החוקים הביולוגיים שהתגלו ע"י הרפואה החדשה

 

 

הקדמה

 

הרפואה החדשה (בשמה המלא – "הרפואה הגרמנית החדשה" או בקיצור – GNM) היא גישה רפואית הוליסטית מהפכנית, שהתחילה להתגלות ב-1979 ע"י הרופא הגרמני ד"ר האמר. מאז ועד כתיבת מאמר זה (2017) ממשיך ד"ר האמר לחקור ולפתח את הרפואה החדשה.

הרפואה החדשה אינה מבוססת על תיאוריות אותן ניסו להוכיח בשטח, אלא על תגליות שהתגלו תוך כדי עבודתו של ד"ר האמר שעבד כרופא פנימאי במחלקה של חולי סרטן.

 

במסגרת מחקריו גילה ד"ר האמר 5 חוקים ביולוגיים עליהם מבוססת כיום הרפואה החדשה והם נמצאו רלוונטיים לכל סוגי המחלות.

הכרת והבנת חוקים אלה יכולות להוות כלי עזר משמעותיים, ולפעמים אף קריטיים, לעזרה בטיפול וריפוי חולים, במרבית הסוגים של שיטות הטיפול המוכרות כיום, גם ברפואה המקובלת וגם ברפואות הטבעיות/הוליסטיות/משלימות/אלטרנטיביות.

 

מאמר זה מתאר בקצרה את חמשת החוקים הביולוגיים שהתגלו ע"י הרפואה החדשה.

ניסיונו של מחבר מאמר זה ושל מטפלים רבים אחרים מראה, שכדי להשתמש נכון בתגליות אלה יש צורך ללמוד אותן  בצורה הרבה יותר מעמיקה ומורחבת ממה שמפורט במאמר זה.

 

להרחבת הידע וההיכרות עם הרפואה החדשה, מומלץ לקרוא את המאמרים במדור זה "הרפואה החדשה" וכן את המאמרים במדור "טיפים – ניוזלטר".

מידע רב ומפורט באנגלית יש באתר http://learninggnm.com/home.html

 

 

החוק הביולוגי הראשון

 

חוק זה מראה שהתופעה אשר מקובל לקרוא "מחלה", היא למעשה תוכנית ביולוגית מיוחדת ובעלת משמעות, אשר הופעלה כתוצאה מקונפליקט ביולוגי שחווה האדם, ומטרתה באופן כללי היא לעזור לאדם להתמודד עם אותו קונפליקט.

 

המונח קונפליקט ביולוגי בו משתמשים ברפואה החדשה מייצג משהו שהאדם לא היה מספיק מוכן לו והוא חווה זאת כמשהו לא צפוי, טראומטי ו/או מלחיץ מאד, שיכולים להיות בו אלמנטים כגון הלם, פחד, בהלה, סטרס שלילי חזק, דאגה, נטישה, התקפה, כעסים, אובדן, תחושה חזקה של סכנה ועוד.

 

ניתן להגיד שלמעשה כל אדם נולד עם מספר גדול של "תוכניות מגירה" לשעת חירום, ותוכניות אלה מופעלות כתוצאה מקונפליקטים ביולוגיים שחווה האדם במהלך חייו.

 

הקונפליקט הביולוגי פוגע באדם ב-3 רבדים שונים:

1. הפסייכי:

ברפואה החדשה מייצג הפסייכי את הרובד האנרגטי, ובעיקר את המערכת הרגשית.

אין עדיין כלים או מכשירים בעזרתם ניתן לזהות ולמדוד בצורה מדעית ומדוייקת את הפגיעה בפסייכי.

 

2. המוח:

הקונפליקט מתבטא במוח בהופעה של צורה המזכירה ציור של מטרת ירי, או הטלת אבן במים שקטים – נקודה מרכזית ומעגלים קונצנטריים מסביבה.

צורה זו קיבלה את השם HH שהן ראשי תיבות בגרמנית של "הפוקוס של האמר".

