טיפ מס' 292: אנמיה

פורסם לראשונה ב-8.11.2019

 

 

לרפואה המקובלת יש ידע רב מאד על אנמיה, גורמיה והטיפול בה.

מטרתו של טיפ זה היא להביא מספר הבנות של הרפואה החדשה בנושא זה, אשר לא מתייחסים אליהן עדיין ברפואה המקובלת, הבנות שבחלק מהמקרים יכולות לשנות לחלוטין את הבנת מצבו של החולה ולחסוך דאגות, פחדים וטיפולים מיותרים.

 

 

אנמיה לפי הרפואה המקובלת

 

להלן ציטוט של חלק מהפרק על אנמיה באתר ויקיפדיה:

אָנֶמְיָה (Anemia, בעברית: מִעוּט דָּם) היא שם כולל לכמה מחלות שהמשותף לכולן: תכולה נמוכה של המוגלובין בדם או חסר בתאי דם אדומים שיכולים לשאת את ההמוגלובין, מה שגורם לאספקה ירודה של חמצן לרקמות הגוף. זהו המצב ההמטולוגי השכיח ביותר והוא מופיע בכל קבוצות הגילאים.

 

ניתן לחלק את מחלות האנמיה על פי מנגנון היווצרותן:

 

  1. אנמיה כתוצאה מייצור מופחת או לקוי של המוגלובין או תאי דם אדומים
  2. אנמיה כתוצאה מהרס של כדוריות אדומות או אובדן דם

 

 

ייצור מופחת או לקוי של המוגלובין או תאי דם אדומים

אנמיה כזו נקראת: אנמיה אפלסטית

באנמיות מסוג זה, הבעיה היא ביצירת הכדוריות האדומות או החלבון המרכזי בהן המוגלובין.

לאנמיות מסוג זה יכולות להיות מספר סיבות הכוללות:

 

  • אי ייצור של תאי דם אדומים
  • ייצור מופחת של המוגלובין עקב חסר של ברזל בתזונה- אנמיה מחוסר ברזל.
  • חוסר בברזל הגורם ליצירת כדורית קטנה יותר נקרא אנמיה מיקרוציטית.
  • ייצור מופחת של המוגלובין עקב מחלה זיהומית כרונית המפריעה לזמינות הברזל בגוף
  • ייצור לא תקין של ההמוגלובין עקב מחלות תורשתיות כגון תלסמיה מסוג אלפא או בטא או במחלת אנמיה חרמשית
  • בעיה בייצור הממברנות של הכדוריות האדומות כמו במחלת אנמיה ספרוציטית
  • יצירה לא תקינה של כדוריות דם אדומות עקב חוסר של ויטמין B12 או חומצה פולית, הנקרא אנמיה מגלובלסטית
  • בעיות בכליות הגורמות לחוסר יצירת ההורמון אריתרופויאטין האחראי לייצור כדוריות אדומות במח העצם
  • בעיה ביצירת כל סוגי תאי הדם במח העצם, הנקראת אנמיה אפלסטית או אנמיה היפופלסטית

 

 

הרס של כדוריות אדומות או אובדן דם

אנמיה כזו נקראת: אנמיה המוליטית או בעברית: תמס-דם.

 

באנמיות מסוג זה ייצור כדוריות הדם תקין ואילו הבעיה היא בהרס של תאי דם או בדימום.

 

  • הרס מוגבר של כדוריות דם יכול להתרחש בכמה מצבים כגון: תחלואה במחלות אוטואימוניות שפוגעות באופן ספציפי בכדוריות הדם האדומות, לאחר נטילת תרופות מסוימות, באופן טבעי לאחר הלידה, בפגיעות חמורות בכלי הדם בהן הם צרים מידי למעבר של כדוריות הדם, בפגיעות מכניות בכדוריות הדם האדומות עקב נוכחות מסתם לב מכני, במתן עירוי דם לא מתאים, ובחשיפה לפול או לחומרים אחרים כאשר האדם סובל מחוסר באנזים G6PD.
  • אובדן של כדוריות אדומות נובע בעיקר מדימום לתוך הגוף והחוצה ממנו, שיכול להיות גלוי או סמוי. מקרים נפוצים של דימומים שגורמים לאנמיה הם דימומים חיצוניים בעקבות פציעה, דימומים לתוך מערכת העיכול (כולל בין השאר: סרטן המעי הגס) ודימומים במערכת המין הנשית. לעיתים, אנמיה הנגרמת מדימום יכולה להוביל באופן כרוני גם לאנמיה של חוסר ברזל עקב אי פיצוי תזונתי לאובדן הברזל בדימום.

