טיפ מס' 286: דום נשימה בשינה

פורסם לראשונה ב-16.8.2019

 

 

מטרתו של טיפ זה היא להציג את ההבנות של הרפואה החדשה לגבי דום נשימה בשינה.

 

דום נשימה לפי הרפואה המקובלת – מידע ראשוני מתוך ויקיפדיה

תסמונת דום נשימה בשינה (Sleep Apnea) היא הפרעת שינה המתבטאת בהפסקת נשימה (אפניאה) או ירידה בקצב הנשימה (היפופניאה (בזמן השינה, וכאשר היא חוזרת על עצמה פעמים רבות במהלך השינה, היא גורמת לירידה משמעותית באיכות השינה. ככל הידוע, מתסמונת זו סובלים כ-6 אחוזים מהאוכלוסייה.

 

דום נשימה חסימתי:

דום נשימה חסימתי (OSA) נגרם מכך שבשעת השינה צונחים בסיס הלשון והחך הרך, וחוסמים את דרך מעבר האוויר. חסימת מעבר האוויר מביאה להפסקת הנשימה ולירידה ברמת החמצן בדם, מה שגורר יקיצה קצרה, בשביל חידוש הנשימה ופתיחת מעברי האוויר, פעולה שעל-פי רוב מלווה בנחירה. הפסקת הנשימה נמשכת בין 10 ל-30 שניות בדרך-כלל, אך יכולה להגיע עד לשתי דקות. כאשר היקיצות תכופות, הן פוגעות ברצף השינה ובאיכותה מה שגורם לעייפות במשך היום. עד חמישה אירועי דום נשימה בשעה נחשב למצב נורמלי. אנשים בעלי מצב דום נשימה חמור יכולים גם להגיע ל-60 מצבי דום נשימה בשעה.

 

דום נשימה מרכזי:

דום נשימה מרכזי (CSA) נגרם מכך שמרכז הנשימה במוח לא שולח גירוי חשמלי לשרירי הנשימה. דום נשימה מרכזי יכול להיגרם מפגיעה במוח.

 

 

דום נשימה מרכזי לפי הרפואה החדשה

ההתייחסות כאן היא לדום נשימה מהסוג שמוגדר ברפואה המקובלת כדום נשימה מרכזי.

לפי הרפואה החדשה ישנם שני סוגי קונפליקטים שיכולים לגרום לדום נשימה כזה:

  1. קונפליקט שפוגע בשריר הלב.
  2. קוהפליקט שפוגע בסרעפת.

 

1. דום נשימה מקונפליקט שפוגע ישירות בשריר הלב

התיאוריה המקובלת ברפואה המקובלת לגבי התקפי לב אומרת בערך כך:

עודף כולסטרול בדם מצליח (מסיבות לא ברורות) להצטבר בעורקים הכליליים וגורם לחסימה באחד או יותר מעורקים אלה. בגלל החסימה לא מגיע דם לחלק משריר הלב, וזה גורם להתקף.

 

אין לרפואה הסבר לגבי התקפי לב בהם רמת הכולסטרול אצל החולה היתה תקינה ולא נמצאו חסימות בעורקים הכליליים. לפחות בחלק ממקרים אלה, של סימפטומים ה"דומים" להתקף לב, אך ללא חסימות בעורקים הכליליים, מכונים מקרים אלה ברפואה המקובלת כ"תסמונת הלב השבור"...

 

הרפואה החדשה מצאה 3 סוגים עיקריים שונים של התקפי-לב:

  • התקף כתוצאה מקונפליקט שפוגע בעורקים הכליליים.
  • התקף כתוצאה מקונפליקט שפוגע בורידים הכליליים.
  • התקף שפוגע ישירות בשריר הלב, ללא כל בעיה בעורקים או הורידים הכליליים.

 

בכל שלושת המקרים, התקף הלב הוא למעשה סימפטום של שמופיע באמצע שלב הריפוי, ומופעל ע"י המוח.