את ה-HH אפשר לגלות בעזרת צילומי CT של המוח. הוא יופיע תמיד באותו מרכז במוח השולט על הרקמה או האיבר בגוף שבו יופיעו הסימפטומים של המחלה ברמה הפיזית.

 

3. הגוף הפיזי:

סוג הקונפליקט (כפי שהוא מתפרש ע"י הפסייכי) קובע היכן תהיה הפגיעה במוח, ובהתאמה זה גם קובע היכן יופיעו הסימפטומים בגוף הפיזי.

 

הפגיעה בשלושת הרבדים קורית כהרף עין, בסדר הנ"ל, והתוכנית הביולוגית (המחלה) מתנהלת לאחר מכן במקביל ובצורה מסונכרנת בשלושת הרבדים, מתחילתה ועד השלמת תהליך הריפוי.

 

נקודות נוספות להבנה:

  • מה שקובע את סוג הקונפליקט הוא לא בהכרח מה שקרה מבחינה אובייקטיבית, אלא כיצד חווה זאת האדם מבחינה סובייקטיבית.
    יכולים להיות 100 אנשים באותו אירוע טראומטי, וכל אחד מהם יחווה זאת בצורה שונה. זה תלוי במבנה האישיות של האדם, ניסיון חייו, טראומות ומשברים שכבר חווה בעבר, הפסיכולוגיות שנוצרו אצלו ועוד מרכיבים רבים.
     
  • אירוע טראומטי בודד יכול להפעיל אצל האדם יותר מתוכנית ביולוגית אחת. כלומר, אדם יכול לחוות מספר סוגים שונים של קונפליקטים באירוע אחד.
     
  • התגליות הנ"ל של ד"ר האמר יצרו למעשה מודל המאפשר לדעת, וגם להוכיח בצורה מדעית, מה גורם לכל סוג של מחלה.
    להרחבת הבנה זו מומלץ לקרוא את המאמר "המודל המדעי של הרפואה החדשה".

 

 

למידע נוסף מומלץ לקרוא את המאמרים האלה:

The First Biological Law

כיצד התפתחה הרפואה החדשה

 

 

החוק הביולוגי השני

 

חוק זה מראה שלכל תוכנית ביולוגית (מחלה) יש למעשה שני שלבים או שני מופעים:

  

  1. השלב האקטיבי של הקונפליקט (CA=Conflict Active phase):
    זהו מצב בו האדם נמצא תחת השפעה אקטיבית של הקונפליקט.
    שלב זה נמשך כל עוד לא נפתר הקונפליקט.
    במרבית המקרים, בהתאם לסוג הקונפליקט ולמטרה של התוכנית הביולוגית שהופעלה כתוצאה מהקונפליקט, נגרמים בשלב זה נזקים שונים לגוף שיכולים להתבטא בגידולים או באובדן של תאים ברקמות הרלוונטיות, או בהפרעות בתפקוד.
     
  2. שלב הריפוי:
    שלב זה מתחיל ברגע בו נפתר הקונפליקט. מטרתו היא לשקם את הנזקים שנגרמו לרקמות הגוף בשלב האקטיבי של הקונפליקט ולהחזירן למצב הקרוב ככל האפשר למצבן המקורי.
    בחלק מסוגי הרקמות, המטרה בשלב הריפוי היא לגרום לכך שבסוף התהליך תהיינה אותן רקמות יותר חזקות ממה שהיו ברגע שהופעלה התוכנית הביולוגית.

 

אצל אדם בריא, בחיים רגילים בהם הוא פעיל יותר ביום וישן בלילה, יש דומיננטיות של מערכת העצבים הסימפתטית (המעוררת, האחראית על מנגנוני "הילחם או ברח") במשך היום ובלילה יש דומיננטיות של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית.

 

תהליכי ריפוי מתרחשים בעיקר תחת השפעה דומיננטית של המערכת הפארא-סימפתטית.

 

כאשר מופעלת תוכנית ביולוגית כתוצאה מקונפליקט, האדם נמצא בשלב האקטיבי של הקונפליקט תחת השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הסימפתטית, גם ביום וגם בלילה. זה מצב מתמשך של סטרס, כל עוד לא נפתר הקונפליקט.

