טיפ מס' 312: הבדלים בין הרפואה החדשה לרפואה המקובלת – חלק ד'

פורסם לראשונה ב-1.2.2021 

 

 

זהו טיפ רביעי בסדרה זו של טיפים שמטרתם להראות חלק מההבדלים שבין הרפואה הגרמנית החדשה לבין הרפואה המערבית המודרנית, כפי שאני מבין אותם.

טיפ זה (כמו כל שאר הטיפים) אינו מייצג ארגון או גוף כלשהו.

המידע כאן הוא חלקי בלבד ואינו מספיק כדי לשמש לצורכי אבחון או טיפול.

 

 

20. מיימת בבטן

לפי הרפואה המקובלת:

 

מתוך ויקיפדיה:

84% ממקרי המיימת נובעים משחמת הכבד. הלייפת המאפיינת את מחלת שחמת הכבד גורמת להפרעה בזרימת הדם בכבד ועלייה בלחץ הדם בווריד שער הכבד. העלייה בלחץ הדם השערי גורמת ליציאת מים מכלי הדם לחלל הצפק. בנוסף, ירידה בהפרשת חנקן חמצני בכלי הדם התוך-כבדיים גורמת להתכווצות כלי דם אלה, וזאת בניגוד להפרשת חנקן חמצני עודפת במערכת הסיסטמית, ובפרט במערכת הקרביים (splanchnic) דבר אשר גורם להרחבת כלי דם ולהצטברות של דם במערכת זו. הרחבת כלי הדם במערכת הקרביים מפחיתה את נפח הדם בפועל המגיע לכליות, אשר פועלות כתוצאה מכך כאילו נפח הדם נמוך (היפוולמיה) ומביאות לאגירת נוזלים. בדומה לכך, אי-ספיקת לב, פריקרדיטיס קונסטריקטיבית ותסמונת באד-קיארי עשויות לגרום למיימת.

סיבות נוספות להצטברות מיימת הן פיזור של תאים ממאירים בצפק, זיהום בצפק ומחלות לבלב. במקרים של פיזור גרורתי לצפק, התאים הממאירים מפרישים נוזל עשיר בחלבון הגורר עמו נוזלים לחלל הצפק. באותו המנגנון, זיהום של חלל הצפק בשחפת גורם להצטברות מיימת. מחלות לבלב עלולות גם הן להביא למיימת על ידי דליפה של אנזימי לבלב לחלל הצפק.

סיבות נדירות למיימת הן תת-פעילות של בלוטת התריס וקדחת ים תיכונית משפחתית.

 

 

לפי הרפואה החדשה:

 

מיימת בטנית נוצרת כתוצאה משילוב של שני קונפליקטים:

 

  1. קונפליקט שפגע באחד מאיברי הבטן או קרום הבטן (הצפק) ונמצא בשלב הריפוי.
  2.  קונפליקט אחר שפגע בצינוריות האיסוף בכליות ונמצא עדיין בשלב הפעיל, לא פתור.

 

באופן כללי, בכל קונפליקט שנמצא בחצי הראשון של שלב הריפוי, מגיעים לאזור המתרפא יותר נוזלים מהרגיל, לצורך הובלת חומרי בניה והוצאת חומרי פסולת.

 

קונפליקט שפגע בצינוריות האיסוף בכליות גורם בשלב האקטיבי של הקונפליקט לאצירת נוזלים בגוף. כמות הנוזלים העודפת שנאצרת בגוף יכולה להגיע במצבים קיצוניים לכ-10 ליטר כאשר הפגיעה היא בכליה אחת ולכ-20 ליטר כשהפגיעה היא בשתי הכליות.

 

אם באותו זמן שיש אצירת נוזלים בגלל פגיעה בכליות יש גם איבר אחר בגוף שנמצא בתהליך ריפוי, הגוף מתוכנת כך שאת עודף הנוזלים הוא מוליך בעדיפות ראשונה אל האיבר או הרקמה שנמצאים בתהליך ריפוי.

