סרטן באשכים

 

מאת כריסטופר בוק,

נובמבר 2002,

 

"הסיפור שלי על סרטן באשכים"

 

בינואר 2002 גיליתי התקשות באשך הימני שלי. הוא היה די נפוח ומוגדל, אך לא היה לי כל כאב. החלטתי לראות אורולוג, כי קראתי בספר לאבחון עצמי שזה יכול להיות סרטן האשכים. הבנה זו הפחידה אותי מאד, בגלל האסוציאציה של סרטן = מוות, וכימותרפיה/הקרנות = רעל.

 

בבוקר שלמחרת נזכרתי פתאום שקראתי משהו באינטרנט לגבי סרטן ואלטרנטיבות לכימותרפיה. מה שלמדתי על "הרפואה החדשה" וד"ר האמר שכנע אותי מייד – במיוחד כשקראתי שסרטן באשכים קשור תמיד ל"קונפליקט עמוק של אובדן".

 

בדיוק סוג זה של קונפליקט הגיע אצלי לשיאו 6 חודשים לפני כן, בקיץ 2001. כפי שד"ר האמר ניסח ב"חוק הברזל של סרטן", הקונפליקט שלי היה באמת "דרמטי ביותר ומבודד", מכיוון שבאותו זמן, באמת לא יכולתי לדבר עם אף אחד על מה שקרה. אני מלא תודה על כך שבאוקטובר 2001 הייתי מסוגל, לבסוף, לראות את דרכי בבהירות בתוך משבר חיים גדול זה.

 

כל פחדיי נעלמו. מסיבה זו החלטתי לא להתייעץ מייד עם אורולוג, אלא לחפש ייעוץ מרופא המתמצא ברפואה החדשה. דרך קבוצת לימוד של ה-GNM מצאתי רופא אשר היה מעורב עם ה-GNM זמן קצר. שוחחנו על הקונפליקט ועל פתרונו שכבר היה בדרך. האבחון שנעשה לפי צילומי ה-CT של המוח שלי אישר שהקונפליקט כבר נפתר.

האבחון היה: "סרטן אשכים בין רקמתי (נמק) ברמיסיה" ("interstitial testicular carcinoma (necrosis) in remission"), כלומר, שלב הריפוי היה כבר בתהליך התקדמות.

 

ד"ר האמר מתאר את ההתפתחות של סרטן כזה בדרך הבאה: בסרטן אשכים בין רקמתי, יש הפחתה של תאים (נמק) בשלב האקטיבי של הקונפליקט, אך בד"כ לא שמים לב לכך. בשלב הריפוי, כלומר לאחר פתרון הקונפליקט, משוקם הנמק של תאי האשך ומתמלא בתאים חדשים, בתהליך המלווה בנפיחות. בסופו של דבר זה יקבל צורה של ציסטה באשך. המטרה של תוכנית ביולוגית מיוחדת זו היא להגיע בסופו של תהליך הריפוי לכך שהאשך המוקשה יוכל לייצר כמות גדולה יותר באופן משמעותי של הורמון המין הגברי (טסטוסטרון), ובדרך זו לעורר אצל הזכר את היכולת והרצון להתרבות, כדי למלא את חסרונו של הילד או השותף/ה שאבדו.

 

הרגשתי הקלה רבה, במיוחד לנוכח העובדה שנפיחות האשך היתה סימן לריפוי.

 

במרץ 2002, ארגנתי עם הרופא שלי בדיקה אורולוגית נוספת. מכיוון שלא הרגשתי אי נוחות כלשהי, דחיתי לזמן מה את הביקור אצל האורולוג. הנפיחות בשליש העליון של האשך לא התגברה בשום צורה – להיפך, האשך כבר לא הרגיש כה מלא ונפוח כפי שהיה לפני כן.

 

באמצע אפריל, התחלתי להרגיש כאבי משיכה קלים באשך הימני. למחרת הם נעשו כל-כך חמורים שהתחלתי לפחוד שזה יכול היה להיות משהו שקשור לגידול. היה לי חום קל והייתי מוצף ברגשות של דאגה וחרדה. מחשבות רבות התרוצצו במוחי. היתכן, בסופו של דבר, שד"ר האמר טעה? האם יכול להיות ששיטתו לא עובדת בשבילי?