בשלב זה האדם חווה בעיקר סימפטומים של סטרס כגון אפשרות של:

  • חוסר שקט עצבי
  • חשיבה כפייתית: עיסוק בלתי פוסק בבעיה, בגורמיה ובחיפוש פתרונות
  • דופק מהיר
  • עליה בלחץ הדם
  • האטה בעיכול
  • כפות ידיים ו/או רגליים קרות
  • ירידה בתיאבון
  • אובדן משקל
  • צמרמורות, זיעה קרה
  • הפרעות בשינה, קשיי הירדמות
  • אפשרות לחיוורון
  • אפשרות לבחילה

 

 

החצי הראשון של שלב הריפוי:

ברגע שנפתר הקונפליקט (בין אם במודע או שלא במודע), יש מעין היפוך קוטביות והמערכת הפארא-סימפתטית הופכת להיות דומיננטית באופן מתמשך, גם ביום וגם בלילה.

 

מרבית הסימפטומים שגורמים לאנשים ללכת למטפלים או לרופאים הם סימפטומים שמופיעים דוקא בשלב הריפוי, כלומר – לאחר שהקונפליקט נפתר.

 

להלן סימפטומים אופייניים לחצי הראשון של שלב הריפוי:

  • הרגשת הקלה מהסטרס.
  • התרחבות כלי הדם, הידיים והרגליים חוזרות להיות חמות
  • ירידה בלחץ הדם
  • התיאבון חוזר, שיפור במטבוליזם ועליה במשקל
  • שינה טובה, עייפות (לפעמים קיצונית)
  • יתכן חום (לפעמים חום גבוה)
  • בצקות: גם באיבר שנפגע וגם באזור ה-HH במוח
  • דלקות
  • זיהומים
  • מוגלה, הפרשות שונות
  • כאבים (הערה: לא כל הכאבים מצביעים על תהליך ריפוי, אך חלק גדול מהם כן)

 

משבר הריפוי:

כאן נכנסת לתמונה עוד תגלית מהפכנית של הרפואה החדשה:

כפי שהוסבר בחוק הביולוגי הראשון, התוכנית הביולוגית מתנהלת בצורה מסונכרנת כל הזמן בשלושת הרבדים, וזה כולל גם את המוח.

בחצי הראשון של שלב הריפוי, מתפתחת במוח בצקת מקומית, באותו מקום במוח בו הופיע ה-HH.

שלב הריפוי מתרחש כאמור תחת השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית, ותפקיד הסביבה הנוזלית (בצקת) הוא לעזור להחזיר את רקמת המוח באותו אזור למצבה הרגיל.

 

ברגע שהמוח מזהה שהוא לא זקוק יותר לבצקת, הוא מייצר סיגנל חזק ומרוכז של מערכת העצבים הסימפתטית. התפקיד העיקרי של סיגנל חזק זה הוא לגרום לבצקת לצאת מהמוח, ע"י כיווץ כלי הדם.

תהליך חזק ומרוכז זה הוא התופעה שנקראת משבר הריפוי.

 

ככל שהקונפליקט היה חזק יותר וככל שהשלב האקטיבי של הקונפליקט היה ממושך יותר, כך תהיה הבצקת במוח גדולה יותר, וכך יהיו גם חזקים יותר הסימפטומים של משבר הריפוי.

כל ההתקפים המוכרים לנו, הם למעשה סימפטומים של משבר הריפוי!

זה כולל:

  • התקף לב
  • שבץ מוחי
  • התקף אסטמה
  • המשבר של דלקת ריאות
  • התקף של מיגרנה
  • עילפון / אבדן הכרה זמני / absence
  • תרדמת כבדית (Liver coma)
  • התקף אפילפטי

ועוד

 

 

סוג ההתקף תלוי בסוג הקונפליקט שהיה.

