טיפ מס' 147: טיפולים אלטרנטיביים בסרטן - חלק 1

טיפ מס' 121: שורדת את הסרטן בדרכה שלה - עדות

פורסם לראשונה ב-3.5.2013

 

 

מובא כאן תרגום של כתבה שפורסמה במגזין האמריקאי Poetic Culture במרץ 2013 ומתארת את התמודדותה של סינתיה מפלורידה עם סרטן שד, ללא טיפולים קונבנציונליים. הכתבה נכתבה בזמן שסינתיה מתמודדת עדיין עם המחלה.

 

.................................................................................................................................

 

דרך העיניים של ריפוי טבעי

 

נכתב ע"י מורגן הרלן

 

ברגע שעברתי דרך דלת הבונגלו של סינתיה בפלורידה, קיבלתי תחושה של חמימות ונוחות. היא בירכה אותי כרגיל בחיוך הענק שלה. תראו, אני רגילה לראות חיוך זה בכל פעם שאני הולכת לקו-אופ החלב המקומי שלנו. סינתיה היא המובילה של סניף קרן פרסטון א. פרייס (WAPF). זה המקום לבוא ולמצוא מזון כפרי טרי אמיתי. WAPF הוא ארגון ללא כוונות רווח שנוסד ב-1999 ומשימתו היא לקדם מזונות מסורתיים בתזונת האדם, עבודת אדמה ואומנויות ריפוי. כשביקשתי מסינתיה להסביר במילותיה שלה מה זה ה-WAPF, היא אמרה שזה פשוט "מוסד שרוצה שתוכל לאכול מזונות שסבתא שלך גידלה לאכילה; מזונות שהיו בסביבה לפני שנעשינו מתועשים". זוהי תנועה שמאד קרובה ויקרה לליבה. זוהי התנועה בה היא נעזרת לרפא עצמה מסרטן השד.

 

באוקטובר 2005 עשתה סינתיה בדיקת ממוגרפיה שגרתית, אשר הראתה שהיא נקיה. חודש לאחר מכן, בנובמבר, היא הרגישה בגוש בגודל ביצת שליו בשד הימני שלה. במקום להיכנס לפניקה, ולמרות שהיא חשה את הקור שעולה בעמוד השדרה שלה, היא עשתה מה שהרבה אנשים אפילו לא היו מעלים בדעתם לעשות... היא לא עשתה כלום. טוב, זוהי לא כל האמת, היא החליטה לעשות מה שלמדה ב-WAPF. היא החלה לרפא את גופה דרך תזונה. "החלטתי להפוך את מזונותי לתרופותי". היא עשתה זאת במשך שנתיים והגידול לא עשה כלום. הוא לא גדל או השתנה בכל דרך שהיא. "שלא תביני אותו לא נכון, במשך שנתיים אלה ודאי שהייתי מודאגת; באופן קבוע. אך הייתי מחוייבת לתזונה שלי ולא התכוונתי לתת לפחד לשלוט בי". אז היא החלה לעשות סבב הומיאופטי עם HCG, הורמון להפחתת משקל וזה היה כמו להוסיף דלק למדורה, הגידול גדל והתחיל לפרוץ דרך העור. עכשיו, כשהדברים התקדמו, היא ידעה שהיא צריכה לעשות עוד משהו. במבט לאחור, היא מרגישה שהקרינה והלחץ של הממוגרפיה עוררו את הגידול אצלה, כך שללכת בדרך המקובלת לא היתה אופציה שהיא היתה מוכנה לקבל.

 

היא היתה אצל מנתח ב-2008 והוא המליץ לעשות ביופסיה. סינתיה לא הסכימה לכך עד שהסרטן פרץ דרך העור בינואר 2011. היא הרשתה להם אז לקחת דוגמא מאזור שהיה חשוף. היא לא רצתה לעשות שום דבר פולשני. "משהו פולשני משבש את תהליך הריפוי". המנתח רצה לעשות גם כריתת שד מלאה, אך זה לא היה אופציה מבחינתה.