תופעה זו נקראת "הסינדרום".

 

כאשר אחד מאיברי הבטן (למשל הכבד) נמצא בתהליך ריפוי ובאותו זמן יש אצירת נוזלים בגוף בגלל קונפליקט שפגע בצינוריות האיסוף בכליות, עודף הנוזלים יגיע בעדיפות ראשונה לכבד המתרפא (או לכל איבר אחר בבטן שנמצא בתהליך ריפוי) ובאותו איבר תהיה נפיחות גדולה מהרגיל (למשל מצב של כבד מוגדל). כאשר אותו איבר לא יכול להכיל את עודף הנוזלים, יישאר עודף הנוזלים בחלל הבטן ויגרום למה שנקרא מיימת בטנית.

 

אם מוצאים בבטן חיידקי שחפת, זה מצביע על כך שבאחד מאיברי הבטן יש גידול (בד"כ מסוג אדנוקרצינומה) וחיידקי השחפת הגיעו לפרק גידול זה כחלק מתהליך הריפוי, לאחר שהקונפליקט נפתר. גידולים מסוג זה יכולים להיות למשל במעיים, ברקמה התפקודית של הכבד, בלבלב, ברקמת הרירית שבעיקום הגדול של הקיבה ועוד.

 

הסברים יותר מפורטים לפי הרפואה החדשה ניתן למצוא במאמר הזה: "מיימת".

 

 

21. אסתמה

לפי הרפואה המקובלת:

מתוך ויקיפדיה:

אַסְתְּמָה (או אַסְטְמָה; מיוונית, "נשימה כבדה"; נקראת גם קצרת (הנשימה) או גנחת (הסמפונות)) היא מחלה ריאתית כרונית חסימתית התקפית. ההתקפים נגרמים בדרך כלל עקב אלרגיה. ריר צמיגי המופרש מדפנות קנה הנשימה חוסם את הקנה ומקשה על הוצאת אוויר מהריאות. חולי אסתמה עשויים לסבול מנשימה כבדה עם "צפצופים", קוצר נשימה, שיעול כרוני, וסיבולת לב-ריאה נמוכה. אסתמה נגרמת על ידי שילוב של גורמים תורשתיים עם גורמים סביבתיים כמו אלרגיה, זיהום אוויר ועוד. אסתמה אינה מחלה פסיכוסומטית אלא בעיה דלקתית בדרכי הנשימה. לגורמים נפשיים עשויה להיות השפעה חלקית בלבד על מהלך המחלה.

 

 

לפי הרפואה החדשה:

 התקפי אסתמה הם למעשה סימפטומים של משברי ריפוי מקונפליקטים שפגעו בסימפונות או בגרון או גם וגם.

 

כאשר הבעיה הופכת לכרונית זה אומר שישנם טריגרים אשר מעוררים מדי פעם אצל אותו אדם השפעות חוזרות של הקונפליקט המקורי (מצב של "ריפוי תלוי").

 

הקונפליקטים שגורמים לפגיעה בסימפונות או בגרון הם "פחד בהקשר טריטוריאלי" או "פחד עם בהלה".

 

הקונפליקטים הנ"ל יכולים לפגוע בריריות ו/או בשרירי הסימפונות או הגרון.

 

באסתמה הפגיעה היא גם בריריות וגם בשרירים, כאשר לקונפליקטים הנ"ל מתווספת לפחד גם תחושה כלשהי של הרגשת תקיעות (שהיא זאת שמשפיעה על השרירים), כגון:

  • לא יכולתי להגיב או לפעול
  • לא יכולתי לברוח
  • הרגשתי מאובן

 

ישנם למעשה 3 סוגים של אסתמה:

 

  1. כאשר הפגיעה היא בסימפונות.
    בסוג זה של התקף אסתמה יש צפצופים והנשיפה מתארכת.
     
  2. כאשר הפגיעה היא בגרון:
    בסוג זה של התקף אסתמה יש נשימה כבדה והשאיפה מתארכת.
     
