טיפ מס' 298: מיימת בטנית (Ascites)

פורסם לראשונה ב-31.1.2020

 

 

מהי מיימת?

 

מיימת היא מצב בו יש הצטברות רבה מהרגיל של נוזלים באזור מסויים בגוף.

בד"כ משתמשים במילה מיימת למצב בו יש עודף נוזלים בבטן וכאשר יש מיימת באזורים אחרים בגוף מציינים זאת באופן ספציפי, כגון:

  • מיימת הכליה
  • מיימת במוח
  • מיימת באגן
  • מיימת ריאות
  • וכו'

 

מיימת בטנית היא מצב בו יש הצטברות גדולה מהרגיל של נוזלים בחלל הבטן, או בשפה יותר מקצועית – בחלל הצפק (קרום הבטן).

 

ככל שמצטברים יותר נוזלים בחלל שמוקף ע"י הפריטונאום (קרום הבטן) כך תהיה הבטן יותר נפוחה.

הצטברות הנוזלים בבטן יכולה להתרחש בצורה איטית וכמעט לא מורגשת או בצורה מאד מהירה.

 

כמות הנוזלים שמצטברת בבטן יכולה במצבים קיצוניים להגיע לכ-20 ליטר. במקרה כזה הבטן נפוחה כמו בשלבים האחרונים של הריון או אף יותר ומשקל האדם עולה בהתאם, בלי שיבין (לפחות בהחלק מהמקרים) מדוע הוא מתנפח ועולה במשקל.

 

 

רקע הכרחי להבנת המיימת לפי הרפואה החדשה

 

החצי הראשון של שלב הריפוי

בשלב האקטיבי של מרבית סוגי הקונפליקטים יש פגיעה כלשהי ברקמה עליה השפיע הקונפליקט.

ברגע שהקונפליקט נפתר מתחיל שלב הריפוי בו מתבצע שיקום של הרקמה או הרקמות שנפגעו.

 

בחצי הראשון של שלב הריפוי יש בד"כ צורך ביותר נוזלים מהרגיל באזור המתרפא, גם כדי להוליך למקום חומרי בניה וגם כדי להוציא חומרי פסולת.

תהליך זה יוצר במקרים רבים נפיחות מקומית, אך זוהי בד"כ נפיחות מוגבלת.

 

אם מסיבה כלשהי ריכוז הנוזלים באזור המתרפא מצטבר לכמות הגדולה מהנדרש בתהליך ריפוי טבעי רגיל, תהיה נפיחות גדולה יותר באותו אזור וגם יוחרפו הסימפטומים של תהליך הריפוי.

 

 

אצירת נוזלים בגוף

כאשר מופיע קונפליקט אשר פוגע בצינוריות האיסוף באחת הכליות, מופעלת תוכנית ביולוגית אשר גורמת להפחתה בכמות השתן ולאצירת נוזלים בגוף, או במילים אחרות - נשארים בגוף יותר נוזלים מהרגיל, נוזלים שבמצב רגיל היו יוצאים בשתן.

 

ישנם מספר סוגים של קונפליקטים אשר משפיעים על צינוריות האיסוף בכליות והם יכולים  להופיע במקרים רבים בחיים, כולל מצבים בהם קורה הקונפליקט בגלל השפעות בעייתיות של מחלה כלשהי, כגון מצוקות ופחדים כתוצאה מסימפטומים קשים של המחלה ממנה סובל אותו אדם.

 

סוגי הסימפטומים שיכולים להשפיע על צינוריות האיסוף בכליות ולגרום לאצירת נוזלים בגוף הם אלה:

 

  • קונפליקט נטישה משמעותי, עמוק
  • קונפליקט קיומי, קונפליקט של סכנה קיומית (אדם שחש שאיבד הכל או שהוא עלול לאבד הכל)
  • קונפליקט אשפוזי (פחד מאשפוז בבי"ח או בבית)
  • פליטים (צורך לעזוב את המדינה, בית, עבודה וכו')
  • תחושה של בדידות מוחלטת, תחושה של להיות לבד במדבר (פיזית או פיגורטיבית).
  • תחושה של להיות מנודה, מנושל או מוקצה

 

 

סינדרום צינוריות האיסוף בכליה

אחת התגליות המעניינות של הרפואה החדשה היא התופעה שמתוארת כאן:

כאשר יש אצירת נוזלים בגוף בגלל קונפליקט שפגע בצינוריות האיסוף באחת הכליות או בשתיהן ובאותו זמן יש בגוף רקמה או איבר כלשהו שנמצאים בשלב הריפוי (בעיקר בחצי הראשון של שלב הריפוי), הגוף מתוכנת כך שעודף הנוזלים הולך בעדיפות ראשונה לאזור המתרפא.