 

בחיפושיה אחרי כיוון הפעולה הנכון במסע הריפוי שלה, היא מצאה בסופו של דבר את הרפואה החדשה (GNM) במאי 2011 וידעה שזהו הנתיב בשבילה. לראשונה היא שמעה על הרפואה החדשה באינטרנט. היא מצאה יועץ (ד"ר כריס) ב-Charlottesville ועבדה עמו במשך 7 חודשים. אז היא החליטה שהיא רוצה יועצת אישה והיא מצאה דרך ה-WAPF  את אנדי שנמצאת ב-Maine. היא השתמשה בסקייפ כדי לתקשר עם יועצים אלה. היו גם תרופות אחרות שהיא ניסתה מאז שהופיע הסרטן עד עכשיו, אך דבר אחד נשאר עקבי וזה היה התזונה שלה. בצורה לוחמנית היא אכלה בשר, גבינות, חלב וחמאה (כן חמאה) רק מבע"ח שהוזנו בעשבים. היה לה גם מערך של תוספי תזונה בהם השתמשה, כולל כבד מותסס של בקלה, שמן חמאה מותסס, מינרלים שונים, אנזימים ומגוון מוצרים של חברת Cell Wellness.

 

סינתיה הסבירה לי שב-GNM מלמדים אותך שכל עוד לא השתמשת בכמות עודפת של אנטיביוטיקה, יש לגוף את היכולת לפרק גידולים. היא ישבה ותהתה לרגע שאם היא לא היתה לוקחת את ההורמון HCG לירידה במשקל, אולי הגידול היה נשאר ללא שינוי. "אם לצפרדע היו כנפיים..." היא אמרה. (אני רוצה לציין שהיא לא בטוחה אם היא סיפרה לנטורופתית שהנחתה אותה לגבי ה-HCG שהיה לה את הגידול עוד לפני שהיא התחילה בתוכנית עם ההורמון).

 

שמעתי אותה מדברת על ה-GNM לפני כן, אך רציתי לבדוק זאת בעצמי לפני הראיון שלנו. להיות כנה, זה קצת מסובך מדי בשבילי. זה נשמע יותר כמו מערכת תמיכה או דפוס חשיבה מאשר תהליך ריפוי מוחשי. פה זה מוסבר במילותיה שלה, "ה-GNM שונה לחלוטין מהרפואה המקובלת וממרבית השיטות האלטרנטיביות. ב-GNM זה הולך כך... הפסייכי מושפע מאירוע כלשהו או "קונפליקט" (מותה של אמי במקרה שלי), שמשפיע על המוח ואז משפיע על האיבר (או המערכת) הרלוונטי. העבודה על הפסייכי היא הצעד הראשון לריפוי. חשוב ביותר לחיות ללא פחד כי הפחד מזין את הסרטן. יש גם חשיבות עליונה להאמין ביכולת המדהימה של הגוף להתרפא. אבל, את מוכרחה גם לתמוך בגוף אלא אם הכל באיזון מושלם (דבר שמעטים יכולים להנות ממנו, אם בכלל)".

 

ב-GNM עליך ללכת לאחור להיסטוריה שלך ולמצוא את הקשר למחלתך, או "מדוע זה קרה". ד"ר כריס עזר לה להשיג זאת. הוא לקח אותה לאחור בזמן; מבט במראה לכשעצמו, ואז הם גילו שמות אמה שיחק תפקיד בסרטן שלה וכן בדעה שלה שהממוגרפיה עודדה אותו לגדול. ברגע שאתה מגלה את הקשר למחלתך, אתה יכול להתחיל את תהליך הריפוי.

