טיפ מס' 308: החלמה ממחלות כרוניות 

פורסם ב-1.10.2020 

 

 

לפי התגליות של הרפואה החדשה, מרבית המחלות הן למעשה סימפטומים של תוכניות ביולוגיות מיוחדות ובעלות משמעות אשר מופעלות במצבים שתת המודע מאבחן אותם כמצבי חירום או מצבים שעלולים לפגוע בתפקוד התקין של האדם. מצבים אלה מוגדרים ברפואה החדשה כ"קונפליקטים ביולוגיים".

אצל בני-האדם, חלק גדול מהקונפליקטים הביולוגיים מתבטאים גם כקונפליקטים רגשיים כגון פחדים שונים, כעסים, אובדן, פרידה, בדידות, תיסכול, פגיעה בערך העצמי ועוד.

התוכניות הביולוגיות האלה הן לא תקלה של הטבע או טעות של המערכת החיסונית אלא הן חלק מהתיכנות המקורי של האדם ומטרתן היא לעזור לאדם להתמודד עם אותם מצבים שיוצרים את הקונפליקטים הביולוגיים.

 

כאשר האדם חווה קונפליקט ביולוגי, תהיה פגיעה מסויימת גם במוח. הפגיעה תהיה באותו מרכז במוח הרלוונטי לסוג הקונפליקט ופגיעה זו תפעיל את התוכנית הביולוגית הרלוונטית. את הפגיעה במוח ניתן לראות בצילום CT של המוח כנקודה עם מעגלים קונצנטריים סביבה. זה מה שנקרא ברפואה החדשה HH או – "הפוקוס של האמר".

 

 

כיצד מתפתחת מחלה?

 

החוק הביולוגי השני של הרפואה החדשה מראה שלכל מחלה יש שני שלבים:

 

  1. השלב האקטיבי של הקונפליקט
    שלב זה מתחיל ברגע הופעת הקונפליקט והוא נמשך כל עוד הקונפליקט לא פתור. באופן כללי זהו מצב של סטרס בו האדם נמצא תחת השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הסימפתטית, גם ביום וגם בלילה.
    אם הקונפליקט פגע ברקמה שקשורה לשכבת הנבט אנדודרם או מזודרם של המוח הישן, יהיה באותה רקמה ריבוי של תאים. אם הקונפליקט מספיק חזק ומספיק ממושך, ריבוי התאים יכול להתפתח לגידול או מספר גידולים שיאובחנו במקרים רבים כגידולים סרטניים, בד"כ מסוג אדנו-קרצינומה.

    אם הקונפליקט פגע ברקמה הקשורה למזודרם של המוח החדש או לאקטודרם, יהיה באותה רקמה אובדן של תאים שיימשך כל עוד הקונפליקט לא נפתר.

    בחלק גדול מסוגי הקונפליקטים לא מרגישים סימפטומים מיוחדים בשלב הזה.
     
  2. שלב הריפוי
    בשלב זה נעשים תהליכים לתיקון הנזקים שנגרמו בשלב האקטיבי של הקונפליקט.
    באותם מקרים בהם התפתחו גידולים בשלב האקטיבי של הקונפליקט, יהיה בשלב הריפוי תהליך של פירוק הגידולים ע"י חיידקים ממשפחת השחפת ופטריות ממשפחת הקנדידה.
    באותם מקרים בהם יש אובדן של תאים בשלב האקטיבי, מתבצעים בשלב הריפוי תהליכי שיקום, ייצור מהיר של תאים וריפוי הרקמה שנפגעה.

    החלק הראשון של שלב הריפוי מלווה ביותר נוזלים מהרגיל באזור המתרפא, וכן בבצקת במוח שנוצרת באותו מרכז במוח בו הופיע ה-HH.
    מרבית הסימפטומים המאובחנים כמחלות שונות מופיעים בשלב הריפוי וחלק משמעותי של הסימפטומים מופיע בחלק הראשון של שלב הריפוי.

    משבר הריפוי – זוהי תופעה שקורית באמצע שלב הריפוי, כאשר המוח מזהה שהוא כבר לא צריך את הבצקת שהוא יצר באזור ה-HH. משבר הריפוי נועד להוציא את הבצקת מהמוח אל מחזור הדם.