 

תגובתי היתה ללכת מייד להתייעצות עם האורולוג. בדיקת המישוש והאולטרהסאונד גילו ברמת ביטחון של 95% שיש לי סרטן אשכים. האורולוג יעץ לי בחוזקה ללכת מהר ככל האפשר לניתוח, ובהתאם לתוצאות האנליזה (אופטית ופתולוגית), להשמיד את האשך. ב-90% מהמקרים, זה מוביל להסרת האשך כאמצעי זהירות. בכמעט 100% מהמקרים ישנם אח"כ ניתוחים נוספים, כגון להוצאת בלוטות הלימפה באזור הבטן וכן כימותרפיה ו/או הקרנות. נאמר לי שאם לא אעשה כלום, משמעות הדבר היא מוות בטוח תוך שנתיים.

 

האבחון הזה היה בתחילה הלם עצום בשבילי. למרות שהייתי מוכן לכך, הפחד מסרטן ומוות תקף אותי לפתע שוב. העובדה שהבדיקות הראו שהסמנים לגידול היו שליליים הרגיעה אותי קצת. ידעתי שיכולים להיות מקרי סרטן גם כשהסמנים שליליים.

 

אולם בתוך יום אחד נעלמו הכאבים. ושוב חיפשתי פתרונות חליפיים. לבסוף החלטתי להמשיך לפי ה-GNM – ולשמור על האשך. אף על פי כן, צצו מדי פעם ספקות חדשים האם ה-GNM היא דרך הריפוי הנכונה. המשכתי לחפש מידע ממקורות שונים באינטרנט. מלבד זאת, התייעצתי עם רופא אחר של ה-GNM אשר עשה לי אבחון באופן עצמאי והאבחון שלו תאם ב-100% את תוצאות האבחון הראשון של ה-GNM.

 

במאי עשיתי צילום CT חדש של המוח. הפיענוח הראה שהריפוי אפילו התקדם. טבעות המטרה של הפוקוס של האמר (HH) היו כבר מצולקות בחלקן.

 

ביוני התייעצתי שוב עם האורולוג שלי. ציפיתי לנזיפות ממנו מאחר שלא נהגתי לפי עצתו, אך הוא רק שאל אם אני מרגיש טוב יותר. כאשר סיפרתי לו שאני מרגיש בסדר, שיש נסיגה משמעותית בהתקשות של האשך ושאין יותר נפיחות, הוא מייד בדק אותי. הוא אישר את העובדה שניתן היה להבחין בהתקשות רק בעילית האשך (אפידידימיס), קרוב לוודאי כרקמה מוקשית. הוא אמר שהתפתחות כזאת היא בלתי רגילה ושהוא נוטה לחזור בו מהאבחון האחרון שהוא עשה. לא היה לו שום הסבר לתוצאה זו. בכל אופן, הוא יעץ לי לחכות בינתיים ולעקוב בעירנות אחרי ההתפתחויות. העובדה שהסמנים היו לא בולטים, שכנעה אותי לבסוף לתת אמון מלא ב-GNM ובד"ר האמר.

 

בתחילת ספטמבר הלכתי לבדיקה סופית אצל האורולוג. בדיקת המישוש והאולטרהסאונד הראו שאין שינויים גדולים באשך. שארית ההתקשות באפידידימיס גדלה באופן מזערי (מ-15 ל-17 מ"מ), אך הוא לא היה בטוח לגבי יציבות הרקמה ובניגוד לממצאיו האחרונים – הוא חשד שזה יכול להיות ציסטה.

 

עכשיו נראה שהציסטה אשר נחזתה ע"י ד"ר האמר הופכת למציאותית. בנובמבר נעשה עוד מספר בדיקות סופיות כדי להיות מסוגלים לבחון הלאה את מהלך שלב הריפוי.

 

אני מודה לאלוהים - שהציל אותי מניתוח, הקרנות וכימותרפיה – שיש את ד"ר האמר. אני בטוח שאחרת הייתי מאבד את האשך שלי – מבלי להזכיר את הסבל והנזקים שהניתוח(ים), כימותרפיה וההקרנות היו גורמים.

 

כריסטופר בוק