 

עודף הנוזלים שמגיע לאזור המתרפא עלול להגדיל בהרבה את הנפיחות באותו אזור ולהחריף בהרבה את הסימפטומים שמופיעים בתהליך הריפוי באותו אזור.

 

תופעה זו נקראת ברפואה החדשה "סינדרום צינוריות האיסוף בכליה" או בקיצור "הסינדרום".

מידע על "הסינדרום" יש בטיפ מס' 122 ובטיפ מס' 20.

 

 

מיימת לפי הרפואה החדשה

 

לאור ההסברים הנ"ל ניתן להבין שמיימת בבטן קורית רק כאשר מתחולל אצל אותו אדם תהליך ריפוי באחד מאיברי הבטן ובאותו זמן יש אצירת נוזלים בגוף בגלל קונפליקט שפגע בצינוריות האיסוף באחת הכליות.

או במילים אחרות – מיימת מתפתחת רק כאשר יש אצל אותו אדם את "הסינדרום".

 

במצב זה הקונפליקט שפגע בצינוריות האיסוף בכליה נמצא בשלב האקטיבי, כלומר שהוא לא פתור עדיין.

 

במקרה כזה העדיפות הראשונה מבחינה טיפולית היא לגלות מהו הקונפליקט שפגע בצינוריות האיסוף בכליה ולפתור קונפליקט זה מהר ככל האפשר. לפעמים זה מאד לא פשוט בגלל הקשיים בהם נמצא החולה המתרפא.

 

להלן שתי דוגמאות להמחשה:

 

  1. אישה שאובחנה עם סרטן בשחלה, ניסתה טיפולים שונים, ובשלב מסויים אחרי הרבה ניסיונות של טיפולים, גם אלטרנטיביים וגם של הרפואה המקובלת, התגלתה אצלה מיימת.

    לפי הידע של הרפואה החדשה, הקונפליקט שפוגע בשחלות הוא קונפליקט של אובדן.
    בחלק גדול מהמקרים שמאובחנים כסרטן בשחלה, הגידול הוא למעשה ציסטה, שמתחילה לגדול רק בשלב הריפוי, לאחר שהקונפליקט נפתר.
    תהליך התפתחותה המלא של ציסטה מסוג זה אורך כ-9 חודשים ואז היא מצטרפת לעזור לשחלה לייצר יותר אסטרוגן. אך בחודשים הראשונים הציסטה מתפתחת כגידול בין-רקמתי ולכן מאבחנים אותה כסרטן.

    הפחד מהאבחון של סרטן (שעלול להתבטא כקונפליקט של סכנה קיומית) או הפחד מהאשפוז והטיפולים (קונפליקט של אשפוז), עלולים לגרום להפעלת התוכנית הביולוגית שקשורה לצינוריות האיסוף בכליות ולאצירת נוזלים בגוף.
    עודף הנוזלים הולך בעדיפות ראשונה לציסטה המתפתחת (השחלה נמצאת בשלב הריפוי) וזה גורם לכך שהציסטה תתנפח לגודל גדול יותר ממה שהיתה אמורה להיות ללא עודף הנוזלים. זה, או עצם עודף הנוזלים בשחלה, יכולים לגרום לסימפטומים שונים שגורמים לאישה ללכת להיבדק ואז מגלים את הגידול (שכאמור, במקרים רבים זוהי ציסטה בתהליך התפתחות בשלב הריפוי).

    אם האישה מבינה את התהליך, יהיה לה קל יחסית לפתור את התחושה של הסכנה הקיומית או את הפחד מהאשפוז והטיפולים וכך יתחיל שלב הריפוי בכליות ולא תהיה יותר אצירת הנוזלים, כלומר לא יהיה המצב של "הסינדרום".

