טיפ מס' 21: אבנים במרה

 

פורסם לראשונה ב-7.1.2011

 

 

הקונפליקט העיקרי שגורם למחלות בדרכי המרה הוא מה שאפשר לכנותו באופן כללי כ "כעס טריטוריאלי".

אלה הם כעסים על דברים הנחשבים בעינינו כקשורים לתחום (domain) או הטריטוריה שלנו, דברים בתוך התחום שלנו או על אנשים הקשורים או מהווים חלק מהתחום שלנו. התחום יכול להיות בית, משפחה, עבודה, חוג חברתי. הגוף שלנו, פרוייקט שאנחנו מנהלים וכו'.

 

לדוגמא:

  • סכסוכים או מחלוקות בבית
  • התנקמויות במקום העבודה
  • כעסים בבי"ס, גן, מגרש משחקים, בית-אבות, בי"ח
  • מאבק על אדמה או רכוש
  • ריב על מקום חניה או על צעצוע
  • רעש מעצבן מדירת השכנים

וכו'

 

הערה: בנוסף לצינורות המרה משפיע הקונפליקט של כעס טריטוריאלי גם על העיקום הקטן של הקיבה ועל צינורות הלבלב. המרכזים במוח השולטים על שלושת אלה נמצאים קרוב מאד אחד אל השני.

 

בחלק מהמקרים הבעיות בדרכי המרה נגרמות כתוצא מקונפליקט של זהות

 

כל עוד אנחנו תחת השפעה אקטיבית של הקונפליקט, מתרחש תהליך של אובדן תאים בדפנות הפנימיים של צינורות המרה ו/או כיס המרה ונוצרים שם כיבים מיקרוסקופיים.

ההשערה היא שהמטרה הביולוגית של אובדן התאים היא הרחבה זמנית של הקוטר הפנימי של צינורת המרה, כדי לאפשר זרימה רבה יותר של מיצי המרה, כל עוד נמשך הקונפליקט.

 

ככל שהקונפליקט יותר ממושך ויותר עוצמתי כך גודל הכיבים ומספרם יהיה גדול יותר. בשלב זה יתכנו כאבים באזור הכבד, אך בד"כ אלה הם כאבים קלים או מתונים.

 

ברגע שנפתר הקונפליקט (במודע או שלא במודע) מתחיל תהליך של שיקום הכיבים. תהליך זה מלווה בנפיחות של האזורים הפגועים, וזה עלול לגרום לנפיחות בכבד כולו. התמונה הקלינית שמתקבלת במקרים רבים היא של כבד מוגדל. הגדלת הכבד גורמת למתיחה של רקמות הכבד וזה עלול לגרום לכאבים חריפים.

דלקת כבד (הפטיטיס) היא ביטוי אופייני לשלב זה.

 

בחלק מהמקרים עלול תהליך השיקום של צינורות המרה לגרום לחסימה זמנית של אותם צינורות. זה גורם להצטברות של נוזל מרה בצינורות והתוצאה הנראית לעין היא הופעה של צהבת.

אם הקונפליקט שגורם לפגיעה בצינורות המרה חוזר שוב ושוב, נוצרות בכל פעם כזאת הצטברויות של מיצי מרה מרוכזים וזה גורם להתהוותן של אבני מרה.

כאשר התהליך חוזר על עצמו בגלל tracks (טריגרים) – כלומר, מופיע הקונפליקט, נפתר, ומתחיל שוב תהליך הריפוי - נוצרות צלקות באותם מקומות שנפגעו בצינורות המרה. ככל שתהליך זה חוזר ונשנה יותר פעמים, גדלים השטחים המצולקים בכבד, ועלול להיווצר מצב הנקרא שחמת הכבד, בו חלק מצינורות המרה חסומים בגלל הצלקות ויש ירידה בולטת בתפקוד הכבד.

שחמת זו שונה מהשחמת הנוצרת בפרנכימה של הכבד לאחר פירוק גידולים.

 

משבר הריפוי:

זוהי תופעה המתרחשת תמיד בשיא שלב הריפוי. בזמן זה האדם עלול לחוות בצורה מרוכזת את כל הסימפטומים של הקונפליקט. משבר הריפוי יכול להימשך מספר שניות, מספר דקות, מספר שעות ואף יותר.

התקפים של כאבים ועוויתות בכיס המרה מופיעים בשלב זה.

משבר הריפוי עלול להיות מלווה בחלק מהמקרים בשתי תופעות בולטות:

 

אובדן הכרה חלקי (absence) ולפעמים גם באובדן הכרה מלא.

נפילה ברמת הסוכר בדם.

 

כאן יש סכנה מסויימת בה עלול האדם שאיבד את ההכרה להיכנס למצב מסוכן הנקרא "תרדמת כבדית" (liver coma או hepatic coma), שהיא ביטוי לנפילה מסוכנת של רמת הסוכר בדם.

במקרה כזה חשוב שצוותי הרפואה ידאגו לאספקה קבועה של גלוקוז לדמו של החולה.

 

אדם היודע שיש לו בעיה בצינורות המרה, כדאי שיחזיק בתיקו באופן קבוע קוביות של פרוקטוז, או כל מוצר אחר שיכול להעלות באופן מהיר את רמת הסוכר בדם.

 

בזמן משבר הריפוי יש במקרים רבים גם ירידה בפרמטרים של הכבד (במיוחד GGT ו- ALK Phosphatase) וכן הופעה של צהבת.

 

לאחר משבר הריפוי נמשך שלב הריפוי בהדרגה עד ריפוי מלא, אלא אם יש קונפליקט חדש או שנוצרים טריגרים המפעילים מחדש את השפעת הדפוס שנוצר ע"י הקונפליקט המקורי.

 

אבנים במרה

תהליך השיקום של צינורות המרה עלול כאמור לגרום לחסימה זמנית של אותם צינורות. זה גורם להצטברות של נוזל מרה בצינורות. אם הקונפליקט שגורם לפגיעה בצינורות המרה חוזר שוב ושוב, נוצרות בכל פעם כזאת הצטברויות של מיצי מרה מרוכזים וזה גורם להתהוות הדרגתית של אבני מרה.

 

אבני מרה הן ברובן כולסטרוליות (שומניות), אך ככל שנוזלי המרה מכילים יותר מינרלים וככל שהחסימות במרה נמשכות זמן רב יותר, כך יש יותר סיכוי להתגבשותם של אותם מינרלים ויצירת אבני מרה קשות, שאינן מורכבות בעיקר משומן. 

 

   

........................................................................................................

  

 

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.