 

הקונפליקט שפוגע ישירות בשריר הלב הוא:

 

מטען יתר של סטרס שלילי לא צפוי ("זה יותר מדי בשבילי", "אני לא יכול להכיל זאת")

אני המום לחלוטין (I am completely overwhelmed)

 

מרבית שרירי הלב הם שרירים משורטטים השייכים לשכבת הנבט "המזודרם של המוח החדש". כמו בכל הרקמות הקשורות למזודרם של המוח החדש, כל עוד הקונפליקט אקטיבי, לא פתור, יש אובדן של תאים ברקמת שריר הלב הרלוונטית לקונפליקט.

 

המרכזים ששולטים על שריר הלב נמצאים בערך בשליש הקדמי של המוח בשכבה שנקראת "המדולה של הקורטקס", נמצאת מתחת לקורטקס וכוללת את החומר הלבן שבמוח.

 

מסיבות אבולוציוניות הלב הסתובב ב-180 מעלות ביחס למה שהיה במקור, ולכן ההשפעה של הצדיות בו הפוכה לעומת הרגיל.

כלומר,

אם מוצאים פגיעה בשריר הלב הימני אצל אדם ימני, זה אומר שהקונפליקט קשור לאמו או מישהו מילדיו וה-HH יופיע במרכז שנמצא באונה הימנית של המוח.

אם הפגיעה היא בשריר הלב השמאלי אצל אדם ימני, זה אומר שהקונפליקט קשור למישהו אחר שהוא לא האמא או הילדים, וה-HH יופיע באונה השמאלית של המוח.

 

אצל אדם שמאלי זה הפוך.

 

איך כל זה מתקשר לדום נשימה?

ברגע שהקונפליקט נפתר, מתחיל שלב הריפוי שכולל שיקום וחיזוק של שריר הלב ובמקביל מתבצע גם תהליך ריפוי באותו מרכז במוח בו הופיע ה-HH.

 

בחצי הראשון של שלב הריפוי, המוח יוצר בכוונה בצקת מקומית במרכז בו הופיע ה-HH. הבצקת דרושה בתהליך שיקום הנוירונים שנפגעו שם.

 

ברגע שהמוח מזהה שהוא כבר לא צריך את הבצקת, הוא יוצר סיגנל חזק של מערכת העצבים הסימפתטית, אשר גורמת לכיווץ כלי הדם ודחיפת הבצקת אל מחוץ למוח.

 

סיגנל חזק זה הוא מה שגורם למשבר הריפוי, ובמקרה זה, מתבטא משבר הריפוי בהתקף לב של שריר הלב, ללא קשר לכלי הדם הכליליים.עוצמת ההתקף תלויה בעוצמת הקונפליקט המקורי ובמשך הזמן שעבר מתחילת הקונפליקט ועד שהוא נפתר.

 

ועכשיו הנקודה החשובה בהקשר לדום נשימה:

מבחינה תפקודית שריר הלב קשור ישירות לסרעפת. גם המרכזים במוח ששולטים על הסרעפת נמצאים צמוד למרכזים ששולטים על שריר הלב.

 

התקף לב מקונפליקט שפגע בשריר הלב, שקורה כאמור במשבר הריפוי, גורם גם להתכווצויות בשריר הסרעפת ולקשיי נשימה.

 

משבר הריפוי קורה בד"כ במצב מנוחה, ולכן מרבית משברי הריפוי קורים בלילה בזמן השינה.

כאשר משבר הריפוי (התקף לב של שריר הלב, במקרה זה) הוא חלש, הרופאים לא יאבחנו זאת בד"כ כהתקף לב, ובמקרים רבים האדם לא יתעורר ולא ידע שהוא עבר התקף כזה. בזמן ההתקף יכולה להיות הפסקת נשימה של מספר שניות עד כ-2 דקות.

 

הבעיה הופכת לבעלת משמעות כאשר ישנם התקפים חוזרים ונשנים במשך לילות רבים,בין אם האדם מתעורר מזה או לא.

