טיפ מס' 20: אצירת נוזלים בגוף

 

פורסם לראשונה ב-31.12.2010

 

 

אצירת נוזלים בגוף היא תופעה שכיחה יחסית, אשר יכולה להחריף מאד סימפטומים ולגרום לסיבוכים רציניים כאשר היא מופיעה במקביל למחלה אחרת הנמצאת בשלב הריפוי.

 

הגורם העיקרי לאצירת נוזלים בגוף הוא קונפליקט המתבטא אצלנו באחת או יותר מהאפשרויות הבאות:

  • תחושה עמוקה ומשמעותית של נטישה
  • תחושה חזקה של סכנה קיומית (אדם שחש שאיבד הכל או שהוא עלול לאבד הכל)
  • טראומה של אשפוז (פחד מאשפוז בבי"ח או בבית)
  • תחושה של פליט (צורך לעזוב את המדינה, בית, עבודה וכו')
  • תחושה של בדידות מוחלטת
  • תחושה של להיות מנושל או מוקצה
  • תחושה שלאף אחד לא אכפת ממני או שיותר מדי אכפת להם ממני
  • תחושה של להיות לבד במדבר (פיזית או פיגורטיבית).

 

למעשה כל קונפליקט שהוא מספיק חזק כדי להפעיל תוכנית ביולוגית המתבטאת כמחלה, עלול לגרום גם לאחת התחושות הנ"ל וכך להפעיל את אותה תוכנית ביולוגית שיוצרת אצירת נוזלים בגוף.

 

מבחינה פיזיולוגית, מה שגורם פיזית לאצירת הנוזלים הוא גידול מסוג אדנו-קרצינומה שנוצר באבוביות הכליות בין גביעי הכליה (calyx) לבין הפקעיות (glomerulus).

הגידול גורם לירידה משמעותית בהשתנה. כאשר הגידול הוא בכליה אחת, יכול הגוף לאגור כ- 10-5 ליטר – תלוי בעוצמת הקונפליקט ומשכו. כאשר יש גידולים בשתי הכליות, עלול נפח הנוזלים העודף הנאגר בגוף להגיע ל-20 ליטר.

 

המטרה הביולוגית ליצירת הגידול היא כנראה:

א. שמירת מים בגוף למצב חירום, כדי שהאדם יוכל לשרוד יותר זמן.

ב. שמירת חומרי מזון. השתן מכיל כ-95% מים ו-5% חומרים שונים, שבמצב רגיל הם חומרי פסולת לגוף. אך במצב חרום, בו עלול להיות גם מחסור במזון, יצר הטבע מנגנון שבו הגוף יכול לנצל חומרי פסולת מהשתן, כגון קריאטינין, וליצור מהם חלבונים שיעזרו לגוף להישרד.

 

ברגע שנפתר הקונפליקט, חוזרת היכולת להשתין כרגיל, למרות שהגידול עדיין קיים בגודלו המלא. הסיבה לכך היא שהשליטה והבקרה לכל התהליך נעשית ע"י המוח, והמוח מזהה שכבר אין צורך לשמור מים למצב חירום. אחד הסימפטומים הבולטים של התחלת שלב הריפוי כאן הוא "שלב ההשתנה". ככל שהקונפליקט היה עוצמתי יותר וממושך יותר, כך גם שלב ההשתנה יהיה ממושך וחזק יותר.

 

כאשר יש חיידקי TB: החיידקים מפרקים את הגידול ("שחפת הכליות")

כאשר אין חיידקי TB: הגידולים לא יפורקו ויישארו כגידולים שפירים. במצב זה עלולה להיווצר חסימה במוצא של אגן הכליה, דבר שמחייב בד"כ התערבות כירורגית.

 

סימפטומים אופייניים לשלב הריפוי עם חיידקי TB:

  • הזעות בלילה
  • רמה גבוהה מהרגיל של אלבומין בשתן (אלבומינוריה).
    איבוד החלבונים נגרם בגלל הצורך הרב של חיידקי ה-TB בחלבונים. לכן בשלב זה יש צורך לאכול תזונה עשירה בחלבון.

 

כאשר אדם נפגע משני קונפליקטים שונים אשר אחד מהם פוגע באבוביות של הכליה הימנית והשני פוגע באבוביות של הכליה השמאלית, מלבד ירידה משמעותית במתן שתן (אוליגוריה =מיעוט שתן), צפוי אותו חולה לסבול זמנית ממצב של חוסר התמצאות (דיסאוריינטציה).

דרגת החומרה של חוסר ההתמצאות תלויה בעוצמת הקונפליקטים. במקרים רבים יש לחולה במצב זה תחושה שהוא "אבוד" (כפשוטו, או פיגורטיבית).

 

כאשר אדם נמצא בשלב הריפוי ממחלה כלשהי ובמקביל הוא חווה קונפליקט מהסוג הנ"ל הגורם לאצירת נוזלים בגוף, זהו מצב הנקרא ברפואה החדשה "הסינדרום". הגוף מחפש כל מקום אפשרי לאגור את עודפי הנוזלים, וזה עלול להחריף את הסימפטומים ולגרום לסיבוכים רציניים במצבו של החולה.

 

לדוגמא:

  • גידול במעי הגס לא אמור במצב רגיל לגרום לחסימת מעיים. כאשר יש באותו זמן גם את "הסינדרום", מהווה הגידול מקום אחסון טוב לנוזלים. זה גורם להגדלת הגידול הרבה יותר ממידותיו הרגילות, דבר שעלול לגרום לחסימת המעי המחייבת ניתוח.
    כל גידול שיש בגוף בזמן הסינדרום צפוי לגדול הרבה מעבר למידותיו הרגילות.
  • אין תפליט צדרי (pleural effusion) ללא הסינדרום
  • אין הגדלה משמעותית של הכבד (הפטומגליה) ללא הסינדרום
  • אין מיימת (ascites) ללא הסינדרום
  • אין הופעה של שיגדון (gout) ללא הסינדרום
  • אין בצקת גדולה במוח ללא הסינדרום

ועוד

 

מידע נוסף (באנגלית) ניתן למצוא בקישור שלהלן: Kidney Collecting Tubules

 

   

........................................................................................................

  

 

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.