טיפ מס' 22: חיסונים נגד שפעת

 

פורסם לראשונה ב-14.1.2011

 

 

התפיסה המקובלת ברפואה ובציבור הרחב היא שמחלת השפעת נגרמת כתוצאה מחדירתם של נגיפי השפעת לגוף והתרבות מסיבית של אותם נגיפים בגופו של החולה. תפיסה זו התקבעה על בסיס תגליותיו של לואי פסטר שחי בשנים 1895-1822, והיא עדיין שולטת בעולם למרות תגליות שונות, כולל אלה שהראו שחלק מתוצאות מחקריו של פסטר היו מוטות ומגמתיות (כפי שציינו בטיפ מס' 9).

לפי התפיסה המקובלת, הצטננות גם היא נגרמת ע"י וירוסים, אך אלה הם וירוסים שונים מוירוסי השפעת, ותסמיני ההצטננות הם בד"כ קלים יותר מאלה של השפעת.

 

לפי התגליות של הרפואה החדשה, כל הסימפטומים המוכרים של שפעת או של הצטננות רגילה מופיעים רק בשלב הריפוי. המיקרובים (בין אם אלה וירוסים או חיידקים) אינם מחוללי המחלה אלא הגוף מגייסם כדי שיעזרו בתהליך הריפוי והשיקום של הרקמות שנפגעו. לפי תגליות אלה, כל סוג של מיקרוב מיועד לפעול בעיקר ברקמות השייכות לשכבת נבט מסוג אחד.

 

הגורם למחלה הוא תמיד מה שמכונה ברפואה החדשה "קונפליקט ביולוגי" כלשהו (טראומה / קונפליקט רגשי / סטרס לא צפוי / סטרס חזק ומתמשך וכד').

 

הגורם להצטננות בה הסימפטומים מופיעים בעיקר באף ובסינוסים, הוא בד"כ "קונפליקט של סירחון". זה יכול להיות סירחון ממש, אך בד"כ זהו מצב שנתפס ע"י האדם כ"משהו מסריח". למשל – " רימו אותי", "עבדו עלי בעיניים", "עשו לי תרגיל מסריח", "נמאס לי כבר מהשחיתויות שלהם", "כל העיסקה הזאת מסריחה" וכן הלאה.

על האף והסינוסים יכול להשפיע גם קונפליקט שיש בו תחושה של סכנה.

 

אם הסימפטומים הם בגרון, הגורם הוא בד"כ משהו שלא יכולנו לבלוע (פיזית או פיגורטיבית).

לדוגמא: אדם שומע שהעיסקה עליה הוא עבד זמן רב נכשלה, והוא לא מסוגל "לבלוע" את הידיעה הזאת.

 

קונפליקט נוסף שמשפיע על הגרון הוא פחד עם בהלה.

 

אם הסימפטומים קשורים לסימפונות, הגורם בד"כ הוא פחד ביחס למשהו שקשור לטריטוריה שלנו (בית, עבודה, משפחה, הגוף שלנו, רכוש, פרוייקט, קבוצת ספורט, תפקיד, מעמד וכו').

 

בשלב האקטיבי של הקונפליקט יש אובדן של תאים באותן רקמות, בד"כ ללא סימפטומים. כאשר נפתר הקונפליקט מתחיל שלב הריפוי בו מפעיל הגוף גם את המיקרובים הרלוונטיים ואז מופיעים הסימפטומים המוכרים של המחלה.

 

אם אכן המחלה אינה נגרמת ע"י מיקרובים, עולות שאלות שלא פשוט לענות עליהן:

  1. כיצד ניתן להסביר הופעתן של מגיפות, בהן המוני בני אדם חולים באותה מחלה באותו זמן?
  2. מדוע השפעת מופיעה בעיקר בחורף?

 

לפי הרפואה החדשה, ישנם אירועים אשר יכולים להשפיע על משפחה, על קהילה, על אזור מסויים, על מדינה או עם ואף על מספר מדינות.

כך, לדוגמא, מסבירה הרפואה החדשה את הופעת "השפעת הספרדית" שקטלה 100-50 מיליון בני אדם בין אפריל 1918 לאפריל 1919. הגורם לשפעת זו היה קונפליקט של "פחד טריטוריאלי" אותו חוו מיליוני בני אדם במלחמת העולם הראשונה. הסימפטומים (שלב הריפוי) הופיעו ברובם לאחר סיום המלחמה, כלומר לאחר שהקונפליקט נפתר. הגל הראשון של המחלה הופיע מספר חודשים לפני סיומה הרשמי של המלחמה, כנראה אצל אותם אנשים או אזורים שעבורם המלחמה בפועל כבר הסתיימה.

 

מדוע השפעת אופיינית לחורף?

כדי לתת תשובה אפשרית לשאלה זו יש צורך להרחיב את הנושא מעבר למה שמאפשרת המסגרת של טיפ זה. אם יש לכם ידע, הבנות או תשובות מעניינות לגבי שתי השאלות הנ"ל, נשמח אם תוכלו לכתוב לנו על כך.

 

אם אנחנו מקבלים את ההסברים של הרפואה החדשה לגבי מחלת השפעת, אחת המסקנות המתבקשות היא שהחיסונים הינם חסרי משמעות ומיותרים לחלוטין.

 

כדי לא להישען על הסברים תיאורטיים בלבד, מומלץ לקרוא את הפרסומים השונים של עמותת חסון, עמותה שמטרתה היא להביא לציבור בישראל מידע על חיסונים.

להלן קישור למידע מפורט על החיסונים נגד שפעת:

שפעת – יעילות החיסון, בטיחות החיסון, פרסומים בתקשורת, מראי מקום

 

הנתונים המפורטים שיש בפרסום הזה ומסקנותיו עומדים בניגוד בולט לפרסומים הרבים בתקשורת ולקמפיין של משרד הבריאות בעד החיסונים.

 

כתובת האתר של עמותת חסון היא: http://www.hisunim.com

 

מומלץ מאד לקרוא גם את המצגת ששמה: "חיסונים: מה שהמרכז לבקרת מחלות מדווח והמדע חושף"

מאת ד"ר שרי טנפני

 

מידע רב נוסף ניתן למצוא ב"מסמך הרופאים" שהוא גילוי דעת נדיר ואמיץ עליו חתמו למעלה משמונים רופאים, פרופסורים ואחיות ובו הם מותחים ביקורת נוקבת על החיסונים וקוראים לציבור לדחות את החיסונים ולקחת אחריות על בריאותו.

 

 

הערה: אין לי כל קשר עם עמותת חסון או אינטרס אישי כלשהו לפרסמם.

נודע לי על עמותה זו לראשונה דרך האינטרנט במסגרת הכנת מאמר זה, והתרשמתי לטובה מהעבודה הרצינית שהם עושים.

 

 

 ........................................................................................................

  

 

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.