טיפ מס' 255: הפריאוסטאום (The Periosteum)

פורסם לראשונה ב-8.6.2018

 

 

רקמת הפריאוסטאום בגוף אינה מוכרת למרבית האנשים, אך חלק מהכאבים הקשים ביותר שאנשים סובלים מהם קשורים לרקמה זו.

מטרתו של טיפ זה היא להביא חלק מהידע וההבנות של הרפואה החדשה לגבי אותם כאבים ובעיות אחרות שקשורות לפריאוסטאום.

המידע שכאן מבוסס בעיקר על הדף שעוסק בפריאוסטאום באתר של קרוליין מרקולין.

 

 

מה זה פריאוסטאום ("מיסב העצם" בעברית)?

הפריאוסטאום היא מעין רקמת חיבור צפופה העוטפת כל עצם בגוף, מלבד במפרקים היכן שיש סחוס, ומלבד בנקודות בעצמות בהן יש חיבור לשרירים, גידים או רצועות.

 

בפריאוסטום יש שתי שכבות שונות של רישות עצבי:

  • השכבה הפנימית יותר, זו שקרובה לעצם, רגישה למצבים בהם יש עיבוי או נפיחות של העצם.
  • השכבה העליונה מגיבה לקונפליקטים ספציפיים הפוגעים בפריוסטאום והיא זו שמייצרת את מה שנקרא כאבים ראומטיים.

 

 

כאבים בפריאוסטאום שקשורים לתהליכים בעצמות

העצמות נפגעות כתוצאה מקונפליקטים חזקים של ירידת ערך עצמי (ראה טיפ מס' 44).

כל עוד הקונפליקט לא פתור, יש אובדן של תאים בעצמות.

כאשר הקונפליקט מספיק חזק ומספיק ממושך, הרופאים עלולים לאבחן זאת כסרטן עצמות עם "נגעים ליתיים" (כלומר - לא גידול אלא אובדן תאים בעצמות).

 

ברגע שהקונפליקט נפתר, מתחיל תהליך של שיקום העצם וחיזוקה, כשהמטרה הביולוגית היא, שבסוף תהליך הריפוי העצם תהיה יותר חזקה ויותר עבה ממה שהיתה לפני הופעת הקונפליקט.

 

עיבוי העצם המשתקמת גורם למתיחה של רקמת הפריאוסטאום שנמצאת סביב אותה עצם, ומתיחה זו גורמת לכאבים, שיכולים להיות לפעמים כאבי תופת, אם תהליך שיקום העצם הוא מהיר.הרופאים עלולים לאבחן זאת כהחמרה חמורה של סרטן העצמות ונותנים לחולה משככי כאבים חזקים ממשפחת האופיאטים.

התוצאה: האדם מת בסופו של דבר מהשפעת האופיאטים ולא מהסרטן.

 

חולה שמכיר את הרפואה החדשה יודע, שאם לא תהיינה הפרעות לתהליך הריפוי, הכאבים החריפים ייעלמו תוך כ-6 שבועות, וידע זה מאפשר לו לסבול יותר בקלות את הכאב בלי לקחת משככי כאבים הרסניים.

 

 

איזה קונפליקט משפיע ישירות על עצבי הפריאוסטאום?

 

הקונפליקט שמשפיע ישירות על הפריאוסטאום הוא קונפליקט חריף של פרידה.

 

זה יכול להיות פרידה שנחוותה ע"י האדם כפרידה דרמטית יותר, או אפילו כפרידה ברוטאלית.

 

המאפיין העיקרי של קונפליקט פרידה המשפיע על הפריאוסטאום לעומת קונפליקטים של פרידה המשפיעים על שכבת האפידרמיס של העור הוא כנראה הפתאומיות. פרידה שהאדם חווה כאירוע פתאומי וחזק, שהוא כלל לא היה מוכן אליו.

 

קונפליקט כזה יכול להתייחס רק לפרידה מבני-אדם או חיות מחמד, ולא מדברים כמו בית, רכב, תכשיטים וכו'.

 

אחת ההבנות המעניינות לגבי הקונפליקטים שפוגעים בפריאוסטאום היא, שלמעשה כל מצב בריאותי המאובחן כמסכן חיים, עלול ליצור קונפליקט זה. כל סוג של סרטן עלול ליצור "קונפליקט ברוטאלי של פרידה", שפוגע בפריאוסטאום.

