טיפ מס' 260: מחלות ברשתית העין

פורסם לראשונה ב-17.8.2018

 

 

המניע העיקרי לטיפ זה היה מכתב בקשה לעזרה שכתבה בחורה בשם עדן רון בפייסבוק ב-4.8.18, ובו היא מפרטת את המסע שעברה בשנה וחצי האחרונות עם בעייה בראייה שהחמירה לאחרונה.

העין היא איבר מורכב ומפליא ויש בה ייצוג של כל שכבות הנבט, מכאן שחלקים שונים בעין מגיבים לקונפליקטים שונים.

מתוך המיגוון הרחב של בעיות עיניים, עוסק טיפ זה רק בבעיות הקשורות לרשתית העין, לפי הרפואה החדשה.

 

מהי רשתית העין (Retina)?

מתוך הדף בויקיפדיה:

הרשתית היא שכבת תאים דקה באחורי גלגל העין... זהו החלק בעין שממיר אור לאותות עצביים.

הרשתית מכילה תאים קולטי אור - קנים, מדוכים ותאי גנגליון קולטי אור שעליהם נופל האור שמרכזת עדשת העין. תאים אלה מתמירים את האור לאותות עצביים. לאחר מכן, האותות עוברים דרך מערכת של תאי עצב בתוך הרשתית. מידע זה מועבר אל המוח דרך עצב הראייה, שהוא אוסף הסיבים העצביים של תאי הגנגליון ברשתית.

תפקיד הרשתית אינו מצומצם לגילוי אור בלבד - כבר בתוכה מתבצע עיבוד ראשוני של הקלט הראייתי. לפיכך, היא ממלאת תפקיד ביצירת התפיסה החזותית.

בשל אופן יצירתה של הרשתית בתהליך ההתפתחות העוברית של המוח, הרשתית נחשבת חלק ממערכת העצבים המרכזית.

 

 

 

 

 

מה גורם למחלות ברשתית העין לפי הרפואה החדשה?

לפי התגליות של ד"ר האמר, הגורם העיקרי למחלות או בעיות ברשתית הוא קונפליקט שניתן לנסחו כך:

פחד או תחושת סכנה או איום ממשהו (מצב כלשהו, לא בהכרח אנשים) שנמצא או אורב מאחור ואנחנו לא יכולים להיפטר ממנו או "לנער" אותו מעלינו.

זה יכול להיות כמעט כל סוג של פחד, כל עוד הגורם לאותו פחד ממשיך להתקיים ואנחנו לא מצליחים לסלק אותו מאיתנו או להשתחרר ממנו. לדוגמא:

  • פחד לאבד את הבית
  • פחד לקבל עונש
  • פחד מהתעללות
  • פחד מפיטורים מהעבודה, חובות כספיים עוני
  • פחד מרדיפה (על רקע דתי או פוליטי או אתני, או להט"בי וכו')
  • פחד ממחלה קשה, כגון סרטן. זה יכול לכלול גם פחד מבדיקות רפואיות

 

אחד המצבים שכנראה גורמים במקרים רבים לקונפליקט זה הוא פחד לגבי מצב בריאותו של מישהו אהוב שסובל מבעיות בריאות מתמשכות.

 

אצל ילדים קונפליקט זה יכול להיגרם, למשל, כשהם רואים או חווים אלימות בבית, או ויכוחים קשים בין ההורים, או פחד מאותו בריון בכיתה שמציק להם כל יום וכו'.

 

המחלה שנקראת רטיניטיס פיגמנטוזה נגרמת מקונפליקט אחר שיפורט בנפרד בסוף מאמר זה.

 

מה קורה בשלב האקטיבי של הקונפליקט?

כל עוד הקונפליקט לא נפתר, יש פגיעה הדרגתית בכושר הראיה, כתוצאה מהרס תאים קולטי אור, גם קנים וגם מדוכים, בחצי אחד של הרשתית בכל אחת מהעיניים.

 

אם הקונפליקט לא חזק במיוחד, האדם לא ירגיש את הפגיעה בתאים, כי שאר חלקי הרשתית יפצו על אובדן התאים.

אם הקונפליקט חזק, תהיה פגיעה באזורים מוגדרים של שדה הראיה. זה מצב שנקרא סקוטומה ("מחשך העין" בעברית), בו יש אזור בעין שהראיה בו חלשה מהרגיל או שלא קיימת בכלל.

 

ככל שנפגעים מהקונפליקט יותר קנים, כך נפגעת יותר ראיית הלילה, ולאדם יש קושי לראות במצבים של אור חלש, בשעות הדמדומים וכד', עד כדי מצב של "עיוורון לילה".