     
  2. גבר שסבל מכאבים חזקים באזור הכבד אובחן עם אבנים במרה, תוצאות חריגות של תפקודי כבד ושחמת כבד.
    את כיס המרה הוציאו בניתוח והוא היה צריך לבוא לביקורת רפואית כל מספר שבועות.
    לאחר זמן מה היה לו שוב התקף של כאבים באזור הכבד ובבדיקה הרפואית התגלה שיש לו גם מיימת וגם כבד מוגדל.

    לפי הרפואה החדשה, בעיות בצינורות המרה וכיס המרה נגרמות כתוצאה מקונפליקטים של כעסים טריטוריאליים. בחלק מהמקרים הגורם הוא קונפליקט של זהות.
    התקף של כאבים בצינורות המרה או כיס המרה הוא סימפטום של משבר הריפוי.

    שחמת בכבד נגרמת בעיקר ממצבים חוזרים ונשנים של קונפליקטים שפוגעים בצינורות המרה. גם רמות חריגות של אנזימי כבד קשורות בעיקר לקונפליקטים שפוגעים בצינורות המרה.

    מבחינת צינורות המרה הגבר היה בשלב הריפוי, לפחות באופן זמני.
    אך הכאבים שגרמו לפחד מטיפולים או מאשפוז והתחושה של סכנה קיומית שהחלה לחלחל בתוכו, כל אחד מאלה יכול היה לגרום להופעתו של קונפליקט שפוגע בצינוריות האיסוף בכליה ולאצירת נוזלים בגוף.
    מכיוון שצינורות המרה היו בתהליך ריפוי (לפחות זמנית), עודף הנוזלים הלך בעדיפות ראשונה לכיוון הכבד וזה מה שגרם למיימת, להגדלת הכבד ולהחרפת הסימפטומים בכבד.

 

 

התופעה של התפתחות מיימת וגילוי גידולים בפריטונאום (קרום הבטן) היא נפוצה למדי, והיא מוסברת ע"י הרפואה החדשה כך:

 

אדם שעובר ניתוח כלשהו בבטן, גופו עשוי לחוות זאת כקונפליקט של התקפה וזה עלול להתבטא בגידולים על קרום הבטן, מצידו החיצוני או הפנימי של הקרום.
כאשר הקונפליקט נפתר מתחיל שלב הריפוי, שכולל במקרה זה פירוק של הגידולים ע"י חיידקים ופטריות.
אם בשלב זה מופיע קונפליקט שפוגע בצינורות הכליות, עודף הנוזלים שנגרם בגלל הקונפליקט שפגע בכליות הולך בעדיפות ראשונה לאזור של הגידולים בבטן אשר נמצאים בשלב הריפוי והצטברות עודף הנוזלים האלה גורמת למיימת.

 

 

מספר מילים לסיכום

 

מיימת יכולה להתפתח בכל מצב בו יש תהליך ריפוי באחד מאיברי הבטן (כגון מעיים, כבד, לבלב, טחול, שחלות, קרום הבטן וכו') אם במקביל יש קונפליקט אקטיבי שפגע בצינוריות האיסוף בכליות וגרם לאצירת נוזלים בגוף.

 

לפי ההבנה של הרפואה החדשה, בכל מקרה של מיימת, העדיפות הראשונה מבחינה טיפולית היא לפתור את הקונפליקט שגרם לפגיעה בכליות.

 

כאשר כמות הנוזלים שהצטברה בבטן היא גדולה ובעייתית, מה שנהוג ברפואה המקובלת הוא להוציא את עודפי המוזלים מהבטן ע"י ניקור עם מחט חלולה ושאיבת הנוזלים החוצה.

לפעמים אין ברירה וזהו אכן הדבר הנכון לעשות.

במקרים כאלה, ההמלצה של הרפואה החדשה היא להגביל את כמות הנוזלים ששואבים החוצה ל-2-1 ליטר בלבד בכל פעם ולא יותר. הסיבה לכך היא, שבנוזלים המצטברים בבטן ישנם חלבונים וחומרי מזון אחרים החיוניים לגוף.

אצל חולים במצב קשה, שאיבדו משקל והם חלשים, הוצאת כמות גדולה של נוזלים מהבטן (לפעמים מוציאים הרופאים בבת אחת כמות של 6 ליטר ואף יותר) עלולה למנוע מגופם את אותם רכיבי מזון הכרחיים ובכך לקצר בהרבה את חייהם.

 

 

  

.........................................................................................................................

   

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.