עוצמת ההתקף תלויה במסה של הקונפליקט (= משך הקונפליקט + עוצמת הקונפליקט)

 

במשבר הריפוי החולה חווה בצורה מרוכזת ומהירה את הסימפטומים של הקונפליקט. סימפטומים אופייניים שיכולים להופיע במשבר ריפוי הם:

  • קור, צמרמורות/רעידות, זיעה קרה, בחילה, הקאות
  • עליה בלחץ הדם, עליה בדם ברמת התירוקסין והורמוני הסטרס
  • חוסר שקט עצבי
  • דימום (באיברים הקשורים לגזע המוח ולצרבלום)
  • אפשרות להשתנה מרובה

 

 

אם הקונפליקט היה חלש וקצר, משבר הריפוי כמעט ולא יורגש או שלא יורגש כלל.

אם הקונפליקט היה ממושך וחזק, משבר הריפוי עלול להיות חזק מאד, ובקונפליקטים שקשורים ללב או לסימפונות, משבר הריפוי אף עלול להיות קטלני אם לא נעשו פעולות מניעה או הצלה.

 

משך משבר הריפוי תלוי בעיקר בגודל הבצקת שנוצרה במוח בחצי הראשון של שלב הריפוי והוא יכול להיות מספר שניות, מספר דקות, מספר שעות ועד מספר ימים.

 

 

החצי השני של שלב הריפוי:

החצי הראשון של שלב הריפוי מאופיין יותר בעודף נוזלים, נפיחויות, בצקות, הפרשות שונות וכו'.

לאחר משבר הריפוי שהיה תוצאה של סיגנל סימפתטי חזק, חוזר שוב תהליך הריפוי, עם השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית.

זהו החצי השני של שלב הריפוי והוא מאופיין יותר בהצטלקויות  והשלמה הדרגתית של תהליכי הריפוי עד החלמה מלאה (אם לא היו הפרעות שגרמו לנסיגות בתהליך).

 

כאן שוב נכנסת לתמונה תגלית נוספת, חשובה ביותר, של הרפואה החדשה:

לאחר משבר הריפוי נמשך תהליך הריפוי גם במוח.

לאותו מרכז במוח בו הופיע ה-HH וששם היתה הבצקת, מגייס המוח כמויות גדולות יחסית של תאי גליה, להשלמת תהליך הריפוי.

תאי גליה הם תאי רקמת החיבור במוח ויש להם תפקידים שונים של תחזוקת הנוירונים (תאי העצב), הזנתם ותיקון נזקים.

 

ככל שהבצקת במוח היתה יותר גדולה בחצי הראשון של שלב הריפוי, כך יהיה צורך לרכז יותר תאי גליה בחצי השני של שלב הריפוי.

באופן טבעי ריכוז זה של תאי גליה הוא זמני, והמוח יודע לפזר אותם לאחר שתאים אלה סיימו את תפקידם. אך אם איתרע מזלו הרע של אותו חולה, ועושים לו (מתוך כוונה טובה) צילום CT או MRI של המוח כשבועיים-שלושה לאחר משבר הריפוי (למשל לאחר התקף אפילפטי, או אובדן הכרה) יש סיכוי גבוה מאד שריכוז זה של תאי גליה יאובחן כגידול במוח, עם כל ההשלכות הבעייתיות שיכולות להיות לכך.

 

מחלות כרוניות:

להלן הסבר של הרפואה החדשה שעוזר להבין מה גורם לכך שהתוכנית הביולוגית לא מצליחה להשלים את עצמה והבעיה הופכת למחלה כרונית:

ברגע שאדם חווה טראומה כלשהי (קונפליקט ביולוגי) התת-מודע שלו קולט דרך כל החושים חלק גדול מהרשמים שיש בסביבה. בסיטואציה חדשה שמזכירה לתת המודע  את הסיטואציה המקורית של הקונפליקט, כל אחד מרשמים אלה עלול להוות טריגר אשר יעורר מחדש את כל התוכנית הביולוגית.

משמעות הדבר היא חזרה לשלב האקטיבי של הקונפליקט, שוב פתרון הקונפליקט והתחלת שלב הריפוי, שוב טריגר ונסיגה, שוב התחלת תהליך הריפוי וחו"ח.