 

 

הבנות לפי הרפואה החדשה

 

א. פגיעה בייצור כדוריות הדם

  1. אחד הגורמים הנפוצים לפגיעה בייצור כדוריות הדם הוא קונפליקט חזק של יע"ע (ירידת ערך עצמי). קונפליקט כזה, כל עוד הוא לא פתור, פוגע בעצמות וגורם לאובדן תאי עצם ("בריחת סידן"). אם הקונפליקט הוא מספיק חזק ו/או מספיק ממושך, הוא יכול לגרום גם לאובדן של תאים במח העצמות ובכך לפגיעה ישירה ביכולת הייצור של תאי דם מכל הסוגים ולהתפתחות של אנמיה.
     
  2. רמה נמוכה מדי של ויטמין B12 גורמת לפגיעה בייצור כדוריות דם אדומות.
    הגורם העיקרי למחסור בויטמין זה הם קונפליקטים שפוגעים בתאים שבדופן הפנימי של הקיבה, בחלק של העיקום הקטן של הקיבה. הקונפליקט העיקרי שגורם לפגיעה כזאת הוא קונפליקט של כעסים טריטוריאליים.
    לפעמים הקונפליקט שגורם לבעיה הוא קונפליקט של זהות.

    איך פגיעה בתאי דופן הקיבה קשורה למחסור בויטמין B12?

    כדי לספוג את הויטמין B12 הגוף צריך לקשור אותו בעזרת חומר שנקרא "הגורם הפנימי" או "הפקטור הפנימי" (Intrinsic Factor). גורם פנימי זה מיוצר בצד הפנימי של דופן הקיבה, בעיקום הקטן של הקיבה.
    בשלב האקטיבי של הקונפליקט יש אובדן של תאים בדופן הקיבה בעיקום הקטן של הקיבה, כולל חלק מהתאים אשר מייצרים את מיצי הקיבה ואת הפקטור הפנימי. אובדן התאים גורם לפגיעה בייצור הפקטור הפנימי ובכך לירידה בכמות הויטמין B12 שהגוף יכול לספוג. זו הסיבה מדוע גם אצל אוכלי מזון מהחי עלול להיווצר מחסור ב-B12.
    במקרים רבים אנשים הסובלים ממחסור בויטמין B12 נמצאים למעשה במצב של "ריפוי תלוי" מאחד הקונפליקטים הנ"ל שפוגעים בתאי דופן הקיבה, וכך יש פגיעה מתמשכת בייצור הפקטור הפנימי.
    הפגיעה בייצור הפקטור הפנימי כתוצאה מהקונפליקט, היא כנראה הגורם העיקרי למחסור בויטמין B12 ולהתפתחות מה שנקרא אנמיה ממארת וכן אנמיה מגלובלסטית.
    אנמיה מגלובלסטית יכולה להיגרם גם ממחסור בחומצה פולית וכן מגורמים נוספים.
     

 

ב. אנמיה מדומה

כפי שהוסבר בטיפים רבים, תמיד בשלב האקטיבי של קונפליקט כלשהו יש השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הסימפתטית ובשלב הריפוי יש השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית.

 

אחת ההשפעות של מערכת העצבים הסימפתטית היא כיווץ של כלי הדם ולעומת זאת השפעה דומיננטית של המערכת הפארא-סימפתטית גורמת להרחבת כלי הדם.

 

הרחבת כלי הדם הכי משמעותית כנראה, כתוצאה מהשפעה של המערכת הפארא-סימפתטית, קורית בשלב הריפוי מקונפליקט חזק של יע"ע (ירידת ערך עצמי) שפגע בעצמות ובמח העצמות.

 

כאשר כלי הדם מתרחבים הם גם מכילים נפח גדול יותר. הגוף חייב למלא את הנפח החדש שנוצר, והוא ממלא אותו בנוזל הדם. במצבים קיצוניים במיוחד, ההבדל בין נפח כלי הדם בחצי הראשון של שלב הריפוי עשוי להיות פי 5 ממה שהיה נפח כלי הדם בשלב האקטיבי של הקונפליקט!

במצב זה של כלי דם מורחבים המכילים כמות גדולה מהרגיל של נוזל הדם, גם אם הגוף מייצר בדיוק את מספר כדוריות הדם הדרושות לו, הריכוז של כדוריות הדם בנוזל הדם יהיה נמוך יותר מריכוזן במצב רגיל, וכך זה יאובחן ע"י הרופאים כאנמיה. אך זוהי בעצם אנמיה מדומה, כי בפועל יש בדם את מספר הכדוריות הדרוש לגוף.

 

הבנה של תהליך זה עשויה לחסוך לפעמים הרבה פחדים וטיפולים מיותרים.

 

הכיצד?