  3. סטטוס אסתמטיקוס – התקף אסתמה חריף וממושך:
    זה קורה כאשר האדם נמצא תחת השפעה בו-זמנית של קונפליקט של פחד בהקשר טריטוריאלי וקונפליקט של פחד עם בהלה, עם תחושה כלשהי של תקיעות, כאשר אחד פגע בשרירי הסימפונות ואחד בשרירי הגרון ושני הקונפליקטים הגיעו באותו זמן למשבר הריפוי.
    התקף זה מתבטא בקושי לנשום - נשימה כבדה, שאיפה מתארכת, נשיפה מתארכת וצפצופים.
    זהו התקף חריף ומסוכן אשר במקרים קיצוניים יכול לגרום למוות. התקף זה אינו מגיב לטיפולים הסטנדרטיים במשאפים והוא מחייב התערבות רפואית בחירום. התקף כזה יכול להימשך יותר מ-24 שעות.

 

בקישור הזה יש מאמר לפי ההבנות של הרפואה החדשה: אסתמה

 

 

22. אוטיזם

לפי הרפואה המקובלת:

מתוך ויקיפדיה:

אוטיזם היא הפרעה התפתחותית ניורולוגית שנגרמת משילוב של גורמים סביבתיים, מרכיב תורשתי ומרכיב גנטי. זוהי תסמונת קלינית, שמתאפיינת בהפרעה בתחום הקשרים הבין-אישיים ובתחום החברתי, השפתי והתקשורתי. מאפיינים נוספים הם: התנהגות סטראוטיפית ורפיטטיבית (חזרתית) וכן הפרעה בכישורים החברתיים. האוטיזם (המכונה גם "אוטיזם קלאסי") נכלל בספקטרום האוטיסטי.

אין בדיקה גנטית שיכולה לאבחן אוטיזם.

 

 

במשך שנים רבות הכחיש הממסד הרפואי כל קשר בין חיסונים לאוטיזם.

באוגוסט 2020, לאחר מאבק משפטי ממושך ופרסום של מאמרים חדשים, נאלץ ה-CDC להסיר מהאתר שלו את הקביעה ש"חיסונים אינם גורמים לאוטיזם".

מידע רב על כך יש במאמר הזה:

באופן רשמי, הוסרה ההכרזה כי "חיסונים אינם גורמים לאוטיזם" 

 

לפי האתר של ה-CDC, בשנת 2016, 1 מכל 36 ילדים בארה"ב בגילאי 17-3 אובחן עם אוטיזם !

 

 

לפי הרפואה החדשה:

אוטיזם נגרם כתוצאה משילוב של לפחות שני קונפליקטים אשר יוצרים קונסטלציה של האונות הרקתיות. את הקונסטלציה שגורמת לאוטיזם מרכיבים הקונפליקטים האלה:

 

  1. קונפליקט שפוגע במוח במרכז שנמצא באונה הרקתית הימנית ושולט על שכבת הרירית של העיקום הקטן בקיבה, צינורות המרה וצינורות הלבלב.
    זה יכול להיות קונפליקט של כעסים טריטוריאליים, או קונפליקט של זהות
     
  2. קונפליקט שפוגע במוח במרכז שנמצא באונה הרקתית השמאלית ושולט על רירית הגרון.
    זה יכול להיות קונפליקט של פחד עם בהלה, או קונפליקט של פחד טריטוריאלי.

 

ישנם מצבים רבים בהם תינוק או ילד עלול לחוות את הקונפליקטים הנ"ל, וכל עוד הקונפליקטים שפגעו בשתי האונות הרקתיות (לא בהכרח באותו זמן) לא נפתרו, הילד או המבוגר נמצא תחת השפעה שגורמת לו לאוטיזם.

אם אחד הקונפליקטים שיצרו את הקונסטלציה נפתר, נעלם מצב הקונסטלציה ואותו ילד/מבוגר יוצא מהמצב של אוטיזם כל עוד אין השפעות חוזרות של הקונפליקטים שיוצרים שוב את הקונסטלציה.

