טיפ מס' 256: מחלות ילדות

פורסם לראשונה ב-22.6.2018

 

 

תינוקות וילדים רגישים לקונפליקטים שונים עוד יותר מהמבוגרים.

לפעוטות עד גיל מסויים אין את האפשרות להסביר להוריהם מה הם חווים, אך לפי הסימפטומים בגוף ניתן במקרים רבים לדעת איזה קונפליקטים הם חוו.

זהו נושא רחב מאד ואין כאן יומרה להקיף את כולו.

טיפ זה מנסה להביא חלק מההבנות של הרפואה החדשה לגבי חלק ממחלות הילדים הנפוצות.

 

מחלות עור

כל מחלות העור שמתפתחות באפידרמיס (השכבה החיצונית של העור) נגרמות כתוצאה מקונפליקטים של פרידה!

באופן כללי הגורמים לקונפליקטים של פרידה הם אלה:

  • פרידה כואבת
  • אובדן של מגע שהילד אהב ופתאום אין לו מגע זה
  • פחד מפרידה
  • רצון להיפרד או להיפטר ממישהו או ממשהו שהוא לא רוצה בקרבתו

 

אצל תינוקות וילדים זה יכול לקרות במצבים כגון: 

  • בדיקת א"ס בהריון יכולה להיות טראומטית לעובר. רעש המכשיר יכול לגרום לכך שהעובר לא ישמע את פעימות הלב של האם. כל בדיקת א"ס חוזרת עלולה להיות טריגר.
  • כאשר מפרידים את הנולד מהאמא
  • כאשר הילד ננזף, נענש או שמתעללים בו
  • כאשר נולד לילד אח
  • כאשר הילד נאלץ להיפרד מבובה אהובה או חיית מחמד אהובה
  • כאשר האמא יוצאת שוב לעבודה
  • כאשר ההורים מפסיקים לישון באותו חדר בו ישן התינוק
  • כאשר הילד מתחיל ללכת לפעוטון, גן או נשאר עם מטפלת
  • כאשר לא מרשים לילד ללכת לחברים שלו
  • כשהגננת או המורה שהילד מאד אהב עוזבים את הגן או ביה"ס
  • כשהמשפחה עוברת לגור במקום חדש והילד נאלץ להיפרד מחבריו
  • כאשר הילד חושש שההורים יתגרשו או כאשר ההורים מתגרשים בפועל
  • וכו'. ישנן אינסוף אפשרויות.

 

כל עוד הקונפליקט לא פתור, יש תהליך מיקרוסקופי של אובדן תאים באותם אזורים בגוף שחוו את קונפליקט הפרידה. בד"כ תהליך זה לא מורגש, אך ככל שהקונפליקט יותר חזק ונמשך יותר זמן, העור באותם מקומות נעשה יותר יבש ויותר קשקשי.

ברגע שהקונפליקט נפתר, מתחיל תהליך שיקום של העור באותם מקומות בהם היה אובדן של תאים. תהליך זה מתבטא בפריחה על העור, באדמומיות ולפעמים הוא מלווה בחום.

אם הקונפליקט היה מקומי, הסימפטומים יופיעו בעור באזור מסויים בגוף.

אם הילד חווה את הפרידה בכל מהותו, הפריחה על העור יכולה להופיע בכל הגוף.

 

הרופאים יכולים לאבחן את הסימפטומים האלה בשמות שונים של מחלות כגון:

  • אדמדמת (exanthema)
  • אדמת
  • אקזמה 
  • דלקת עור (Dermatitis)
  • דלקת עור אטופית (אטופיק דרמטיטיס, אסטמה של העור)
  • דלקת עור עצבית (Flourishing Neurodermatitis)
  •  הרפס סימפלקס 

  • חצבת 
  • חרלת (סרפדת, Urticaria, Hives)
  • שנית (סקרלטינה)
  • וכו'

 

כל המקרים האלה הם למעשה סימפטומים של תהליכי ריפוי מקונפליקטים של פרידה!

 

אפילו חצבת, שרשויות הבריאות בתמיכת חברות התרופות הצליחו ליצור לה דימוי של מחלה מסוכנת ביותר, היא גם כן סימפטום של שלב הריפוי מקונפליקט של פרידה. זו לא מחלה שנגרמת בגלל וירוס, והמציאות מראה שילדים ש"חוסנו" כנגד חצבת יכולים לחלות במחלה (=לחוות קונפליקט חזק של פרידה ולהתגבר עליו) בדיוק כמו ילדים שלא חוסנו.

על חצבת באופן ספציפי מומלץ לקרוא את המאמרים שבקישורים האלה:

בהלת החצבת בארה"ב
הישג משפטי בעל משמעות היסטורית
האם חסינות העדר באמת קיימת? 