אם הטריגרים מופיעים רק אחרי משבר הריפוי, זה גורם לכך שהאדם חווה מדי פעם התקפים חוזרים. סוג ההתקף תלוי כאמור בסוג הקונפליקט שחווה אותו אדם.

 

על רקע הבנת חוק זה ניתן לראות, שחלק גדול מהסימפטומים הגורמים לאנשים ללכת לבדיקות או לטיפולים הם סימפטומים של שלב הריפוי, כלומר – לאחר שהקונפליקט כבר נפתר. במקרים רבים, טיפולים לא נכונים בשלב זה (שלב הריפוי) רק מפריעים לתהליך הריפוי הטבעי ואף עלולים לגרום ליותר נזק מתועלת.

 

 

למידע נוסף מומלץ לקרוא את המאמרים האלה:

The Second Biological Law

"גידולים במוח – תגליות מפתיעות של הרפואה החדשה"

"טיפ מס' 141: החוק הביולוגי השני"

"טיפ מס' 144: משבר הריפוי – מבט נוסף"

  

 

החוק הביולוגי השלישי

 

החוק הביולוגי השלישי אומר כך:

כל תא וכל איבר בגוף התפתח מאחת משלוש שכבות הנבט העובריות. כל מחלת סרטן או מחלה מקבילה לסרטן משוייכת גם כן לאחת משכבות הנבט ולכל המחלות הקשורות לשכבת נבט מסויימת ישנן תכונות דומות.

 

שכבות הנבט העובריות (Germ Layers) הן ההתמיינות הראשונה של תאי העובר מגוש התאים שנקרא בלסטולה ל-3 סוגים שונים של רקמות. זה קורה בשבוע השלישי של היווצרות וגדילת העובר.

 

מתוך שכבות הנבט הנ"ל מתפתחים כל איברי הגוף.

ניתן לשייך כל איבר, רקמה או תא בגוף לאחת משכבות הנבט.

 

החוק הביולוגי השלישי של הרפואה החדשה מסווג את כל מה שנקרא מחלות בהתאם לקשר שלהן לשכבת נבט מסויימת. מיון זה מראה שיש אפיונים דומים לכל המחלות הקשורות לאותה שכבת נבט.

 

הביולוגיה ההתפתחותית מחלקת את התפתחות העובר לשלוש שכבות נבט:

אנדודרם – שכבת הנבט הפנימית

מזודרם – שכבת הנבט האמצעית

אקטודרם – שכבת הנבט החיצונית

 

כתוצאה מתהליך האבולוציה ניתן לשייך לכל שכבת נבט את הדברים הבאים:

  • קשר לחלק מסויים של המוח
  • סוגים מסויימים של קונפליקטים
  • מיקום מסויים במוח
  • היסטולוגיה (מבנה רקמות) מאד ספציפית
  • מיקרובים מסויימים הקשורים לאותה שכבת נבט

 

הידע הקשור לשכבות הנבט והכרת האיברים הקשורים לכל אחת משכבות הנבט, יכולים לעזור מאד לרופאים, למטפלים ולחולים עצמם בדברים הבאים:

  • מציאת הקונפליקט שגרם לבעיה
  • ידיעה כיצד צפויה המחלה להתפתח
  • הבנה באיזה שלב נמצאת המחלה (בשלב האקטיבי של הקונפליקט, או בחצי הראשון של שלב הריפוי, או במשבר הריפוי או בחצי השני של שלב הריפוי)
  • הבנה טובה יותר במה צריך להתמקד הטיפול באותו זמן

 

 

למידע נוסף מומלץ לקרוא את המאמר הזה:

"The Third Biological Law"

 

 

 

החוק הביולוגי הרביעי

 

התפיסה המקובלת ברפואה המערבית המודרנית אומרת שחלק גדול מהמחלות נגרמות כתוצאה ממיקרובים שפלשו לגוף – וירוסים, חיידקים ופטריות.

גישה זו נעשתה הגישה השלטת ברפואה בעיקר בעקבות ממצאיו של לואי פסטר בסוף המאה ה-19.