אצל הרבה אנשים עדיין יושבת בתת-המודע האמונה או הפחד החזק שסרטן = מוות.

באותם מקרים בהם מחלת הסרטן גורמת אצל החולה גם לקונפליקט שמשפיע ישירות על הפריאוסטאום, זהו לא קונפליקט של פחד מוות, אלא תחושה פנימית חזקה (מודעת או לא מודעת) של אותו אדם, שהסרטן אצלו הופיע מוקדם מדי, פתאומי מדי, אכזרי מדי, ושהוא עוד לא מוכן לפרידה מהאנשים הקרובים אליו וחשובים לו.

 

אחת המשמעויות החשובות של הבנה זו היא, שבמקרים רבים של סרטן, הכאבים החזקים מהם סובל החולה אינם קשורים ישירות לסרטן אלא לקונפליקט שפגע בפריאוסטאום.

אם החולה מבין, מקבל ומטמיע את ההסברים של הרפואה החדשה גם לגבי מחלת הסרטן בה לקה וגם לגבי הכאבים בפריוסטאום, יהיה לו יותר קל לפתור את הקונפליקט שגרם לכאבים בפריוסטאום ואז, כאמור, הכאבים יכולים להיעלם תוך זמן קצר.

 

 

הסימפטומים בשלב האקטיבי של הקונפליקט

  • כאבים חדים ועוקצים. לפעמים אלה הם כאבי תופת
  • עקצוצים
  • תחושה של קור באזור שנפגע
  • כל עוד הקונפליקט לא פתור, יש אובדן זמני וחלקי של הזיכרון לטווח קצר. עוצמת אובדן הזיכרון לטווח קצר והמשך שלו תלויים בעוצמת הקונפליקט ומשכו.

 

הכאבים שמורגשים בשלב זה הם בד"כ מה שנקרא כאבים ריאומטיים (שגרוניים).

לפעמים תחושת הקור באותו אזור חזקה יותר מתחושת הכאב.

 

הנימים העורקיים מתכווצים באותו אזור, ואם הקונפליקט חזק ומספיק ממושך, עלולה להיות פגיעה ממשית באספקת הדם באותו אזור, בדומה לכוויות קור.

מחלת רנו (Raynaud’s disease) היא ביטוי למצב כזה. הסימפטומים האופייניים במחלת רנו הם שינוי צבע העור ללבן ואם הקונפליקט נמשך ולא מגיע מספיק חמצן לתאים, הופך צבע העור לכחול. זה בולט בעיקר באצבעות הידיים והרגליים ולפעמים באוזניים ובקצה האף.  

 

אם הקונפליקט נמשך עוד יותר, מתחיל מוות של תאים בקצות האצבעות או במקומות אחרים אליהם לא מגיע מספיק דם עם חמצן. זה עלול לגרום לגנגרנה (נמק) ולפעמים אף אין ברירה אלא לכרות את האיבר שנפגע.

 

אם האיבר נכרת בלי שהקונפליקט נפתר, צפוי אותו אדם לסבול מכאבי פאנטום, עד שהקונפליקט ייפתר.

 

התופעה של כיבים ברגל, בד"כ בחלק התחתון של הרגל, קורית כאשר קונפליקט הפרידה משפיע במקביל גם על הפריאוסטאום (כיווץ הנימים העורקיים ופגיעה באספקת הדם) וגם על האפידרמיס (אובדן של תאים כל עוד הקונפליקט לא פתור).

 

 

החצי הראשון של שלב הריפוי

 

ברגע שנפתר הקונפליקט יש ממש היפוך: במקום השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הסימפתטית, יש עכשיו השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית.

 

זה יוצר היפוך גם ברמת הרגישות של העצבים הסנסוריים בפריאוסטאום: במקום רגישות היתר והכאבים שהיו בשלב האקטיבי של הקונפליקט נוצר מצב של תת-רגישות ולפעמים חוסר תחושה מלא באותו אזור.

 

משמעות הדבר יכולה להיות דרמטית ביותר: לפעמים, ברגע שהאדם הבין מהו הקונפליקט שגרם לו לכאבים, והצליח מנטלית לפתור זאת, הכאבים נעלמים תוך דקות, גם אם הם היו לפני כן כאבים נוראיים.