 

 

דלקות גרון, דלקות בסימפונות ואסתמה

כל דלקת, ביסודה, היא למעשה מנגנון טבעי שנועד להאיץ תהליכי ריפוי. כך שבכל מקרה בו הילד (וגם המבוגר) מאובחן עם דלקת כלשהי, אנחנו יודעים שהוא נמצא (לפחות זמנית) בתהליך ריפוי.

 

הקונפליקטים שיכולים לפגוע ברירית הגרון הם אלה:

  • פחד בהקשר טריטוריאלי
  • פחד עם בהלה

 

גם במקרה זה, כל עוד הקונפליקט לא פתור, יש אובדן של תאים ברירית הגרון, וברגע שנפתר הקונפליקט מתחיל תהליך שיקום, שבמקרים רבים מלווה בדלקת.

 

אם הרופא מגלה שיש שם גם חיידקים, למשל סטרפטוקוקים, אנחנו יודעים כיום שהחיידקים הם לא הגורם לבעיה, אלא הם באים בשלב הריפוי לעזור בתהליך ההחלמה.

 

שני הקונפליקטים הנ"ל (פחד בהקשר טריטוריאלי ופחד עם בהלה) הם גם הקונפליקטים  שיכולים לפגוע ברירית הסימפונות ולגרום בשלב הריפוי לדלקת הסימפונות (ברונכיטיס). 

אם במקביל לדלקת הסימפונות יש גם את "הסינדרום" אז המצב יוחרף בד"כ ויאובחן כדלקת ריאות.

 

כאשר הקונפליקט פוגע בגרון, משבר הריפוי יופיע כהתקף אסתמה של הגרון.

כאשר הקונפליקט פוגע בסימפונות, משבר הריפוי יופיע כהתקף אסתמה של הסימפונות.

 

אם האסתמה הופכת להיות כרונית, זה אומר שהילד נמצא במצב של "ריפוי תלוי", כלומר שמדי פעם הוא חווה השפעות חוזרות של הקונפליקט כתוצאה מטריגר כלשהו או מספר טריגרים.

 

 

אף וסינוסים

נזלת, גודש באף או גודש בסינוסים, כולל מצב של סינוסיטיס, הם כולם סימפטומים של שלב הריפוי מקונפליקטים שפוגעים בריריות האף והסינוסים.

 

הקונפליקט באופן כללי הוא קונפליקט של הרחה ויכולים להיות לו גוונים שונים כגון:

  • קונפליקט של סירחון.
    זה יכול להיות סירחון פיזי ממש, או פיגורטיבי – תחושה שקורה פה משהו מסריח.
  • תחושה של סכנה מתקרבת.
  • קונפליקט של פרידה. לדוגמא: "איפה אמא? אני לא מריח אותה!"

 

בדומה לרקמת האפידרמיס בעור ולרירית הגרון ורירית הסימפונות, גם רירית האף והסינוסים שייכת לשכבת הנבט אקטודרם.

גם כאן יש בשלב האקטיבי של הקונפליקט אובדן של תאים ברירית האף ו/או ברירית הסינוסים, ובשלב הריפוי יש תהליך מהיר של שיקום. תהליך השיקום כולל בחצי הראשון של שלב הריפוי ייצור עודף של תאים. כמו-כן מצטברים יותר נוזלים מהרגיל באזורים המתרפאים. הייצור העודף של התאים בשילוב עם עודף הנוזלים, הם מה שיוצר את הגודש באף או בסינוסים.

 

 

דלקות עיניים

העיניים הן איברים מורכבים ויש בהן ייצוג של כל שלושת שכבות הנבט. חלקים שונים בעין מגיבים לקונפליקטים שונים. הפעם נפרט רק קונפליקט אחד שקשור לעיניים, שהוא מהנפוצים, ואולי אף הנפוץ ביותר, מבין הקונפליקטים שגורמים לדלקות עיניים אצל ילדים.

 

דלקת עפעפיים ודלקת לחמית העין

דלקת בעפעפיים ו/או בלחמית העין נגרמת כתוצאה ממצב שהתפרש אצל הילד כפרידה לא צפויה או לא רצויה כתוצאה מאובדן קשר עין עם אדם הקרוב אליו.

 

זהו מצב הנכלל בהגדרה הכוללת של "קונפליקט של פרידה" ובמקרה זה – "קונפליקט של פרידה ויזואלית".

 

כל עוד הילד תחת השפעה אקטיבית של הקונפליקט, יש אובדן של תאים (בתהליך של התכייבות) בעפעפיים ו/או בלחמית העין.