 

מומלץ לקרוא את שני המאמרים האלה:

אוטיזם – תובנות שונות

טיפ מס' 108 – הספקטרום האוטיסטי 

 

 

חיסונים ואוטיזם:

לפי הרפואה החדשה, המצבים החוזרים ונשנים בהם לוקחים פעוטות לחיסונים יכולים בהחלט לגרום אצל המתחסנים לקונפליקטים הנ"ל שגורמים לאוטיזם.

 

מלבד הקונפליקטים יש את החומרים שכלולים בחיסונים, אשר חלקם חודרים את מחסום הדם-מוח ומהווים רעלים שפוגעים בעצבים במוח.

למרות ניסיונות חברות התרופות והממסד הרפואי לטשטש את הקשר בין העליה הגדולה במספר החיסונים וסוגי החיסונים שפעוטות וילדים מקבלים לבין העליה העצומה במספר הלוקים באוטיזם, ישנם מחקרים רבים המצביעים על קשר ישיר בין החיסונים לאוטיזם.

מידע חלקי על כך יש במאמר: אוטיזם – תובנות שונות

וכן במאמר הזה: טיפ מס' 258: חיסונים – בעד ונגד  (פרק ה')

 

 

23. דלקות בדרכי השתן

לפי הרפואה המקובלת:

מתוך ויקיפדיה:

דלקת בדרכי השתן היא מחלה שכיחה הנגרמת בשל הימצאותם של חיידקים בדרכי השתן. חיידקים אלו גורמים לתסמונות שונות כגון צריבה וכאב במתן שתן, תכיפות ודחיפות במתן שתן ולעיתים אף התפתחות של חום וכאבים במותן עקב מעורבות של הכליות במחלה.

 

 

לפי הרפואה החדשה:

דלקות בדרכי השתן הן סימפטום של תהליך ריפוי מקונפליקט של:

 

"אי יכולת לסמן את הטריטוריה" או

"אי יכולת להגדיר את גבולות הטריטוריה".

 

הסוג הגברי של קונפליקט זה (אך עשוי להופיע גם אצל נשים) מתייחס לטריטוריה החיצונית. למשל:

  • השכן פלש לשטח שלי.
  • הבוס מתערב לי יותר מדי בדרך בה אני מנהל את המחלקה שלי.
  • איך הוא מעז לחזר אחרי אשתי?

 

הסוג הנשי של הקונפליקט (אך עשוי להופיע גם אצל גברים) מתייחס יותר לטריטוריה הפנימית שלנו. למשל:

  • היא כל הזמן מתערבת לי בחיים שלי.
  • לא רציתי לעשות סקס אך לא הייתי מספיק חזקה להגיד לו "לא".

 

כל עוד הקונפליקט פעיל, לא פתור, יש אובדן של תאים בשכבת הרירית הפנימית של אחד או יותר מהחלקים האלה של דרכי השתן: שלפוחית השתן, שופכן, שופכה או אגן הכליה. בשלב הזה בד"כ לא מרגישים סימפטומים כלשהם.

 

ברגע שהקונפליקט נפתר מתחיל תהליך שיקום של הרקמה או הרקמות שנפגעו. במקרים רבים תהליך השיקום הזה כולל גם דלקת שתפקידה הוא להאיץ את תהליך הריפוי של הרקמה שנפגעה.

 

אם יש בתהליך זה גם חיידקים, אלה חיידקים שבאים לעזור בתהליך הריפוי. החיידקים הם לא הגורם לדלקת.

מתן אנטיביוטיקה מקל באופן זמני את הסימפטומים בחלק מהמקרים וזאת כנראה משתי סיבות:

  1. השמדת החיידקים מחלישה את תהליך הריפוי ובכך גם מחלישה את הסימפטומים.
  2. האנטיביוטיקה מגבירה השפעה של מערכת העצבים הסימפתטית.תהליכי ריפוי קורים רק תחת השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית. הגברת ההשפעה הסימפתטית מחלישה את תהליך הריפוי ואף עלולה לעצור אותו לגמרי, ולכן נחלשים הסימפטומים ואף נעלמים לגמרי, אך במקרים רבים, לאחר שחולפת השפעת האנטיביוטיקה, הגוף ממשיך את תהליך הריפוי ואז חוזרים הסימפטומים עד השלמתו של תהליך הריפוי.

