טיפ מס' 246: תסמונת מוות בעריסה

פורסם לראשונה ב-2.2.2018

 

 

מתוך ויקיפדיה:

תסמונת מוות בעריסה (באנגלית: Sudden Infant Death Syndrome או בקיצור SIDS) היא תופעה בה תינוקות מתים באופן פתאומי ללא אזהרה מראש תוך כדי שינה, בעיקר בשעות הלילה. למרות המחקר הרב אין הסבר מדעי ברור לתופעה והוא מתרחש גם אצל תינוקות בריאים לחלוטין...

התסמונת היא אחד הגורמים הנפוצים לתמותת תינוקות עד גיל שנה. התסמונת עלולה להתרחש אצל תינוקות בני חודש עד שנה, אך רוב מוחלט של המקרים (90%) מתרחשים בטרם מלאו לתינוק שישה חודשים ושיא השכיחות היא בקרב תינוקות בני חודשיים עד ארבעה חודשים.

בישראל, לפי נתוני משרד הבריאות, בין השנים 2008-2011 נפטרו 150 תינוקות ממקרי מוות בעריסה, כ-6.2% ממקרי הפטירה של תינוקות, ובסה"כ כ-2.3 מקרים לכל 10,000 לידות חי.

 

 

מה גורם למוות בעריסה לפי הרפואה החדשה

במספר טיפים קודמים הוסבר, שכל קונפליקט אשר מפעיל תוכנית ביולוגית (= מחלה) פוגע במוח באותו מרכז או ממסר ששולט על הרקמה, האיבר או המערכת בגוף שבה יופיעו הסימפטומים של המחלה.

כל תהליכי המחלה, כולל בשלב הריפוי, קורים במקביל ובצורה מסונכרנת ב-3 רמות:

בפסייכי (הרמה האנרגטית-רגשית), במוח ובגוף הפיזי.

 

ברגע שהקונפליקט פוגע במרכז כלשהו במוח, ניתן לראות בצילוםCT  של המוח את התופעה שקיבלה את השם HH  (ראשי תיבות בגרמנית של "הפוקוס של האמר") – נקודה ומעגלים קונצנטריים סביבה, אשר מופיעים באותו מרכז בו פגע הקונפליקט.

למידע נוסף מומלץ לקרוא את המאמר: "המודל המדעי של הרפואה החדשה".

 

ברגע שנפתר הקונפליקט מתחיל שלב הריפוי. גם במוח מתרחשים תהליכים של ריפוי, שמטרתם היא להחזיר את המצב באותו מרכז במוח לכך שמצד אחד תסתיים התוכנית הביולוגית שהופעלה, ומצד שני שאותו מרכז במוח יחזור להיות מוכן במידת הצורך לקבל קונפליקט נוסף.

 

בחצי הראשון של שלב הריפוי זקוק המוח לסביבה נוזלית, והוא יוצר בכוונה בצקת באותו מרכז בו הופיע ה-HH. תהליך זה נעשה תחת השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית.

 

בד"כ אין שום בעיה רצינית כתוצאה מהבצקת שנוצרת במוח. הבעיה נגרמת כאשר מסיבה כלשהי נוצרת בצקת גדולה במיוחד, שיוצרת לחץ פנימי חזק במוח.

 

 

מה יכול לגרום לכך שהבצקת במוח בשלב הריפוי תהיה גדולה במיוחד?

יכולות להיות 3 סיבות עיקריות:

 

  1. קונפליקט חזק במיוחד
  2. שילוב של מספר קונפליקטים שקרו בו זמנית והם נמצאים בחצי הראשון של שלב הריפוי.
  3. מצב שנקרא "הסינדרום" בו במקביל לתהליך הריפוי מאותו קונפליקט שבעטיו יש את הבצקת במוח, יש קונפליקט אחר שפגע באבוביות הכליה והוא עדיין לא פתור.

 

הפגיעה באבוביות הכליה גורמת לאצירת נוזלים בגוף, וחלק מעודף הנוזלים הולך לאזור במוח שנמצא בריפוי, ולכן הבצקת שם נעשית גדולה הרבה יותר ממה שצריך לתהליך הריפוי.

 

אצל מבוגרים, בצקת גדולה במיוחד תגרום לכאבי ראש חזקים והאדם ילך בד"כ לבדיקה וטיפול.

 

תינוקות קטנים פגיעים יותר ממבוגרים ובצקת גדולה במיוחד עלולה לגרום אצלם ללחץ פנימי במוח שיהיה כה חזק שהוא יגרום לקומה ובמקרים קיצוניים למוות.

 

לפי הממצאים וההבנות של הרפואה החדשה, "תסמונת מוות בעריסה" (SIDS) נגרמת בגלל נפיחות גדולה במיוחד במוח, בעיקר כאשר יש את "הסינדרום".

 

 

מדוע מוות בעריסה קורה בעיקר לתינוקות בני פחות מחצי שנה?

מאחר שלא מצאתי תשובות מוסמכות לשאלה זו, התשובה שכאן היא השערה שלי, ואין לי עדיין את המידע הדרוש כדי להוכיח את נכונותה:

 

הקונפליקטים הכי משמעותיים למרבית התינוקות הם אלה שקשורים ללידה והימים הראשונים שאחריה (אצל יהודים זכרים יש גם את הטראומה של ברית המילה).

סוג הקונפליקט או הקונפליקטים שחווה כל תינוק תלוי בנסיבות, כולל קונפליקטים שהאמא חווה.