 

האובדן החלקי של הזיכרון לטווח קצר עדיין נמשך עד משבר הריפוי.

 

במוח מתפתחת בצקת במרכז ששולט על הפריאוסטאום, שנמצא בקורטקס הפוסט-סנסורי.

 

 

משבר הריפוי

 

משבר הריפוי קורה כאשר המוח מזהה שהוא לא צריך יותר את הבצקת והוא יוצר סיגנל חזק מאד של מערכת העצבים הסימפתטית שגורם בין היתר לכיווץ כלי הדם ודחיקת הבצקת אל מחוץ למוח.

 

למשך זמן קצר (בד"כ בין מספר שניות למספר שעות) חוזרת להיות דומיננטית מערכת העצבים הסימפתטית בליווי רגישות יתר: האדם חווה שוב את הכאבים שחווה בשלב האקטיבי של הקונפליקט ולפעמים אף בעוצמה חזקה יותר, כולל התחושות הקשורות לקונפליקט עצמו.

 

סימפטומים נוספים שיכולים להופיע במשבר הריפוי הם אלה:

  • סחרחורות
  • כיווץ הנימים והפרעות בזרימת הדם
  • הפרעות בהכרה כולל אפשרות לאבסנס (אובדן הכרה חלקי או מלא)
  • נפילת סוכר חדה

 

 

החצי השני של שלב הריפוי

שוב חוזרת ההשפעה הדומיננטית של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית ותת-הרגישות באזור שנפגע.

אם אין הפרעות לתהליך הריפוי, הרגישות חוזרת בהדרגה למצב הרגיל וכך גם הזיכרון לטווח קצר.

 

 

הערות וסיבוכים אפשריים

 

  1. לעתים קונפליקט פרידה ברוטאלי מופיע במקביל לקונפליקט פרידה "רגיל" שמתבטא באפידרמיס (השכבה החיצונית של העור). במקרה כזה יש בשלב האקטיבי את רגישות היתר והכאבים החריפים מהפריוסטאום, ובשלב הריפוי יש את הכאבים ורגישות היתר מהאפידרמיס.
    החולה מרגיש כאילו הכאבים לא ייפסקו לעולם.
    אם בזמן הזה מצטרפים גם כאבים כתוצאה מהתמתחות הפריוסטאום בשלב הריפוי של העצמות, או אם הכאבים מוחרפים בגלל "הסינדרום", החולה עלול להיעשות מבולבל ומיואש ולהיכנס לפאניקה.
    הידע וההבנה הם כלים חיוניים במקרים כאלה.
     
  2. בקונפליקט פרידה "רגיל" שפוגע באפידרמיס, יש אובדן של תאים באותו אזור שנפגע, כל עוד הקונפליקט לא נפתר. אם הקונפליקט חזק וממושך, זה עלול לגרום ממש לכיב באותו אזור בעור.
    אם במקביל פגע הקונפליקט גם בפריוסטאום, מתקבלת תמונה של כיב עם כאבים נוירופתיים חזקים.
    זה קורה בעיקר באזור החלק החיצוני של הקרסול.
    קונפליקט הפרידה במקרה כזה הוא רצון להיפטר ממישהו, להעיף אותו מאתנו בבעיטה.
     
  3. כאבים שמופיעים במערכת העצבים ההיקפית מאובחנים בד"כ כנוירופתיה פריפרית.
    אצל חולי סוכרת מייחסים בד"כ כאבים אלה לרמה הגבוהה של סוכר בדם ואז הם נקראים "נוירופתיה סוכרתית".
    לפי הרפואה החדשה, כאבים נוירופתיים, נגרמים במרבית המקרים (אם לא בכולם) כתוצאה מקונפליקטים המשפיעים על הפריאוסטאום.
    כאשר מופיעים כאבים כאלה אצל חולי סוכרת, זה מצביע על כך שאותם חולים נמצאים במקביל גם תחת השפעה של הקונפליקט/ים שגרם לסוכרת וגם תחת השפעה של קונפליקט שפגע בפריוסטאום.
    הכאבים לא קשורים ישירות לרמה גבוהה של סוכר בדם.  

   

 

 

.........................................................................................................................

 

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.