 

המקרים הכי בולטים בהם נוצר מצב כזה של אנמיה מדומה הם בחצי הראשון של שלב הריפוי מקונפליקטים חזקים של יע"ע שפוגעים בעצמות וגם במח העצמות.

 

כל עוד הקונפליקט לא פתור, ככל שהפגיעה במח העצמות גדולה יותר, כך נפגעת יותר יכולת הייצור של תאי דם מכל הסוגים ונוצרת אנמיה אמיתית. במצב זה יש ירידה גם ברמת ההמוגלובין בדם וגם ברמת ההמטוקריט (אחוז נפח תאי הדם האדומים מכלל נפח הדם). כשרמות תאי הדם האדומים וההמוגלובין יורדות מתחת לסף מסויים (אנמיה חריפה), חיוני לתת לאותו אדם עירוי דם.

 

ברגע שנפתר הקונפליקט משתלטת על הגוף השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית ומתחיל שיקום מהיר של מח העצמות. מח העצמות משתקם  תוך זמן קצר וחוזר לייצר את כמות תאי הדם הדרושה. אך במקביל קורים גם הדברים הבאים:

 

הדבר הבולט ביותר הוא כנראה תחושה חזקה של עייפות רבה וחולשה. זה סימפטום אופייני של שלב הריפוי מקונפליקט כזה שפגע בעצמות, ובמיוחד כל עוד יש מחסור בתאי דם אדומים ובהמוגלובין. אבל, במקרים רבים גורמת תחושת העייפות והחולשה לפחדים ודאגות וזה גורם לאותו אדם ללכת לבדיקות רפואיות. בבדיקות עלולים לגלות (בין היתר) את הדברים הבאים:

 

  1. רמה נמוכה מדי בדם של כל סוגי תאי הדם.
    זה נגרם בגלל התרחבות כלי הדם בשלב הריפוי, עליה בנפח נוזל הדם ולכן ירידה בריכוז תאי הדם. זוהי בד"כ תהיה אנמיה מדומה.
    אבל הרופאים, שאינם מודעים להסברים אלה של הרפואה החדשה, ימליצו בד"כ על בדיקות נוספות ועל עירוי דם או תוספי ברזל או דברים נוספים.
     
  2. בחלק מהמקרים עלולים לגלות בבדיקות הדם כמות גדולה של תאי דם לבנים לא בשלים. זה מצב המאובחן בד"כ כלוקמיה (סרטן הדם).
    מכאן ואילך עלול להתחיל להתגלגל כדור שלג שמוביל במקרים רבים לפחדים וחרדות, טיפולים כימותרפיים והשתלת מח עצם.
    את כל הפחדים והטיפולים האלה ניתן בד"כ לחסוך ע"י הבנת והכרת התהליכים הנ"ל.
    מומלץ לקרוא את המאמר על לוקמיה, המראה שהסימפטומים המאובחנים כסרטן הדם, הם למעשה סימפטומים של תהליכי ריפוי מקונפליקט שפגע במח העצמות.

 

 

ג. דימום יתר במחלות סרטן

דימום יתר אצל חולי סרטן קורה בעיקר בשלב הריפוי באותם מקרים בהם הגידולים קשורים לשכבת הנבט אנדודרם או לשכבת הנבט מזודרם של המוח הישן.

במקרים אלה הגידולים מתפתחים בשלב האקטיבי של הקונפליקט. בשלב הריפוי נכנסים לפעולה חיידקי מיקובקטריה ופטריות, שתפקידם הוא לפרק את תאי הגידול שכבר אין בהם צורך.

 

תאי הגידול מכילים דם, ולכן בתהליך פירוקם יש גם דימום פנימי.

 

ככל שהגידול היה גדול יותר וככל שתהליך הריפוי הוא יותר עוצמתי, כך הדימום יהיה יותר חזק. ובמקרים בהם הדימום הוא משמעותי, עלולה להיווצר אנמיה זמנית, שמחייבת לעשות עירוי דם.

 

דימומים משמעותיים יכולים להיגרם בזמן פירוק גידולים במעי הגס, בקיבה (בעיקום הגדול של הקיבה), בנאדיות הריאה, ברחם והחצוצרות ועוד.

 

ישנם מקרים של דימומים שקורים בשלב הריפוי בו יש פירוק של גידולים בשכבת האקטודרם, אך במקרים אלה הדימומים הם בד"כ פחות משמעותיים.

דוגמא נפוצה למקרים כאלה זו הופעה של דם בשתן כתוצאה מפירוק גידולים בשלפוחית השתן או בשופכנים או בשופכה או באגן הכליה.

אצל גברים, דם בשתן יכול להופיע גם במקרים בהם יש פירוק של גידול בערמונית. גידול בערמונית קשור לאנדודרם.

 

 

 

 

.........................................................................................................................

   

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.