למשל:

  • פחד עם בהלה
  • סכנה קיומית
  • כעסים טריטוריאליים
  • קונפליקט של רעב
  • נטישה
  • בדידות

ועוד

 

אצל מרבית הילודים הקונפליקט נפתר תוך מספר ימים עד מספר שבועות ולפעמים מספר חודשים. ברגע שנפתר הקונפליקט, מתחיל תהליך הריפוי שקורה גם במוח, ובחצי הראשון של שלב הריפוי מתפתחת הבצקת במוח, באותו מרכז בו פגע הקונפליקט.

 

אבל, אם אחד הקונפליקטים שפגעו בתינוק היה כזה שפגע באבוביות הכליה, והוא עדיין לא פתור בזמן שכבר יש בצקת במוח כחלק מתהליך ריפוי מקונפליקט אחר, גורם הקונפליקט שפגע באבוביות הכליה לאצירת נוזלים בגוף וזה יכול לגרום להגדלה משמעותית של הבצקת במוח, כי חלק מעודפי הנוזלים שנאגרים בגוף מצטרפים לבצקת במוח.

 

קונפליקט שפוגע באבוביות הכליה יכול להופיע גם אחרי הלידה, בזמן שיש כבר קונפליקט שנמצא בתהליך ריפוי, והתוצאה תהיה דומה: אצירת נוזלים בגוף והגדלת הבצקת במוח.

 

הקונפליקטים שיכולים לגרום לפגיעה באבוביות הכליה הם אלה:

  • קונפליקט נטישה משמעותי, עמוק
  • קונפליקט קיומי, קונפליקט של סכנה קיומית
  • קונפליקט אשפוזי
  • פליטים (צורך לעזוב את המדינה, בית, עבודה וכו')
  • תחושה של בדידות מוחלטת
  • תחושה של להיות מנושל או מוקצה
  • תחושה שלאף אחד לא אכפת ממני או שיותר מדי אכפת להם ממני
  • תחושה של להיות לבד במדבר (פיזית או פיגורטיבית).

 

באדום מסומנים הקונפליקטים שיכולים להיות רלוונטיים מאד לתינוקות מייד אחרי הלידה.

 

תינוק עלול לחוות קונפליקט נטישה גם (לדוגמא) כשהאמא מסיימת חופשת לידה לאחר 6-3 חודשים ויוצאת יום יום לעבודה.

 

 

האם הידע הנ"ל יכול לעזור להפחית את מספר מקרי המוות בעריסה?

יש קושי אמיתי להורים לזהות בוודאות מצב בו התינוק שזה עתה נולד נמצא תחת השפעה אקטיבית של קונפליקט כלשהו וגם לזהות מתי הקונפליקט נפתר והתינוק נכנס לשלב הריפוי.

 

בכל מקרה חשוב שההורים יהיו קשובים ככל האפשר לתינוק, במיוחד בשנה הראשונה שהיא הקריטית.

 

קונפליקטים שפוגעים באבוביות הכליה גורמים כאמור לאצירת נוזלים בגוף. הסימנים הבולטים לכך הם הפחתה בכמויות השתן ועליה מהירה יותר מהרגיל במשקל (בגלל המים שנאגרים בגוף).

 

במידה ומזהים מצב כזה, יש עדיפות טיפולית עליונה לעזור לתינוק לפתור את הקונפליקט.למשל, אם הבעיה הופיעה זמן קצר לאחר שהאמא החלה שוב לצאת לעבודה, פתרון הקונפליקט יושג בד"כ בכך שהאמא לא תצא לעבודה.

 

לא בכל מקרה בו יש אצירת נוזלים בגוף יש גם את הסינדרום. אך מכיוון שאצירת נוזלים בגוף היא הגורם העיקרי שמעלה את הסיכון למוות בעריסה, חיוני לגלות מהר ככל האפשר מהו הקונפליקט שגרם לבעיה אצל התינוק ולטפל מיידית בקונפליקט זה.

 

אחת הדרכים שעשויות לעזור לפתור קונפליקט כזה היא לעשות לתינוק אמבטיות עם מי מלח, ולהשאירו במים עד אחרי שהוא משתין. רק אז להוציאו ולשטוף אותו במים נקיים.המים באמבטיה צריכים להיות בטמפרטורה שנעימה לתינוק וריכוז המלח צריך להיות כ-3.5%-1%. אם עור התינוק רגיש למלח, יש להפחית את כמות המלח בהתאם.

 

 

תוספת אזוטרית

בלי קשר ישיר לרפואה החדשה או לרפואה בכלל, אני רואה לנכון להזכיר לעצמי שיש הרבה דברים בחיים שעדיין נסתרים מעינינו, ולמרות כל הידע הנצבר, הם עדיין בגדר תעלומה, לפחות לרובנו.

 

 בהנחה שלחיי האדם יש משמעות, ושכל נשמה מגיעה לגוף הפיזי לשם השגת מטרה או מטרות כלשהן, אנחנו לא יודעים בד"כ, לפחות בחלק גדול מחיינו, מהן המטרות או המשימות שלשמן הגיעה נשמתנו לגלגול זה, ועוד פחות מכך אנחנו יכולים לדעת על מטרותיהן של נשמות אחרות.

 

 הקדמה "דרמטית" זו באה להגיד, שלא מן הנמנע הוא, שחלק מהמקרים של מוות בעריסה, הם למעשה חלק מהתוכנית של אותן נשמות.

 

תובנה זו לא אמורה לרפות את ידינו כמטפלים או הורים וגם לא להפוך אותנו לפטליסטים. תפקידנו הוא לעשות את הטוב ביותר בהתאם למה שאנחנו יודעים ומבינים בכל רגע נתון, ולהמשיך ללמוד ולחקור, כדי להרחיב ולהעמיק עוד ועוד את הבנתנו את סודות החיים.

 

 

   

.........................................................................................................................

 

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.