    לאחר משבר הריפוי נמשך שלב הריפוי כשהחלק השני שלו מאופיין בהצטלקויות של אותן רקמות שנפגעו בשלב האקטיבי של הקונפליקט ושוקמו בשלב הריפוי.
     

 

מהי מחלה כרונית?

 

באופן טבעי אם אין קונפליקטים נוספים או השפעות חוזרות של הקונפליקט המקורי, הגוף משלים את תהליך הריפוי תוך מספר ימים עד מספר חודשים מהרגע בו נפתר הקונפליקט.

 

משך שלב הריפוי תלוי בסוג הקונפליקט, בעוצמתו, במשך השלב האקטיבי של הקונפליקט ובמצבו הבריאותי והחיסוני של האדם.

 

מחלה כרונית היא מצב בו האדם מושפע מדי פעם מטריגרים המעוררים השפעות חוזרות של הקונפליקט לפני שהושלם שלב הריפוי. בכל פעם בה מופיעה השפעה חוזרת של הקונפליקט נעצר תהליך הריפוי וחוזר השלב האקטיבי של הקונפליקט. בד"כ האדם מצליח להתגבר מהר יחסית על השפעה חוזרת זו ואז מתחיל שוב שלב הריפוי עם כל הסימפטומים של המחלה, וחו"ח.

 

כלומר, הסימפטומים של מחלה כרונית הם בעיקר סימפטומים של שלב הריפוי במצבים חוזרים ונשנים של קונפליקט > פיתרון הקונפליקט ותהליכי ריפוי > טריגר וחזרה לשלב האקטיבי של הקונפליקט > פיתרון הקונפליקט ותהליכי ריפוי > טריגר וחזרה לשלב האקטיבי של הקונפליקט > פיתרון הקונפליקט ותהליכי ריפוי וחו"ח.

 

זה מצב שנקרא ברפואה החדשה "ריפוי תלוי".

 

מדוע זה קורה?

ברגע שאנחנו חווים קונפליקט ביולוגי כלשהו, תת-המודע שלנו קולט בכל החושים, חלק גדול מהרשמים שיש בסביבה.

במצב חדש אשר מזכיר לתת-המודע את הקונפליקט המקורי, כל אחד מהרשמים האלה עלול להוות טריגר אשר יעורר ויפעיל מחדש את אותה תוכנית ביולוגית שהופעלה כתוצאה מהקונפליקט המקורי.

 

 

החלמה ממחלה כרונית 

החלמה ממחלה כרונית

אפשר בהחלט להחלים ממחלה כרונית גם אם האדם סובל מהמחלה במשך שנים וגם ממחלות שנחשבות ברפואה המקובלת כחשוכות מרפא.

 

זה לא קל, זה מחייב הרבה עבודה מצד המטופל אך המאמצים משתלמים ולפעמים משתלמים מאד.

 

אנסה לפרט כאן מספר צעדים והתייחסויות בתהליך ההחלמה ממחלה כרונית.

 

א. באיזה שלב של התוכנית הביולוגית נמצא המטופל

כצעד ראשון, או כאחד הצעדים הראשונים, חשוב לגלות אם המטופל נמצא תחת השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הסימפתטית (= סטרס = השלב האקטיבי של הקונפליקט = מצב של סימפתיקוטוניה) או תחת השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית (= שלב הריפוי = ווגוטוניה).

 

לא תמיד קל לדעת וזאת בגלל לפחות שתי סיבות עיקריות:

 

  1. לפעמים המטופל נמצא תחת השפע של יותר מקונפליקט אחד. במקרה כזה קונפליקט אחד (או יותר) יכול להיות בשלב האקטיבי וקונפליקט אחד (או יותר) יכול להיות בשלב הריפוי.
    ככל שיותר תוכניות ביולוגיות פעילות בו זמנית אצל האדם, יותר קשה להבין את המצב.
     
