טיפ מס' 252: מדוע צריך את שלב הריפוי?

פורסם לראשונה ב-27.4.2018

 

 

מטרתו של טיפ זה היא בעיקר להבהיר נקודה מסויימת שאמנם הופיעה בטיפים שונים בעבר, אך נראה שיש צורך להאירה מזוויות נוספות כדי להבינה טוב יותר.

 

השאלה היא: מהו שלב הריפוי? ממה מתרפאים? מדוע זה קורה?

 

והתשובה בקצרה היא:

בשלב האקטיבי של מרבית הקונפליקטים נגרם לגוף נזק כלשהו, שיש צורך לתקנו בהקדם האפשרי.

שלב הריפוי נועד לתקן את הנזקים שנגרמים בשלב האקטיבי של הקונפליקט, גם בגוף וגם במוח.

בחלק מהמקרים נועד שלב הריפוי להביא לכך שאיבר מסויים או רקמה מסויימת יהיו יותר חזקים ויתפקדו טוב יותר ממה שהיה לפני הופעת הקונפליקט. 

 

 

חזרה קצרה על מספר דברים בסיסיים

  1. כל אדם נולד עם מספר רב של "תוכניות מגירה" ביולוגיות למצבי חירום.
     
  2. מחלה היא למעשה ביטוי של תוכנית ביולוגית כזאת אשר מופעלת בעקבות קונפליקט כלשהו שמתפרש ע"י הפסייכי והמוח כמצב חירום או מצב הישרדותי שמחייב תגובה.
     
  3. מטרתה של כל תוכנית ביולוגית כזאת היא לעזור לנו להתמודד עם הקונפליקט כדי לשרוד או כדי לתפקד טוב יותר בהמשך, בהתאם לקריטריונים שתוכנתו בנו ע"י מי או מה שתכננו ויצרו אותנו.
     
  4. הגוף יכול להגיב לקונפליקטים ביולוגיים ב-3 דרכים:
    א. גידול תאים בשלב האקטיבי של הקונפליקט ופירוקם בשלב הריפוי
    ב. אובדן תאים בשלב האקטיבי ושיקום בשלב הריפוי
    ג. התערבות בתפקוד

 

 

הבנות

מהו ההיגיון בגרימת נזקים לגוף בשלב האקטיבי של הקונפליקט?

אם אנחנו מבינים נכון את ההיגיון של המתכננים (הטבע, הבורא, הבריאה או מי או מה שזה לא יהיה), הוא אומר כך:

"לצורך השגת המטרות לשמן נוצרו בני האדם (וגם בעלי החיים), אין צורך, וגם לא ניתן, ליצור גוף שיכול לשרוד את כל סוגי הבעיות והסכנות שיכולות לעמוד בפני אלה החיים על פלנטה זו. לכן ניצור את המודל הכי מתאים לשלב הזה של התפתחות בני האדם, אך ניצור בו גם מנגנונים מיוחדים שיגדילו את יכולתו להתמודד עם מצבים חריגים המאיימים על קיומו או על יכולתו להמשיך ולתפקד, כדי להרחיב את אפשרויותיו לשרוד ולהשיג את המטרות לשמן הוא נוצר."

 

"במצבי חירום חריגים אלה יש עדיפות עליונה להישרדות או לשמירה על יכולת התפקוד להמשך.
הדרכים הטובות ביותר שמצאנו, אשר יכולות לאפשר לאדם להתמודד עם אותם מצבי חירום הן דרכים שבלית ברירה גורמות נזק זמני לגוף, בידיעה שישנן שתי אפשרויות קיצוניות עיקריות:

  1. שהאדם לא ישרוד את מצב החירום, ואז ממילא לא חשוב איזה נזק נגרם לגוף כתוצאה מתוכנית החירום הביולוגית.
  2. שהאדם ישרוד את מצב החירום ואז יהיה לו זמן ואפשרות לשקם את הנזקים".

 

במילים אחרות ניתן להגיד, שהתוכניות הביולוגיות למצבי חירום, אותן אנחנו חווים במחלות, הן ביטוי לתוצאה הטובה ביותר אליה הצליחו להגיע המתכננים והמהנדסים שיצרו אותנו, במסגרת מגבלות האיפיון שהוצבו בפניהם...

 

 

מהם הנזקים שיכולים להיגרם בשלב האקטיבי של הקונפליקט?

1. ריבוי תאים (גידולים) בשלב האקטיבי של הקונפליקט

סוג זה של גידולים קורה רק ברקמות הקשורות לשכבת הנבט אנדודרם ושכבת הנבט מזודרם של המוח הישן.

 

לדוגמא:

  • גידולים במעיים
  • בקיבה
  • בלבלב
  • בערמונית
  • בצינורות האיסוף בכליות
  • בנאדיות הריאה
  • בקרום הריאה
  • בבלוטות החלב בשד

 

הדבר המעניין בסוג זה של תוכניות ביולוגיות הוא, שבמרבית המקרים לא נגרם נזק ממשי מגידולים אלה בשלב האקטיבי של הקונפליקט, למעט במצבים בהם הקונפליקט לא נפתר לאורך זמן ממושך, או במצבים מתמשכים של ריפוי תלוי, בהם יש השפעות חוזרות ונשנות של הקונפליקט כתוצאה מטריגרים.