 

זה נפוץ אצל חולי סרטן לחוות כאב עצום וחוסר נוחות בתהליך הריפוי שלהם, כפי שהיה במקרה של סינתיה. במשך החלק האחרון של 2011 כושר העמידה שלה היה נמוך והיא סבלה מאד מכאבים. היו לה גם פצעים שחייבו התייחסות ובניסיונה הראשון ללכת למרפאה קונבנציונלית לטיפול בפצעים היא פגשה רופא קונבנציונלי שלא שיתף פעולה.

 

מאחר והיא היתה בריפוי דרך ה-GNM, ולמיינד יש חשיבות קיצונית, היא נעשתה מודאגת מאד לגבי דרך ריפוי זו. "סרטן אוהב פחד. יש כה הרבה בראש לגבי ריפוי. לאן שהראש הולך, הגוף יעקוב אחריו".

למרבה המזל היתה במרפאה אחות סימפטית שגילתה התעניינות ולימדה את סינתיה כיצד לטפל בפצעים בצורה נכונה. "עכשיו אין לי פחד כלשהו, לא כלום, זה מדהים. הכיבים והפצעים הם כולם חלק מתהליך הריפוי, כך שאני הולכת לתמוך בריפוי גופי".

 

השינה של סינתיה לא היתה טובה בגלל הכאבים, ולכן היא פנתה להוספיס כדי שיעזרו לה בניהול הכאבים. מרגע שהיא התחילה לקחת את התרופות להקלת הכאבים, הריפוי המשיך בקצב מהיר. האחות נדהמה מהמהירות בה התרפאו פצעיה. "האנרגיה שלי עלתה מדי יום וכיום, אפילו שאני עדיין נלחמת בקרב זה עם הסרטן, אני מנצחת במלחמה. זה מפליא איזה כוחות יכולים להיות מוענקים לנו ועד כמה עוצמתיים אנחנו יכולים להיות".

 

"אני לא יכולה לדמיין מישהו שעושה סוג זה של מסע, שהוא עד כה מחוץ למסגרת, ללא מערכת תמיכה עצומה. פרסטון [בעלה] הוא מעבר למפליא ותומך באופן טוטלי במה שאני עושה. יש לי גם מספר חברים קרובים, שתומכים באופן מלא בבחירתי לעשות זאת, למרות שהם לעצמם לא היו בוחרים בדרך זו". אם היא צריכה לפגוש רופא חדש, פרסטון מלווה אותה והוא גם "שומר הראש" שלה. אין לו בעיה לקחת את הרופא החוצה למסדרון ולהסביר לו שלא ידבר על "פרוגנוזה" ובוודאי שלא לעורר פחדים. זה פשוט לא קיים בדיאלוג שלהם במסעם זה. "אנחנו לא מדברים על פרוגנוזה, אנחנו לא מדברים על כמה מכוער נראה הפצע, אנחנו לא מדברים על כמה קשה זה הולך להיות. שום דבר מאלה. אני לא חיה בפחד. והמילים שלהם עלולות לתרום לכך שאחיה בפחד. הם לא יכולים לדבר איתי בעולמי בצורה כמו 'זה גורם וזה לא'. לפעמים הם מנסים ושוברים את המחסום שלי, ואז אני במצב פגיע ויכולה להישבר די בקלות".

 

כששאלתי את סינתיה איזו עיצה יש לה לאדם שזה עתה גילה שיש לו סרטן, היא השיבה, "ב-GNM הם לא ממליצים לנתח גידול, אלא אם הוא פוגע באיבר חיוני". ואז היא אמרה עם חיוך על פניה "עד כמה שאנחנו שונאות לשמוע זאת בנות, השדיים שלנו אינן איבר חיוני. בדיוק וידאתי שהאיברים החיוניים שלי בריאים".

 

וכשנשאלה אם יש לה עיצה כלשהי לאדם שאינו חולה בסרטן, תגובתה היתה "אל תפחד מזה!".