  2. כאשר האדם נמצא בשלב האקטיבי של הקונפליקט, עוצמת ההשפעה של מערכת העצבים הסימפתטית עליו תלויה בעוצמת הקונפליקט. אם הקונפליקט לא נפתר תוך 3 חודשים, דואג המוח לכך שלאחר כ-3 חודשים תהיה החלשה משמעותית של עוצמת ההשפעה הסימפתטית וזאת כדי לאפשר לאותו אדם להמשיך לתפקד בצורה סבירה, למרות שהקונפליקט עדיין לא נפתר.
    מטופל במצב כזה עשוי לא לשים לב שהוא עדיין בסטרס, כי ביחס למה שהוא הרגיש לפני כן, ההשפעה הסימפתטית הרבה יותר חלשה.

 

הערה ובקשה:
מבחינה טכנולוגית יש יכולת לפתח מכשירים שיגידו לנו בצורה ברורה אם הנבדק נמצא תחת השפעה סימפתטית או פאראסימפתטית.
לצערי לא מצאתי עד כה מכשיר פשוט, זמין וזול למטרה זו.
אם מישהו מכם מכיר ויכול להמליץ על מכשיר כזה – אשמח מאד לקבל פרטים.

 

 

ב. מציאת הקונפליקט המקורי:

הצעד השני (שיכול בחלק מהמקרים להיות הצעד הראשון) הוא למצוא במדוייק ככל האפשר מה היה הקונפליקט הראשון שגרם למחלה, מה בדיוק קרה שם ומתי זה קרה.

זה נעשה בעיקר לפי הסימפטומים ובעזרת תשאול של המטופל לגבי מועד הופעת הסימפטומים בפעם הראשונה ומה קרה לפני הופעת הסימפטומים.

לא תמיד אפשרי לגלות במדוייק מה קרה ומתי. במקרים רבים הקונפליקט הראשון קרה בגיל מאד צעיר שלמטופל אין זכרונות ממנו והסימפטומים הופיעו רק בגיל מאוחר יותר כתוצאה מטריגר שעורר השפעה חוזרת של הקונפליקט.

בכל מקרה, הידע של הרפואה החדשה מאפשר לדעת את סוג הקונפליקט באופן כללי לפי הסימפטומים וזהו ידע חיוני, גם אם לא מגלים מה בדיוק קרה שם ומתי זה קרה.

 

ישנם כלים נוספים שעשויים לעזור לגלות מה גרם להופעת הקונפליקט הראשון כגון:

  • תקשור
  • קינסיולוגיה
  • ביואורגונומי
  • מטוטלת
  • ראיית הילות
  • ועוד

 

דרך האבחון האולטימטיבית של הרפואה החדשה היא בצילומי CT של המוח. אך לרובנו דרך זו אינה זמינה ואנחנו מסתפקים בידע שהשאיר ד"ר האמר ובכלים האחרים העומדים לרשות כל מטפל.

 

בדיקות רפואיות ואבחונים רפואיים הם גם כן כלי עזר חשוב לגילוי סוג הקונפליקט.

 

ברגע שהמטופל יודע מה גרם למחלה שלו הוא יכול לכוון את המאמצים שלו בהתאם במקום להמשיך לגשש באפילה.

 

 

ג. מציאת הטריגרים

גם אם לא מצליחים לגלות במדוייק מה היה הקונפליקט המקורי ומה גרם לו, חשוב לגלות מהם הטריגרים שמעוררים מדי פעם השפעות חוזרות של הקונפליקט המקורי. גילוי הטריגרים והבנתם עוזרים למטופל לדעת טוב יותר ממה הוא צריך להזהר ועל מה כדאי לו לעבוד כדי למזער השפעות חוזרות של הקונפליקט.

לפעמים גילוי והבנת הטריגרים עשוי לעזור גם בגילוי והבנת הקונפליקט המקורי.

 

 

ד. מה אפשר לעשות לאחר שמגלים את הקונפליקט ואת הטריגרים

לד"ר האמר היתה הצלחה של יותר מ-90% בריפוי מחלות קשות, בעיקר סרטן.

הוא ביסס את עיקר תהליך הריפוי שלו על ידע, הבנה ומודעות של המטופל.

