ש נגד דיכאון, בעיקר מהדור הישן, עלולות להעלות את סכנת  ההתאבדות, כי לעתים הן משפרות את יכולת הפעולה ואת האנרגיה של הלוקים בדיכאון עוד לפני שמשתפר מצב רוחם והרגשתם (בדרך כלל מתקשים הלוקים בדיכאון לתכנן התאבדות בשיא האפיזודה הדיכאונית, בשל העדר הכוחות הנפשיים שנוצר במצב זה). כיום מקובלות תרופות חדישות מקבוצת SSRI (מעכבי ספיגת סרוטונין בררניים ) אשר מעכבות את הספיגה מחדש של הסרוטונין ובכך מגדילות את כמותו במוח."

 

מה גורם להתאבדות לפי הרפואה החדשה

יש מידה רבה של התאמה בין מה שאומרת הרפואה החדשה לבין הממצאים של חלק מהמחקרים כפי שמצוטט למעלה. הרפואה החדשה מרחיבה את הנושא עם מספר הבנות נוספות.

 

לפי הרפואה החדשה, מחשבות אובדניות וביצוע בפועל של התאבדות או ניסיון התאבדות, מאפיינים במיוחד מצבים שבהם קונפליקטים ספציפיים יוצרים קונסטלציות באונות הרקתיות (הטמפורליות) של המוח.

קונסטלציה באונות הרקתיות היא מצב בו האדם נמצא תחת השפעה של לפחות שני קונפליקטים פעילים, שלא נפתרו, כאשר אחד מהם פגע באחד המרכזים של האונה הרקתית הימנית והשני פגע באחד המרכזים של האונה הרקתית השמאלית.

 

פגיעה של קונפליקט במרכז מסויים במוח משמעותה היא, שהופעלה התוכנית הביולוגית הקשורה לאותו מרכז במוח, וניתן לראות בצילום CT של המוח שאכן יש HH באותו מרכז במוח.להבנת המושג HH מומלץ לקרוא את המאמר "המודל המדעי של הרפואה החדשה".

 

אחת התכונות הייחודיות של האונות הרקתיות היא, שכאשר קונפליקט פוגע באונה הרקתית הימנית – יש הפחתה בייצור הטסטוסטורון ביחס לאסטרוגן וזה גורם לדיכאון (גם אצל גברים וגם אצל נשים)!

כאשר קונפליקט פוגע באונה הרקתית השמאלית – יש הפחתה בייצור אסטרוגן ביחס לטסטוסטורון וזה גורם למאניה!

זה מצב שנקרא בי-פולרי.

לפי הרפואה החדשה, קונסטלציה בי-פולרית היא ייחודית לאונות הרקתיות.

 

מצב בי-פולרי יכול להתבטא בקשת רחבה של עוצמות, בין בעוצמה חלשה מאד עד כדי בלתי מורגשת לבין מצבים פתולוגיים קיצוניים המחייבים טיפול.

 

כל עוד האדם נמצא תחת השפעה דומיננטית של הקונפליקט שגרם אצלו לדפרסיה, צפויות להיות לו מחשבות אובדניות, אך במצב זה אין לו בד"כ את האנרגיה הדרושה לביצוע ההתאבדות בפועל.

כאשר משהו גורם לכך שאותו אדם יעבור ממצב הדפרסיה למצב של מאניה, אפילו באופן רגעי, רק אז יש לו את האנרגיה להוציא לפועל את המחשבות האובדניות שהיו לו.

 

מה יכול לגרום לכך שהאדם במצב בי-פולרי יעבור מדפרסיה למאניה?

להלן מספר אפשרויות לדוגמא:

  • טריגר שחיזק את השפעת הקונפליקט שפגע באונה הרקתית השמאלית
  • קונפליקט חדש שפגע בעוצמה מספיק חזקה באונה הרקתית השמאלית.
  • תרופות נוגדות דיכאון...

 

להלן רשימת הקונפליקטים שיכולים לגרום לקונסטלציות באונות הרקתיות:

  • פחד בהקשר טריטוריאלי
  • אובדן טריטוריאלי
  • כעסים טריטוריאליים
  • אי-יכולת לסמן או להגדיר את גבולות הטריטוריה (הסוג הגברי)
  • פחד עם בהלה/בעתה
  • קונפליקט מיני
  • קונפליקט של זהות
  • אי-יכולת לסמן או להגדיר את גבולות הטריטוריה (הסוג הנשי)

 

הערה חשובה:

נושא הקונסטלציות של האונות הרקתיות הוא מורכב ולפעמים בעייתי מאד. זהו נושא שמוקדשים לו מספר מפגשים בקורס של הרפואה החדשה על פסיכוזות.