 

אני מקווה ומתפללת, שאם אי פעם אצטרך להתעמת עם מצב זה, שיהיה לי את הכוח והאומץ שיש לה, לעמוד על זכויותי ולקחת שליטה על גופי שלי. אני מכירה את סינתיה כבר מספר שנים, וזה באמת מאציל כוח לראותה הולכת באופן טבעי דרך מסע זה של סרטן. אין לה מה לעשות מלבד לנוע קדימה.

 

...............................................................................................................................

 

 

הערות של עידן:

 

  1. בכתבה לא מצויין אם סינתיה היא ימנית או שמאלית, אך כן מוזכר שהסרטן הופיע בעקבות מות אמה והוא התגלה בשד ימין. כאשר גורם הבעיה קשור לאמא או לילדיה של החולה, המחלה תופיע בשד ימין אצל אישה שמאלית.
     
  2. לא מצויין בכתבה אם הסרטן של סינתיה הוא בבלוטות החלב או בצינורות החלב. לפי הסימפטומים שהיא מתארת, זה מתאים יותר לסרטן בבלוטות החלב. במקרה כזה הקונפליקט שגרם לבעיה היה דאגות או מריבות או ויכוחים בתוך או בהקשר למה שהאישה מחשיבה כחלק מהקן שלה. במקרה זה הקונפליקט מתייחס כנראה לאמא שלה או לאחד מילדיה (אם יש לה) או לחיית מחמד.
     
  3. בחיפוש באינטרנט מצאתי בלוג של סינתיה. בדף שלה מתאריך 14.4.2013 שכותרתו היא "עדכון אביב והחתול שלי!!" היא מספרת על קונפליקט של דאגה שהיה לה לגבי אחד מששת חתוליה. אנדי, המטפלת שמנחה אותה בטיפולים לפי ה-GNM, מסבירה לה שקונפליקט הדאגה לחתול מהווה למעשה טריגר שמונע ממנה להשלים את תהליך הריפוי.
     
  4. ישנם מצבים בהם ניתוח להוצאת הגידול או ניתוח לכריתה מלאה של השד הוא פיתרון עדיף על התמודדות של שנים עם פצעים וכאבים. אחד השיקולים הוא שיקול קוסמטי. בסרטן בבלוטות החלב עלול להיווצר בשד פצע מכוער (בד"כ כתוצאה מביופסיה), שגם אם הוא יתרפא באופן טבעי הוא עלול להשאיר צלקת מכוערת.
    אם האישה מחליטה לעשות ניתוח, חשוב שהיא תעשה זאת בלב שלם, וכן שתמשיך לעשות עבודה מודעת כדי למנוע השפעות חוזרות של הקונפליקט.
     
  5. סינתיה צודקת בדבריה שהשד אינו איבר חיוני לחיים. למעשה אי אפשר למות מסרטן השד בפני עצמו, ואם נשים מתות בעקבות מחלה זו, זה קורה בד"כ מאחת או יותר מהסיבות הבאות:
    א. קונפליקטים נוספים שמסבכים את המצב. הנפוצים הם קונפליקט של פחד מוות שפוגע בריאות, קונפליקטים של ירידת ערך עצמי שפוגעים בלימפה או בעצמות וקונפליקט של סכנה קיומית שפוגע בכליות, גורם לאצירת נוזלים ומגביר סימפטומים אחרים. יכולים להיות גם קונפליקטים נוספים שפוגעים באיברים או מערכות אחרות.
    ב. שילוב של השפעות הקונפליקטים עם נזקים שנגרמים מטיפולים כימיים והקרנות.
    ג. אי פתרון הקונפליקט המקורי או קונפליקטים נוספים. מצב של קונפליקט אקטיבי מתמשך משמעותו סטרס חזק מתמשך שיכול לדלדל את כוחותיו של האדם עד כדי מוות. זהו לא מצב נפוץ, אך הוא אפשרי. ככל שיותר קונפליקטים מעורבים כך יותר קשה להבריא.

 

 

.........................................................................................................................

 

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.