 

מידע נוסף ניתן למצוא במאמר הזה: טיפ מס' 285: דלקות בדרכי השתן

 

 

24. דיכאון

לפי הרפואה המקובלת:

 

מתוך ויקיפדיה:

דיכאון קליני (קרוי גם: דיכאון מז'ורי, מצב דיכאוני מז'ורי או אפיזודה דיכאונית מז'ורית; וכן בשם העברי התקני דיכאון רבא. באנגלית:Major Depression  או Major Depressive Episode; בעבר נקרא גם "דיכאון אנדוגני") הוא הפרעה נפשית, המאופיינת בדפוס נרחב ומתמשך (בדרך כלל שבועות וחודשים) של מצב רוח ירוד, שאליו מתלווים הערכה עצמית נמוכה ואובדן עניין והנאה מפעילויות מהנות, חרדה, הפרעות שינה ותיאבון, חוסר מרץ, מחשבות פסימיות בדרגות שונות – עד כדי מחשבות של חוסר טעם לחיים ואובדניות, ירידה בריכוז ובזיכרון, ופגיעה משמעותית בתפקוד. לפעמים מופיע גם בהרגשה של ריקנות וחוסר רגש.

 

לדיכאון סיבות שונות, אשר אינן מובנות במלואן, ביניהן נטייה משפחתית תורשתית, משברים אישיים, קונפליקטים רגשיים חמורים, כעסים ורגשות אשמה מצטברים, חרדות ממושכות, עומס נפשי וסטרס גבוה, גורמים חברתיים-כלכליים כגון עוני, אובדן של אדם קרוב, פרידה קשה, מבנה האישיות, ילדות קשה, ביקורתיות יתר, חוסרים תזונתיים, טראומה נפשית, תאונה פיזית, תופעות לוואי של תרופות ושימוש בסמים ועוד.

 

דכדוך הוא רגש של מצב רוח ירוד, עצבות ואנהדוניה (חוסר הנאה מפעילות). רגשות אלה עשויים להשפיע על תחושת הרווחה הנפשית של האדם, ועל התפקוד הגופני והחברתי שלו. תחושת דכדוך נחשבת לתגובה נורמלית למצבי חיים שונים, והיא עשויה לחלוף כעבור פרק זמן סביר. זאת בניגוד לדיכאון קליני, שמהווה הפרעה נפשית בעלת תסמינים חמורים, ועלולה להימשך זמן רב.

 

 

לפי הרפואה החדשה:

כל קונפליקט שפוגע באחד המרכזים במוח שנמצאים באונה הרקתית הימנית גורם לדיכאון.

העוצמה בה האדם חווה את הקונפליקט היא זו שקובעת את עוצמת הדיכאון, בין אם זה יהיה דיכאון קל וכמעט לא מורגש, תחושה של דכדוך או דיכאון קליני.

 

הקונפליקטים העיקריים שיכולים לגרום לדיכאון הם אלה:

  • פחד בהקשר טריטוריאלי
  • אובדן טריטוריאלי
  • כעסים טריטוריאליים
  • אי יכולת לסמן את הטריטוריה או להגדיר את גבולותיה.

 

בחלק מהמקרים (בעיקר אצל נשים שמאליות או גברים שמאליים) יכולים לגרום לדיכאון גם הקונפליקטים האלה:

  • פחד עם בהלה
  • קונפליקט מיני
  • קונפליקט של זהות

 

ברגע שהקונפליקט שגרם לדיכאון נפתר, בין אם במודע או שלא במודע, האדם יוצא ממצב הדיכאון.