 

השפעת הצדיות:

החצי הימני של הרשתית בכל עין קולט את החלק השמאלי של שדה הראיה שלנו והחצי השמאלי של הרשתית בכל עין קולט את החלק הימני של שדה הראיה.

מה שקובע איזה צד של הרשתית ייפגע, קשור בגורם של הקונפליקט:

אצל אדם ימני, אם הקונפליקט קשור לאמא שלו או מישהו מילדיו, ייפגע החצי הימני של הרשתית בכל עין.

אם אצל אדם ימני הקונפליקט קשור למישהו שהוא לא אמו או ילדיו, הפגיעה תהיה בחצי השמאלי של הרשתית בכל עין.

אצל שמאליים זה הפוך.

 

מה קורה בשלב הריפוי, לאחר שהקונפליקט נפתר?

מרגע שנפתר הקונפליקט, מתבצע תהליך שיקום של הרשתית באזורים שנפגעו.

בחצי הראשון של שלב הריפוי מתפתחת בצקת בין האזור שנפגע ברשתית לבין רקמת דמית העין באותו אזור.

 

משבר הריפוי

כשהמוח מזהה שאין יותר צורך בבצקת, מתרחש משבר הריפוי: המוח יוצר סיגנל חזק של מערכת העצבים הסימפתטית במטרה לדחוק את הבצקת אל מחוץ לעין.זה מלווה בהבזקי אור, תופעה שנקראת פוטופסיה. הבזקי האור יכולים להופיע בהתפרצויות קצרות, או להתמשך באופן קבוע עד השלמת שיקום הרשתית.

 

בחלק מהמקרים מתבטא משבר הריפוי במה שנקרא " "Scintillating scotoma.

זה יכול להופיע כניצוצות חזותיים, אורות מהבהבים, קווי זיג-זג מנצנצים או תבניות צבעוניות בשדה הראיה.

זוהי התופעה שמכונה גם אאורה חזותית, עליה מדווחים חלק מהאנשים שסובלים ממיגרנות, אשר חווים אאורה זו כסימן מקדים למיגרנה.

 

אם התופעות הנ"ל חוזרות על עצמן מדי פעם (כל מספר ימים או מספר שבועות או מספר חודשים), זה מצביע על כך שישנם טריגרים אשר מעוררים אצל אותם אנשים מדי פעם מחדש השפעות חוזרות של הקונפליקט המקורי (הפחד המקורי) שהפעיל אצלם את התוכנית הביולוגית שקשורה לרשתית.

 

לא כל האנשים שסובלים ממיגרנות חווים לפני-כן את האאורה החזותית, ומצד שני לא כל מי שחווה אאורה חזותית סובל גם מכאבי מיגרנות.

הסיבה לכך היא שמדובר למעשה על שני קונפליקטים שונים: יש קונפליקטים שגורמים למיגרנות ויש את הקונפליקט שפוגע ברשתית. מצב בו האאורה החזותית מופיעה סמוך להתקף מיגרנה מצביע על כך שהאדם נמצא באמצע תהליך הריפוי משני קונפליקטים אלה במקביל.

 

לאחר משבר הריפוי נמשך החצי השני של שלב הריפוי, ואם אין הפרעות לתהליך הטבעי (כתוצאה מטריגרים או קונפליקטים חדשים), מצב הרשתית חוזר לקדמותו, רק עם הצטלקויות מזעריות שאינן מורגשות או שגורמות להפרעות ראיה קלות, בהתאם לעוצמת הקונפליקט ומשכו.

 

תהליך הריפוי כולו עשוי להימשך מספר חודשים, עד כחצי שנה.

 

סיבוכים

1. קוצר או רוחק ראיה:

השפעות חוזרות ונשנות של הקונפליקט (מצב של "ריפוי תלוי") גורמות להצטברות של רקמה צלקתית והתקשויות ברשתית.

אם ההתקשויות מופיעות בצידי העין, זה גורם להארכת גלגל העין והתוצאה היא קוצר ראיה.

אם ההתקשויות מופיעות מאחור, הן מכווצות את גלגל העין וגורמות לראיית רוחק.

בשני המקרים הנ"ל המצבים שנוצרו הם בלתי הפיכים.

הערה: קוצר או רוחק ראיה יכול להיווצר גם מקונפליקטים אחרים שמשפיעים על שרירי העין.

 

2. היפרדות הרשתית:

אם הבצקת שנוצרת בחצי הראשון של שלב הריפוי (בין האזור ברשתית שנפגע לבין דמית העין) היא גדולה, זה גורם לרשתית לזוז ממקומה, מצב שנקרא "היפרדות הרשתית".