כל עוד הקונפליקט לא נפתר, הגידול ממשיך לגדול והוא יכול להגיע למימדים שיגרמו ללחץ חזק על רקמות או איברים שכנים ולפגוע בתפקודם בצורה כזאת שיכולה להביא בחלק מהמקרים למוות.

 

גידול בראש הלבלב הוא דוגמא לסכנה כזאת. ככל שהקונפליקט הלא פתור נמשך יותר זמן, כך הגידול גדל יותר. זה יכול לגרום ללחץ על צינור המרה ועל צינור הלבלב ולחסום את מעבר המרה לתריסריון ואת מעבר אנזימי העיכול מהלבלב לתריסריון.

 

דוגמא נוספת של נזק שיכול להיגרם מגידול מסוג זה הוא גידול בערמונית, שעלול ללחוץ על השופכה ולחסום את מעבר השתן משלפוחית השתן החוצה.

 

ברגע שהקונפליקט נפתר, מתחיל תהליך פירוק הגידול ע"י חיידקים ופטריות.

באותם מקרים בהם הקונפליקט נפתר לפני שהגידול יצר נזק, וכאשר אין הפרעות לתהליך הריפוי הטבעי, הגידולים מפורקים תוך מספר שבועות או מספר חודשים, והכל חוזר פחות או יותר לקדמותו, עם פגיעה כלשהי ברקמה בה היה הגידול.

 

אדם שלא מודע לתהליך הטבעי עלול להיבהל מאד מהסימפטומים של תהליך פירוק הגידולים ע"י המיקרובים וזה עלול לגרום לטריגרים או לקונפליקטים חדשים.

 

 

2. אובדן של תאים בשלב האקטיבי של הקונפליקט

סוג זה של תוכניות ביולוגיות קורה רק ברקמות הקשורות לשכבת הנבט מזודרם של המוח החדש וברקמות הקשורות לשכבת הנבט אקטודרם.

כל עוד הקונפליקט לא נפתר, נמשך אובדן התאים ברקמה שקשורה לקונפליקט.

 

לדוגמא:

  • אובדן תאי עצם ("בריחת סידן", אוסטיאופורוזיס, "נגעים אוסטיאוקלסטים")
  • דלדול שרירים
  • אובדן תאי סחוס ("שחיקת סחוס")
  • אובדן תאים בשכבת האפידרמיס בעור (עור יבש וקשקשי)
  • אובדן תאים בדפנות הפנימיים של צינורות החלב בשד.
  • כיבים עיכוליים בעיקום הקטן בקיבה או בתחילת התריסריון
  • אובדן תאים בשחלות או באשכים
  • אובדן תאים בדפנות הפנימיים של שלפוחית השתן
  • ועוד

 

אובדן התאים הוא נזק ממשי לרקמה, וזה נעשה כחלק מהתוכנית הביולוגית לצורך השגת מטרה כלשהי, בהתאם לסוג הקונפליקט.

נזקים אלה מחייבים שיקום בשלב הריפוי, ובמקרים רבים תהליך הריפוי והשיקום מלווה בסימפטומים לא נעימים כלל, כולל מקרים שעלולים להיות מאובחנים ע"י הרופאים כגידולים סרטניים.

 

3. התערבות בתפקוד

אלה הם מצבים בהם הגוף לא מגיב ע"י גידול תאים או אובדן תאים אלא ע"י התערבות בתפקוד, ופגיעה (שאמורה להיות זמנית בלבד) בתפקוד האיבר, הרקמה או המערכת הרלוונטית לאותו סוג קונפליקט.

 

לדוגמא:

  • קונפליקטים מוטוריים של "תקיעות", שגורמים לשיתוקים (שאמורים להיות זמניים) מקומיים או אזוריים, חלקיים או מלאים.
  • קונפליקט של "אני לא רוצה לשמוע את הדבר הזה" גורם בשלב האקטיבי של הקונפליקט לירידה בשמיעה ולטיניטוס.
  • קונפליקט של משהו שהיה בו גועל/בחילה/שאט-נפש/מיאוס מלווה בפחד או קונפליקט של התנגדות ומאבק פוגעים באיי אלפא או ביטא בלבלב ויכולים לגרום בשלב האקטיבי של הקונפליקט לפגיעה בהפרשת האינסולין או הגלוקגון ובגרימת סוכרת או היפוגליקמיה בהתאם.

 

שלב הריפוי במקרים אלה חיוני כדי להחזיר את אותם איברים, רקמות או מערכות לתפקוד תקין.

 

מומלץ לקרוא גם את טיפ 212 שמרחיב חלק מהנקודות אשר הועלו כאן.

כדי לפרט את המטרות הביולוגיות של גידול תאים, אובדן תאים או התערבות בתפקוד בכל מחלה באופן ספציפי יש צורך בספר שלם. התייחסות ספציפית ניתן למצוא בחלק מהמאמרים שפורסמו באתר "בחירה בריאה" במדור "הרפואה החדשה" וכן בחלק מהטיפים. מידע מפורט ביותר יש באנגלית באתר http://learninggnm.com/home.html.

 

 

   

.........................................................................................................................

 

  

הערה: 

כותב מאמר זה אינו רופא MD, והמידע שכאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.

בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.