 

לפי הרפואה החדשה, כאשר יש סדרה של מספר מקרי דום נשימה בלילה אחד, כל מקרה כזה של דום נשימה הוא למעשה מיני או מיקרו משבר ריפוי, כלומר התקף לב קל מאד של שריר הלב שמשפיע גם על הסרעפת.

 

מה גורם לכך שהבעיה הופכת לכרונית עם התקפים קלים אך מרובים?

זו למעשה אותה מכניקה של כל המחלות הכרוניות: טריגרים.

 

האדם חווה כל פעם מחדש טריגרים שמעוררים שוב ושוב השפעות חוזרות של הקונפליקט המקורי.

 

כדי לפתור את הבעיה, יש צורך, כמו בכל מחלה כרונית, לגלות מה היה הקונפליקט המקורי ומהם הטריגרים שמעוררים מדי פעם השפעות חוזרות של הקונפליקט ומונעות מהגוף להשלים את תהליך הריפוי הטבעי.

 

כאן נכנס לתמונה מרכיב נוסף שכדאי לקחת בחשבון: חלומות.

 

אחת התגליות המעניינות של ד"ר האמר הראתה, שחלומות עלולים להיות טריגרים אשר מעוררים השפעות חוזרות של הקונפליקט ובכך מונעים את השלמתו של תהליך הריפוי.זהו סוג של מילכוד, כי אין לנו דרך לדעת שאנחנו חולמים חלומות אשר מהווים טריגרים.

 

הפתרון שמצא לכך ד"ר האמר הוא השמעה במשך השינה של קטעי מוזיקה אשר בנויים כך שהם יכולים לנטרל במידה חלקית או מלאה את ההשפעות של אותם חלומות.לאנשים הסובלים מדום נשימה מומלץ לכן לנסות גם תהליך זה שהציע ד"ר האמר.

פרטים על כך יש במאמר הזה: מוזיקה לריפוי.

 

 

2. דום נשימה מקונפליקט שפוגע בסרעפת

ישנם מקרים של דום נשימה בהם נפגעה מקונפליקט רק הסרעפת, ללא קשר ללב.

 

הקונפליקט במקרים אלה הוא:

לא מסוגל לנשום מספיק אויר או לנשום נשימות מספיק עמוקות.

 

זה יכול להתבטא במצבים כגון:

  • פעילות גופנית מאומצת מדי
  • ריצה מהירה מדי, למשל כדי להספיק לאוטובוס או לרכבת, או מצב בו אנחנו בורחים ממישהו שמאיים עלינו או מסכנה אחרת כלשהי.
  • משהו שגרם לנו להלם ("נשימתי נעצרה") או פחד פתאומי חזק, בהלה פתאומית.
  • מצב של סטרס מתמשך שאנחנו כבר לא יכולים לשאתו.
  • ועוד

 

שריר הסרעפת שייך גם הוא לשכבת הנבט "מזודרם של המוח החדש" וגם כאן יש אובדן של תאים ברקמת השריר בשלב האקטיבי של הקונפליקט.

 

בחצי הראשון של שלב הריפוי יש תהליך של שיקום השריר שנפגע ובמקביל נוצרת בצקת במרכז במוח ששולט על הסרעפת, בו הופיע ה-HH.

 

משבר הריפוי כולל עוויתות והתכווצויות של הסרעפת וזה יכול לגרום לקשיי נשימה, כולל דום נשימה.

גם במקרה זה, אם הבעיה הופכת לכרונית, זה מצביע על כך שאותו אדם חווה טריגרים אשר מעוררים שוב ושוב השפעות חוזרות של הקונפליקט.

 

וגם במקרה זה, כדי להתרפא, חשוב לגלות מה היה הקונפליקט המקורי ומהם הטריגרים. אם לא מוצאים אף טריגר, מומלץ לנסות גם שימוש במוזיקה לריפוי.

 

 

הערה לסיום:

לא מצאתי בחומרים של הרפואה חדשה התייחסות לדום נשימה חסימתי שנגרם כתוצאה מצניחת בסיס הלשון והחך הרך.

 

 

.........................................................................................................................

   

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.