 

בצקת גדולה מהרגיל נגרמת במקרים רבים כתוצאה מכך, שבמקביל לתהליך הריפוי בעין יש קונפליקט אחר, לא פתור, שפוגע בצינוריות האיסוף בכליה וגורם לעצירת נוזלים בגוף ("הסינדרום").

 

אם תהליך הריפוי הטבעי נמשך ללא השפעות חוזרות של הקונפליקט, המצב הוא הפיך: הבצקת נעלמת במשבר הריפוי והרשתית חוזרת למקומה.

 

אם יש השפעות חוזרות של הקונפליקט, במיוחד אם השפעות אלה ממושכות, הגוף לא יכול להשלים את תהליך הריפוי הטבעי ונגרמת ירידה דרסטית של הראיה.האדם יכול להיכנס לפאניקה מהמחשבה שהוא עלול להתעוור והפחדים הנוספים האלה מגבירים את התקדמות המחלה.

 

אזהרה: במשך שלב הריפוי, הרכנת הראש כלפי מטה או מאמץ פיזי, כגון הרמת משקל כבד, עלולים לגרום לקרע ברשתית.

 

3. ניוון מקולרי:

המקולה היא אזור ברשתית שנמצא לא רחוק מהעצב האופטי. במרכזה של המקולה יש גומה שבה יש ריכוז גבוה במיוחד של מדוכים, מה שמאפשר את הראיה המרכזית, עם חדות ראיה טובה יותר.

 

אם הקונפליקט פגע באזור המקולה, יתפתח בשלב הריפוי מצב של אובדן זמני של הראיה המרכזית.

 

אם במצב זה שבו מעורבת המקולה יש השפעות חוזרות ונשנות של הקונפליקט, הראיה עלול להידרדר עד כדי עיוורון מלא.

 

המצב שמאובחן כ"ניוון מקולרי יבש"  קורה בשלב האקטיבי של הקונפליקט, באותם מקרים בהם הפגיעה של הקונפליקט היתה באזור המקולה.

 

המצב שמאובחן כ"ניוון מקולרי רטוב" מצביע על כך שיש שם בצקת, וזה קורה בחצי הראשון של שלב הריפוי.

 

4. רטינופתיה סוכרתית

לפי הרפואה המקובלת זוהי מחלה שנגרמת בגלל רמה גבוהה של סוכר בדם. עודף הסוכר בדם גורם לפגיעה בכלי הדם של הרשתית ואח"כ לפגיעות נוספות שגורמות להתדרדרות הראיה עד כדי אפשרות לעיוורון.

אין לרפואה המקובלת הסבר מדוע רק אצל חלק מחולי הסוכרת יש פגיעה ברשתית.

 

לפי הרפואה החדשה, אנשים שסובלים גם מסוכרת וגם מפגיעה ברשתית, נמצאים למעשה תחת השפעה של שני הקונפליקטים: קונפליקט אחד שגרם לסוכרת וקונפליקט שני שגרם למחלה ברשתית (רטינופתיה).

 

בהחלט יתכנו מצבים בהם הפחד מהתפתחות הסוכרת עלול לגרום לקונפליקט שפוגע ברשתית, ומצד שני, המצב שגורם לפגיעה ברשתית עלול לפעמים להפעיל את הקונפליקט שגורם לסוכרת.

 

רטיניטיס פיגמנטוזה (Retinitis Pigmentosa)

לפי הרפואה המקובלת, רטיניטיס פיגמנטוזה הוא שם שניתן לקבוצת מחלות רשתית תורשתיות, הגורמת לניוון הדרגתי של תאי קולטנים ברשתית. תאים אלה קולטים את האור ולכן חשובים מאוד בתהליך הראייה. כאשר תאים אלה מתנוונים ומתים, החולים מרגישים איבוד ראייה הדרגתי. 

 

לפי הרפואה החדשה

רטיניטיס פיגמנטוזה נגרמת כתוצאה מקונפליקט של פרידה ויזואלית ברוטאלית. פרידה קשה ממישהו, שהתבטאה בעיקר בתחושה החזקה של אובדן קשר עין עם אותו אדם.

 

בשלב האקטיבי של הקונפליקט יש פגיעה בפיגמנטים שנמצאים בגב רקמת הרשתית.

 

בשלב הריפוי יש תהליך של הצטלקות המלווה בשלפוחיות. תהליך זה הוא שגורם לסימפטומים שמאובחנים כרטיניטיס פיגמנטוזה.

 

במשבר הריפוי עלול להיות סיבוך בגלל השלפוחיות. זה עלול לגרום להיפרדות הרשתית, מצב שעלול להוביל לעיוורון ולכן מחייב התערבות רפואית. 

 

  

 

.........................................................................................................................

 

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.