ברגע שחזר קשר העין או שהילד התגבר על הקונפליקט בצורה אחרת (למשל: הגיעה הסבתא שהילד אוהב לשחק איתה), מתחיל שיקום הכיבים המיקרוסקופיים.תהליך זה מלווה בסימפטומים כמו אדמומיות, גרד ונפיחות.

 

כאשר הסימפטומים מופיעים בעפעף זה מוגדר ברפואה כדלקת עפעפיים (blepharitis).

 

כאשר הסימפטומים מופיעים בלחמית העין זה מוגדר ברפואה כדלקת הלחמית (conjunctivitis).

 

אצל ילד ימני, אם הדלקת מופיעה בעפעף בעין שמאל– הקונפליקט קשור לאמא שלו או לחיית מחמד שלו. אם הדלקת מופיעה אצלו בעין ימין – הקונפליקט יכול להיות קשור לכל אדם קרוב אחר שאינו האמא שלו.

אצל ילד שמאלי זה הפוך.

 

כאשר הדלקת הופכת לכרונית או שיש נסיגות והתפרצויות חוזרות שלה, זה אומר שמדי פעם יש טריגר המעורר מחדש את הקונפליקט ואז יש נסיגה בסימפטומים.

 

כאשר שוב נפתר הקונפליקט, מתחדש תהליך הריפוי וחוזרים הסימפטומים, עד הנסיגה הבאה.

 

קונפליקט של פרידה ויזואלית יכול להופיע גם במצבים בהם הילד ממש לא רוצה לראות מישהו (שמציק לו, מפחיד אותו וכו') והוא נאלץ מדי פעם לראותו.

 

קונפליקטים חזקים יותר של פרידה ויזואלית יכולים לפגוע גם בקרנית או בעדשה.

פגיעה של הקונפליקט בקרנית יכולה לגרום לאסטיגמציה ולבעיות נוספות.

פגיעה של קונפליקט כזה בעדשה היא אחד הגורמים העיקריים בגילאים מבוגרים יותר לקטרקט.

 

 

לסיכום

מחלות ילדות לא נגרמות בגלל וירוסים או חיידקים, אלא כתוצאה מקונפליקטים שונים.

המיקרובים שמעורבים בתהליכי המחלה מצטרפים רק בשלב הריפוי כדי לעזור ולהאיץ את תהליך הריפוי.

מכיוון שמרבית הסימפטומים של מחלות אלה הם סימפטומים של שלב הריפוי, הטיפולים הרפואיים הנפוצים להעלמת הסימפטומים לא פותרים את גורמי המחלה, ולמעשה מונעים מהגוף (בחלק מהמקרים) את האפשרות להשלים את תהליך הריפוי הטבעי.

 

טיפול באנטיביוטיקה מפחית או מעלים את הסימפטומים ע"י שתי פעולות:

  1. השמדת החיידקים, באותן דלקות בהן מעורבים חיידקים.
  2. עירור מערכת העצבים הסימפתטית. זה גורם להחלשת והאטת תהליכי הריפוי הטבעיים שנעשים תחת השפעה פארא-סימפתטית. מכיוון שמרבית הסימפטומים של המחלה מופיעים בשלב הריפוי, החלשת תהליכי הריפוי גורמת בהכרח להפחתה בכמות ועוצמת הסימפטומים.

 

ניתן לראות שחלק משמעותי ממחלות הילדים נגרם כתוצאה מסוגים שונים של קונפליקטים של פרידה.

אחד הגורמים לקונפליקטים של פרידה הוא שבמקרים רבים המציאות מאלצת את ההורים לרוץ בבוקר לעבודה ולהיפרד מהילדים גם כשזה ממש לא מה שנכון לילדים.

גורם נוסף אחר הוא גירושים של ההורים, או מתחים ומריבות בין ההורים.

 

בפעוטונים ובגנים נהוג כיום לשלוח את הילד הבית בכל מקרה של דלקת, שלשולים או מחלת חום כלשהי, מחשש שהוא ידביק את הילדים האחרים.לפי התגליות של הרפואה החדשה, תפיסה זו לפיה ניתן להידבק במחלה כתוצאה ממעבר וירוסים או חיידקים היא תפיסה שגויה מיסודה (ראה טיפ מס' 176).

 

בעיה שהולכת ומחריפה בשנים האחרונות בהקשר למחלות ילדים היא בעיית החיסונים. מספר סוגי החיסונים הולך וגדל (ללא סיבה רפואית מוצדקת), ובחלק מהחיסונים מוכנסים חומרים שהם רעילים ויכולים לגרום לבעיות קשות, כולל אוטיזם.

כל עוד אין חוק במדינת ישראל המחייב את ההורים לחסן את ילדיהם, מומלץ להורים ללמוד היטב את נושא החיסונים.

 

 

 

.........................................................................................................................

 

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.