 

החוק הביולוגי הרביעי שגילתה הרפואה החדשה שולל גישה זאת לחלוטין והוא אומר כך:

בכל המחלות בהן יש מעורבות של מיקרובים (בעיקר במחלות הנחשבות כמחלות זיהומיות שנגרמות לפי הרפואה המקובלת בגלל מיקרובים), המיקרובים נעשים פעילים למעשה רק בשלב הריפוי, והם באים לעזור לגוף בתהליך הריפוי הטבעי.

כל סוג מיקרובים קשור לאחת משכבות הנבט העובריות. פעילות המיקרובים בתהליכי מחלה נשלטת ומבוקרת באופן מלא ע"י המוח.

 

לדוגמא:

בקונפליקטים המשפיעים על רקמות שקשורות לשכבת הנבט אנדודרם, בשלב האקטיבי של הקונפליקט מתפתחים גידולים, בד"כ מסוג אדנו-קרצינומה. לגידולים אלה יש תפקיד ממשי לעזור לגוף להתמודד עם הקונפליקט.

ברגע שהקונפליקט נפתר והגוף כבר לא צריך את תאי הגידול, מתחיל תהליך של פירוק הגידול באופן טבעי. המיקרובים שתפקידם לפרק גידולים מסוג זה הם חיידקים מסוג מיקובקטריה (כגון חיידקי TB) ופטריות (כגון קנדידה).

חיידקים ופטריות אלה קיימים בגוף כל הזמן בכמויות מסויימות בהתאם לצורך.

ברגע שיש קונפליקט הקשור לשכבת הנבט אנדודרם, נותן המוח פקודה לתאי גידול להתרבות ובמקביל נותן המוח פקודה לחיידקי TB ולפטריות להתרבות. החיידקים והפטריות מתרבים כך, שבכל רגע נתון, יהיה בדיוק את מספר החיידקים והפטריות הדרוש כדי לפרק את הגידול.

כל עוד הקונפליקט לא פתור, ימשיכו המיקרובים להתרבות בהתאם לקב גדילת הגידול, אך הם יישארו רדומים, לא פעילים.

ברגע שהקונפליקט נפתר, מקבלים החיידקים והפטריות שהתרבו פקודה מהמוח להתחיל לפעול, והם מתחילים לפרק את הגידול.

 

במחלות הקשורות לשכבות הנבט האחרות מעורבים בד"כ מיקרובים אחרים והתהליכים קצת שונים, אך העיקרון נשאר זהה: המיקרובים באים לעזור בתהליכי הריפוי.

 

 

להבנות וידע נוסף מומלץ לקרוא את המאמרים שבקישורים האלה:

"The Fourth Biological Law"

"סרטן המעי הגס – תגליות מפתיעות של הרפואה החדשה"

"דלקת כיבית במעי הגס – לפי התגליות של הרפואה החדשה"

"טיפ מס' 9: האם וירוסים וחיידקים גורמים למחלות?"

"טיפ מס' 83: הסיפור על מאשה ודאשה"

"טיפ מס' 149: ד"ר לנקה ומיתוס הוירוסים"

"טיפ מס' 221: ד"ר לנקה - הישג משפטי בעל משמעות היסטורית"

 

 

החוק הביולוגי החמישי

 

חוק זה הוא התמצית של ארבעת החוקים הראשונים והוא אומר כך:

כל מה שמכונה כיום מחלה יש להבינו למעשה כחלק מתוכנית ביולוגית מיוחדת ובעלת משמעות אשר נוצרה ע"י הטבע כדי לעזור לאורגניזם (בני אדם או בע"ח) בזמן של מצוקה לא צפויה.

 

 

למידע נוסף מומלץ לצפות בהרצאה (באנגלית) שבקישור הזה:

"An Introduction to THE FIVE BIOLOGICAL LAWS"

 

כמו-כן מומלץ לקרוא את המאמרים שבקישורים האלה:

"טיפ מס' 36: אימות תקפותם של החוקים הביולוגיים"

"The Five Biological Laws"

"Biological Special Programs"