טיפ מס' 9: האם וירוסים וחיידקים גורמים למחלות?

 פורסם לראשונה ב-15.10.2010

 

 

מאז ימיו של לואי פסטר התבססה ברפואה הגישה האומרת שמיקרובים שונים (חיידקים, וירוסים, פטריות ופרזיטים) הינם מחוללי המחלות העיקריים.

גישה זו טופחה וחוזקה ע"י חברות התרופות, כי כאשר אנשים מאמינים שגורם המחלה הוא מיקרוב כלשהו, קל למכור להם את ה"תרופה" אשר הורגת את אותו מיקרוב ו"מרפאת" את החולה.

 

כבר בתקופתו של פסטר היו חוקרים רציניים אשר חלקו על מסקנותיו ולאחרונה יש יותר ויותר מחקרים אשר מערערים את יסודותיה של התפישה המקובלת ומראים ש"תיאוריית החיידקים" הינה שגויה מיסודה.

 

בשנת 1995 יצא לאור ספר בשם The Private Science of Louis Pasteur מאת ג'רלד גייסון, שהיה פרופ' להיסטוריה באוניברסיטת פרינסטון בארה"ב.

הספר מתבסס על כתבי יד פרטיים של לואי פסטר, שהותרו לחשיפה לקהל הרחב רק מספר שנים לפני פרסום הספר. בין היתר חושף הספר סתירות בין ממצאיו האמיתיים של פסטר לבין פרסומיו המדעיים והוא מראה שחלק מפרסומיו המדעיים של פסטר היו מוטים ומגמתיים והתבססו רק על אותם ממצאים שתאמו את השקפותיו.

 

ב-1942 פורסם הספר The Dream and Lie of Louis Pasteur  המערער מאד את אמינותו של לואי פסטר ואת אמינות תגליותיו המדעיות.

 

אין לנו עניין לעסוק באישיותו של לואי פסטר. הסיבה היחידה שהוא מוזכר כאן היא להראות שהבסיס עליו התפתחה הרפואה המקובלת היה מלכתחילה לא מספיק יציב ואמין.

 

התגליות של הרפואה החדשה מהוות קפיצת מדרגה בהסבר תפקידם של המיקרובים בגופנו.

תגליות אלה מראות שכל המיקרובים החיים דרך קבע בגוף נועדו לעזור לגוף בדרכים שונות, כולל במצבי מחלה.

כאשר יש מחלה, המוח דואג שמיקרובים ספציפיים יתרבו במהירות כדי לעזור לגוף להתרפא. המיקרובים מתרבים בשלב האקטיבי של הקונפליקט, אך הם אינם פעילים בשלב זה.

ברגע שנפתר הקונפליקט ומתחיל שלב הריפוי, נכנסים המיקרובים לפעולה לפי הנחיה של המוח. במרבית המחלות מורגשים הסימפטומים הלא נעימים של המחלה רק בשלב הריפוי.

כאשר משמידים חיידקים בעזרת אנטיביוטיקה (או כימותרפיה), מואט תהליך הריפוי ולפעמים אף נעצר לגמרי. זה גורם לכך שהסימפטומים של המחלה ייחלשו או ייעלמו (לפחות זמנית) ונדמה לנו שבכך פתרנו את הבעיה. אך בפועל, במקרים רבים מסוג זה הריפוי לא הושלם וגובר הסיכוי להישנותה של המחלה ואף להופעתה בצורה חמורה יותר.

 

הרפואה החדשה מצאה את הקשרים השונים שבין סוגי המיקרובים לבין שכבות הנבט ואזורי השליטה במוח. זה עוזר להבין בצורה הרבה יותר ברורה את התהליך הטבעי של המחלה, את תפקיד המיקרובים בכל מחלה ואת מידת ההתערבות או אי-ההתערבות הדרושה מצד המטפל.

 

לדוגמא: סרטן בנאדיות הריאה קשור לשכבת הנבט אנדודרם.

בכל סרטן הקשור לאנדודרם הגידול גדל בשלב האקטיבי של הקונפליקט. החיידקים המומחים לפירוק גידולים מסוג זה הינם חיידקי שחפת. כל עוד נמשך הקונפליקט, הגידול ממשיך לגדול, ובמקביל מתרבים חיידקי השחפת, כך שבכל רגע נתון יהיו בגוף חיידקים אלה בדיוק במספר הדרוש כדי לפרק את הגידול. ברגע שנפתר הקונפליקט מתחיל שלב הריפוי בו מפרקים חיידקי השחפת את הגידול. מכיוון שתאי הגידול מכילים דם, אם פירוק הגידול נעשה בקצב מספיק מהיר, ייאלץ הגוף להיפטר מאותם תוצרי הפירוק ע"י שיעול ונקבל במקרים רבים שיעול עם דם. זהו בד"כ סימן ברור לתהליך הריפוי...

 

מידע נוסף (באנגלית) על תפקיד המיקרובים בגוף ניתן למצוא בקישור הבא:

 The Fourth Biological Law

 

 

........................................................................................................

  

 

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.