הדברים נעשים יותר מורכבים וקשים לפיתרון במקרים בהם האדם נמצא תחת השפעה אקטיבית של יותר מקונפליקט אחד, ובמיוחד במצבים של קונסטלציות.

 

מידע נוסף על דיכאון ניתן למצוא במאמר הזה: טיפ מס' 169: קצת על דיכאון

 

 

25. סרטן צוואר הרחם

לפי הרפואה המקובלת:

 

מתוך ויקיפדיה

סרטן צוואר הרחם הוא סרטן ממאיר באזור צוואר הרחם. בשלבים מוקדמים יחסית של הסרטן עלולים להופיע דימומים וגינאליים אך לרוב מופיעים סימפטומים רק בשלבים מתקדמים. הטיפול במחלה מורכב מניתוח (כולל כריתה מקומית של הנגע) בשלבים מוקדמים, וכימותרפיה והקרנות בשלבים המתקדמים של המחלה.

גורם הסיכון העיקרי בהתפתחות סרטן צוואר הרחם הוא הידבקות בזן בסיכון גבוה של נגיף הפפילומה האנושי (HPV – Human Papilloma Virus). הקשר בין הווירוס לסרטן הוא שהווירוס מעורר שינויים בתאים של צוואר הרחם, אשר יכולים להתפתח לשינויים טרום סרטניים, אשר יכולים להוביל לסרטן.

 

 

לפי הרפואה החדשה:

 

סרטן צוואר הרחם נגרם כתוצאה מקונפליקטים מיניים.

 

כל עוד הקונפליקט פעיל, לא פתור, יש אובדן של תאים ברקמת רירית צוואר הרחם.

 

אם עושים בשלב הזה בדיקה מסוג משטח פאפ, הרופאים עלולים לפרש את הממצאים כ"מצב טרום סרטני".

לפי ההבנות של הרפואה החדשה, אבחון כזה מצביע בד"כ על כך שהאישה או הנערה נמצאת תחת השפעה אקטיבית של קונפליקט מיני כלשהו.

במצב זה חיוני לעזור לאישה או הנערה לפתור את הקונפליקט וגם להכין אותה לסימפטומים האפשריים שיופיעו בשלב הריפוי לאחר שהקונפליקט ייפתר.

 

ברגע שהקונפליקט נפתר מתחיל תהליך שיקום של הרקמה בה היה אובדן של תאים.

תהליך זה מלווה בייצור מהיר של תאים חדשים ונפיחות והוא עלול להיות מאובחן ע"י הרופאים כסרטן.

בדיקת פאפ בתחילת שלב הריפוי עדיין תהיה מאובחנת בד"כ כמצב טרום-סרטני.

 

במשבר הריפוי ייתכנו דימומים ולפעמים דימומים חזקים.

 

כאשר האישה מבינה את הקונפליקט ופותרת אותו וכשהיא מבינה את תהליך הריפוי הטבעי, הגוף יכול לרפא את עצמו תוך מספר שבועות עד מספר חודשים ללא כל צורך בהתערבות רפואית פולשנית.

 

סיבוכים בתהליך הטבעי נגרמים בעיקר במצבים של "ריפוי תלוי", כלומר שהאישה חווה השפעות חוזרות ונשנות של הקונפליקט.

 

אם מוצאים בבדיקות גם נוכחות של וירוס הפפילומה, הידע של הרפואה החדשה מראה במפורש שהוירוס הוא לא הגורם למחלה אלא הוא מגיע לעזור בתהליך הריפוי. לכן החיסון נגד וירוס הפפילומה הוא טעות עקרונית, אפילו אם לא לוקחים בחשבון את הסכנות הרבות שיש בחיסון זה.

 

מידע על הסכנות שיש בחיסון הגרדסיל ניתן למצוא במאמר הזה:

טיפ מס' 258: חיסונים – בעד ונגד (פרק ג', סעיף 49)

 

מידע נוסף ניתן למצוא במאמר הזה:

סרטן צוואר הרחם - לפי התגליות של הרפואה החדשה 

 

      

 

.........................................................................................................................

   

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.