ברגע שהמטופל יודע מה גרם למחלה שלו ומהם הטריגרים שמפריעים להשלים את תהליך הריפוי, המטופל יודע ומבין עם מה הוא צריך להתמודד באמת.

בנוסף – הידיעה וההבנה שמרבית הסימפטומים הלא נעימים ואף קשים לפעמים הם סימפטומים של שלב הריפוי היא בהרבה מקרים קריטית לטובת יכולת ההתמודדות של המטופל עם הסימפטומים, לגבי מצב הרוח שלו, האמונה שלו והתקווה שלו ולכן גם לגבי החוסן הכללי שלו.

הניסיון שלי כמטפל (וכך גם כנראה אצל מטפלים רבים אחרים) מראה שהידע, ההבנה והמודעות הם אמנם חיוניים לריפוי, אך במרבית המקרים הם לא מספיקים ויש צורך בכלים נוספים.

 

בפועל, כל מטפל נעזר בארגז הכלים שיש לו, כלומר עוזר למטופל עם שיטות הטיפול הנוספות שלמד כגון:

  • נטורופתיה
  • הומיאופתיה
  • רפואה סינית
  • סוג'וק
  • ביואורגונומי
  • הילינג
  • תיטא-הילינג
  • ריקול-הילינג
  • ריברסינג
  • NLP
  • EFT
  • EMDR
  • ריפוי במוזיקה
  • דימיון מודרך
  • שיטת ד"ר נאדר בוטו
  • עצמת הרכות
  • ועוד

 

הגישה הטיפולית של הרפואה החדשה אומרת בצורה מאד ברורה כך:"היחידי שיכול לרפא את החולה הוא החולה עצמו".

כמטפלים אנחנו רואים את תפקידנו לתת למטופל את מיטב הכלים שיוכלו לעזור לו לרפא את עצמו.

ברגע שהמטופל מבין שהאחריות לחייו מוטלת עליו ולא על הרופא או המטפל, סיכוייו להחלים עולים בהרבה וגם אם הוא לא מצליח להגיע להחלמה מלאה הוא בד"כ מרוויח התקדמות משמעותית בהתפתחות האישית שלו.

 

חלק גדול מהקונפליקטים איתם אנחנו מתמודדים לאורך החיים קרו לנו בגילים הצעירים והפכו לדפוסים שנחרטו בתת-המודע שלנו.

לפי הידע שאני מכיר, לא ניתן למחוק מהמוח דפוסים שנחרטו בתת המודע לפני גיל הבגרות המינית.

גם לא ניתן למחוק דפוסים משנוצרו מאוחר יותר, אם הם נחרטו במוח בצורה חזקה מאד. אך מה שכן ניתן לעשות הוא - לחזק דפוסים בתת-המודע שאנחנו בוחרים לחזק אותם ואפילו ליצור דפוסים חדשים שאנחנו בוחרים ליצור אותם.

 

במשך השנים היכרתי מספר טכניקות המאפשרות לכל אדם לחזק בתת-המודע דפוסים, אמונות ואיכויות שהוא בוחר לחזקן ואני ממליץ בד"כ למטופלים להיעזר בטכניקות אלה. אני מעריך שישנן עוד המון טכניקות נוספות שאני לא מכיר...

 

דפוסים בעייתיים שמפריעים לנו, חוסמים אותנו או מנהלים אותנו ואנחנו לא יכולים למחוק אותם, אפשר להחליש את השפעתם עלינו ע"י כך שלא ניתן להם מזון. כלומר, כמה שפחות להתעסק איתם או עם דברים שמעוררים אותם.

 

כך, ע"י חיזוק דפוסים שאנחנו בוחרים לחזק ובמקביל החלשת דפוסים לא רצויים, אנחנו בונים בהדרגה את עצמנו טובים יותר, חסונים יותר, מודעים יותר, מעודנים יותר ועם יותר איכויות.

 

זוהי למעשה עבודה ממשית של התפתחות אישית שיכולה להיות מלווה גם בהתפתחות רוחנית.   

  

 

    

.........................................................................................................................

   

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.