חשוב להבין שהמידע המובא כאן הוא חלקי בלבד. החלטתי להביאו כאן כדי להרחיב את היריעה ואולי לפתוח דלתות חדשות לחיפוש ומחקר לאלה מביניכם שהנושא מעניין אותם.

אך המידע שכאן רחוק מלהיות מספיק כדי להבין את הנושא במידה מספקת.

 

קצת על הקשר בין תרופות נוגדות דיכאון לבין התאבדויות

באופן כללי תרופות נוגדות דיכאון עוזרות לאדם לצאת מהדיכאון, ואז עולה בהרבה הסיכוי שהוא יתאבד או ינסה להתאבד, כי יש לו פתאום יותר אנרגיה.

 

מובאות כאן שתי התייחסויות שאינן קשורות לרפואה החדשה:

1. הסכנות של שימוש בפרוזאק:

הקישור שכאן הוא למאמר שפורסם באתר של CNN ב-4.1.2005 ובו נתונים מתוך מסמכים של חברת Eli Lilly, יצרנית פרוזאק: http://edition.cnn.com/2005/HEALTH/01/03/prozac.documents/

 

להלן עיקרי הנתונים:

  1. מתוך 14198 נבדקים, 3.7% ניסו להתאבד בזמן השימוש בפרוזאק.זה פי 12 גבוה מאחוז ניסיונות ההתאבדות בקרב המשתמשים ב-4 התרופות הפופולריות האחרות כנגד דיכאון.
  2. 2.3% מהנבדקים חוו דיכאון פסיכוטי בזמן השימוש בפרוזאק. זה גבוה ביותר מפי 2 מאשר אלה שהושפעו דומה מהתרופה הבאה בתור.
  3. הפרוזאק גרם אצל 19% מהמטופלים לעצבנות, חרדה, בעיות שינה.אצל 13% זה גרם להרגעה.

 

המסמכים עם הנתונים הנ"ל ונתונים בעייתיים נוספים נשמרו בסוד ע"י חברת איליי לילי משנת 1988 עד ינואר 2005 !

 

2. "תרופות אנטי דיכאוניות מעלות פי 2 את הסיכוי להתאבדויות והתנהגות אגרסיבית אצל צעירים מתחת לגיל 18".

זוהי מסקנה של מחקר אשר ניתח 70 ניסויים קליניים ב-5 התרופות נגד דיכאון הפופולריות ביותר, שנעשו על כ-18,000 משתתפים.

מאמר על מחקר זה ניתן למצוא בקישור שלהלן, אותו שלח לי המטפל אמנון בצלאל, שעוסק גם הוא ברפואה החדשה:

Antidepressants can raise the risk of suicide, biggest ever review finds 

 

המאמר הנ"ל התפרסם ב-27.1.2016 במדור המדעי של ה-The Telegraph.

 

תובנה אזוטרית (לא קשורה לרפואה החדשה):

במרבית המקרים, אדם שהתאבד עשה זאת בגלל קונפליקט או קונפליקטים לא פתורים שהיו כה חזקים מבחינתו עד שהרגיש שאין לו סיכוי לפתור אותם או שאין לו כוחות להתמודד איתם ולהתגבר על הקושי שהם יוצרים.

 

מה שאומרת התובנה שכאן הוא, שההתאבדות במקרה כזה רק תקשה בעתיד על נשמתו של אותו אדם. בגלגול הבא תצטרך אותה נשמה להתמודד עם אותם קונפליקטים או קשיים שהיא לא פתרה בגלגול הנוכחי ואשר הביאו להתאבדות.

 

וכדי לסיים בצורה אופטימית יותר, טוב לדעת שישנה גם הבנה או ידיעה האומרת שאנחנו חיים כיום בתקופה שלא היתה כמותה בהיסטוריה, תקופה שמבחינה אנרגטית מאפשרת לכל אדם  להשתחרר מכל הקארמות של העבר, ולעשות קפיצת מדרגה התפתחותית שכמעט ולא ניתן היה לעשותה בעבר. זה אפשרי אם האדם לוקח את האחריות על חייו ועושה את העבודה הפנימית הדרושה.

 

  

 

  ........................................................................................................

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.